"צרור פכים" על המצב הפוליטי והביטחוני - על ביטחון, דו"ח וינוגרד ומנהיגות
על ביטחון, דו"ח וינוגרד ומנהיגות

23.12.2007

 

 

"צרור  פכים" על המצב הפוליטי והביטחוני

 

 

על המצב הביטחוני ב"עוטף עזה"

 

על פי הפרסומים בעיתונות, מתברר כי בקבינט הביטחוני הוצגו, בין היתר, נתונים על היחלשות החמאס  וכי הן צה"ל והן שר-הביטחון חושבים, כי במצב הנוכחי, צריך עוד קצת סבלנות שבמהלכה צריך לתת לזמן לעשות את שלו – טרם קבלת החלטה על פעולה קרקעית גדולה בעזה. מי אם כן אנחנו  שנחלוק על הערכות מלומדה אלו ? מה עוד שדווקא בשבוע האחרון, נחלו הפעולות הצבאיות  הצלחת מה בפגיעה טובה בתשתיות הפיזיות והאנושיות של הטרור.

ואולם, בד בבד עם ניתוחי המודיעין והערכות גורמי הביטחון המלומדים, חייבת מדינת ישראל לעשות את כל הפעולות הנדרשות על מנת לספק אמצעי הגנה מינימליים לתושבי האזור, זאת בצד ההשקעות הגדולות בפיתוח מעטפת ההגנה הצבאית כנגד מערכות הטילים. במילים אחרות – לספק לתושבים בטווח 7-8 ק"מ את המיגון המתאים, שכן במקרה זה, חוסן העורף המהווה מטרה ויעד לירי הקסאם, חשוב לא פחות. "דמם" של האזרחים איננו "הפקר" וגם אם ראש הממשלה בהברקה לשונית מתנגד "למגן את עצמנו למוות", מקובלת עלינו דווקא המלצתו של שר-הביטחון - בהתאם להמלצות הגורמים המקצועיים במערכת - להקצות  מיידית את סכומי הכסף המיועדים למיגון.

 

על עמדת מפלגת "העבודה" לאחר פרסום דו"ח וינוגרד

 

אילו עמדה כיום על הפרק האפשרות הריאלית להקמת ממשלה בראשות "העבודה" ואהוד ברק, ניתן היה לשקול את האופציה להקדמת מועד קיום הבחירות. אולם אם ההסתברות המעשית לכך איננה ניצבת עכשיו בפתח, מוטל דווקא על יו"ר המפלגה, להוביל להחלטה מפוכחת, בעשייה ובמעש, שתפקוד הממשלה הזאת טובה מכל חלופה. צריך לזכור שיש כאן מדינה לנהל ועל הפרק נמצאים שורה ארוכה של נושאים רציניים בעלי ערך עליון. בהתאם לכך, ההגיון מורה כי יש לבצע את שיקול הדעת הכללי של מה שצריך להיעשות ושל מה שנכון להיעשות, על אף האמירה המפורסמת של היו"ר בשדות - ים, ולהוביל דווקא להכרעה על המשך ההישארות בממשלה תוך שותפות מלאה בתהליכים המדיניים והביטחוניים. לחילופין, אם דו"ח הועדה יציב עננה שחורה וכבדה מנשוא מעל ראשו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, יש מקום למפלגת העבודה להוביל תהליך מוסכם של מרבית סיעות הבית לקביעת תאריך מוסכם למועד בחירות כלליות לכל המאוחר במחצית הראשונה של שנת 2009. ובכל מקרה, על אהוד ברק להישאר הקול היציב ו"האדם" המבוגר האחראי בממשלה עד אז.

 

על מנהיגים ומנהיגות בישראל

 

אין כמעט אף מדינה בעולם שהעול הכבד המוטל על מנהיגיה דומה לשלנו. לא רק בתקופה מוגדרת ולא רק בהחלטה מסוימת, אלא כמעט לאורך כל שנות קיומנו. על המנהיג להיות אדם שרגליו כל העת ניצבות על הקרקע ובו בזמן יש לו גם את היכולת להרים את ראשו אל –על ולהיות בעל יכולת להביט למרחקים גדולים ( להציג חזון ). עליו להיות אדם ריאלי ולא פנטזיונר היודע להפעיל את מערכות הביטחון אם הדבר נדרש, אולם בו בזמן להכיר את מגבלות הכוח. בציטוט מדברי אהוד ברק :" יד אחת מונחת כל העת על הדק הרובה ויד שניה מושטת לשלום". עליו לספק פתרונות ליום המחר, אולם להיות בעל יכולת להתמודד עם האיומים והסכנות של היום.

 

על הריצה לחיפוש מנהיג "בשדות זרים"

 

מפלגת "העבודה" איננה מפלגת גימיק ויו"ר "העבודה" אהוד ברק איננו אחרון המנהיגים בגלריה המדינית ביטחונית בישראל. נהפוך הוא, דווקא עתה מסתמנת באופק, בטווח הבינוני, האפשרות של חזרת" העבודה" כמפלגת הציר המרכזית להנהגת המדינה. זאת בתנאי, שנציגיה הבולטים בכנסת ובמערכות האחרות, ישכילו להציג עמדה אחידה בנושאים של שלטון החוק, בנושאים כלכליים ובנושאים המדיניים ביטחוניים תחת נרטיב משותף. והנה, דווקא עכשיו קמים אי אלו חברי מפלגת "העבודה", המתיימרים כביכול להציג עצמם כמובילי מורשת רבין, בהצעה לבחון את מידת התאמת המנהיגות של בנימין נתניהו לראשות הממשלה. אינני פוסל את עצם המועמדות, שכן תוצאות הבחירות ובחירת ראש המפלגה אשר יוכל להרכיב קואליציה בסופו של דבר, ייקבעו על ידי הרוב בעם. אולם עצם הכותרות והעלאת הנושא כפי שעלה לסדר היום, יש בו עיוות גדול של תפיסת המציאות והליכה אחרי "עגל הזהב" בערבות הימין ו"הליכוד". אין כאן לא ראייה מפוקחת של המנהיג האלטרנטיבי ולא של הדרך שבה הוא מאמין ולאורה הוא הולך שנים רבות. 

  

                                                                                                  בברכה,

                                                                                    ישראל חולתי כיסופים, עוטף עזה

 

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית