מקבץ פוליטי
מקבץ פוליטי

4.8.2007

עבור

המחלקה הפוליטית בתק"ם

 

 

פריימריז פנימיים לתפקיד שר-הביטחון

 

עם יד על הלב, ניתן לאפיין את הבחירות הפנימיות שנערכו באחרונה ב"עבודה" תחת הכותרת:  פריימריז לתפקיד שר-הביטחון במדינת ישראל. שר-הביטחון הקודם - יו"ר "העבודה" עמיר פרץ - כשל במלחמה האחרונה בתפקידו כשר-הביטחון, דבר שתרם כאלף מונים לכישלונו בפריימריז הנוכחי  (וזאת, על אף שמבחינה טכנית, יש למהלך הפריימריז עיגון גם בחוקת המפלגה - בתום 14 חודשים ממועד הבחירות - שבהן איו יו"ר "העבודה" זוכה להקים ממשלה בראשותו). לפיכך, רשאים אזרחי המדינה, בראש וראשונה, לשפוט את מידת ההצלחה של אהוד ברק, לטוב או לרע, בתפקידו כשר-הביטחון. יביא את הסחורה – יקבל בציבור נקודות זכות, לא יביא את הסחורה – יקבל ציון בינוני, נמוך או נכשל. את עמיר פרץ בתפקידו כשר-הביטחון שפט הציבור לחומרה רבה - על רקע תפיסת הסטריאוטיפ - שאליה קוטלג בתחום הביטחון, ואת אהוד ברק  הנתפס לכאורה כמר-ביטחון - ישלקו ברותחין - אם חס וחלילה בתקופת כהונתו ייתפש הביטחון עם "מכנסים מופשלות".

 

 

הבחירה בפריימריז לתפקיד שר-הביטחון עברה דרך ההיבחרות לתפקיד יו"ר "העבודה"

 

בגין היוהרה הגדולה של "הגנרל החברתי", נולדה הבחירה השגויה של עמיר פרץ לבחור בתיק הביטחון, במקום לקחת על עצמו תיק חברתי מרכזי - שבו סיכוייו להיכשל היו נמוכים בהרבה. אילו נהג  כך, ניתן להניח בביטחון לא קטן, כי אהוד ברק היה ממשיך להשתכשך במדבר הפוליטי עד עצם היום הזה. 

לאור התפתחות העניינים, כפי שהתרחשו במישור הלאומי והפוליטי, צץ ועלה הצידוק והתעורר הצורך בבחירתו של שר-ביטחון מקצועי, משבצת שתאמה "ככפפה ליד" לאהוד ברק. ואכן, אין תימה שנושא הביטחון היה אישו מרכזי ודומיננטי בקמפיין של אהוד ברק לכל אורכו, ואילו הבחירה בו כיו"ר "העבודה" הייתה לכאורה רק בחזקת "הדובדבן" של ההיבחרות הזאת.

 

המירוץ לתפקיד שר-הביטחון הינו הכישלון המרכזי של עמי איילון

 

הכישלון המרכזי לעניות דעתי של עמי איילון, לא היה דווקא בחבירה לעמיר פרץ בין מועד א' למועד ב', אם כי מהלך זה בפני עצמו, יש בו כדי להצביע על קריאה לא נכונה של המפה הפוליטית בקרב ציבור המתפקדים. את הכישלון הגדול -  ניתן לייחס דווקא לריצתו הבלתי נחוצה והמיותרת  לתפקיד שר-הביטחון בצד תפקיד יו"ר "העבודה". כל הרעננות המחשבתית, ההתנהלות האישית והסגנון שלתוכם קוטלג עמי איילון במודעות הציבורית - תאמו בראש וראשונה - במידה לא מעטה - את משבצת הנכונה של יו"ר "העבודה". לפיכך, ניתן להניח, כי אילו היה מצהיר חד- משמעית  במהלך ההתמודדות, שהוא מתמודד אך ורק על תפקיד יו"ר "העבודה" וכי אהוד ברק הוא מועמדו כשר-הביטחון מטעם "העבודה", היו סיכוייו להגיע ראשון ל"קו הגמר" גדלים בהרבה. כל זאת בהנחה, שהארומה שהפיצה מועמדותו וככזו גם נקלטה בתת-המודע של הבוחרים - אכן היה בה על מנת לייצר גלים בקרב מעגלים רחבים יותר בציבוריות הישראלית, שנכון להיום אהוד מתקשה להגיע.

 

בין תפקיד של שר-ביטחון לראש ממשלה

 

הרבה ממלאי תפקיד של שר ביטחון בישראל בעבר, צללו לדפי ההיסטוריה מבלי שזכו להגיע לתפקיד של ראש הממשלה (לבון, ארנס, מרדכי, בן-אליעזר, פרץ). אחרים, כגון שרון, כמעט ואיבדו את עולמם הפוליטי בתפקיד. אפילו ליצחק רבין נדרשו שנים לא מעטות בקדנציה שנייה בתפקיד, עד שהתקבע בתודעת הציבור כראוי לקבלת המנדט לראשות הממשלה מחדש. לפיכך, ניתן לקבוע כמעט בוודאות מלאה שהדרך לראשות הממשלה מתפקיד שר-הביטחון איננה "סוגה בשושנים". יתרה מכך, גם תפקיד יו"ר "העבודה" הנלווה לו איננו מבטיח אוטומטית את ההצלחה. היבחרות לתפקיד ראש הממשלה בישראל מחייבת, בראש וראשונה, את זכייתה של ממפלגתו במספר מנדטים מספיק (לרבות של מפלגות הלווין ו"הגוש" התומך) על מנת להגיע לרוב בכנסת. הצלחה כזאת הינה בגדר "אופרה" אחרת המחייבת פעולות רבות ומגוונות במכלול המישורים הפנים מפלגתיים והבין מפלגתיים. במישור זה, החתירה להצלחה תלויה, לא מעט, ביכולת של יו"ר "העבודה" לייצא אג'נדה רחבה אשר תוכל לאגד "על אמת"  את כל הכוחות הפנים מפלגתיים ("בעבודה") ובה בעת לבצע גם "חבירה" והגעה לשת"פ עם הכוחות הבין- מפלגתיים המצויים במרכז המפה הפוליטית ("קדימה"  ו"הגמלאים") המהווים ביחד פוטנציאל לא מבוטל של כ-55 מנדטים. רק החיבור המושכל של ציבור המתפקדים הזה למקשה אחת, יש בו כדי לאפשר את המועמדות לתפקיד ראש הממשלה.

 

 

                                                                             בברכה - ישראל חולתי, כיסופים

 

 

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית