ח'כ שלי יחימוביץ': פתאום הוא מאוהב בתקשורת

אל מול הגבורה והסולידריות - המשתמשים בלהבות להבעיר אש של שנאה. נתניהו - המדינה זה אני: צוללותיה, כבאיה, עיתונאיה. הרשו לי להיות מגדת עתידות לקראת נחיתתו של הסופרטנקר. מדהים שלא נמצא צדיק ישר אחד בימין שיתבע חקירה של פרשת הצוללות ונספחיה. בשביל מפוני הדיור הציבורי לא יחקק חוק הסדרה. תתפקדו. כשיבואו רגעי ההכרעה יכול להיות כבר מאוחר מדי להתפקד, אז קדימה! וגם מתפקדת חדשה בזכות באפי קוטלת הערפדים

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

כמה הערות על הדליקות שמשתוללות עדיין ברחבי הארץ:

 

הדיבור הפוליטי המתלהם, הנצלני והציני, המתחזה לדיבור בטחוני, נעשה מעל לראשם של מי שחווים עכשיו את אימת הדליקות. עשרות האלפים שפונו מבתיהם, אלה שביתם חרב, לוחמי האש שמחרפים נפשם כבר כמה ימים ברציפות, האלפים שמגלים סולידריות ואיכפתיות אין קץ ועסוקים במתן סיוע ועזרה בלי שום תמורה ותהילה. מולם פוליטיקאים, ובראשם נתניהו, שמשתמשים בלהבות האלה כדי להבעיר אש של שנאה, כאילו אין לנו מספיק מזה.

 

המדינה זה אני. אני הזמנתי, אני הוריתי, אני התקשרתי, אני הבאתי. בין אם אלה לוחמי האש ובין אם אלה המטוסים ששלחו רוסיה ויוון לעזרה - מתברר שהכל שייך אישית לנתניהו. אין מדינה, אין כוחות בטחון, אין דרגי פיקוד וביצוע. אני אני ואני. לכאורה ההיפך המוחלט מהטקטיקה סביב פרשיות השחיתות הנבדקות כעת, שם הוא לא ידע ולא שמע. אבל בפועל אותו מנגנון קלוקל: המדינה זה הוא. צוללותיה, כבאיה, עיתונאיה. שיבוש מוחלט של תודעה דמוקרטית שכל מנהיג שהוא לא מונרך חייב להיות מצוייד בה ולו רק כדי שלא יתבלבל חלילה.

 

פתאום הוא מאוהב בתקשורת. "יש עוד שאלות?" שאל נתניהו את העיתונאים, והייתי צריכה לצבוט את עצמי מרוב תדהמה. נתניהו. עונה לשאלות של עיתונאים. ושואל אם יש עוד. הפלא השמיני. האיש שמגדף, תובע, משמיץ ומסית כל עיתונאי/ת בעלי חוט שידרה, מנצל כל שבריר שניה של דריכות, דאגה, אי וודאות, תחושת חרום – כדי להשתמש בשנואי נפשו כצינור (אבל רק כצינור) להעביר את תמונותיו מדגמן מנהיגות ושליטה במקום שאף אחד לא באמת צריך אותו. 

”איתיפאדת ההצתות”, "טרור ההצתות”, אלה מונחים קליטים שמאוד פשוט וקל להשתמש בהם כדי להעלות את מפלס האיבה והפחד. אש השנאה שימושית ומכלה את הכל. גם את הצוללות. אבל איפה, למען השם, האחריות הלאומית? מה עושה מנהיג ראוי בשעה כזאת? מרגיע. מה עושה מנהיג לא ראוי? שופך עוד שמן על מדורת הענק. בסיוע קולות מטורללים מהיציע, בדמות הרב אלייקים לבנון (הדליקות עונש מאלוהים בגלל העיכוב בחוק ההסדרה וכו'). דבר אחד ברור: קולות הקרב שמשמיע נתניהו כאילו היה מדובר במלחמה, לא פחות, לא רק שלא מרגיעים איש, אלא מייצרים מוטיבציה והתלהבות בקרב מפגעים פוטנציאליים. אחריות, כבר אמרנו?

 

אין ספק שחלק מההצתות, בוודאי בגל השני, נעשו במזיד בידי מחבלים שזיהו הזדמנות לפיגוע. אין גם ספק שאויבינו צוהלים. אלא שיש מי שמאוד שימושי בשבילם לשכוח את כוחות הטבע, נגדם הרי אי אפשר להתלהם. מזג אוויר קיצוני שלא היה כמוהו במאה הזאת: היערות בשיא היובש, דליקים להחריד, והרוחות המזרחיות (שרקייה) בשיא כוחן, יום אחרי יום ברצף. למעשה יש תעוד של שני מצבי קיצון כאלה במאה הקודמת: לפני עשרים שנה, ולפני 54 שנים. דליקות משתוללות כעת בצפון אפריקה, בסוריה ובלבנון. אבל למה לקלקל כשאפשר לדהור על גב האש.

ערביי ישראל. כאילו האש לא מלחכת גם את בתיהם. כאילו הטבע הזה אינו נוף ילדותם כשם שהוא נוף ילדותנו. כאילו ליבם לא מלא בחרדה. כאילו האש בחיפה המעורבת מאיימת רק על חיי יהודים. כאילו לא גינו (למה חובת הגינוי חלה עליהם בכלל? למה ציבור ענקי כזה כולו הוא בחזקת חשוד?). כאילו לא פתחו את בתיהם לציבור. למה, למה לזרוע פילוג ופרוד גם בימים כאלה.

 

רק אחרי קרעכצן והיסוסים הואלנו בטובנו לקבל את הסיוע שהציעה הרשות הפלסטינית, בדמות רכבי כיבוי וכבאים של הרשות. זה היסוס צבוע לגמרי. הרי שיתוף הפעולה הבטחוני בינינו לבין הרשות הוא ממילא יום יומי, פורה והדוק. הרי הכבאיות שלהם הכי קרובות אלינו פיסית. והרי ברור שמי שישתלטו לבסוף על האש לא יהיו מטוסי הכיבוי, שאכן תורמים רבות, אלא הכבאים במו ידיהם וציודם. יש לי חשש שההיסוס והעיכוב נבעו פשוט מהעובדה שכבאים פלסטינים מתרועעים עם עמיתיהם הישראלים ונאבקים יחד אתם באש – זו תמונה שקצת מקלקלת את נרטיב "איתיפאדת ההצתות". 

 

הרשו לי להיות לרגע מגדת עתידות לקראת נחיתתו של הסופרטנקר:

 

"האם זו ציפור? האם זה מטוס? לא, זה הסופרטנקר עם הסופר ביבי שבא להפקה טלוויזיונית מקוממת ומגוחכת: מצטלם על רקע להבות, במסוק, מעיין בפרצוף חמור סבר במפות. עוצר לעיני מצלמות את שיירתו למראה הסופרטנקר שבשמים ועולה על פגוש של רכב (בשביל מה?) כדי לצפות (אולי כדי לראות יותר טוב?) בו בהערצה, נוסע לקבל את פניו של הסופרטנקר בשדה התעופה, משל היה מדובר בנשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו שבא להצילנו, ולא במטוס של חברה אמריקנית פרטית שהושכר תמורת הון עתק באינטרנט."

 

ובכן אלה לא עתידות, זה קטע מהספר שלי "אנחנו" משנת 2011, ששני פרקים בו מוקדשים לאסון הכרמל, למה שהוביל אליו, ולהתנהלות סביבו. אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני מציעה לכם לקרוא את הפרקים האלה כדי להבין קצת את ההקשר לימינו אלה. הנה לינקים לפרק "היום שבו נגמרו הניסים" ולפרק "סופרטנקר".

 

 

האש כבתה זמנית את הצוללות. גל הדליקות שיחרר את נתניהו בבת אחת מהעיסוק התקשורתי בפרשת הצוללות ונגזרותיה הרבות. זו פרשה עמוקה, רחבה ומשחיתה מכדי להניח לה, ואסור להרפות ממנה. ההודעה של היועמ"ש מנדלבליט שהחומר עובר ל"בדיקת" משטרה  משחררת ממועקה כבדה ומחשד גובר שאין דין ואין דיין, וששחיתות שלטונית היא עניין שבשגרה, יהיו אשר יהיו ממדיה. המידע שהצטבר עד עתה מצביע בברור על כך שסביב ראה"מ פעלה חבורה שהיתה חשופה לסודות מדינה והשתמשה בכוחה כדי לגזור קופונים שמנים לכיסה על חשבון אזרחי ישראל. אין מנוס מלחקור אותם, את מעשיהם, ואת השאלה אם ראש הממשלה היה עיוור למה שהתרחש מתחת לאפו או שהיה חלק מאותה שחיתות.

 

מדהים שלא נמצא צדיק אחד, אחד, בימין שיתבע חקירה של פרשת הצוללות ונספחיה. אלה שמרבים לכנות אותנו "צבועים" בכל פעם שאנחנו לא מגנים את בן בנו של רבע ציוץ של תמהוני כלשהו המזוהה עם "השמאל" נאלמו דום כשפרשה אדירת מימדים מתנפצת עלינו. ואלה שנאלמו דום הם עוד הטובים שבהם, כי יש אבירי שלטון החוק מדומים שיוצאים עכשיו בשצף קצף להגן על מה שבלתי נתן להגנה. געגועים עזים לידידי אורי אורבך ז"ל, מהבית היהודי, שתיעב כל דבר שחיתות בין אם הוא בא מהימין ובין אם מהשמאל. געגועים לפרלמנטר כמו אריה אלדד, מהקצה הכי ימני של המפה הפוליטית, שבז לשחיתות ונאבק בה, וצער על המעטים שנותרו במערכה, כמו בני בגין

בשבוע הזה נחשפו עוד טפחים מכיעורה של הפרשה ומהעומק שלה. הנה כמה התייחסויות שלי.

בעקבות החלטת היועמ"ש, בחדשות ערוץ 10:

 

ועוד על החלטת היועמ"ש, אתמול, ברדיו ללא הפסקה, בתכנית הבוקר עם ספי עובדיה ודרור רפאל, להאזנה הקליקו על הציוץ:

 

לא מאמינה לראש הממשלה שלא ידע, אבל חוסר האמון שלי כמובן לא מספיק. לכן צריך לחקור. קשה מאוד להאמין שהאדם הקרוב ביותר לראש הממשלה, קרוב משפחתו, חבר ילדות, אדם שמייצג אותו משפטית וגם את משפחתו, נפגש איתו כמעט מידי יום ביומו – לא דיווח לו על מעורבות עיסקית עמוקה שלו בנושא שכל כך מעסיק את ראש הממשלה. זה נראה לי בלתי סביר, אבל אם זה המצב, לו אני נתניהו, והייתי מגלה שאדם כה קרוב אלי משתמש במידע שהוא מקבל ממני וסוחר בו כדי להרוויח הון תועפות הייתי אומרת לו 'ידידי דוד, אתה מעלת באמוני, השתמשת במידע חסוי, מידע שקיבלת רק ממני, היית בסביבתי, לא עדכנת אותי שאתה הולך לעשות עסקים'. לו נתניהו לא ידע, זה היה יוצר קרע מטורף בינו ובין שמרון. וכיוון שאני לא מאמינה, אבל כאמור אי האמונה שלי לא מספיקה, זה חייב להיחקר. לצפיה בראיון הקליקו:

 

 

 

עוד על הפרשה במהדורות הערב של החדשות בערוצים השונים:

 

הדג מסריח מהראש והמדינה מרקיבה. וגם על התפקוד הגרוע של המועצה לבטחון לאומי והצורך לסגור אותה, ראיון אצל יואב קרקובסקי, בחצי היום, רשת ב' של קול ישראל. להאזנה הקליקו:

 

 

 

כאן בערוץ 2, בתוכנית הבוקר של קשת, עם גלית גוטמן ויואב לימור – יחד עם יו"ר הקואליציה דוד ביטן והאלוף במיל גדי שמני. זה היה ביום ראשון, כשהפרשה עדיין לא תפסה תאוצה ונדמה היה שתרד מסדר היום. לצפיה הקליקו:

 

 

בשביל מפוני הדיור הציבורי לא יחקק חוק הסדרה. רק אנשים מאוד מאוד עניים גרים בדיור הציבורי. הקריטריונים רבים, מספר הזכאים גדול, ומלאי הדירות מועט מאוד. למה? כי לא בונים ולא רוכשים דירות לזכאים, למרות שבתקציב הוקצו מליארדים למטרה הזאת. זו עובדה שמי שקרובים לתחום יודעים, אבל לפעמים צריך לראות את זה כתוב שחור על גבי לבן. תראו:

השורה התחתונה: בשנים 2013-2015 הוקצו כמעט 2 מליארד (1,999,362,999) שקל לרכישת דירות. רק 9% (!) מהסכום הזה נוצלו. פשוט חרפה.

 

"ספר התקציב האבוד" שהוציא המרכז להעצמת האזרח (תומר לוטן המוכשר והאידיאליסט הוא המנכ"ל של המרכז והרוח החיה שלו. קרדיט על הספר הנפלא הזה מגיע גם לדניה לשד, אפרת בן אברהם, חני שניידר וירון שמש) – הוא המסמך שממנו שלפתי את הנתון הזה. אם גם אתם רוצים להשתמש במכשיר העזר המצויין הזה, הקליקו כאן:

משפט שלמה בין עני לעני. השבוע, השדולה למען הדיור הציבורי של ח"כ אורלי לוי אבוקסיס התכנסה לדון בנושא אחד נקודתי ומכמיר לב. אל דירות הזכאים המועטות שמתפנות, פולשים עניים אחרים. מפנים אותם בכוח, כי יש לפניהם בתור זכאים אחרים. משפט שלמה, ועוד דילמה אכזרית, שאי אפשר לדון בה במנותק מהמחדל האדיר שסביב הדיור הציבורי, ומההקפאה הפושעת של חוק הדיור הציבורי של רן כהן, שאיפשר לזכאים לרכוש במחיר מוזל את דירותיהם ולהוריש אותם לילדיהם.

 

שושלות של עוני וחוקים אכזריים יחודיים לעניים. מנכ"ל עמיגור יובל פרנקל, הוא אדם שעושה עבודת קודש. גם מנהל מיומן, מוכשר ובקיא, וגם עובד סוציאלי בנשמתו. יובל העלה בשדולה אמת פשוטה שאפשר, אם כי במאבק, לתקנה בחוק. ילדיהם של דיירי הדיור הציבורי זכאים לרשת את הדירה רק אם גם הם עומדים בקריטריונים של זכאים. כלומר הם צריכים להיות נורא-נורא מסכנים, לא סתם עניים, כדי לרשת את מה שרוב בני האדם זכאים לו באופן טבעי. "פשוט תבטלו את הצורך בזכאות כדי לרשת", אמר יובל, "וכך תפתרו את רוב בעיית ה'פלישות'". לוקחת את זה על עצמי. בתמונה – השדולה של אורלי השבוע. 

 

 

המל"ל כעבד נרצע של נתניהו. לסגור את המטה לבטחון לאומי, שהפך ליחצ"ן נטול ערך של נתניהו. גם בגלל התנהלותם הבלתי נסבלת בפרשת הצוללות אבל בהחלט לא רק. עוקבת אחרי הגוף הזה בצער לא מעט זמן, לא יכולה לחלוק אתכם הכל מפאת סודיות, אבל ברור שגופי ההערכה של אמן ושאר זרועות הבטחון עולים ברמתם לאין שיעור על אלה של המל״ל. במקום לאתגר, להציג איפכא מסתברא, ולהציג חלופות כמתחייב בחוק המל״ל, היא הפכה לזרוע צייתנית ומביכה של נתניהו, שנכנעת לכל גחמותיו. הגיוס המהיר של מ״מ המל"ל לגונן בתקשורת על נתניהו היה מביך (גם בשבילו) אבל זו באמת רק טיפה בים.

 

קשר ישיר בין מתווה הגז והצוללות – במל"ל. מי שעמד להיות ראש המל"ל, אבריאל בר יוסף, היה מקושר בחוטים רבים לעסקאות הקשורות באסדות, בצוללות, במספנות ובספינות. הוא עסק בגז הטבעי ובמים הכלכליים של ישראל, וכעת נחקר במשטרה על כך שבמקביל עשה עסקים באותם עניינים ממש. נקודות ההשקה לסיפור הצוללות רבות. שלא לדבר על זה שבמתווה הגז - כל מסר, כל סיסמה חלולה, כל מידע לא מדויק וכל ספין של נתניהו פשוט הודהדו במל"ל. המל"ל צריך לאתגר את ראש הממשלה ולא להיות המשרת הנרצע שלו ולעשות לו יחסי ציבור.

 

 

יש התפתחויות מאוד מעניינות בעניין מתווה הגז, שנעלמו מהעין בדרמות של השבוע. בית המשפט המחוזי החליט לדון בבקשה לתביעה יצוגית של מליארדי שקלים נגד הפקעת מחיר הגז, ודחה את בקשת חברות הגז לפסול את הבקשה על הסף. מאחורי התביעה היצוגית עומד עו"ד גלעד ברנע, אחד המשפטנים הגאונים והאמיצים שמתהלכים בינינו (ביטול הפרטת בתי הסוהר ועוד שורה של הצלחות בעניינים ערכיים ברזומה שלו).

זו החלטה דרמטית, שמאפשרת לאזרחי ישראל לתבוע צדק, הגיון ומחיר סביר על משאב זול שפשוט שייך לנו. לחברות הובטח רווח  דמיוני שמסכל כל אפשרות להוריד את יוקר המחיה ולהעלות רווחיות בתעשיה הישראלית. מנגד ממשיכות החברות לגרוף הון: רק ברבעון האחרון  הרוויחה נובל בישראל 135 מליון $ שעה שבכל העולם הפסידה. על זה נאמר בארץ נהדרת: על מה? על מו? ולמה כל הטוב הזה לא מחלחל אלינו?

 

מתפקדת חדשה בזכות באפי קוטלת הערפדים. איזה ספרים יש על שני המדפים שמצולמים מאחורי בבית שלי? בחשבון הטוויטר של הטלוויזיה החינוכית (אם לא ידעתם, עמוד הפייסבוק וגם הטוויטר שלהם מאוד משעשעים עם הרבה חומרי ארכיון שווים) שאלו את השאלה הזאת, שהפכה לדיון ארוך של חובבי פנטסיה ומדע בדיוני. הנה חלק קטן מזה:

 

 

שוב ושוב אני מבקשת מכם לקחת חלק פעיל בכל "כלי התקשורת" האלטרנטיביים שלי. זה לא סתם. זה אמצעי חשוב מאין כמותו להשפעה, לפעמים כנגד הזרם, לפעמים בניגוד לאינטרסים של כלי התקשורת הממוסדים, לפעמים נגד הטרנד, האופנה, הבאזז או הנושא שנוח לממשלה שיהיה בכותרות. אז הנה שוב: על עיתון סופשבוע אתם כבר מנויים, אבל צרפו גם אחרים לקבלתו כאן, וגם: האתר שלי, עמוד הפייסבוק שלי, חשבון הטוויטר שלי, ערוץ היוטיוב שלי, וגם אינסטגרם.

 

 

ועוד כמה מציוצי השבוע:

 

 

 

 

 

 

 

 

עוד כמה מארועי השבוע:

בכנסת, מפגש עם 80 עובדי בנק לאומי ממחלקת הפיננסים. דברנו על כל העניינים הכלכליים שעומדים על הפרק, ובראש ובראשונה חוק הגבלת שכר בכירים, שכמובן לא נוגע לעובדים האלה או לבני תמותה רגילים.  

 

באירוע פתיחת שנה של תא אופק במכללה האקדמית תל-חי. בהצלחה ליו"ר התא, שחר פינקלשטיין, שארגן את המפגש הזה בו דברנו על צוללות, פמיניזם, פוליטיקה, אי שוויון, ציונות, טרנדים, אכפתיות ואמונה. 

 

אל תסלדו מהפוליטיקה, קחו אחריות והכנסו אליה, אמרתי לחבר'ה של קרן רמון. זו השנה השניה שאני נפגשת אתם, תלמידי י"ב מתוכנית המנהיגות על שמו של אילן רמון ז"ל. מדובר בחבר'ה מקסימים ומיוחדים, מכל הארץ, שאותרו לתוכנית המנהיגות בגלל הצטיינות בלימודים בצד תרומה יוצאת דופן לחברה ולקהילה.

 

בכנס המיסים השנתי של החשבים – על פרשיית הצוללות, וגם על הכוונה למסות פיצויי פיטורים, על חוק הגבלת שכר הבכירים, ועל סוגיית העלאת גיל הפרישה לנשים. עוד פרטים בהקלקה על הידיעה הזאת:

 

ייחודה של חקיקה חברתית – סוגיות ואתגרים, הרצאה ושיחה עם פרקליטים ויועצים משפטיים בשרות המדינה. חלקתי אתם את הקשיים, האתגרים, האידיאולוגיה שמאחורי חקיקת חוקים – מזכות העבודה בישיבה, החוק הראשון שלי, ועד הגבלת שכר בכירים

 

ליר לוי ועומר עדרי, תלמידי י"א, באו אלי לחדר בכנסת ביום זכויות הילד יום שלישי, 22.11, בכנסת – מקדמים חוק נגד בריונות ברשת

 

חיפאים, בהנחה ובתקווה שביום ראשון נהיה כבר אחרי הארועים הקשים, רוצים לפגוש אותי? נדבר על מה שקרה השבוע ועל כל מה שתרצו, מחרתיים, יום א', 18:00, אהיה ב"הסוכה" בשכונת הדר בחיפה (החלוץ 39). זה יהיה מפגש פתיחת השנה של תא אופק באוניברסיטת חיפה.

 

קדימה, תתפקדו. כשיבואו רגעי ההכרעה יכול להיות כבר מאוחר מדי להתפקד, דברים קורים, שינויים פוליטיים יהיו מבית ומחוץ – תנו כתף, עשו עוד צעד להשפיע, ופקדו חברים ומשפחה. כתבו לנו למייל הזה hitpakdutshelly@gmail.com ואנחנו נחזור ונפקוד אתכם, או התפקדו ישירות כאן

 

תודה קובי ותודה לכולכם,

 

שבת שלום חברות וחברים, נתפלל ונייחל לסוף שבוע שקט ובעיקר בלי אבידות בנפש. שנמשיך להיות חברה טובה, אמיצה וסולידרית. 

 

שלכם, 

 

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית