ח'כ שלי יחימוביץ': ותודה לאיילת שקד ולנפתלי בנט

לתמיכה בשלי בפייסבוק

בנט ושקד עושים לנו טובה: הם מסבירים לנו בקול צלול עד כמה הזוי הרעיון שנשב בממשלה הזאת. שקד, מספר שתיים במפלגה הכי ימנית ולאומנית בישראל, פשוט לא אוהבת את המדינה. האם אתם מאמינים באלוהים? כל תשובה נכונה ובלבד שלא תחששו להגיד אותה.  לא חושבת שהשיח הטבעוני הוא קיצוני מדי. מאמינה שבכל מאבק שמשנה סדרי עולם נחוצה חדות, חריפות, ואפילו קיצוניות. לא צמחונית, אבל - הסביבה משפיעה (ויש גם תמונות מארוחת החג הטבעונית).  ודווקא עכשיו, מתפקדים. מוזמנים לפקוד את ההורים. גל קרמרסקי פקדה את אמא  פרופ' רונית פנקס

 

בסופו של עוד שבוע של זובור למפלגה שלנו, עוד סבב ריקוד של צעד קדימה ושניים אחורה סביב כניסה לממשלת הימין, עוד נזק ועוד פגיעה בשיירי האמון שהציבור שלנו עוד רוחש לנו – באים שני השרים הבכירים מהבית היהודי, נפתלי בנט ואיילת שקד, ועושים לנו טובה: הם מסבירים לנו בקול צלול רם ומפורש עד כמה הזוי הרעיון שנשב בממשלה הזאת.

בנט אתמול, עם הקריאה "למסור את הנפש" למען סיפוח מלא של השטחים. פשוט חזון בלהות של חיסול הציונות, קיצה של המדינה היהודית דמוקרטית, ורוב פלשתיני במדינת ישראל. או לחילופין אפרטהייד.

זה, יחד עם המאמר המדהים של איילת שקד "מסילות אל המשילות", שפורש מישנה כלכלית  קיצונית ומסוכנת, נדירה בכנותה – תמרור אזהרה חד למי שמבקשים לזחול לממשלת נתניהו בעבור חופן כיסאות. אז תודה, נפתלי ואיילת, שבאין מציל, אתם מצילים אותנו מעצמנו.

 

 

אני רוצה להקדיש תשומת לב למאמר החשוב של איילת שקד. הנה כאן ראיון על כך ליעקוב ברדוגו ולירון וילנסקי אתמול ביומן הערב של גל"צ. פוסט שפרסמתי הבוקר בפייסבוק, הוא מאמר תגובה. תגובה למי שכל עמדותיה, בכל דבר ועניין, הפוכות באופן תהומי לכל מה שאנחנו מאמינים בו. הזדמנות בלתי חוזרת להזכיר ולרענן את הבסיס האידיאולוגי שלנו. הנה חלק מהפוסט:

"... מה שהכי מדהים במניפסט שלה, זו העובדה שמספר שתיים במפלגה הכי ימנית ולאומנית בישראל, פשוט לא אוהבת את המדינה. ביום שבו בנט קורא "למסור את הנפש למען סיפוח הגדה למדינת ישראל", מתברר ששקד פשוט לא סובלת את מדינת ישראל. היא בזה לה. מזלזלת בה, גם אידיאולוגית וגם מעשית. המדינה לפי שקד היא אימפוטנטית ומיותרת. ושוב ושוב היא מטיפה לקחת מידי המדינה את הכוח "להחליט בשבילנו", ולהעביר את הכוח הזה לכוחות השוק, שכבר יסדרו את הכל.

שקד קוראת תיגר על הממלכה. בשבילה המדינה היא פסים רקובים וחלודים שאין בהם תועלת. היא "תניח פסים חדשים" שיהיו מושתתים על התפיסה ש"בשמה נבחרה לשמש שרת משפטים." קצת פרופורציות, אגב. שקד לא "נבחרה" לבנות פסים חדשים למדינת ישראל. המפלגה שלה קיבלה שמונה מנדטים בבחירות, ובצירוף מקרים פוליטי, לגיטימי, היא מונתה להיות שרת המשפטים. ספק אם חלקים גדולים בקרב מצביעיה בימין המדיני היו ערים לתפיסת עולם כה קיצונית ובוטה נגד המדינה ונגד ערכים יהודיים של צדק.

ומהי אותה תפיסה? המלים חירות וחופש מוזכרות במאמר של שקד יותר מ-30 פעם. כך היא אומרת: "בכל פעם שחברי הכנסת מצביעים בעד חוק חדש... הם מצביעים נגד החירות שלנו, שמרגע שמתקבל החוק מצטמצמת והולכת".  חירות של מי? כן, חוק הזכות לעבודה בישיבה שחוקקתי פגע בחירות להכריח קופאיות עניות לעמוד רצוף על רגליים נפוחות תשע שעות, רק בגלל שככה התפוקה שלהן גבוהה ב – 15%. אבל הוא העניק להן את החרות הזעומה לשבת כשהן משרתות אתכם. אז על החירות של מי מגנה שקד?

כן, החוק להגבלת שכר בכירים פגע ב"חירות" של כמה עשרות אנשים חצופים ועשירים למשוך על חשבון הציבור סכומי כסף פראיים. הוא אילץ אותם להעלות שכר לעובדים העניים בחברה אם ירצו להשתכר יותר מ – 200 אלף שקלים בחודש. כן, הוא פגע בחרות לחזירות. אבל הוא מגן עליכם, והוא מעניק עוד טיפה חרות למי שמועסקים בתנאים מחפירים ולא נהנים מחירויות שהחזקים יודעים היטב לתבוע לעצמם.

כי כן, למדינה יש כוח וסמכויות. לא תמיד היא עושה בהם שימוש מושכל, לפעמים נחקקים חוקים מיותרים ומסוכנים (כמה מהם של שקד עצמה), לעיתים קרובות אני חולקת עמוקות על מדיניות הממשלה... המדינה, בעיני שקד, והיא שבה וקובעת זאת נחרצות, רק מגבילה, מקלקלת, מחרבת, הורסת, מדכאה. רק "תפסיקו לקבוע בשבילנו". רק תנו ל"גניוס היהודי" (הגאונות שמורה כידוע רק ליהודים) לעשות מה שבא לו, והוא כבר יפרח ויפגיז איך זה מתיישב עם המציאות?...

הנה משפט שהיא כותבת ואני מסכימה אתו: "אחרי 2000 שנה של חיים יהודיים שנותקו בכוח החרב מכל הקשר מדיני ומכל תפיסה ריבונית שמחוץ לגבולות הקהילה – עם ישראל שב אל ההיסטוריה, אל קידמת הבמה העולמית". אוקי. אמת. אבל איך זה קשור לתיזה הליברטריאנית* הכמעט אנרכית, שמייתרת את המדינה? איך זה קשור להטפה למדינה להפסיק להתערב, ו"לסמוך על יחידים וקהילות"?  איך זה עולה בקנה אחד עם הבוז העמוק שאת רוחשת למימושו של החזון הציוני בדמות המדינה שלנו, שיש לה לא מעט מגרעות, אך גם יתרונות רבים מאוד?

ואיך כל זה מתיישב עם חיזוק חוקי הדת? הרי התנ"ך, ספר החוקים של הדת היהודית, הוא מפורט ונוקדני ושולט בכל רכיבי חייו של האדם. "חירות" הוא בטח לא נותן. שלא לדבר על הרכיבים הסוציאליים העמוקים שלו, שלא מתיישבים בכלל עם המשנה של שקד, שאפילו קפיטליזם לעומתה הוא מלא צדק וחמלה.

איפה הסולידריות? איפה המכנה המשותף? מה אנחנו, אוסף אטומים מקרי? ואיך הזלזול במדינה מתיישב עם התפיסה הלאומנית ימנית, עם הפטריוטיזם המופגן? הרי אפילו עם ממלכתיות בסיסית ועם לאומיות פשוטה זה לא מתיישב..." לפוסט המלא הקליקו על התמונה של שקד: 

צילום: אילייה מלניקוב לגליון 50 הנשים המשפיעות בישראל של ליידי גלובס

 

 

 

 

עוד ראיונות מהשידורים החיים בלווייתו של שמעון פרס, שהתקיימו אחרי שכבר קיבלתם את עיתון סופשבוע הקודם:

ברשת ב' של קול ישראל, במשדר המיוחד עם רן בנימיני ואריה גולן, ובמשדר המיוחד בערוץ 10 עם אושרת קוטלר (שבו אני מזכירה לה כתבה מלפני 20 שנה שבה נלוותה לפרס בפאריז ונדהמה מהערצה שרחשו לו ברחוב הפריזאי, שעה שבארץ הוא זכה לקיתונות של ביקורת וזלזול). הקליקו לצפיה:

 

 

 

עליי ועל פייסבוק, באתר "מיזבלה" שעוסק בתקשורת ברשתות החברתיות:

 

מתברר שלח"כים חילוניים קשה לענות על השאלה "האם את/ה מאמינ/ה באלוהים?" "הארץ" עשו על זה פרוייקט מעניין, ושאלו את כל הח"כים. זה מה שאני עניתי:

שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני): "לא מאמינה, אני חילונית. היהדות שלי היא זהותית: אני חלק ממשפחה ומעם עם גורל, היסטוריה, תרבות ומנהגים משותפים. המשפחה (החרדית־דתית) המורחבת שלי הושמדה בשואה, והורי הניצולים כעסו על אלוהים וחוו בגידה. באופן אבסורדי, למרות שאני הרבה יותר מפויסת מהם, נטולת כל טינה לדת, ומתחברת למקורות בהיבט הסוציאלי — דווקא בכעס שלהם היתה אמונה רבה יותר. אם להיות לגמרי כנה, אני פונה אליו בעת צרה ומצוקה, ליתר ביטחון. הוא עוזר, ואני בכפיות טובה חוזרת לחילוניותי".

 

אני לא צמחונית, אבל מוצאת את עצמי אוכלת פחות ופחות בשר. כאוהבת וכמצילה פעילה של בעלי חיים, מאז ומעולם, וכמי שמאז ומעולם חיה עם חיות מחמד כאילו היו בני משפחה לכל דבר, לא יכולה להתעלם מההיבט הא-מוסרי של אכילתם ושל האופן הנורא שבו מגדלים אותם. אני מודה: זו הסביבה הקרובה שלי משפיעה עלי ומשנה אותי. הילדים שלי, האחיינים שלי, החברים של הילדים, העוזרים הפרלמנטריים שלי. אני מעריצה את היכולת שלהם לקוהרנטיות בין השקפת העולם המוסרית ובין אורח החיים האישי שלהם בעניין הזה. אני גם לא חושבת שהשיח הטבעוני הוא קיצוני מדי. מאמינה שבכל מאבק שמשנה סדרי עולם נחוצה חדות, חריפות, ואפילו קיצוניות. ברמה המשפחתית, למדתי להכין אוכל טבעוני לא רע בכלל, והאמת היא שזה כיף. ארוחות החג שלנו הפכו כבר מזמן לטבעוניות, ולו רק בגלל העובדה שהטבעונים והצמחונים הפכו לרוב. אז הנה כמה דוגמאות שחלקתי במהלך החג, בטוויטר וגם באינסטגראם:

 

עוד מציוצי השבוע:

 

חוזרת עכשיו ממפגש במכללת אורנים עם חבר'ה ממש מרשימים וחכמים, שמסיימים כעת את תכנית "זרעי קיץ" שהיא פרי שיתוף פעולה בין המדרשה באורנים, התנועה הרפורמית, קרן ברל כצנלסון, התנועה הקיבוצית תנועת החלוץ וקיבוץ יזרעאל. זו תוכנית שמיועדת לצעירים אחרי צבא, שמחפשים להרחיב אופקים וללמוד על החברה הישראלית לגווניה. במהלך חודש הם מתגוררים בקיבוץ יזרעאל, ולומדים עם מרצים מכל הארץ בנושאים של חברה וכלכלה, מזרח תיכון, המפגש היהודי ערבי, יהדות מתחדשת, אקטיביזם, פוליטיקה, קהילה ועוד. כשתיפתח תוכנית חדשה אעדכן אתכם.

 

פוקדים את ההורים. דווקא עכשיו, מתפקדים. מזדהים עם הדרך שלי? רוצים להיות שותפים שלי? חזקו אותי ואת דרכנו המשותפת, תתפקדו ופקדו אחרים. תוכלו להתפקד או לפקוד עכשיו כאן. או כתבו לנו, עם שם מלא וטלפון ל  hitpakdutshelly@gmail.com  ואנחנו נחזור אליכם ונסייע לכם בהתפקדות.

יהיה נחמד ויועיל אם אחרי ההתפקדות תעלו אצלכם פוסט ובו תספרו למה התפקדתם. קראו גם לחברים שלכם לעשות אותו הדבר. צרפו לפוסט גם את הלינק להתפקדות, ו/או שימו את הפוסט גם אצלי בעמוד בתגובות לפוסטים, כמו שעשתה הפרופ' לביולוגיה רונית פנקס. ומי פקד את רונית? הבת שלה, גל קרמרסקי, פעילה חברתית ופוליטית ומתנדבת מרכזית ואהובה אצלנו.

 

אז תודה לגל ולאמא רונית,

תודה לכולכם, שתהיה שבת שקטה,

שלכם,

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית