ח'כ שלי יחימוביץ': השבוע הפתעה! בלי ביקורת על נתניהו (למרות שמגיע לו)

לתמיכה בשלי בפייסבוק

השבוע לשם שינוי - בלי ביקורת על נתניהו! כי גם אם יש לו אחריות ישירה לקריסת מעמדנו בעולם, שום דבר לא מצדיק את ההחלטה האנטישמית והמעוותת של אונסק"ו. יום בפלאפון, לילה באיכילוב - האופן הדוחה שבו אנחנו מתנהגים כלקוחות ושוכחים שמולנו עומד בן אדם. למה אני מגוננת על המשטרה. וגם: אם אתם מיואשים מהמצב, אל תקטרו סתם, יש משהו פשוט וקל שאתם יכולים לעשות כדי להשפיע (וגם לחזק אותי): להתפקד.

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

על שקרים ואנטישמיות. ההחלטה של אונסק"ו שמוחקת את הזיקה בין העם היהודי ובין הר הבית, הכותל המערבי, המקומות הקדושים – היא מבישה. היא משעבדת את ההיסטוריה ומעוותת אותה באופן שקרי לטובת צרכים פוליטיים. היא נגועה באנטישמיות.

אני יודעת שעכשיו מתבקשת ביקורת קשה על מדיניות החוץ ומדיניותו בכלל של נתניהו. אבל האמת, לשם שנוי, אין לי חשק מיוחד להשמיע כרגע את הביקורת הזאת. למה? כי אין שום מדיניות ישראלית, של שום ראש ממשלה ישראלי, שמצדיקה החלטה מעוותת כזאת.

מה יותר מעציב. בסוגריים אוסיף, שההתייחסות הזאת שלי, בתקשורת, בטוויטר בפייסבוק, גררה לא מעט תגובות עוינות, שקשה לי להחליט איזה מעציבות אותי יותר. אלה מהימין – ששוללות מממני, לפעמים בקללות, את הזכות להוקיע אנטישמיות ושקר, או אלה משמאל, שמגנות אותי על הגינוי שלי ומאשימות אותי בחנופה לנתניהו (כן, בטח).

 

עוד רשימת משפיעים. לא שהקריקטורה הזאת מחמיאה לי, אבל אני האחרונה להתלונן על קריקטורות, אז לא אצנזר. מגזין הכרומו "ליברל" בעריכת רותם דנון (אגב, מוצר תקשורת עצמאי וביקורתי, מומלץ) בחר את המשפיעים של השנה (וגם את הלא משפיעים, אגב). הנה הקריקטורה, הרשימה עלי (לא הכל מחמיא, אבל כאמור בלי צנזורה), וגם רשימה שאני עצמי כתבתי לבקשתם במסגרת משפיעי השנה - על נשיא המדינה רובי רבלין.

 

 

 

 

על סולידריות. למה כשאנחנו לקוחות אנחנו שוכחים שגם אנחנו עובדים. ובני אדם. פוסט בפייסבוק שהעליתי אתמול:

אני יושבת עכשיו במרכז שרות של פלאפון, בסניף יגאל אלון, מחכה שיתקנו לי את המכשיר. לפני כמה דקות היו כאן צרחות היסטריות של לקוחה, ואני פשוט מרחמת על העובדים שממשיכים לעבוד ולתת שירות, אבל החשש והמבוכה ניכרים על פניהם. שאלתי את אחד העובדים אם זה לא קשה. הוא אמר שכן, אבל שלגננת של הבן שלו עוד יותר קשה. אהבתי את התשובה, בגלל הסולידריות שבה, ההסתכלות החוצה, וההבנה שיש עוד הרבה עובדים שסופגים קושי כזה.
נזכרתי בלילה שביליתי במיון באיכילוב עם הבת שלי. זה היה לילה מאלף ומפחיד, ולא בגלל הבת שלי (זה לא היה משהו מאוד רציני) אלא בגלל מטח ההשפלות, הקללות והאיומים שהומטרו על הצוות. שתי רופאות צעירות ושתי אחיות בשנות החמישים שלהן, היו פשוט כמו בובת וודו שכל אחד בא ונועץ בה עוד סיכה, עוד בעיטה
.
אנחנו לא רק לקוחות. אנחנו גם בני אדם. האנשים האלה, שחוטפים יחס גס ואדנותי, הם בני אדם כמוכם. עובדים כמוכם. הם גם מרוויחים מעט, ועובדים קשה. לפוסט המלא הקליקו כאן:

 

 

חוסר ההגינות שבהפיכת המשטרה לשק חבטות, והשיחה מלפני 16 שנה ששנתה את יחסי לשוטרים, בפוסט הזה: "משתתפת באבלה הכבד של משפחת קירמה, על נפילתו בקרב של רס"מ יוסי קירמה בן ה - 29. הצדעה לו ולכל השוטרים שפעלו היום במיומנות ובאומץ לב ומנעו פגיעה גדולה פי כמה בנפש, ולא בפעם הראשונה.

במציאות שבה האיום המרכזי על ישראל הוא איום הטרור אצלנו בבית, שוטרים מסכנים את חייהם לעיתים קרובות אפילו יותר מחיילי צה"ל, ואף משלמים בחייהם. הם אלה שחוצצים בין הציבור ובין המחבלים, הם אלה שמחרפים את נפשם, הם אלה שמפגינים יכולות מבצעיות מרשימות. אין בעולם שוטרים שעושים גם וגם וגם כמו השוטרים בישראל. גם עושים כל מה שמשטרה רגילה עושה, גם נלחמים בטרור, וגם חוקרים שחיתות של ההון והשלטון בלא מורא ובלא משוא פנים.

אבל בלי התהילה, ובלי החיבוק מהציבור, עם תקציב דל שהוא בערך ששית מתקציב הבטחון. בשכר נמוך מאוד, וגם – אנחנו אחד המקומות היחידים בעולם שבהם לשוטרים אסור בחוק להתאגד ולתבוע את זכויותיהם. הזדמנות טובה להזכיר שגם כאשר יש שוטרים שעושים שגיאות ומועלים באמון (והם מיעוט קטן), הפיכתה של המשטרה לשק חבטות קבוע היא פשוט לא צודקת.

מכירים רגעים נדירים בחיים שפתאום נופל לכם האסימון ואתם מבינים משהו שלא הבנתם? אירוע קטן או גדול, אמירה של מישהו. אספר לכם על אחד הרגעים האלה בחיי. זה היה לפני 16 שנים, ומאז, גם כשיש לי ביקורת, לפעמים קשה, על ארועים ספציפיים, אני ידידת השוטרים והמשטרה..." לפוסט המלא הקליקו על הכתבה

 

 

המאמר הליברטריאני של שרת המשפטים שקד ממשיך (בצדק) לעורר גלים. מי שלא קרא את מאמר התגובה שלי בשבוע שעבר מוזמן לעשות זאת כאן, והיום מתפרסמת כתבה בדמרקר שבה יש שלל התייחסויות, הנה אחת נוספת שעוד לא דברתי עליה:

 

 

 

לראיון ב"ששי" עם איילה חסון בערוץ 10, בנושאים פוליטיים ובטחוניים, הקליקו על התמונה: 

 

 

 

 

ביום חמישי השבוע אהיה בסוכה בחולון, בערב של החוג המזרחי המעולה והפעלתן שלנו, מיסודו של קובי קיסוס. הנושא המרכזי בערב הוא חטופי תימן, המזרח והבלקן. יהיו הרבה דוברים מעניינים, וגם אני אברך. מוזמנים

 

 

מסכימים אתי? אפילו בחלק מהדברים? רוצים לעשות עוד צעד פעיל שיגביר את ההשפעה שלכם? לחזק אותי? תתפקדו ופקדו אחרים. תוכלו להתפקד או לפקוד עכשיו כאן. או כתבו לנו, עם שם מלא וטלפון ואנחנו נחזור אליכם ונסייע לכם בהתפקדות, הכתובת שלנו: hitpakdutshelly@gmail.com .

יהיה נחמד ויועיל אם אחרי ההתפקדות תעלו אצלכם פוסט ובו תספרו למה התפקדתם, ותמליצו לאחרים לעשות אותו הדבר. צרפו לפוסט גם את הלינק להתפקדות, ו/או שימו את הפוסט גם אצלי בעמוד בתגובות לפוסטים. שרה גוטמן, מיישוב מנחמיה העדיפה, למשל,  לשלוח מיל ובהמשך הציעה גם להצטרף לצוות המתנדבים שלנו. תודה שרה!

 

 

סליחה. ולסיום, למי שפספס את בקשת הסליחה שלי בערב יום הכיפורים, אביא אותה שוב: אני מבקשת סליחה מכל מי שפגעתי בה או בו.

מבקשת סליחה ממי שפגעתי בהם שלא בכוונה, וגם מאלה שתקפתי בכוונה. אני יודעת שגם אם אתם עושים דברים שאני חייבת להוקיע, המעשים האלה הם רק חלק ממי שאתם. מתנצלת אם פגעתי אישית.

מתנצלת בפני כל מי שנפגעו מכך שבחרתי, בגלל העומס הרב ותיעדוף שגוי, לא לטפל בנושא שהיה עשוי לשפר את מצבם. מבקשת סליחה מאלה שניסיתי לעזור להם אבל לא הצלחתי.

מבקשת סליחה מהאנשים המופלאים שמתנדבים, שנרתמים, שנותנים לי רוח גבית, שפותרים בעיות ועונים לפניות ציבור - ואף פעם לא מקבלים ממני את תשומת הלב ואת התודה שהם באמת ראויים לה.

סליחה ממי שרצו לדבר אתי ומיהרתי למקום אחר.

סליחה ממי שתלו בי תקוות ואיכזבתי אותם. אנסה השנה.

לפוסט המלא הקליקו כאן.

 

שבת שלום וחג סוכות שמח,

שלכם,

שלי

 

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית