ח'כ שלי יחימוביץ': חוק הדגלים האידיוטי-לאומני, וההבדל בין לאומיות ללאומנות
כותרת

קראו מהר למשטרה, לא הניפו כאן דגל! ומה קרה שאני מצטטת את נחום ברנע. עבדי משרד החוץ: דרושה שפחה שתחפש אוכל בפחים, או אחת שההורים שלה יכולים לממן לה כהונה דיפלומטית בשרות המדינה. העלאת גיל הפרישה לנשים: לא סופרים את העניות. גנדי - עוד מורשת כזאת ואבדנו. דוברי רוסית - ראיון פינג-פונג בשבילכם,  וגם אני רוצה לקיסריה

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

תחרות שבירת שיאי הטמטום, המופרכות, והלאומנות המגוחכת, ששמה לצחוק ערכים לאומיים אמיתיים. והשבוע בפינת האיוולת, כיכב החוק המחייב (ולא - יוטל קנס) להניף דגל בכל מקום שבו ח"כ נמצא/ת (אתה בטוח בזה, ח"כ אורן חזן, מיוזמי החוק?).

"... הבוקר הבנתי בבעתה שאתמול, כשהתארחתי בחוג בית בראשון לציון אצל חנה פרץ, לא הונף בסלון דגל ישראל. על הקירות לא היו תמונות של סמל המדינה ושל ראש הממשלה, אלא רק של בני המשפחה, ובסוף המפגש במקום לשיר התקווה, אכלנו אוכל טעים, ואנשים התחבקו ושאלו זה לשלומו של זה. אני אפילו חושדת שלרגע אחד, קצר אבל מסוכן, בין שיחה על תקציב המדינה לדיון על מיסוי דירה שלישית, זיהיתי בעיניים של מישהו בחדר שהוא שכח שהוא ישראלי.

גמרתי אומר בלבי שזה לא יקרה יותר. יוצאת עכשיו לכמה פגישות ומצטיידת מראש". לפוסט המלא הקליקו על התמונה:

 

וכאן ב"כנסת ברשת" בערוץ הכנסת, עם ירון אברהם, מסבירה מה עוד חשבתי לעשות עם הדגל:

 

וממש בהקשר הזה, על ההבדל שבין לאומנות ולאומיות. אתם יודעים שהסיכוי שאצטט את נחום ברנע הוא אפסי... אבל השבוע בטורו השבועי בידיעות אחרונות ברנע מראיין את הפרופ' משה הלברטל (פילוסופיה ומחשבת ישראל). הלברטל אומר דברים כה חדים ומדוייקים,  עד שאני חייבת להביאם למי שלא קרא. הדברים של הלברטל ממסגרים מצויין את חוק הדגלים ושמים אותו בהקשר הרחב. הנה:

 

ולסיום סוגיית הפטריוטיזם, הלאומיות והלאומנות, הנה ציוץ פטריוטי שלי:

 

מה לא בסדר במודעת הדרושים הזאת? לכאורה תפקיד חלומות, יוקרתי, בפאריס, כולל שרות מסור בעבור המדינה. אבל כשמגיעים לשורת השכר והתנאים ועושים חישוב פשוט, מגלים שאין דרך, פשוט אין דרך, לעשות את התפקיד וגם להכניס אוכל לפה.  כאן מודעת הדרושים ל OECD יחד עם הפרשנות שלי, כפי שהעליתי בטוויטר:

 

עמ"י. עובד (עבד) מקומי ישראלי. זה הסטטוס שמועסקים בו יותר מאלף עובדים ישראלים בשגרירויות ובקונסוליות שלנו ברחבי העולם. עד היום הייתי בטוחה שמדובר "רק" בכשש מאות עובדים, מתברר שזה כמעיין המתגבר, וממדי הניצול והעושק רק גדלים כל הזמן. אשה צעירה בתפקיד בכיר ביותר בשרות החוץ בניו יורק, סיפרה לי, שבחנות היא עומדת מול תפוח אחד ומתלבטת אם לקנות או לא לקנות אותו.

 

זו הידרדרות אפיינית של עולם העבודה הישראלי, ועוד הוכחה לכך שניצול ועושק לא מתרחשים "רק" ב"חצר האחורית" של מקצועות העוני, אלא זולגים אל מקצועות שנדרשים בהם השכלה וכישורים גבוהים, ומחלישים מאוד גם את מעמד הביניים.

 

ואיך כל זה קשור גם לגזרות התקציב? קשור מאוד. ממש כמו הקשר שהראיתי לכם לפני שבוע בין הקיצוץ הרוחבי ובין הסלמונלה – עבור בקיצוץ המתמשך במעבדות בריאות הציבור. גם כעת במסגרת אותו קיצוץ רוחבי יקוצצו 120 תקנים במשרד החוץ. מעבר לתהיה איך לעזאזל אנחנו מרשים לעצמנו במצבנו לצמצם את שרות החוץ, יש כאן עוד אמת מרה. התקנים האלה, במשכורת סבירה מינוס של מעמד ביניים – באמת יקוצצו. אלא שמספר העובדים ישאר זהה. פשוט – יותר עובדים מנוצלים יועסקו כעמ"י. עבד מקומי ישראלי. תוצאה ישירה של מדיניות נאו-ליברלית קטלנית וקצרת רואי.

 

הטיפול בעובדי עמ"י הוא אחת המשימות שאני לוקחת על עצמי למושב הבא של הכנסת.

 

האכזריות שבהעלאת גיל פרישה לנשים. האשליה שהאוצר מנסה לנפק: תוחלת החיים עלתה, צריך להעלות את גיל הפרישה, בטח לנשים – כי מה ההבדל בין גברים ונשים? המציאות: תוחלת החיים עלתה אבל שוק העבודה נשאר אכזרי כשהיה, במיוחד בגילים מבוגרים, במיוחד לנשים – שעדיין מופלות קשות בעולם העבודה. במציאות, אם גיל הפרישה לנשים יעלה, כפי שזומם האוצר, ישארו יותר נשים בעוני מרוד. בלי קצבת זקנה, בלי פנסיה, ובלי עבודה. זה שילוש קטלני.

 

ברור שנשים כמוני יכולות לעבוד עוד שנים מעבר לגיל הפרישה היום. אבל רבות אחרות לא, ובהן לא אאפשר לפגוע. בהן, ובנשים שעובדות במקצועות שוחקים, גוון נשבר, רגליהן נפוחות: פועלות על רצפת היצור במפעלי לואו-טק, מנקות, סייעות. לפני חמש שנים חוקקנו יחד, כל הח"כיות, חוק שדוחה בחמש שנים את העלאת גיל הפרישה. כדי שימצאו פתרונות לאותן נשים. הם לא נמצאו.

 

גם כעת, בשנה האחרונה וממש בימים אלה - אנחנו פועלות יחד  – אורלי לוי, זהבה גלאון ואני – למנוע את העלאת גיל הפרישה אם לא ימצאו פתרונות. מנענו את ההעלאה האוטומטית, ובשנה האחרונה עובדות מול האוצר למציאת פתרונות. אני חושדת שחרף שיתוף הפעולה, יש כוונה להעביר מהלך בכוח ולהשליך את הנשים העניות בלי פתרון. לא נתן לזה לקרות. כאן בראיון ל"הכל כלול" עם סיון כהן בערוץ 10:

 

גנדי. עוד מורשת כזאת ואבדנו. כאילו כלום, אישר משרד ראש הממשלה פעילויות "חינוכיות" בסכום של מליון שבע מאות וארבעים אלף שקלים להנצחת "מורשת גנדי". התחקיר המזוויע, עתיר העדויות, שפורסם בתכנית "עובדה", ותיאר מפלצת אלימה וסדרתית שהותירה הרבה קורבנות אדם שגופן ונפשן עונו – התקבל ככל הנראה באדישות בלשכת ראש הממשלה. כן, גנדי נרצח ואינו אתנו עוד. אבל קורבנותיו אתנו. צריכות לשאת את ה"מורשת", שלא משנה כמה מופלאה היתה (והיא לא היתה מופלאה, מדובר באדם שהיה קשור לגורמי פשיעה, ודגל בטרנספר לערביי ישראל) – צל שחור של פשעי מין רובץ מעליה. לא מפתיע שנתניהו, שוב, כמו תמיד, עוור וחירש לאחת הסוגיות הדרמטיות בחברה הישראלית – אונס ועבריינות מין בכלל – מאשר את התקציב כאילו כלום. לראיון על כך אצל יעל דן ב"עושים צהריים" בגל"צ הקליקו:

 

ראיון רדיו-טלוויזיה מקיף (וארוך) ברדיו רדיוס בתוכנית "הנבחרים" עם דוד בן בסט, שמשודרת גם בערוץ 20.  על שלל נושאים: תקציב המדינה, הסיכויים להסדר מדיני והשת"פ הבטחוני עם הרשות הפלסטינית, המאבק במונופול הגז, רשות השידור והתאגיד, הפרקליטות, ההתמודדות האפשרית לראשות העבודה, ילדי תימן החטופים, ועוד. לצפיה:

 

לדוברי הרוסית שביניכם. ראיון קצת יותר מהיר וקופצני עם העיתונאי יוסף שגאל, בתכנית "בואו נדבר" בערוץ 9. 24 שאלות, על כל שאלה יש רק 15 שניות לענות, וזה מה שיצא. צפו:

 

אם אתם עוד לא בטוויטר – פתחו חשבון כאן. הנה כמה מציוצי השבוע:

 

בואו לפגוש אותי, ושימו לב ששני האירועים הם לא היום ומחר, אלא בשישבת של השבוע שמתחיל ביום א':

ראשית, לחגוג. הלובי הראשון של הציבור חוגג שנה להיוולדו, עם השגים מרשימים, עם יותר מאלף חברים קבועים ובדרך ללוביסט/ית השני/ה בכנסת. הלובי הזה הוא עוד רעיון שהוגשם, מבית מדרשו של יאיא פינק. חוץ ממני יברכו גם פרופ' איתן ששינסקי, יו"ר הקואליציה ח"כ דוד ביטן, גיא לרר (הצינור) ועוד רבים וטובים. מספר המקומות מוגבל - הקדימו להירשם בלינק המצורף!

 

וגם: מתארחת בשבתרבות ברמת גן, עם אבי בטלהיים. תיאטרון רמת גן, רחוב חיבת ציון 16. 3.09.16, שעה  11:00. כרטיסים ניתן לקבל בתיאטרון בימים ב' ו-ד' בטלפון 03-5782554.

 

חבר'ה, זה הזמן להתפקד ולפקוד. אתם שותפים לדרך? חזקו אותי ואת דרכנו המשותפת, תתפקדו ופקדו אחרים.  תוכלו להתפקד או לפקוד עכשיו כאן. או כתבו לנו, עם שם מלא וטלפון ל  hitpakdutshelly@gmail.com  ואנחנו נחזור אליכם ונסייע לכם בהתפקדות.

יהיה נחמד ויועיל אם אחרי ההתפקדות תעלו אצלכם פוסט ובו תספרו למה התפקדתם. קראו גם לחברים שלכם לעשות אותו הדבר. צרפו לפוסט גם את הלינק להתפקדות, ו/או שימו את הפוסט גם אצלי בעמוד בתגובות לפוסטים, כמו שעשה נידל זיאד:

 

 

שבת שלום,

 

שלכם,

 

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית