ח'כ שלי יחימוביץ': לא בר רפאל

ראש ממשלה שמפרק את המדינה. על מחאת הגנרלים, ריסוק הממלכתיות, והריק האופוזיציוני המדאיג. לא בר רפאלי. הקשר בין שוביניזם עתיק ובין הקרב הבכייני של מנכ"לי הבנקים נגד חוק שכר הבכירים שלי. הסבר מפורט על השקרים המכוונים שהם מפיצים. איך כמעט פרסמתי תמונה מזויפת של ראש ממשלת קנדה מתנשק עם יו"ר מפלגה מהאופוזיציה. כך תקראו את התקציב ולא בסינית. וההתחזקות שלי ברשתות - אחרי הכל, נשיאת הפייסבוק

 

ראש ממשלה שמפרק את המדינה. הכאב הגובר שלנו הוא לא שפעת קלה. הוא פשוט מעיד על כך שמישהו מכה אותנו עד זוב דם. קוראים לו בנימין נתניהו. לא סתם הדברים הנוקבים של בוגי יעלון, וגם של ברק, רמטכ"לים ושרי בטחון, לא מתפוגגים סתם, אלא מתגלגלים כמו רעם חזק ומרעידים את אמות הסיפים.

מה שקורה כאן לא קשור לעימות פוליטי ואפילו לא לעימות האידיאולוגי של ימין-שמאל. בשני המחנות, לפחות בליבה השפויה שלהם, גוברים המחנק, הדאגה, העדר התקווה. זו המדינה שמותקפת על ידי מי שעומד בראשה. אלה שאריות הקונצנזוס והאתוס שסביבו נבנים החיים שלנו בעמל רב שמתאדים ומתפוררים בניצוחו.

זה הצבא שלנו שמפקדיו, לכל אורך שרשרת הפיקוד, מופקרים, מותקפים ומושפלים. כי ראש הממשלה בועט בהם בקלות ראש מזעזעת לטובת חייל פורע חוק ופנאטי. לעזאזל הביטחון, לעזאזל צה"ל, לעזאזל החוק. הלאה המדינה, יחי הטרנד הוויראלי ברשת..." לפוסט המלא הבוקר בפייסבוק, על הרס מבני הבסיס של המדינה, על מחאת הגנרלים ועל הגבולות שנחצו, הקליקו על התמונה:

 

 

עוד על השבר הגדול וריסוק הממלכתיות, על (בכל זאת) ההבדלים בין בוגי לברק, על המהלך השגוי של איסור כניסתו לישראל של מוחמד אל מדני, אחד המתונים ומבקשי השלום ברשות הפלסטינית, ועוד - בראיון הבוקר לערוץ 10, אצל דני רופ ונוגה ניר נאמן:

,

ריק אופוזיציוני. וגם זה מהבוקר, ראיון ליומן הבוקר של קול ישראל עם יעקב אחימאיר, על כל הדברים האלה וגם על הריק האופוזיציוני הכל כך מדאיג, וקריאה לכל אדם ראוי לבוא ולהתמודד התמודדות דמוקרטית על ראשות מפלגת העבודה.

 

לא בר רפאלי. על הקשר בין שוביניזם עתיק ובין הקרב הבכייני שמנהלת קבוצה קטנה, עשירה ומנותקת, נגד החוק שלי להגבלת שכר בכירים אחרי שכבר עבר. וגם על השקרים המכוונים שהם מפיצים בקשר לחוק.

בשיאו של מפגש הקיטורים התמוה של עשירי ישראל לפני כמה ימים עם שר האוצר משה כחלון, התלונן מנכ"ל חברת נדל"ן, נתן חץ, על כך שהוא רואה בעיתון יותר מדי תמונות של הממונה על שוק ההון, דורית סלינגר. "היא אשה נאה", פסק בטובו שופט היופי, "אבל לא בר רפאלי". היציאה המביכה והפרימיטיבית הזאת קצת מזכירה אדם קדמון שנסע בזמן והוא מגיח בתימהון ממערה ומנפנף בנבוט מול רכב נוסע.

 

בדיוק באותה מדה, ההתבכיינות הקולנית נגד החוק להגבלת שכר בכירים (עוד נושא חם באותה פגישה) לא פחות מנותקת מהמציאות המוסרית העכשווית. אנשי האתמול נלחמים על ההגמוניה שלהם. השיח הפמיניסטי זר להם, שיח הצדק וההוגנות זר להם. לפי הרעש והצלצולים וטענות הקיפוח והטרדת המערכת והבג"צים היה אפשר לחשוב שהמנכ"לים ש"נפגעו" מהגבלת שכר הבכירים הם רבבות בני אדם שזועקים ללחם ברחובות. אבל לא. זאת סתם קבוצה זעירה, כמה עשרות איש, חצופה ומפונקת, שכעת נאבקת על 'זכויותיה הסוציאליות' המומצאות, ומשגעת את המערכת בעזרת משאביה הבלתי מוגבלים.

האיום שהכי מקומם אותי הוא שאם לא נעשה מה שהם רוצים, הם יתפטרו. לכו, חבר'ה, לכו. שחררו אותנו מעול השכר המטורף שלכם ומהניהול הלא-מי-יודע-מה מוצלח שלכם. מעולם לא נשמע איום כה מעורר תקווה. זה יהיה מצויין אם תוחלפו בדור ביניים של מנהלים. מוכשר לא פחות מכם, אבל יותר צנוע ומחובר למציאות מכם..."

בהקלקה על הקריקטורה (של ולדיק סנדלר) תוכלו לקרוא הסבר מפורט שלי על טענות השווא כאילו החוק "לא אפוי", ומה הסיבה האמיתית לטענות השקריות האלה: 

למדו אותי על פמיניזם. למי שקבלו והטיפו לי על אופיו ה"מוגזם" של הלגלוג שלי על נתן – לא- בר – רפאלי – חץ, עניתי בטוויטר כך:

 

הנשיקה שלא היתה, וחבל. השבוע כמעט שהעליתי את הפוסט הזה, יחד עם התמונה: "הי זאת שלי, למה התמונה הזאת, של ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו הליברלי, מתנשק עם יו"ר המפלגה הדמוקרטית החדשה, תומאס מולקייר, כל כך מקסימה, מפתיעה ומרגשת? כי מדובר בשני פוליטיקאים חשובים, יריבים, שכינסו מסיבת עיתונאים משותפת כדי להזדהות עם קורבנות הבטח באורלנדו, והדהימו את העיתונאים כשבחרו להביע את ההזדהות באמצעות נשיקה צרפתית ממושכת ונטולת עכבות. זו גם נשיקה שמבטאת אהבה, קבלה היעדר מוחלט של הומופוביה והרבה הרבה הומור, אבל גם בעיטה חסרת פשרות בדעות קדומות, בפחדים ובשנאה.

לא שאני רומזת שמתחשק לי להתחיל עונת נשיקות לוהטת עם פוליטיקאים יריבים, אבל בכל זאת הרגע משמח מאוד ומעורר השראה ותקווה."

 

לא מעט פוליטיקאים מערביים צייצו וכתבו על התמונה, בהתרגשות לא פחותה ממני, אלא שכעבור כמה שעות ויראליות במיוחד ברשתות, עם זיופים לא רעים של דווחים, כביכול, בעיתונים – התברר שזו המצאה שתפסה תאוצה. אז קודם כל, מזל (ותודה ליואב שפילר היועץ הפרלמנטרי שלי) שאנחנו יסודיים ולא מעלים כלום בלי בדיקות חוזרות ונשנות (ראו דוגמת ביבי והאונס הלאומני שלא היה), ושנית, חבל שזה לא היה. אני בטוחה שזה יקרה בעתיד הקרוב.

וזה כבר הסטטוס הכואב (והאמיתי) שהעליתי בזמן אמת:

"כולם, צאו מהמועדון ואל תפסיקו לרוץ", זו הייתה הקריאה הנואשת בפייסבוק, לכל מי שהיה בשתיים בלילה בתופת של מועדון הגייז "פולס" באורלנדו. פיגוע הירי הגדול ביותר שידעה ארה"ב. פיגוע שהוא פשע שנאה המוני נגד הקהילה הגאה. ליבנו עם הקורבנות. חמישים הרוגים נכון לרגע זה, חמישים וארבעה פצועים, קורבנות של מפגע אחד, עומר מטין, מטורף משנאה מצד אחד ומוכן היטב וקר רוח מצד שני. בין אם מדובר בפיגוע של ארגון טרור איסלמי (רוצח ההמונים הזה הוא אזרח אמריקאי ממצא אפגני) ובין אם בטבח שהוא "יוזמה פרטית" - היעד לא מקרי.
ושוב נופלת הקהילה הגאה קורבן לשנאה חסרת גבולות של אנשים צרי מוחין, שטופי תאוות הרג, שאינם יכולים לשאת את בחירתם החופשית של האחרים והאחרות לאהוב את מי שהם רוצים ולחיות כפי שהם רוצים.

הקהילה הגאה הפכה למובילת תרבות ולסמן נאורות כלל עולמי, אבל נחלי שנאה סמויים וגלויים עדיין זורמים אליה, אף שאינה מפריעה לאיש. מאבקה הוא לא רק לזכויות שוות, אלא גם מאבק לחיים מול רוצחים ששנאתם אינה יודעת גבולות. גם לא גבולות גאוגרפיים. הם פשוט נמצאים בכל מקום. אצלנו, אצלם.
עד שלא יוכלו הומואים, לסביות, טרנס, בי וקוויר, לקיים חיים שוויוניים לחלוטין לאלה של אחרים, להינשא, לאהוב, להתפרנס ופשוט לחיות - לא נהיה חברה מתוקנת.


ועכשיו הפוגה קצרה לבקשה מכם: אם אתם מזדהים עם עמדותי ועם הדרך שלי, אם אתם רוצים לחזק את הדרך שלנו ואותי, אם אתם שותפים לדרך -  תתפקדו. תוכלו לעשות זאת עכשיו כאן: https://www.shelly.org.il/mifkad
אם לא בא לכם באינטרנט, ואתם רוצים שנתקשר אליכם ונעשה את זה אתכם  - כתבו לנו מייל לכאן: hitpakdutshelly@gmail.com בצרוף שם מלא ומספר טלפון, ואנחנו נחזור.
וכמובן אל תשכחו לספר לחברים ולקרוא להם לעשות אותו הדבר. עשו את זה בפוסט, בציוץ, או בסרטון של עצמכם. בכל מקרה שלחו לנו לינק, או את הדבר עצמו, לאותו מיל, ואנחנו מצידנו מעלים כאן בכל שבוע פוסט של מתפקד/ת, כמו זה, המרגש,  של ליאח פיינר, ותודה ליאח:
 

תגאלו אותנו מעונשו של זה. פרשת רמי סדן, היו"ר (המוקפא בינתיים) של חדשות ערוץ 10. זה מה שאמרתי בדיון שכינס אתמול יו"ר ועדת הכלכלה איתן כבל:

ליו"ר דירקטוריון חדשות ערוץ 10 מונה אדם לא ראוי ולא מתאים. לא ניסיון תקשורתי, לא ניסיון ניהולי. שתדלן, לוביסט. שר התקשורת, שהוא ראש הממשלה, מקפיד להיות בכל מינוי בשדה התקשורת. בין אם המסחרית ובין אם הציבורית. ברמת מעורבות שלא ידענו בכל ההיסטוריה התקשורתית של מדינת ישראל. אבל, אני חייבת לומר לכם משהו. לפני שבאתי לכאן דברו איתי כל מיני קולגות ואמרו לי 'תעזבי כבר את העניין הזה של הגזענות, זה לא העיקר. העיקר זה זה שממנים אדם לא ראוי והבחישה של ראה"מ. את מגזימה שאת מעלה את העניין הזה כעניין המרכזי'.

אלא שבעיני, ההתבטאות הגזענית החמורה הזו היא מרכז העניין. התנשאות וגזענות ותחושת עליונות על פני חצי מאזרחי מדינת ישראל. מסעודה או פרחיה או פורטונה, אותה דמות פיקטיבית משדרות שהוא מרגיש שהוא נעלה עליה..." לצפיה בדברים המלאים הקליקו על התמונה:

 

 

 

 

 

 

התקציב, ולא בסינית. ממליצה ממש בחום על אתר מצויין להבנת התקציב, שהשיק השבוע המרכז להעצמת האזרח, גוף מעולה שאותו ממנכ"ל בכישרון ובהשראה תומר לוטן. האתר מבהיר, בין היתר, את אחת הסוגיות היותר כאובות בתקציב: הכספים שאינם מנוצלים מסיבות עלומות, לפעמים בכוונה, ומועברים ליעדים עלומים עוד יותר. סעיפי ספר התקציב, הקשים לקריאה ממילא, לא כוללים ביצוע, ואם כבר רוצים לדעת משהו, טובעים בתוך קבצי אקסל אינסופיים.

האתר החדש הוא נוח וידידותי, ומייצר ממשק פשוט לכל מי שרוצה לצלול כמו שצריך לתוך התקציב. הכלי הזה הוא פרי הפיתוח של ירון שמש הגאון, שהפך פה דאטאבייס ענק ובלתי קריא בעליל לתענוג של ממש. הקליקו על הדוגמא הזאת שהכנו עבורכם כדי להכנס לאתר:

זה לא סוד שהוכתרתי (ע"י בוז'י) לנשיאת הפייבוק. המעמד מחייב, והתוצאות, גם בסיכום החודש שעבר, בהחלט יפות, על פי הניתוח של אתר הרשת 'מזבלה':

 

ועוד הם כותבים: "... חברת הכנסת שלי יחימוביץ' ממשיכה לשמור על מיצובה כאחת שמבינה דבר או שניים במדיה חברתית ומתברגת במקום השישי, ובקרב הענקים – מהפך של ממש עבור אתר החדשות ynet של ידיעות אחרונות, שמתברג במקום השמיני..."

כאן טבלת הפוליטיקאים: 

 

וכאן הטבלה הכוללת, עם עמודים של עיתונים, זמרים, תוכניות טלוויזיה וכו':

 

אם אתם לא בפייסבוק (שזו ממש הגזמה!), ארשה לעצמי להניח שיש לכם כבר ילדים גדולים או נכדים. בקשו מהם עכשיו לפתוח לכם פרופיל, ותתחילו להנות. ואם אתם עוד לא בטוויטר, מה שיותר נפוץ ובכל הגילאים – מבקשת שתעשו את זה כדי לחזק אותי גם שם. הקליקו כאן ופתחו חשבון. הנה עוד כמה מציוצי השבוע:

 

 

 

 

 

 

מוזמנים מחר לשבתרבות, אני מתארחת אצל יואב קרקובסקי,  הכתב והפרשן הפוליטי של קול ישראל. במרכז הקהילתי רוזין ברמת אביב, דרזנר יחיאל 2. הנה עוד פרטים:

 

שבת שלום,

שלכם,

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית