ח'כ שלי יחימוביץ': על שם מי קראו לי ומה זה אומר

הצריבה האישיותית והאידיאולוגית של השואה. אמא שלי מספרת ובוכה.  סוציאל דמוקרטים, אנחנו מתרבים: 40% מהציבור שינו את עמדתם בשנים האחרונות לעמדה סוציאל דמוקרטית! פוליטיקה: המרחק האמיתי שבין "ממשלת אחדות" ובין זחילה טיפוסית לממשלת ימין. וגם על יום הזיכרון לחללי צה"ל של הקהילה הגאה 

 

ברכות לעוזר הפרלמנטרי שלי - יואב שפילר שהתחתן היום עם שחר אבימור בחתונה מקסימה!

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

אלה שבועות מאוד טעונים, כשהאישי נוגע כל הזמן בלאומי. החל באחד במאי, עובר ביום השואה, ועד יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות בשבוע הבא. כל אחד מהימים האלה טעון משמעות זהותית עמוקה בשבילנו, בשבילי באופן אישי. הנה כאן אני קוראת בטקס "לכל איש יש שם" בכנסת את שמות בני המשפחה שלי שנספו בשואה. מדובר בכמאתיים בני אדם שנטבחו, רבים מהם ילדים, הרשימה שאני קוראת היא מקוצרת מאוד:

קשה לי אפילו לתחום עד כמה עמוקה ההשפעה של השואה על כל מי שאני. בטח בהיבט האישי והמשפחתי, כבת של ניצולים, אבל קודם כל על תפיסת העולם שלי: האהבה למדינה ותחושת השליחות לעשות אותה חזקה, טובה וצודקת יותר; האמונה שהחברה שלנו - שהיא הגשמת החזון הציוני - צריכה להיות חברת מופת לנוכח ההיסטוריה שלנו כעם; התיעוב העמוק שיש לי, אפילו פחד, מפני גזענות מכל סוג שהוא, והרצון הכמעט אובססיבי להשפיע על המציאות ולייצר אותה, ובשום אופן לא להיות קורבן פאסיבי שלה.

הסיפור של אמא שלי - אמא שלי מספרת ובוכה, בכתבה של בועז שפירא, שצולמה ושודרה בערוץ הראשון ביום השואה. בוכה הילדה שהיא היתה. לא האמא, הסבתא, האשה הפעלתנית שהיא היום, המורה שלימדה עברית אלפי עולים חדשים מכל קצוות העולם. בוכה הילדה. בוכה הילדה ששתקה בפחד, מצונפת, שנים, במחבוא שבו הוחזקה – מאחורי ארון, כמו חיה בכלוב. ילדה שהוטלו עליה שתי משימות: לחיות, ולזכור. 
ילדה שמעולם לא היתה לה ילדות, ובתום האין-ילדות, גילתה שההבטחה של אמה, סבתא שלי, לבוא ולקחת אותה כשהמלחמה תיגמר, הופרה. כל בני משפחתה, עד האחרון, הובלו ברכבות לתאי הגזים במחנה ההשמדה טרבלינקה, שם נטבחו בשיטתיות יחד עם יותר משמונה מאות ושמונים אלף יהודים נוספים.

הסיפור של אמא שלי, כמו של ניצולי שואה רבים אחרים, הוא לא רק סיפור שואה אלא סיפור מופלא של תקומה. לפוסט המלא שלי בפייסבוק הקליקו כאן, ולכתבה הקליקו כאן:

 

 

פוליטיקה והצטרפות לממשלה. בפעם האלף מאז הבחירות, אני חוזרת על עמדתי: לו היה מדובר על ממשלת אחדות, שבבסיסה שתי מפלגות גדולות – ליכוד ומחנ"צ, עם קווי יסוד משותפים, המביאה לידי מימוש את עמדותנו המדיניות, הכלכליות, החברתיות, האזרחיות והדמוקרטיות – לא הייתי פוסלת זאת על הסף, ובודקת את ההצעה.

אלא שתהום רובצת בין זה ובין מה שמדברים בו היום: זחילה לתוך ממשלת ימין, עם קווי יסוד של ממשלת ימין ומדיניות של ממשלת ממשלת ימין. והכל בשביל מה? בשביל להיות עלה התאנה של נתניהו? גלגל חמישי בעגלה? קבלני הביצוע (שוב) של מדיניות נתניהו? בשביל כיסאות וכיבודים? זה לא יהיה. עוד פרטים בכמה ראיונות שלי בנושא. ב"אולפן פתוח" עם אורית לביא-נשיאל בערוץ הכנסת (גם על ניצולי השואה ועל גילויי האנטישמיות בלייבור הבריטי):

 

וגם בקול ישראל, יומן הצהריים של רשת ב',  עם רונן פולק ועם הפרשן הפוליטי חנן קריסטל, וביומן הערב של גלי צה"ל, "חמש בערב" עם ירון וילנסקי ויעקב ברדוגו. 

 

למה השחירו חלקים עצומים של הפרוטוקולים על דיוני הגז? לפני שבועיים חשפו יונה לייבזון ועמליה דואק, בחדשות ערוץ 2, את הפרוטוקולים של פגישות חברות הגז עם הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דייויד גילה, אחרי שהחליט שלא לתת להם היתר לפעול כמונופול. גילה הודח בשל עמדתו הצודקת, המקצועית והאמיצה. כבר סיפרתי לכם כאן על תוכן הפרוטוקולים, על האיומים, הכוחנות, הטפות ה"ציונות" של תשובה. אלא שגם מה שפורסם – היה חלקי, והושחר בסיטונות. פניה שלי לממונה על ההגבלים העסקיים, מיכל הלפרין: "הפרוטוקולים שפורסמו הושחרו שלא לצורך ובניגוד לחוק חופש המידע. הורי לפרסמם במלואם. בחירת הרשות להתייצב איתן להגנה על האינטרס המסחרי, כביכול, של מונופול הגז על פני האינטרס הציבורי שבחשיפת המידע – תמוהה. מתעורר חשש כבד כי יש פרטים בלתי נעימים שהציבור זכאי לשמוע, ויש מי שמתאמצים בכוח להסתירם, בניגוד מוחלט לחוק חופש המידע." למכתב המלא.

חגגנו את אחד במאי. כך נפתח הפוסט שלי בעניין: "אחד במאי שמח! הפעם אחד במאי מדהים במיוחד. החתולים השמנים פותחים במחאה אדירה על גזל השמנת. מחלון המסיבה הפרועה שלהם בוקעת, לא פחות ולא יותר, שירת האינטרנציונל. 
חדורי תחושת צדק וזעם הם שרים: קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה, עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב (שמשתכרים 8 מליון שקלים בשנה). אֵש נְקָמוֹת הַלַּב לִחֵכַה (על כך שהעזתם להגביל לנו את השכר ל 2.5 מליון). לִקְרַאת אוֹיַב (הרגולטורים) הִכּוֹן לַקְרָב. מִגָּב כָּפוּף (בקושי אנחנו גומרים את החודש) נִפְרוֹק הָעוֹל (של הציבור). אֶת עוֹלָמֵנוּ (התלוש מהמציאות) אָז נָקִּימָה. לֹא כְלוּם מִתְמוֹל, מָחָר – הַכֹּל (אבל ממש הכל! עד עכשיו עבדנו בחינם!)

מזמינה אתכם לקרוא את הסטטוס הזה, שהוא לא כל כך סטטוס אלא יותר מאמר נרחב על הקשר בין עולמם התלוש של מי שמרוויחים פי כמה מאות מהרוב הדומם, ובין השכר הנמוך במשק. על חשיבותה העצומה של העבודה המאורגנת, על היסודות שהונחו לה לפני 130 שנה באומץ ובדם שנשפך ברחובות שיקאגו, וממשיכים להיבנות עד היום, ובכלל על תפיסתנו האידיאולוגית. הקליקו כאן:

 

קשה לפעמים לתפוס את הדרך המדהימה שעשינו בעשור האחרון בסדר היום החברתי כלכלי. הדרך עוד קשה וארוכה, ומה שטעון שינוי ותיקון עצום ורב, אבל לפעמים, כשחורשים את התלם, והמרחק עוד רב, צריך גם להסתכל אחורה בסיפוק. כדי להנות קצת, באופן נדיר, מחצי הכוס המלאה, ממליצה לכם לצפות בראיון של דוב גילהר בוואלה עם מנכ"ל המכללה החברתית כלכלית רמי הוד:

באחד במאי השתתפתי וברכתי בכנס שהמכללה החברתית כלכלית הנפלאה הזאת עשתה. לפני עשר שנים הייתי בכנס הפתיחה שלהם, עם לא יותר מעשרים איש בקהל. נדהמתי והתרגשתי מהעוצמה האמיתית, מהאופטימיות ומהחדווה שנשבה בכנס הזה. 500 אנשים מצויינים, שאף אחד לא "הביא" אותם, זרמו מכל מקום אפשרי בארץ כדי לדבר על סדר היום המשותף שלנו. תמונות (חלק של דפנה טלמון וחלק שאור זמיר צילמה):

ושני ציוצים:

 רוצים לחזק את הדרך שלנו ואותי? תתפקדו. תוכלו לעשות זאת עכשיו כאן: https://www.shelly.org.il/mifkad
אם אין לכם סבלנות ואתם רוצים שנסייע לכם בהתפקדות - כתבו לנו מייל לכאן: hitpakdutshelly@gmail.com בצרוף שם מלא ומספר טלפון, ואנחנו נחזור.
יהיה מאוד נחמד אם אחרי ההתפקדות תעלו אצלכם פוסט ובו תספרו למה התפקדתם. קראו גם לחברים שלכם לעשות אותו הדבר. צרפו לפוסט גם את הלינק להתפקדות. שימו את הפוסט גם אצלי על הקיר ובתגובות. כל שבוע אני מפרסמת כאן אחד, לפעמים קצר ולפעמים ארוך. למשל:

ובעניין הציוצים בטוויטר. שוב אני ממליצה לכם לפתוח חשבון, לצייץ את דעתכם בלא יותר מ-140 תווים, לעקוב אחרי ואחרי אנשים אחרים שמעניינים אתכם, לפברט, לרטווט ולהגיב. זקוקה לכם שם, וגם העדכונים והתגובות שלי שוטפים ומיידיים יותר מאשר בפייסבוק, כולל לפעמים דברים אישיים (טוב, לא ממש אישיים). כמה דוגמאות:

בשבוע הקרוב:

אהיה בכפר סבא בהישמע הצפירה ביום הזכרון לחללי מערכות ישראל. כמו בכל שנה, גם הפעם, אייצג את המדינה בטקס אזכרה ממלכתי, ואנאם בטקס. השנה אהיה בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. אני מזמינה אתכם לבוא ולהשתתף בטקס, הפתוח כמובן לכולם, ולחלוק עם המשפחות את כאבן ואת זכר הנופלים. יום רביעי, 11.5. הטקס מתחיל בדיוק עם הצפירה בשעה 11:00.

 

ועוד בארועי יום הזכרון: מאהל הזכרון הגאה. ביום שני, 9.5, בשעה 11:00, אבקר במאהל הזיכרון הגאה שיוקם מול בית ראש הממשלה.
חברי הקהילה מבקשים לציין השנה את זכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה מקרב קהילת הלהט"ב. כך כותבים חברי "מילואמיניקים ומילואימניקיות גאים דורשים ודורשות שוויון":

"לצערנו, על-אף שהקהילה מהווה לחלק משמעותי מהחברה הישראלית, מעט מאוד ידוע אודות נפגעים ונופלים מקרבה וכי משפחות רבות בחרו להסתיר לאחר המוות עובדה זו. בחירתנו לציין את זכרם של חללי הקהילה אנו מבקשים גם להבהיר כי אין זו בושה ומקווים כי משפחות אשר בחרו להסתיר את זהות החלל יצטרפו אלינו בציון זכרם.
אנו מבקשים באירוע זה להפנות את הזרקור לחללי צה"ל של קהילת הלהט״ב וכן להעלות את המודעות באשר לעוולות המתקיימות בחוק הישראלי באשר לזכויות נפגעי הקהילה כאשר הדבר מגיע לשכול.
בין התאריכים 8/5/2016 – 10/5/2016 יוצב מאהל זיכרון מול בית ראש הממשלה בירושלים. מאהל זה יאויש על-ידי חברי וחברות הקהילה בין השעות 08:00-22:00
.
נשמח מאוד לתמיכתכם וביקורכם במהלך ימי המאהל."

הקליקו כאן לכניסה לאיוונט: 

 

שבת שלום,

שלכם,

שלי 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית