חה'כ איתן ברושי: על המחנה הציוני לאחד שורות למען ההתיישבות
כותרת
 
ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נהג לומר שאילו היו מכבים את כל האורות במדינה ומדליקים רק את האורות בקיבוצים ובמושבים, היינו רואים את מפת המדינה.

 
זה היה נכון אז וזה נכון גם היום, ההתיישבות מגדירה באופן פיזי את גבולות המדינה. זה התחיל בתחילת המאה ה-20 כשלאחר הקמת דגניה ונהלל הוקמו מאות נקודות התיישבות באזורי הספר ובנקודות אסטרטגיות אחרות ,נקודות שהיוו את הגבולות של המדינה שבדרך ואחרי תש"ח ביססו וחיזקו את גבולותיה. וזה נכון גם היום, כי מדינה שאינה מיישבת את גבולותיה ואינה מעבדת את שדותיה, תאבד בסופו של דבר את אחיזתה בקרקע.

 
גם מנהיגו של המחנה הציוני, ח"כ יצחק הרצוג, התייחס לכך בזמנו כשכתב: "את גבולותיה של מדינת ישראל עיצבו מאז ומעולם השדות והשטחים החקלאיים. מהגולן והגליל העליון ועד אזור עוטף עזה והערבה, משובצת ארצנו מרבד של חקלאות חכמה ואיכותית שידעה מלחמות, נזקי-טבע ומאבקים רבים-ושרדה".

 
חשוב לציין זאת בימים אלה כי יש קולות לא מעטים המתייחסים להתיישבות והחקלאות כאילו מדובר בזיכרון נוסטלגי ריק, מעין געגוע אל ימי העבר.

 
זאת כאשר כל מי שעיניו בראשו מבין כי חקלאות וההתיישבות לא פחות חשובים לביטחון המדינה מאשר צרכי הביטחון השוטף, החינוך והבריאות. ההתיישבות והחקלאות הם אלה שאוחזים בקרקע, לא רק המוצבים הצבאיים שמגנים על הישובים. זה קורה באזורים הרגישים ביותר, הפריפריה - הנגב והגליל.

 
החקלאות מספקת ביטחון מזון, זה הוא החוסן הלאומי של המדינה. מדינה שאינה מייצרת את המזון לתושביה תלויה בחסדי זרים.

 
זה גם לא זיכרון נוסטלגי עבור אלפי משפחות "הנאבקות בשיניים" על מנת להוציא פרנסה מהחקלאות, המתמודדת עם משבר שלא היה כמוהו ב-100 שנות התיישבות חקלאית, משבר אשר מאיים על עצם קיומה של החקלאות. לכן ח"כ הרצוג הוסיף באותו מאמר כי "מאבקם של החקלאים הוא מאבק ציוני וחברתי מהמעלה הראשונה ואנו, סיעת המחנה הציוני, מתכוונים לתמוך בו ולדרוש כי יקבל את מלוא היחס".

 
לפני 40 שנה הדברים הללו היו חלק מרכזי מתפיסתה של ממשלות ישראל גם בקווי היסוד וגם בחשיבה האידיאולוגית. גם בעבר היו מאבקים נקודתיים בשאלת ההתיישבות והשקעות מסוימות בחקלאות, אך לא ממקום של שלילה רעיונית לדרכה של ההתיישבות.

 
לא מעט מבקרים טוענים כי עם כל הכבוד לזכויות העבר, גם התנועה הקיבוצית ותנועת המושבים עברו שינוי משמעותי ב-40 השנה האחרונות. זה נכון וטוב שכך, ההתיישבות השתנתה והתאימה את עצמה לרוח הזמן על מנת לשרוד ולהתחזק. רק דבר אחד לא השתנה: הנכונות להמשיך להגן על גבולות המדינה ולהיות הכוח המוביל מבחינת קידום ערכי העבודה, החינוך, והערבות ההדדית.

 
לכן הדיון על תרומתה הנוכחית של ההתיישבות למדינה הוא אומנם דיון כלכלי, כשהתמיכה בחקלאות הוא ביטוי להעדפת הייצור המקומי והייצוא לעומת הייבוא, אבל הוא גם דיון ערכי על דמותה של הארץ, על הרצון והצורך לשמר ערכים שגדלנו עליהם ומבדילים אותנו מהכוחות המנסים להפריט את כל ערכינו ונכסינו. לכן זה שיח שהשפעתו על העתיד חשובה ביותר.

 
את השיח הזה חייב להוביל המחנה הציוני, כיורשה של מפלגת העבודה ההיסטורית שמאז ומעולם הבינה את חשיבותה הכלכלית והביטחונית של ההתיישבות לדורותיה והניפה שני דגלים: מדיני ביטחוני וחברתי-כלכלי. עם סדר עדיפויות ברור לפיתוח הנגב, הגליל והפריפריה.

 
על המחנה הציוני ועל הסיעה כולה בכנסת לאחד שורות ולפעול ברוח ערכים אלה, שבאו לידי ביטוי במשך דורות במפגלת העבודה, ולהדק את הקשר עם ההתיישבות החקלאית יחד עם התמיכה בעיירות הפיתוח.

 
כאשר הימין עסוק אך ורק בבנייה בשטחים ביהודה ושומרון, שטחים שברור לכולם שחלקם הגדול לא יישארו בידינו, המחנה הציוני חייב לגלות אחריות לאומית ולהתגייס לחיזוק ההתיישבות והחקלאות, לחיזוק הנגב הגליל והפריפריה, כי אלה הם גבולות המדינה האמתיים - אלה קווי הביטחון שאסור שייפרצו, גם מבחינת ביטחונית גרידא וגם מבחינה כלכלית וחברתית.

 
חשוב להדגיש כי המאבק למען ההתיישבות והחקלאות הוא מאבק לאומי למען כל תושבי המדינה. אין כאן מחלוקת בין ימין ושמאל, זה צורך של תושבי תל אביב וגוש דן בדיוק כמו של תושבי שדרות, בית שאן וקריית שמונה. המחנה הציוני חייב להוביל אותו כי הממשלה עסוקה בפוליטיקה צרה במקום לקחת אחריות על עתידה של המדינה, אבל המאבק עצמו הוא למען כולם, זאת מהות הציונות.

 
הכותב הינו ח"כ מטעם סיעת המחנה הציוני, יו"ר הפורום החקלאי, בעברו כיהן כראש מועצה אזורית עמק יזרעאל

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית