ח'כ שלי יחימוביץ': הנשיא רבלין וח"כ זחאלקה: שיעור מדוייק בדמוקרטיה

ניצחנו השבוע! גיל הפרישה לנשים לא יעלה! לא מטומטמת, מצומצמת - מעשה בטעות פרוידיאנית.  הקומיסר - יו"ר הכנסת אדלשטיין רוצה ערוץ כנסת חנפני וצייתני. מי הלוביסטית היחידה שמותר לה להיכנס אלי לחדר? ההרוגים בבניין - לכל איש יש שם, והאם אני בת של בנאי או של טפסן? מעשה בדובי לא-לא, וזקוקה לכם: תתפקדו ותתנדבו

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

שיעור באזרחות מהאזרח מספר אחת: אותו נשיא חכם ואמיץ, שהתייצב בלי למצמץ נגד החוק לסילוק ח"כים בידי חבריהם, סוגר את דלת מעון הנשיא, ושוב בלי למצמץ, בפני חבר כנסת שהוא סולד מהתנהגותו. בעדינות, בממלכתיות ובתקיפות הוא קובע את גבולות הגזרה של הדמוקרטיה הישראלית: לא אחוקק נגדך חוק, אבל אינך רצוי בבית הספר הממלכתי שלי.

בדרך כלל אני מחליטה בעצמי, מתוך עולם הערכים שלי, מה אומר ומה אעשה. וכמה נדיר, אבל איזה כיף זה, כשיש אדם כמו הנשיא, שאפשר, לפעמים, פשוט להתבונן בו, ללמוד ממנו, לשאוב השראה, לסמוך על החלטותיו, ולומר: כזאת אראה וכך אעשה. עוד על כך וגם על הקשר של הפרשה האחרונה לאורי אורבך ז"ל ולעמיר בניון, בפוסט המלא בפייסבוק, הקליקו על התמונה הזאת:

 

ובאותו עניין בראיון בגל"צ אצל יועז הנדל וספי עובדיה, ממליצה להאזין. למפלגות הציוניות הגדולות יש אחריות לשמור על זכויותיהם של השוליים הקיצוניים. כן, עם כמה שהם מקוממים. גם אני משרטטת כאן גבולות של המותר והאסור בתוך גבולות הדמוקרטיה, ו(שוב) תוהה על השתיקה במחנה שלנו בכל הנוגע לחוק סילוק הח"כים.

 

מטומטמת, מצומצמת. מה פרויד היה אומר. לפני הכרעת בג"צ בעניין מתווה הגז (ואני מודה שאין לי תקוות גדולות במסלול הזה), חברות הגז לא בוחלות בשום אמצעי שקרי להשפיע על בית המשפט. עוד אחת בסדרה היתה אתמול, עם פרסום בומבסטי על כוונות לפתח את לווייתן. הייתי באמצע פגישות כשעיתונאים בקשו ממני להגיב, אז במהירות הכתבתי לאור בטלפון את התגובה. מה קרה אחר כך, תראו בציוצים של אור ושל עמית סגל:

 

 

 

לבשורות הטובות תחילה. העלאת גיל פרישה  לנשים. ניצחנו השבוע! כוונת הזדון של האוצר היתה להניח להעלאת גיל פרישה לנשים להתרחש באופן אוטומטי, מתחת לרדאר, ובלי שנשים לב. החוק שחוקקנו לפני חמש שנים, זהבה גלאון ואנוכי ועוד נשים מכל קצוות הקשת הפוליטית – לדחות את העלאת גיל הפרישה עד שימצא פתרון להמוני נשים שנפגעות באופן אלים מהמהלך – פשוט עומד לפוג. אבל אנחנו לא הרפינו, וגם, כן, אני מודה, גם איימנו. שזה לא יעבור בשקט. שננהל מערכה ציבורית כזאת שתשחיר את פניו של כל מי שיפגע בנשים החלשות ביותר.

השבוע – יגעת ומצאת – תאמיני. בפגישה של זהבה גלאון ושלי עם ראש אגף תקציבים אמיר לוי וצוותו - הם התחייבו שלא תהיה העלאה אוטומטית. שתקום ועדה. שאנחנו נהיה שותפות לתהליך. שלא יעשו צעדים שלא בהסכמה אתנו.

על מה אנחנו נלחמות, זהבה, אורלי לוי אבוקסיס, ואני? על גורלן של הנשים החלשות ביותר: על המוני הנשים שכבר נפלטו משוק העבודה ישארו יותר שנים בלי כלום: בלי שכר, בלי פנסיה, בלי קצבת זקנה; על נשים שעובדות במקצועות פיסיים שוחקים, עם גב שבור, רגליים נפוחות; על עקרות הבית, שיצטרכו לחכות עוד לקצבת הזקנה שלהן. הקליקו כאן לפוסט המלא בפייסבוק:

 

יו"ר ועדת הכספים משה גפני כינס השבוע את ועדת הכספים לבקשת שלושתנו (זהבה, אורלי ואני), כבר בועדה, עוד לפני הפגישה עם האוצר, קיבלנו גיבוי משמח מקיר לקיר, מכל הח"כיות והח"כים, קואליציה ואופוזיציה. כאן בחדר, אמרתי, יושבות עכשיו אנחנו, נשים פריבילגיות שגורלן שפר עליהן. המלחמה הזאת היא לא על עצמנו אלא על אלה שאין להן קול בועדה. הקליקו כאן לצפיה בדברים שלי בועדה. ואילו כאן למטה תקציר של הכל בשלושה ציוצים:

 

 

 

וגם בפגוש את העיתונות, אצל רינה מצליח, יחד עם פרופ' שלמה מור-יוסף, מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי. זה היה במוצ"ש, עוד לפני הבשורות הטובות, אבל שווה צפיה.

 

גם ברדיו קול חי, אצל מרדכי לביא, מסבירה בהרחבה.

 

אתם יודעים שכף רגלם של לוביסטים לא דורכת אצלי בחדר. חוץ מכף רגלה של לוביסטית אחת... לינור דויטש, הלוביסטית המצויינת של לובי 99, הלובי בשביל 99% אחוז מהציבור, שגם אני תרמתי לו, וגם אתם מוזמנים לתרום ולהעצים אותו.  למי שעוד לא מכירים, צפו בסרטון הקצר על המיזם המקסים הזה ועל הישגיו הרבים בתקופה קצרה. גם אני מופיעה שם. להצטרפות: lobby99.org.il/join, מייל: mail@lobby99.co.il ולצפיה הקליקו כאן:

 

חוק יהודי. הצעת חוק מוסר תשלומים שלי (שוטף פלוס שלושים) מעורר עניין ולא מעט תגובות. כך, למשל, רבני צהר, פרסמו נייר עמדה ובו הם תומכים בחוק ומאירים את ההקשרים שלו למקורות שלנו. תוכלו להקליק כאן לקריאה:

 

גם אסף צימרינג, בלוגר וכלכלן מפרגן לחוק. הקליקו לקריאה: 

 

עוד בשורה טובה, חוק האומנה עבר. אמנם אני בין יוזמי החוק, וחתומה עליו, ואני גאה בזה, אבל בפועל מי שעשתה את כל העבודה היתה ח"כ קארין אלהרר: 

 

רבים מכם צופים בערוץ הכנסת המשובח. אז זהו, שיש לי הודעה בשבילכם: יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין (הו, הגעגועים לרובי כיו"ר כנסת!) רוצה להוריד לכם את השאלטר. לפי מסקנות דו"ח "הועדה לבחינת ערוץ הכנסת", שאת כל חבריה בחר אדלשטיין אישית ואף הכתיב להם שאלות ותשובות – עדיף לסגור את הערוץ לאלתר ולהסתפק במצלמות האבטחה המוצבות בכנסת.

 

זה מסמך מביש ומחפיר, מוזמן מראש, שמהווה אות קלון ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין אשר הזמין אותו לצרכיו הפוליטיים, ובמטרה להפוך ערוץ רציני, אובייקטיבי והגון – לכלי הנשלט בידי פוליטיקאים, סר למרותם ומתחנף אליהם. 

 

גם אני הופעתי בפני "הועדה" אחרי שנודע לי על המזימה של אדלשטיין. נדהמתי כשהוצגו לי שאלות שהן או זדוניות או מעידות על בורות מוחלטת באשר מהי עיתונות (הערכה שלי? הרבה זדון אבל גם קצת בורות, ובעיקר התקרנפות). שאלו אותי האם אין זה פסול "ללעוג" לחברי כנסת; האם יש מקום לסיפורים בלעדיים בערוץ, האם יש מקום להראות תצלומים מהמליאה המביכים את הח"כים, האם לא מוטב שהערוץ יהיה כפוף לגוף שימונה לפחות בחלקו בידי פוליטיקאים. היה ברור שהשאלות הוכתבו מראש בידי אדלשטיין, שגם בחר בעצמו ולבדו את חברי הועדה. ובאופן לא מפתיע ובהיעדר כל עידון או נסיון להסוות את כוונות הזדון, בדו"ח הפכו השאלות, אחת לאחת, למסקנות מלומדות, כולל דברים מופרכים כמו איסור בחוק (בחוק!) של "ביזוי" הח"כים, שליטה של פוליטיקאים בערוץ, ומה לא.

קראו את הפוסט המלא שפרסמתי, ושעורר הרבה מאוד הדים. הקליקו כאן:

 

 

והנה חלקים מהדיון הער שהתפתח בקרב כתבים (ועדיין נמשך) בטוויטר:

 

 

 

 

 

 

 

אני הולכת להילחם על זה. 

 

גיבורי עיתון סופשבוע שלי, לטוב ולרע, נמצאים גם בראש טבלת הפופולריות בציבור בסקר של ערוץ הכנסת: 

 

ביום הקהילה הגאה בכנסת, הוצגה בין היתר ההיסטוריה פורצת הדרך של הקהילה, וגם התמונה הזאת:

 

אני זוכרת את המצעד המקסים הזה היטב, כי השתתפתי בו. הייתה תחושה נפלאה באוויר. הייתי עם חברים, ועם הילדים. גל היה בן שבע, רמה בת שנתיים, בעגלה. מטבע הדברים, בגלל שהקהילה וידידיה נאבקים על זכויות בסיסיות, מול ממשלה מנוכרת, החוויה האישית-פוליטית היא לעיתים מתסכלת ומכעיסה מאוד, ובצדק. אבל בפרספקטיבה, כידידת הקהילה הרבה מאוד שנים, צריך גם להכיר בערך מה שכבר הושג. הרוב לא בזכות פוליטיקאים, אלא בזכות מאבק עיקש של הקהילה עצמה, אבל כן היו שתי פוליטיקאיות פורצות דרך בתחום, שפעלו בשדה בור, שולמית אלוני ויעל דיין, ואותן בחרתי לאזכר בנאום במליאה:

 

"בוא, דובי, אומרת אמא, היכנס הביתה פנימה, הן וודאי אתה רעב. לא רוצה, הוא מתחצף." רזי ברקאי הקדיש שעה בתוכניתו "מה בוער" בגל"צ, לשירי ערש שאנשים שמעו בילדותם או קראו לילדיהם. אני בחרתי בספר הזה, שהיה להיט אצל הילדים שלי:

 

וכאן הקליקו להאזנה:

 

בכנס של הח"כים שלקחו על עצמם לטפל בזוועת ההרוגים בתאונות הבניין, בהובלתו של דוב חנין, הח"כים כמעט שלא דברו. בעיקר הקשבנו לסיפוריהם של בני המשפחה שיקיריהם נהרגו. המוות הכל כך זול ואלמוני הזה, הופך להיות מצמרר עוד יותר כשרואים את הפנים. של ההרוגים, של המשפחות הדואבות לנצח. כששומעים את מסלול היסורים וההשפלה שעוברת כל משפחה כזאת מול הרשויות. את הטיוח, את ההזנחה. לכל איש יש שם. זאת, למשל, מהא עליאן, אחותו של מחמד עליאן, שנהרג לפני חודשיים באתר הבניה בעפולה בו עבד, כשהוא רק בן 18:

 

וזאת קארין עטרה זעפרני, אחות של אלמנתו של ויטלי אסף, שנהרג בנפילה מגובה באתר בניה באלעד בראשית ינואר. קארין אמרה שויטלי היה מלח הארץ. שירת ביחידה קרבית. אבא נפלא. היא התרעמה על כך שקוראים לו "פועל בניין", שעה שהיה מנופאי מומחה ומוסמך. ואתם יודעים מה, הבנתי ללבה. כשאני עצמי הייתי ילדה והיו שואלים אותי מה אבא עושה, והייתי משיבה "בנאי", אמא שלי היתה מעירה לי: "הוא לא סתם בנאי הוא טפסן מומחה". 

 

 

עבודת הקודש של הדס תגרי. אני רוצה להפנות אתכם לקבוצת הפייסבוק של הקואליציה למאבק בתאונות הבניין. הנה כמה מלים על הקואליציה:

 

הרוח החיה מאחורי ההתארגנות והמקימה שלה, היא הדס תגרי, שעם אנרגיות מדהימות, חוש צדק בוער ויכולות מעוררות הערכה פשוט מובילה את המאבק במקום שבו כל הרשויות נכשלו. בפרופיל של הקבוצה בפייסבוק יש עדכונים שוטפים על הקטל ועל הפציעות בענף, וכאן תוכלו להכנס אליו:

 

תלמידי ותלמידות חכמים חילונים. אתמול, במפגש מלבב עם חבר'ה מדהימים, חכמים ומוסריים במכינת בינה בדרום תל אביב. דברנו על הכל: צבא, חברה, חינוך, אופק מדיני, דמוקרטיה, זנות, פמיניזם, קשרים עם יהדות העולם, אקטיביזם חברתי. בינה היא מכינה קדם צבאית לפיתוח מנהיגות, ששמה לה ליעד להצמיח תלמידי ותלמידות חכמים חילוניים שמחוברים לזהותם ולמחוייבותם למדינה ולשירות צבאי משמעותי. תודה לטל אביטבול, מנהלת המכינה, לניר ברוידא, סמנכ"ל בינה ואחראי רשת הישיבות בארגון, ולכל המכינאים המקסימים. זה הפוסט שעלה בעמוד שלהם:

 


 
 
 
 
איך תצביעו בפריימריס אם לא תתפקדו? מסכימים איתי? מזדהים עם הדרך שלי? רוצים לחזק אותי פוליטית?  תתפקדו ותפקדו חברים ומשפחה!
 
כמה דברים על ההתפקדות:
*התפקדות מקנה לכם, בין היתר, זכות להצביע בפריימריס לראשות המפלגה ולרשימת הח"כים שיאיישו את הרשימה בבחירות הבאות. חשוב!
*עלות ההתפקדות: 75 שקלים בשנה (עד גיל 25 ומגיל 64 לנשים ו-67 לגברים זה 55 שקלים)
*תוכלו להתפקד או לפקוד עכשיו כאן: https://www.shelly.org.il/mifkad
*אם אתם מסתבכים – פשוט כתבו לנו לכאן: hitpakdutshelly@gmail.com בצרוף שם מלא ומספר טלפון, ואנחנו נחזור אליכם ונסייע לכם בהתפקדות.
 
*אנחנו זקוקים למתנדבים כדי לחזור לאלה שרוצים להתפקד ומאיזושהי סיבה לא הצליחו. אלה שיחות מאוד נעימות, ניתן לכם הדרכה מקדימה, וכיף אצלנו. רוצים לתת לנו יום, או חצי יום בירושלים? כתבו ל-hitpakdutshelly@gmail.com עם שם מלא, טלפון, וכמה מלים על עצמכם, ואנחנו נחזור. תודה!
 
*יהיה מאוד נחמד אם אחרי ההתפקדות תעלו אצלכם פוסט ובו תספרו למה התפקדתם. קראו גם לחברים שלכם לעשות אותו הדבר. צרפו לפוסט גם את הלינק להתפקדות. שימו את הפוסט גם אצלי על הקיר ובתגובות. כל שבוע אני מפרסמת כאן אחד. הנה:
 
 
תודה חן, גם את מהממת!
 
שבת שלום,
 
שלכם,
 
שלי
 
 

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית