ח'כ מרב מיכאלי: מי יציל את הבית שלנו?
 
לצפייה בסרטון לחצו על התמונה
 
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A9%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%95%20%D7%9B%D7%95.jpg
 
 
חברות וחברים יקרות ויקרים,
 
אני משתפת אתן ואתכם בתהייה שלי האם זה מקרי או לא מקרי, שציד המכשפות התורני של חברת ההסתה "אם תרצו", הקמפיין הדוחה והשערורייתי נגד מה שהם מכנים "האמנים השתולים" יוצא יום למחרת קמפיין הנאמנות באמנות ובתרבות של מירי רגב. 
גם אם אתן ואתם מחשיבות את עצמכן צרכניות תרבות וגם אם לא, הצעת החוק של מירי רגב לשינויים בתקציב התרבות צריכה להדאיג גם אתכןם. זה לא חדש, אבל זה הולך ומחמיר - רוח מפקד לאומנית קיצונית שורה על הממשלה הזו, וגורמת נזקים כבדים לחופש הביטוי וחופש המחשבה.
השרה רגב טוענת שהיא רוצה להביא את הפריפריה למרכז במת התרבות, לעשות מקום ולתת קול לאלה שמודרות ומודרים ממנה. זה מהלך חשוב שאני תומכת בו. אבל המהלך שהיא עושה הוא הפוך לגמרי, וחבל שהיא חושבת שהדרך לקבל את אהדת הפריפריה עוברת בהסתה ובהדרה של רבות ורבים בחברה הישראלית ושל דעות ומחשבות, ובאיום על חופש הביטוי של אחרים. שרת התרבות משתמשת בתרבות כדי לקדם סוג אחד של פוליטיקה ולחסל פוליטיקה אחרת. אם היה ספק למה היא מתכוונת, בא הקמפיין הזה של אם תרצו והבהיר שזה הכל חלק מאותה רוח: לאומנית, דורסנית והרסנית.  דברתי על ההצעה ומשמעותה בתכנית הבוקר בערוץ 10, לצפייה לחצו כאן או על התמונה.
 
/Pulseem/ClientImages/3320///btnrbu,%20ru%20tm.png
 
רוח המפקד הרעה הזו מכתיבה, כמובן, גם  את התנהלות הכנסת. הקואליציה הצרה של נתניהו מכניסה את ראש הממשלה לפינות שספק אם אפילו הוא חושב שהן דמוקרטיות, והאצבעות הספורות בכל הצבעה רומסות ברגל גסה את הפרדת הרשויות ופוגעות ממש באוטונומיה של הכנסת.
אנחנו במחנה הציוני באמת מאמינות ומאמינים שהממשלה הזו נשענת על רוב טכני ומקרי, הוקמה בחטא ותחת הסכמים שכל כולם קח ותן פוליטי ומקולקל.  בגלל זה הצענו השבוע הצעה לפיזור הכנסת, כדי לאפשר לציבור לבחור מחדש נציגות ונציגים שבאמת ייצגו אותו. דיברתי על זה ברדיו "קול ברמה", ואני מזמינה אתכןם לצפות בדברים החריפים שאמר יו"ר המפלגה, יצחק הרצוג, בדיון הסוער במליאה.
 
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%94%D7%A1%D7%93%D7%A7%D7%99%D7%9D%20%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%94.jpg
 
אני יודעת שאתן ואתם לא סופרים, אבל עוד אשה נרצחה השבוע על ידי בן זוגה, עוד קרבן של הביטוי המכובס "אלימות במשפחה". מכובס, כי זו לא "המשפחה" שאלימה. אלו כמעט תמיד הגברים, וזו האלימות של בעלי הכוח על אלו שקשורות אליהם באופן חוקי, ועל הילדות והילדים שלהם. העליתי השבוע הצעה לסדר במליאה, ואמרתי שחובתנו לזכור את שמה של אילנה כהן שנרצחה לפני שבועיים על ידי הגרוש שלה (שאחר כך התאבד), כמו שאנחנו זוכרות וזוכרים את שמותיהם של קורבנות הטרור, שבצדק, שגורים בפינו בשביל שנזכור ובשביל שנטפל במשפחות שלהם.
לצערי, האלימות הזו לא מונחת בכלל על סדר היום של הממשלה הזו, אבל זה לא אומר שלא נמשיך - לפחות לנסות - לקרוא לה להתעורר. אלו הדברים שאמרתי במליאה, אשמח שתצפו. 
 
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A9%D7%9C%D7%90%20%D7%A0%D7%93%D7%A2%D7%99.jpg
 
בפולנית אומרות "שלא נדע", אבל הידעתןם שאם תזדקקו לשירותי הובלת נפטר בשעות שאינן שעות העבודה של חברה קדישא, זה יעלה לכם ים של כסף?
לפני שנה פנתה אלי טובה, וסיפרה שאמא שלה נפטרה בבית בלילה, וכך היא למדה שכדי לפנות גופה בשעות שאינן שעות העבודה הרשמיות של חברה קדישא צריך לשכור שירות פרטי באלפי שקלים. זה מצב לא תקין ולא הגיוני, כי אף אחד לא בוחר או בוחרת מתי להסתלק מהעולם ואין שום סיבה שבעולם שבשעות היום המדינה תישא בהוצאות פינוי גופה, אבל בלילה או בסוף השבוע לא.
נפגשתי השבוע עם אנשי משרד הדתות והביטוח הלאומי כדי לבדוק איך לקדם הצעת החוק שלי שבאה לפתור את העניין הזה, ואני שמחה לדווח שקיבלתי אוזן קשבת ויש נכונות לפתור את חוסר השוויון המשונה הזה. בשבועות הקרובים אעלה את ההצעה שתדאג לכך שמשפחות שקרוביהן נפטרו לא יצטרכו, ברגעים הקשים ביותר, להתעסק בפינוי הגופה ובטח שלא לשלם עליה. בינתיים, מזמינה אתכןם לצפות בכתבה בנושא ששודרה בחדשות 2.  
 
לכן ולכם אני לא צריכה להסביר למה צריך חוק להנצחת פועלו ומורשתו של ברל כצנלסון. האיש שהניח את היסודות שעליהם מבוססת כל הציונות הישראלית, הסובלנית והשפויה של פעם. מנהיג שהחזון שלו ותפיסת העולם שלו, הרוחנית והפרגמטית, שוויונית הממזגת בין מסורת ישראל ותפיסות סוציאליות מתקדמות שכל כך בולטות בחסרונן בהנהגה היום.
את כל זה אנחנו במחנה הציוני רואות ורואים חובה ורצון להנציח, והשבוע נגיש הצעת חוק סיעתית שנכתבה בעבודה משותפת עם חברינו מבית ברל, דורון אלחנני וערן חרמוני, להנהיג יום זכרון להנצחת זכרו ופועלו של כצנלסון באופן דומה לימים המוקדשים להנצחת הרצל וז'בוטינסקי. אני מבטיחה לעדכן אתכןם בהתקדמות כשתהיה.
 
כל מה שאתן ואתם מקווים שאנשי ונשות חינוך יהיו נמצא בחברות וחברי הפורום למען חינוך דמוקרטי. היה מעורר השראה לפגוש בסמינר הקיבוצים יותר משבעים מחנכות ומחנכים  ולדבר איתןם על השפעה, איך משיגים אותה ומה בין חינוך, פוליטיקה ומעורבות חברתית. חלק גדול מתפיסת העולם שלי התעצב בין בית הספר לצופים, בשיעורי חינוך ובשנת השירות, ואני מאמינה בכל ליבי שחינוך הוא חלק בלתי נפרד מהדרך שלנו בדרך לחברה שהיינו רוצות שתהיה פה. טוב לדעת שמערכת החינוך שלנו התברכה במורות ומורים ערכיים ומחויבים כל כך.
 
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9D%D7%9F%D7%9D.jpg
 
כל אחת ואחד מכןם מכירים מישהי או מישהו שתמיד תכנן להתפקד למפלגה, להיות יותר מעורבת, להפסיק להתלונן על המצב ולעבור למעשים. אז בדיוק בשביל המטרה הזו, להרחיב את מעגל הפעילים והפעילות שמובילים שינוי בישראל, נשיק ביום ראשון את תכנית "מעגלים מתרחבים" שמרכזת ומובילה חברתנו מיכל בירן.
אני מזמינה את כולכן וכולכם לבוא ולהביא חברות וחברים ביום ראשון הקרוב ב-18:30 בחולון. כל הפרטים במודעה, גם אני וכל חברי הסיעה נהיה שם ואשמח מאד לפגוש אתכן ואתכם. (כדאי להרשם מראש בלינק: http://2015.org.il/pages/maagalim/).
 
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%9E.jpg
 
בין אם אתןם מחובבות וחובבי העונה הקרה ובין אם לא, ההתרגשות שעורר החורף השבוע הייתה מדבקת. בירושלים, בכנסת, זה היה ממש מורגש, אבל זה היה עוד לפני שהשלג הבריז לאכזבת הילדות והילדים.
בארצות הברית לעומת זאת, חוו השבוע סופת שלגים קשוחה, מהסוג המשתק שאנחנו לא מכירות פה ברוך השם. למחרת, כשחזרו בגבעת הקפיטול לעבוד, משהו הרגיש לסנאטורית מורקובסקי שונה. היא הסתכלה ימינה ושמאלה – וראתה רק נשים. מסתבר שרק הנשים חזרו לשגרה. גם המחוקקות, גם הסדרניות וגם העוזרות שהגיעו לעבודה - היו רק נשים.  הגברים העדיפו להישאר עוד יום מתחת לשמיכה. מוזמנותים לצפות בדברים שלה, כמו שסיכמה אותם: "משהו ממש שונה, והמשהו הזה ממש נהדר".
 
לסיום, משתפת שגם אני נפלתי השבוע טרף לאיזה וירוס ונשארתי יום אחד בבית, ככה שבאופן נדיר ביותר בישלתי מרק, ואני עושה את הדבר הסוציאלי והדמוקרטי ומשתפת אתכןם במתכון המעולה של חיים כהן מהאתר שהקים בזמנו עם חברי המנוח, הבשלן והדוקטור אלי לנדאו. אחרי הכל, מרק מנצח את הקור הנורא ביותר.
 
שבת שלום וכרבול נעים,
 
שלכן ושלכם,
 
מרב. 
/Pulseem/ClientImages/3320///ff.png
/Pulseem/ClientImages/3320///T.png

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית