ח'כ שלי יחימוביץ': עוף בשקל זה לפעמים עובד (אדם) בשקל, אצל הרובין הוד הפיקטיבי רמי לוי. להציל את מגה

עוף בשקל זה לפעמים עובד (אדם) בשקל, אצל הרובין הוד הפיקטיבי רמי לוי. להציל את מגה. למה דרעי מתעקש לחזור לזירת הפשע, ומפרגנת לידידי השר ליצמן שנבחר לשר הטוב ביותר. חרפת המקום  הראשון בעוני ב-OECD גם בזה ביבי השמאל אשם?

 

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

לא מופתעת בכלל מיחסי האדון-עבדים שנחשפים אצל חתן פרס ישראל רמי לוי. שנים ארוכות שאני חשופה לתלונות חוזרות ונשנות על ניצול קשה של עובדים אצלו. בדרך כלל של עובדים כל כך מבוהלים עד שלא אזרו עוז לעשות משהו עם העושק שחוו. אפילו על ההסכם הקיבוצי בענף המזון שנחתם לפני כמה שנים ברשתות, הסכם שנתן עוד שקל עלוב בשעה לעובדים הכי עניים – הוא סירב לחתום. 

רובין הוד? בכל פעם שדברתי על השכר העצום והדיווידנדים השמנים שהוא ומשפחתו קוטפים שעה שהם משעבדים עובדים – אמרו לי שוחרי טובתי – עזבי, אל תתעסקי אתו. אנשים מתים עליו. הוא נחשב רובין הוד.

לא לתת למגה לקרוס. להציל 3500 עובדים. רשת אחרת בצרות היא מגה. יש איזו נטיה להאשים את העובדה שהעובדים שם מאוגדים בצרות ברשת, וזה שקרי ומרושע. גם העובדים במגה עניים, אבל רק טיפה פחות מעניי רמי לוי. הנהלה מושחתת ותאבת בצע פגעה קשות ברשת, חילקה לעצמה נכסים כדיבידנד וניהלה ניהול כושל, וכעת הספקים, שהם מונופולים בפני עצמם – תנובה, קוקה קולה – עושים שרירים ולא עומדים בתנאי הסכם ההבראה של מגה, אחרי שקיבלו נתח יפה מהחזר החובות, והיתר ממילא מבוטח.

בשני המקרים עשרות אלפי עובדים הם טרף וקורבן לתרבות ניהולית לא מוסרית. הנה ראיון על זה בערוץ 2, אצל דוריה למפל וליאור פרידמן בחדשות הלילה:

 

וגם בערוץ 10, ב"הכל כלול" עם סיון כהן: 

 

עוף בשקל זה לפעמים עובד בשקל. אז איפה אנחנו, הצרכנים,  נכנסים לתמונה? רשת כמו של רמי לוי היא באמת יותר אטרקטיבית לצרכן מרשת כמו מגה, בגלל שהיא מעסיקה עבדים שמתחלפים כמו גרביים, והעלות שלהם נמוכה יותר. ואז אנחנו מתאהבים ברמי לוי. זוכרים את מבצע העוף בשקל שלו? לכאורה זה נפלא (למי שלא צמחוני..) אבל בפועל ממש לא נפלא. כי את מחיר העוף הזול משלמים חקלאים שנאנסים להוזיל מחירים, ואת המחיר משלמים העובדים במשחטות ובמפעלים שמקור פרנסתם מאויים בגלל מחירי רצפה, ואת המחיר משלמים העובדים ברשת של רמי לוי שנאנקים תחת העול בשכר רעב.

יוצא אפוא שלטובת קדושתה של הצרכנות, יותר ויותר עובדים מועסקים בתנאים פחות ופחות טובים, והאינסטינקט הבסיסי שלנו, של סולידריות עם עובדים אחרים כדי לגונן גם על מעמדנו כעובדים – משתבש לגמרי בגלל האפקט הממסך והמעוור של הצרכנות.

הטרגדיה היא שציבור הצרכנים הוא גם ציבור העובדים. אנחנו גם וגם. מה אנחנו עושים יותר שעות ביממה, עובדים או קונים? עובדים. מה ישפיע יותר מכול על היכולת שלנו להתקיים בכבוד, שכר הוגן או עוף בשקל? שכר הוגן.

ובינתיים, קנו במגה ועזרו באופן פעיל לעובדים שם לשמור על מטה לחמם הדל.

 

ההוא עם המגבעת השחורה והזקן. שר הבריאות יעקוב ליצמן הוא השר המוערך ביותר בציבור בישראל, על פי סקר של ערוץ 2 (שהתפרסם אצל רינה מצליח ב"פגוש את העיתונות"). אם אתם מנויים ותיקים של העיתון הזה, אתם יודעים שאותי זה לא מפתיע. ליצמן היה אחד הפרלמנטרים המשובחים שממש "חנכו" אותי כשהייתי ח"כית חדשה, למדתי ממנו המון, ואני מעריכה את חוכמתו, יושרו וכושר הביצוע שלו. מאוד משמח אותי ששר חרדי מתחבב כך על הציבור הרחב. כשמחיצות נופלות, למרות הפערים העמוקים בתפיסות העולם, זה מוביל רק לדברים טובים לחברה הפצועה והמשוסעת שלנו. הנה כאן ראיון על ליצמן ועל ידידותנו ארוכת השנים, בתוכניתו של מרדכי לביא ברדיו החרדי "קול חי" כולל התשובה לשאלתו של המראיין "תסבירי לי את התל-אביבים שעונים לסוקר שמתקשר אליהם ואומרים שזה עם הכובע השחור והזקן, הוא במקום הראשון". וזו תמונה מראיון משותף שלנו לגלובס מלפני כמה שנים.

 

ושוב על שערוריית אישור תקציב הבטחון "על עיוור" בלי שהחברי ועדת חוץ ובטחון ראו את ההסכם בין האוצר למשרד הבטחון. "מי שהצביע בעד ההסכם הזה בלי לראות אותו הוא אדם לא רציני ולא אחראי" אני אומרת בראיון לגל"צ, ב"מה בוער" עם טלי ליפקין שחק, יחד עם הכתב יותם ברגר, ומפרטת עוד על מה שמתרחש מאחורי הדלתיים הסגורות של ועדת חוץ ובטחון (בלי לגלות שום סוד צבאי כמובן). 

 

 

בחזרה לזירת הפשע. באמת שחשבתי לא להתייחס למינויו של דרעי למשרד הפנים. למה? כי ציפי חוטובלי ואני לא הצלחנו להעביר את החוק שלנו, למנוע ממי שהורשע בעברות שיש עמן קלון וישב בכלא - לכהן בכנסת. ומשלא הצלחנו – זו המציאות. כי אין הבדל בין לכהן כשר כלכלה, או השר לפיתוח נגב וגליל, ובין לכהן כשר פנים. כי בסוף יש מציאות ואתה צריך להמשיך הלאה ולעבוד. באמת שרציתי להבליג. אבל הוא זה שלא הבליג. שלא כבש את יצרו. שבחר לירוק לציבור בפרצוף.
וגם מצעד הח"כים שעלו לברך אותו, חלקם בהתפתלות קלה וחלקם בחנופה גמורה, היה קשה ומקומם מדי מכדי לעבור לסדר היום. קשה חינוכית ומוסרית. החזרה של דרעי למשרד שבגלל המעשים שדרעי עשה בו הוא הורשע בעברה שיש עמה קלון ואף ישב בכלא, זו מתיחת החבל עד הקצה. התגרות וזלזול בציבור, אצבע משולשת כלפי שלטון החוק בישראל. לפוסט המלא בפייסבוק הקליקו כאן:

 

בשעה לא טובה, ובפעם הראשונה והלא חגיגית, הגענו למקום ראשון בעוני מבין כל מדינות ה-OECD. יותר ממקסיקו, יותר מטורקיה. חרפה למדינה שלנו, אבל בראש ובראשונה חרפה לעומד בראשה זה שבע שנים ראש הממשלה בנימין נתניהו.

את מי הוא יאשים עכשיו? את הממשלה הקודמת שעמד בראשה? או את זו שלפניה שגם עמד בראשה? את ארגוני השמאל? את האופוזיציה?
הנתונים הקשים והארורים האלה, שהם תמונה חדה וכואבת של המציאות, הם סטירה מצלצלת למדיניותו של מי שעוסק בוקר וערב בהסחת דעת תמידית של הסתה, זריעת מדון, וחיפוש בוגדים, שעה שהוא מפקיר את אזרחיו לעוני ולטרור.
זו לא גזירת גורל, לא כוח עליון, ולא ארגוני טרור שבאו לפגע בנו - אלא תוצאה של מדיניות מכוונת, מודעת, אגרסיבית (ראו את מתווה הגז) שבבסיסה חיזוק החזקים והעשירים ביותר על חשבון הציבור. לסטטוס המלא שזכה לחשיפה אדירה של יותר ממליון איש, לחצו כאן:

 

 

וכאן לתקשורת ולראיונות: 

 

הגשנו את העתירה נגד מתווה הגז. נעשה כל שביכולתנו לשכנע את בית המשפט להביא לביטול המתווה. את העתירה מוביל עו"ד גלעד ברנע, וחתומים עליה איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אני, וסיעת המחנה הציוני כולה. גלעד ברנע כבר רשם לזכותו כמה הישגים תקדימיים בעתירות שונות, ובראשם החלטת בית המשפט לבטל את הפרטת בתי הכלא, אחרי שזו כבר יצאה לפועל. הוא לקח על עצמו את המשימה בהתנדבות, יחד עם עו"ד חגי קלעי, כי הם פשוט מאמינים בצדקתנו החוקית, הכלכלית והערכית. לכתבה בכלכליסט הקליקו כאן:

 

 

על מפגשים פתוחים שהיו השבוע, ועל אלה שיהיו מחר ובשבוע הבא:
 

בתיכון בליך ברמת גן, עם אלף תלמידי י"א-י"ב, כמה מאות שהצטופפו באולם והיתר צפו בשידור חי דרך מסכים. לא הרצאה רגילה, הרוב המכריע של המפגש – שאלות (מאתגרות!) שלהם, חלק מפרוייקט מתמשך שלהם על גבולות חופש הביטוי. הקליקו על התמונות לצפיה בסרטון המלא של הארוע:

 

בקיבוץ ניצנים שבדרום עם שין שינים וחניכי מכינות קדם צבאיות, ותוספת נכבדה של חברים מהקיבוץ וסביבתו. בחולצה הלבנה בצד הבמה אמיר מייבום מדריך בש"ש של תנועת החלוץ, שיזם וארגן. אמיר הוא אחיה של תותי מייבום המקסימה שלנו, יו"ר המשמרת בקריית שמונה ומנהיגה בזכות עצמה.

 

בסטודיו לפוליטיקה של "שחרית", פרויקט שהוא עתודה לפוליטיקאיות ולפוליטיקאים צעירים מקהילות שונות בחברה הישראלית. לורה טלינובסקי התותחית (שהיתה העוזרת הפרלמנטרית שלי) ראיינה אותי על האישי ועל הפוליטי והקשר ביניהם, ואחר כך היתה שיחה מרתקת על פוליטיקה של זהויות, מהזווית המזרחית, החרדית והפמיניסטית.

 

באוניברסיטת תל אביב, כנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה, לכבוד צאת הספר."כשיהדות פוגשת מדינה", עם אחד המחברים שגם ראיין אותי, פרופ' ניר קידר. דיברנו על המשמעות של להיות חילונית יהודיה, ועל ההשראה הסוציאליסטית של המקורות שלנו.

 וטרי טרי מהרגע - מפגש מעולה ב"פאבלמנט" של קיבוץ גבים והאזור, מוסד ותיק ששמו יצא למרחוק, בהנהגתם של צלילה וחגי צח ובהשתתפות יו"ר המועצה האזורית אלון שוסטר:
 
 
 
 
ועוד קודם, במתחם הרכבת החדש והמרשים של שדרות, עם חברה טובה, שותפה לדרך ואשה מוכשרת להפליא - סגנית ראש העיר - יהודית אוליאל:
 
 
 
והשבוע ממשיכים במפגשים, בואו!
 
מחר אהיה בשבתרבות ביקנעם, ב-11:30 באשכול פיס – מראיין העיתונאי יואב לימור, פתוח לכולם.
 
 
"לא מפחדים מכשלונות". ביום שלישי, 19/2, 15:45 כנס של איגוד השיווק, שעוסק בכשלונות. מנהלים בכירים במשק מדברים על הכישלונות שלהם, וגם אני אדבר על שלי ואנעל את הכנס.
 
 
וביום רביעי, 20/1, בשעה 9:00 בגני התערוכה - ועידת ישראל ליחסי עבודה, אני אשא את הרצאת הפתיחה. שימו לב, האירוע פתוח וחינמי אבל מותנה בהרשמה מראש בלינק הזה:
http://www.veadim.co.il/Form.html
 
 
פקדתם כבר את אמא שלכם? כי קארין בר גפן פקדה. מסכימים איתי? מזדהים עם הדרך שלי? רוצים לחזק אותי פוליטית? להיות יותר מעורבים? להשפיע יותר? תתפקדו! ואם אתם כבר חברי מפלגה, תפקדו אנשים בסביבתכם. זה עולה 75 ש"ח לשנה, וזה מקנה לכם, בין היתר, זכות להצביע לראשות המפלגה ולרשימת הח"כים. תוכלו להתפקד עכשיו כאן או לכתוב לנו לכאן: hitpakdutshelly@gmail.com בצרוף שם מלא ומספר טלפון, ואנחנו נחזור ונסייע לכם בהתפקדות.
ואל תשכחו להעלות פוסט ובו אתם מסבירים למה עשיתם את זה, וקוראים לאחרים לעשות אותו הדבר. את הלינק לפוסט שלחו לנו למייל שלמעלה. בכל שבוע אני מפרסמת כאן פוסט של מתפקד/ת אחד מכל מתפקדי השבוע, והשבוע כמובטח, זו קארין:
 
 
אז תודה לאמא אורה ולבת קארין,
 
שבת שלום,
 
שלכם,
 
שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית