ח'כ שלי יחימוביץ': הרצף שבין הערבים נוהרים לקלפיות ובין חתונת הדמים

הרצף שבין הערבים נוהרים לקלפיות ובין חתונת הדמים. שבטים פראיים שמורדים בממלכה מסוכנים יותר מאויבים מבחוץ. ההסתה העלובה והמגונה נגד העובדים - השקרים של פרופ' עמר מואב ודומיו. שלום לסילבן שלום וברוך הבא לח"כ הימני ההומו הראשון שנכנס במקומו

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

בושה ותיעוב, זה מה שעלה בי למראה התמונות הפגאניות והאכזריות של חתונת הדמים של הימין הקיצוני. מדובר במפלצות נטולות מוסר אדם. שבטים פראיים שמורדים בממלכה, ובלי ספק גם פצצות מתקתקות.
אנחנו מדינה מאוד חזקה, ולאויבים מבחוץ יכול נוכל. אבל אלה מי שיפרקו ויהרסו אותנו. גם מבחינת היעדרו המוחלט של מוסר אנושי, וגם בגלל הפראות נטולת המעצורים והכפירה המוחלטת בסמכותה של המדינה כריבון, ולכן יש לנו מלחמה אתם.
מנהיגי הימין, תתעוררו. אלה לא עשבים שוטים. אלה עצים חולים שהיכו שורש בקרקע מזובלת היטב וצילם אפל ומסכן את כולנו. נקווה בזהירות המתבקשת שזה היה קו פרשת מים, קריאת השכמה למנהיגי הימין, שמיהרו להתנער ולגנות בתקיפות. בצדק הם עשו זאת, אבל הם לא יכולים לפטור את עצמם בגינוי, וחייבים בחשבון נפש על תרומתם למתרחש, בלקיחת אחריות, ובשינוי כיוון. בהמשך העיתון השבועי אחזור לזה.

 

העליה בשכר הח"כים. את הפתק הזה שלחתי עוד לפני שהחוק אושר:

צדק, צדקה וקופת המדינה. אני לא אוהבת את החוק שמאפשר לח"כים להחליט אם הם מוותרים או לא. זה עקום, וההחלטה הייתה צריכה להיות מחייבת את כולם, גורפת, ולא וולונטרית. גם מסתייגת מאוד מהרעיון של תרומה במקום הפחתת שכר. והסברתי את זה בעמוד הפייסבוק שלי: "אענה על השאלה הכי נפוצה, למה לא לתרום למי שאני מחליטה במקום שזה יחזור ״סתם״ לקופת האוצר. ובכן:

כי לתרום זו צדקה, ולסרב לקבל תוספת לא צודקת זה צדק. בהחלט אפשר שניהם, אבל צדקה היא לא תחליף לצדק. ובמחילה, היא ניתנת בסתר ולא בראש חוצות. ולא, תתפלאו, אין לי בעיה שהכסף יחזור לאוצר. בדמוקרטיה הריבון קובע איך תחולק הקופה הציבורית. וגם כשאני נגד הממשלה וגם כשיש לי ביקורת קשה עליה - אני מאמינה במדינה, באחריותה ובסמכויותיה.

הקליקו כאן לכתבה ששודרה בחדשות ערוץ 2:

 

ההסתה השקרית העלובה נגד העובדים. אין שביתה, ונחתם הסכם שכר טוב בין ההסתדרות ובין האוצר. ככה זה כשיו"ר הסתדרות ושר אוצר שפניהם לטובת החברה הישראלית חוברים בצורה עניינית ובלי יותר מדי דם רע.
חשוב לזכור שבלי איום השביתה, שהוא כלי חיוני שנתן החוק להגנה על החלש ששכרו נשחק – דבר לא היה מושג. גם הפעם למרבה הצער היו העובדים קורבן לדברי הסתה ולשקרים, בהתעלמות מוחלטת מהמציאות הקשה: שכרם הממוצע של משרתי הציבור הוא 8800 ₪ בלבד, נמוך ביותר ביחס לשכר הממוצע במשק, ורבים מהם על סף העוני ממש: מורים, עובדים סוציאליים, אחיות ועוד רבים שמועסקים יותר ויותר בשיטות נצלניות ועושקות ובאמצעות קבלנים. מצבו של המגזר הציבורי החלש והרמוס בישראל הוא סכנה אמיתית לשלומה של ישראל כמדינת רווחה מודרנית ועדין יש שונאי עובדים ואוהבי עשירים שנהנים לחבוט בו. הקליקו לתקשורת כתובה:

 

הסתה נגד עובדים בחסות אקדמית. הקשבתי השבוע לראיון של פרופ' עמר מואב שהוא סוג של שטרסלר סמי-אקדמי בעניין הזה ו(שוב) נחרדתי מהשקרים ומההסתה. את הפרופסור לכלכלה הנתונים לא ממש מעניינים. אצל מואב, בראיון בגל"צ אצל רזי ברקאי, הפערים במדינה קטנו (ואם הם עדיין קיימים זה בגלל ההסתדרות) וגם "השכר הריאלי עלה, כוח הקנייה עלה, זאת עובדה" "זה שאנשים לא גומרים את החודש בסדר, זה גם נכון. השאלה למה לא גומרים את החודש" (בגלל ההסתדרות!).

מאפיה, לא פחות. בעולמו רווי השנאה לעובדים מאורגנים "צריך עובדים שמייצרים רווחה ולא עובדים שחיים על חשבון הציבור", אנחנו במצב חרום בגלל "עובדים חזקים עם יד על השאלטר שמכוונים לנו אקדח לרקה" וההסתדרות היא פשוט "מאפיה בחסות החוק, אין לזה הגדרה אחרת, שסוחטת את הציבור הרחב בישראל".
קולו של מואב נעשה מצועף כשהוא מדבר בערגה על סינגפור, שם לעובדים במגזר הציבורי אסור להתארגן בכלל. מואב גם מתגעגע לביבי של פעם, שהיום אפעס, הוא לא מספיק קיצוני לטעמו "לצערי נתניהו שר האוצר בזמנו שאכן דיבר על השמן והרזה הוא לא בדיוק נתניהו ראש הממשלה, זה שני אנשים שונים לחלוטין" ועוד כהנה וכהנה.

הראיון הזה, שהוא באמת תמצית הרוע וההסתה בכסות אקדמית קלושה צריך להילמד בבתי הספר לכלכלה עכשווית, זו שמואב כבר לא שייך אליה הרבה שנים. בינתיים אתם יכולים לשמוע אותו כאן אם בא לכם להתענות (החל מדקה 11:30). וכאן לראיון שלי הבוקר ברדיו חיפה לאלי לוי ויוסי מזרחי שם אני מסבירה למה ההסכם לא היה נחתם בלי איום של השבתה.

 

שלום לסילבן שלום. כבר חלקתי אתכם בזמן אמת את הקושי שהיה לי בפרשה הזאת בגלל ההיכרות והידידות ארוכת השנים עם סילבן. עם כל הקושי והמבוכה הייתי מאוד חדה בעניינו, ואני לא מצטערת על כך. במיוחד נוכח כל מה שלמדתי עוד ועוד במהלך השבוע. הנה כמה ראיונות בעניין: ביומן הבוקר של רשת ב' אצל אריה גולן (וגם התייחסות לחיסולו של סמיר קונטאר) אצל הילה קורח ואריה אלדד ברדיו ללא הפסקה, כאן לפוסט בפייסבוק ופה לפוסט באתר, וכאן הקליקו לראיון מקיף בעניין הזה בערוץ 2 ב"הערב" עם שרון כידון ושי גולדן, זמן קצר לפני שהודיע על התפטרותו:

בדה מרקר הווידוי של שלי יחימוביץ' - ומה היא חושבת על ציוצי האיומים של ג'ודי שלום ניר מוזס: 

עם הראיונות האלה סיימתי, וסירבתי להתראיין מרגע שקרו שני דברים: סילבן שלום פרש מהחיים הפוליטיים, והיועץ המשפטי הורה לפתוח בחקירה במשטרה. וכמו שכבר אמרתי לכם לא פעם, הנוכחות שלי נדרשת כשקשה, ולא אחרי שהעניין גמור. כמובן שאתגייס שוב אם אגלה שמישהו מאיים על המתלוננות, או כל דבר מסוג זה. זה קטע ממה שכתב יוסי ורטר פרשן "הארץ" השבוע, בין היתר גם על המעורבות שלי:

מרגשת אותי המהפכה האדירה בתחום הזה, ואני מרשה לעצמי לקוות שהייתי בין מחוללותיה. מדובר בעשרות שנים של מאבק עיקש, שזכה ועודו זוכה לגינויים. מאבק פמיניסטי, פוליטי ואישי כאחד, על זכותן של נשים על נפשן ועל גופן. אני מכירה נשים שנאנסו בידי מפקדיהן, ולא חשבו להתלונן. ואם כבר התלוננו, באופן חריג ביותר, ביקשו מהן במצ"ח למחוק את התלונה כדי "לא לפגוע לו בקידום". בין הימים האפלים האלה לבין היום, כששני פוליטיקאים פורשים במהירות בזה אחר זה ונשים צעירות זוקפות ראשן ומשיבות מלחמה – מפרידה תהום ענקית. יש לנו עוד דרך ארוכה וקשה לעשות אבל איזו דרך מדהימה כבר עשינו!

 

וברוך הבא למי שנכנס במקום סילבן. אמיר אוחנה. ההומו המוצהר הראשון בתולדות הליכוד ובכלל בתולדות הימין בישראל. בעיני גם זו פריצת דרך משמעותית ביותר, והזדמנות נדירה להרחיב את השורות במאבקה של הקהילה הגאה לשוויון זכויות. על פוסט הברכה לאמיר שהעליתי בפייסבוק, היו כמה תגובות (לא הרוב) שהצריכו תגובה שלי. כמו למשל שהומו זה לא קללה, ושמי שחושב שהעלבתי את אמיר כשציינתי שהוא הומו מוצהר – שיבדוק את עצמו. הקליקו כאן לפייסבוק (התגובה שלי לתגובות היא הראשונה מיד אחרי הפוסט):

 

לא רפואה, סתם דעה קדומה. ועוד בענייני הקהילה: ה – FDA, מנהל התרופות האמריקאי, מחליט החלטה נאורה ומשמחת, שהומואים יכולים לתרום דם כמו כולם. גם בישראל הגיע הזמן שניפטר כבר מהסלקציה הזאת, שכבר אין לה שום סיבה רפואית אלא דעות קדומות בלבד, נפסיק את השפלת ההומואים, ונאפשר להם לתרום דם. אני מטפלת בנושא לא מעט זמן, הנה כאן למי שמתעניין– השאילתות, תשובות שר הבריאות, ועוד נתונים. וגם ידיעה במעריב.

 

בחזרה לחתונת הדמים. נפתלי בנט היה הראשון בימין שהתעשת, גונן על השב"כ, ואחר כך התנער באופן מנומק ומשכנע מחתונת הדמים ומכל מה שעומד מאחוריה, הן נקודתית והן ערכית ולאומית. אני מעריכה את זה. באמת. גם מבינה לגמרי מה הוא חוטף כעת מהפלגים היותר קיצוניים בציבור שלו. בכלל, בימין עושים מאמצים ניכרים כעת לייצר בידול מאוד חד בין מראות הזוועה הקדמוניים האלה ובין הימין הממלכתי. מבינה ומכבדת, אבל. ויש אבל גדול: מצד שני צריך כושר הכחשה עז במיוחד כדי שלא לראות את הדברים על רצף.

הרצף שבין "הערבים נוהרים באוטובוסים של עמותות השמאל לקלפיות" של נתניהו דרך גילויי גזענות ברוטאליים, ועד חתונת הדמים. הרצף שבין הגעתו של בנט לגג של מבנה לא חוקי להלהיט את המפגינים משל היה נער גבעות ולא שר חינוך, דרך שינויים ברוטאליים בלימודי האזרחות (ישראל נעשתה לפתע פחות דמוקרטית ויותר יהודית) ועד לחתונת הדמים.
ממש כשם שברור, גם אם זה לא נעים לאוזניהם, הרצף בין המרפסת בכיכר ציון, ההפגנה עם ארון המתים שנתניהו השתתף בה, התרת הדם "ההלכתית" של יצחק רבין, ובין רצח רבין.
לימודי אזרחות ברוח בנט. ממש במקרה (או שלא במקרה?) התפוצץ השבוע סיפור שאני עוסקת בו כמה שבועות, והוא השינויים המפליגים שמחולל בנט בלימודי האזרחות. ישראל, בספר החדש, היא אולי עדיין מדינה יהודית ודמוקרטית, אבל הרבה יותר יהודית והרבה פחות דמוקרטית. לדברים המלאים שלי בועדת החינוך שעסקה השבוע בעניין הזה, הקליקו על התמונה מהוועדה:

אז לסיכום העניין, חשבון נפש זו קלישאה, והאמת – אין לנו זמן לחשבון נפש מהורהר. במחנה הימין, שנמצא כעת בשלטון, נדרש שינוי כיוון חד – מוסרי, מנהיגותי, רטורי, חקיקתי, ביצועי. אולי התמונות השבוע היו קריאת השכמה. גם קריאת השכמה שתטיל אור מסנוור על שינויים "קטנים" מסוג זה בהגדרת הדמוקרטיה.

 

ברכות ללובי 99. עוד חוק להצרת צעדיהם של הלוביסטים עבר בכנסת, בקריאה ראשונה. זה החוק הראשון בעניין הזה שנחקק מאז שגדעון סער ואני חוקקנו את חוק הלוביסטים הראשון, בשנת 2010. בכנסת הוביל אותו יו"ר ועדת הכנסת דוד ביטן, ומי שיזמו, הגו, דחפו ופעלו הם לא אחרים אלא לובי 99 הלובי למען 99% מהציבור. מעל דוכן הכנסת הסברתי את חוסר השוויון המקומם של תופעת הלוביסטים, אלה שרק אנשים חזקים ועשירים יכולים לשכור את שרותיהם כדי שהאינטרסים שלהם יקבלו עדיפות על פני אלה של הציבור כולו. לצפיה הקליקו:

 

מלה על מה שקורה בעיתון גלובס. ההודעה שהוצאתי השבוע: "התנהלות הנהלת העיתון גלובס כלפי העובדים היא אלימה ומביישת. אין מקום לפיטורים המוניים בעיתון חשוב זה שעה שאפשר בקלות למכור אותו למי שיוכל להמשיך להפעילו כהלכה. חובותיו של אליעזר פישמן נאמדים בכ-4 מיליארד שקלים והפיטורים בעיתון הם פרומיל עלוב של סך החובות.
יש תחושה קשה כי פישמן מתעקש כעת להחזיק בעיתון כדי להשאיר בידיו כלי רב השפעה בעודו מנהל את ענייני חובות העתק שלו מול הבנקים, והעובדים אינם אלא קורבן לכך. דווקא פישמן שמגיעים לו שבחים על כך שהקים עיתון כלכלי טוב ומקצועי חייב להרפות כעת ולבחור אם להמשיך לנהל את העיתון בהגינות או לשחרר אותו מידיו במסגרת הסדר החובות. יחימוביץ' הוסיפה כי היא מצפה מכלי תקשורת אחרים, גם מתחרים, להתייצב לצדו של גלובס ולצד עיתונאיו גם מתוך הפגנת סולידריות וגם מתוך חרדה אמתית לפגיעה בכלי תקשורת חשוב התורם רבות לחופש הביטוי". אני אמשיך לעקוב וגם אתם, הכנסו לעמוד של מאבק עובדי גלובס, תמכו בהם והביעו סולידריות. הקליקו כאן:

 

שני המשפטים של רומן זדורוב. מה שאורי הייטנר אמר. לא התבטאתי בנושא, כי אני נוהגת לתת קרדיט ואמון במערכת המשפט הישראלית, בטח יותר משאני נותנת אמון בתאוריות קונספירציה למיניהן. אעשה דבר חריג ובמקום לפרט את עמדתי אפנה אתכם לבלוג של אורי הייטנר, שאני מסכימה עם כל מלה ומלה שלו בעניין (ולא תמיד אני מסכימה אתו): "משך תשע השנים האחרונות, נערכו לרומן זדורוב במקביל שני הליכים משפטיים. האחד – בבתי המשפט. השני – בתקשורת, ברשתות החברתיות וברחוב. ההליך בבתי המשפט נסמך על ראיות ונערך על בסיס דיני ראיות. ההליך בתקשורת וברחוב נסמך על שמועות ותאוריות שקר שונות, חלקן הזויות, כולל הסיפור המזוויע שהאשים ברצח את חברותיה וחבריה האומללים של תאיר ראדה ז"ל, שאיבדו את חברתם הטובה במעשה רצח אכזרי ונאלצו להתמודד גם עם מסכת שמועות מרושעות..." לפוסט המלא של הייטנר בעניין הקליקו כאן.

 

הפוסט הזה, שהעליתי השבוע בפייסבוק הביא עמו 342 (!) מתפקדים חדשים ביום אחד, שמתווספים למפקד המרשים שאנחנו עושים בחודשיים האחרונים. וככה כתבתי:
מקום שני אחרי נתניהו. תראו את הטבלה הזאת. עומרי מרום המוכשר ריכז את נתוני הלייקים לכל פוסט בעמודי הפייסבוק של הפוליטיקאים. הפוסטים שלי ארוכים ולפעמים מורכבים (וחופרים), ובכל זאת רמת המעורבות והעניין בהם אדירה. אני ממש לא מאלה שמזלזלים בפייסבוק. זה כלי מדהים לתקשר אתכם ישירות ובלי פילטרים במהלך השבוע, וגם להבין את רוח הדברים אצלכם. רבים מכם יודעים מצויין גם להגיח מהפייסבוק ולהתייצב ולהתגייס בעולם האמיתי. להתמודדויות פוליטיות, להתנדבות ועזרה, למאבקים אידיאולוגים. כמות החשיפה לכל פוסט עולה על תפוצה של כל עיתון בארץ, וזה נכס מאוד גדול שמשרת את סדר היום שלנו. הנה הטבלה של עומרי:

והיום אני מבקשת שתעשו עוד צעד. שתתפקדו למפלגת העבודה.

אני יודעת שלרבים מכם זה נשמע משהו מוזר ולא שייך, כולה באתם לבקר בעמוד שמעניין אתכם ולעשות לייק ופתאום אני מבקשת שתתפקדו.

אבל זה ממש קל ופשוט ומחזק מאוד אותי ואת סדר היום המשותף שלנו.
אתם מלווים אותי כבר לא מעט זמן ומכירים את הדרך שלי, המאבקים, המטרות, האידיאולוגיה. ולמרות שאני אדם מאוד אופטימי עם הרבה אנרגיות אני מודה שלא פעם זה קשה.
זקוקה לכם בדרך הזאת, שתחזקו אותי, פוליטית וערכית.

אם אתם מסכימים איתי ומזדהים בדרך כלל עם הדרך שלי, ורוצים להיות שותפים קצת יותר משפיעים – תתפקדו. ואם אתם כבר חברי מפלגה, תפקדו אנשים בסביבתכם. חברים, משפחה.

עושים את זה בקלי קלות. זה עולה 75 ש"ח לשנה (55 שקלים בשנה לצעירים עד גיל 25 ולגמלאים), וזה מקנה לכם, בין היתר, זכות להצביע בפריימריס לראשות המפלגה, וגם בפריימריס לבחירה ולדרוג של רשימת המועמדים לכנסת שיכהנו כח"כים. אלה שני דברים מאוד משמעותיים.

תוכלו להתפקד או לפקוד אחרים ממש עכשיו, בלינק הזה כאן, או לכתוב לנו לכאן: hitpakdutshelly@gmail.com בצרוף שם מלא ומספר טלפון, ואנחנו נחזור ונסייע לכם בהתפקדות.

ואם עשיתם את זה, אל תשכחו, אם בא לכם כמובן, להעלות אצלכם פוסט, ובו אתם מסבירים למה התפקדתם, וקוראים לאחרים לעשות אותו הדבר, יחד עם הלינק להתפקדות. את הפוסט הזה תעלו במקביל גם על הקיר שלי, או שלחו לנו לינק אליו למייל שכבר כתבתי. או גם וגם... "

עד כאן הפוסט, ומה שכתוב בו מכוון כמובן גם ובעיקר אליכם, והשבוע מיי מצליח כהן האינטליגנטית והפעילה מאוד ברשתות, שאמנם לא מלאו לה עדיין אפילו 16 שנים ולא יכולה להתפקד, אבל היא פקדה את אמה:

 

 

עוד כמה תמונות מכמה מארועי השבוע:
מפגש מעולה ותוסס בסניף העבודה בבאר שבע, ותודה גדולה למזכיר הסניף המסור שלנו סם עובדיה, לשירן מאיר הנהדרת שסייעה בארגון, לחבר שלי ראש המרחב ומנהיג הפועלים הבלתי מעורער מאיר בביוף, ליו"ר המשמרת הצעירה אפרת הולצמן, לרינה רמות ולכל החבר'ה המצויינים. סם פתח את המפגש בדקה דומיה לזכר חברנו יוליוס מנדלר שנפטר בטרם ויחסר לנו מאוד. יהי זכרו ברוך.

 

התארחתי בלשכת עורכי הדין, מול קהל עורכי דין מאוד מודעים ומעורבים, בשיחה עם דובי וייסגלס. ותודה לאפי נוה - יו"ר לשכת עורכי הדין, אבי חימי - יו"ר מחוז מרכז וינון היימן - יו"ר מחוז תל אביב. 

 

עוד תמונות וציטוטים בעמוד הפייסבוק של לשכת עורכי הדין:
 https://goo.gl/TETqHy

 

כמה ציוצים בטוויטר לסיום, ושוב אני קוראת לכם לפתוח חשבון ולעקוב אחרי:

 

לחברנו הנוצרים - חג מולד שמח, אושר שמחה והצלחה ושכל משאלותיכם יתגשמו عيد ميلاد مجيد Merry Christmas !

וזה לרבים מביניכם שחוגגים את נוביגוד...

ממני - שתהיה לכם שנה חדשה טובה ומוצלחת, אושר בריאות אהבה והצלחה

 С наступающим!!!

 

שבת שלום,

שלכם,

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית