ח'כ שלי יחימוביץ': כשנשים מתלוננות שידיד/מכר שלך הטריד מינית, על סילבן שלום

כשנשים מתלוננות שידיד/מכר שלך הטריד מינית, על סילבן שלום. כשתשובה ונובל מקבלים מכתב מאראלה. חייהם הזולים ומותם הנשכח של פועלי הבניין. מה קורה לנשיא שהוא גם ימני וגם דמוקרט. איפה תוכלו לצפות בלעדית במיקי רוזנטל עובד בעמדת סדרן. ויאללה, תתפקדו!

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

את סילבן שלום אני מכירה וגם מיודדת עמו המון שנים. מגיל 21. למדנו יחד באוניברסיטת בן גוריון, אני מדעי ההתנהגות והוא תעשייה וניהול. הוא היה ראש תא מצדה של הימין, ואני מראשי שלום עכשיו באוניברסיטה ובעיר, ובכל זאת הסתדרנו מצויין. חברה טובה ומקסימה שלי התחתנה באותה עת עם בן הדוד שלו, וכך גם הכרתי וחיבבתי את כל משפחתו. שמרנו על יחסים טובים לאורך כל הדרך, כשהיום אנחנו בני 55.

לא פשוט היה לי השבוע להתייחס לפרשה. אני מודה שאפילו שקלתי להתחמק ולא להתייחס עד שהעניין יתברר. אבל אז באה עדות ועוד עדות, וקיבלתי שיחת טלפון ועוד אחת, והדפוס הלך והתבהר, ואז הגיע הציוץ של אשתו ג'ודי שהזהירה שהיא אוספת חומר על המתלוננות, ו"שלכל אחת יש עבר" והחלטתי שדי.

ינון מגל קבע סטנדרט חדש וחשוב. הוא לא הכפיש את המתלוננות, הוא הודה, והוא פרש. ההתנהלות של מגל היא חלק משינוי מבורך ומדהים שאנחנו נמצאים בעיצומו. הנשים מפסיקות אט אט להתבייש במה שחוו, ומי שמתבייש ומשלם ונותן את הדין הוא מי שאמר את המלים וביצע את המעשים.

סילבן שלום צריך לכל הפחות להשעות את עצמו, עד שהעניין יתברר, וגם היועץ המשפטי צריך להיכנס לעובי הקורה.  

אני לא סובלת שפוליטיקאים מאחלים לחבריהם החשודים בשחיתות, או בעברות מין, "אני מאחל לו שתוכח חפותו". זה משובש לגמרי. אני מאחלת ומקווה שהאמת תצא לאור. נקודה. תמיד, כמו גם במקרה של סילבן, עם כל הקושי שבדבר. ועוד משהו: ככלל אני מאמינה למתלוננות. כל כך קשה, כל כך קשה ומר להתלונן. המחיר כה כבד. עד שאני מצדיעה לנשים האמיצות האלה, שהן לפה לכה רבות ששותקות. ולטענה הנפוצה בדבר תלונות "ממוחזרות" או "ישנות": ובכן חברים, הרובה לא זוכר, המטרה לא שוכחת.

הנה כאן אני מתייחסת לזה ברשת ב' של קול ישראל, "בחצי היום" עם רונן

פולק (וגם על הגז ועל הקמפיין נגד הנשיא) וכאן ב"אולפן פתוח" בערוץ הכנסת, אצל אורית לביא נשיאל (וגם על הגז ועל מפלגת העבודה):

 

מקומם כמה מגוחך, פומפוזי ושקרי היה "טקס החתימה" ברמת חובב על מתווה הגז. לא קיים בכלל טופס כזה שמאשר את סעיף 52, בכל תולדות המדינה הסעיף הזה מעולם לא הופעל ולא המציאו טופס. הוא נשמר לעיתות מלחמה. כשהמדינה תהיה בסכנה קיומית.

זה סתם מכתב מאראלה ממפעל הפיס לתשובה ולנובל, אלא שמי שחתום עליו זה ראש ממשלת ישראל ומי שמשלם להם את כספי הפרס זה אתם. סתם מכתב כניעה אישי מראש הממשלה שבו הוא מודיע לנובל ולתשובה שהוא מעניק להם במתנה מונופול נצחי על אוצרות הטבע של מדינת ישראל, בכל מחיר מופקע שיתחשק להם לקחת מאתנו.

אולי אם כבר יש הזניה מוחלטת של סעיף החירום הזה, הוא יופעל למען משהו ראוי? מלחמה בעוני למשל? אולי שנתניהו יכנע פעם אחת כניעה מרהיבה ומוחלטת כזאת לציבור הפשוט ולא לחבריו הטייקונים?

ושלא תטעו, המאבק הזה לא רק שלא נגמר, הוא עדיין בחיתוליו. אז קחו נשימה ארוכה, ובואו נצעד יחד בקרב הזה בעד חלוקה הוגנת של הנכסים שהעניק הטבע לכולנו, נגד עושק, גזל וחזירות של מעטים על חשבון הרבים, בגיבויה של ממשלה רופסת. הנה עוד כמה מהראיונות ומהמהלכים השבוע בעניין הזה. בעת הטקס אתמול, עם דוב גילהר באולפן וואלה:


 

ב "חשבון פתוח" עם צבי זרחיה בערוץ הכנסת, בערוץ 10 ובדמרקר:

 

כאן לדברי הסיכום שלי בישיבתה האחרונה של ועדת הכלכלה בנושא, לפני העברת חוות הדעת של הועדה נגד הפעלת סעיף 52:

 

וזה סרטון נונסנס משעשע שאם הייתי יודעת מי עשה אותו הייתי נותנת לו קרדיט, שמבוסס על הדברים שלי בישיבה עם ראש הממשלה (מעמוד הפייסבוק "ערוץ הכיבוד"): 

 

חיים זולים, מוות נשכח. 27 הרוגים היו השנה, לא לא בגל הטרור, אלא באתרי בניה. יותר מאשר בגל הטרור. אולי בגלל שאבא שלי היה פועל בניין, מחרידה אותי קלות הדעת שבה המוות הזה מתקבל, ואני מתכוונת לעסוק בזה ולא להרפות, עד שחיי אדם יפסיקו להיות כה זולים. הם זולים כי מדובר בפלסטינים, בערביי ישראל, בפועלים סינים, וכשאלה יהודים וישראלים – מדובר תמיד או בעולים חדשים או במזרחים. כך, פשוט ואכזרי. מדרג החשיבות של חיי אדם, ובהתאם – מדרג החשיבות שמעניקה המדינה למוות ה"נחות" הזה. ממש היום נהרג הפועל ה – 27 במספר. בחדרה. לא שמעתם את שמו בחדשות. קוראים לו עומאר אבו ערישה, מתרקומיה, בן 50 במותו. הנה דברים שאמרתי בישיבתה של ועדת העבודה והרווחה שהתכנסה לדון בנושא הזה:

האם זכויות אדם הן זכויות האדם הפריבילגי? גם ביום זכויות האדם, בחרתי להזכיר שהזכות לקורת גג היא זכות בסיסית של בני אדם, אבל גם למי שבונים לנו את הבתים יש זכות בסיסית. לחיות. לצפיה בנאום:

 

"נשיאנו האהוב רובי ריבלין הוא ימני. ממש ימני. הוא אפילו לא מוכן לשלם את מס השפתיים שמשלם נתניהו ולהוציא מפיו את המילים שתי מדינות לשני עמים. אבל מה, הנשיא הוא מין יצור מוזר שכזה, הוא גם ימני והוא גם דמוקרט. הוא גם ימני והוא גם שוחר חופש הביטוי וזכויות אדם. הוא גם ימני וגם יש לו יראת כבוד ותחושת מחויבות עמוקה, ממלכתית, כלפי זכויות המיעוטים. זה בלתי נסבל בעיני גורמים בימין הקיצוני. זה פשוט לא הולך ביחד. בעיניהם הוא בוגד... 

...זה לא רובי שהשתנה. זה שחלקים גדלים והולכים בימין עוברים תהליך מזעזע של התנכרות לערכי יסוד ממלכתיים ודמוקרטיים שאפיינו מנהיגים כמו מנחם בגין, דוד לוי, משה ארנס או רובי ריבלין... לא רק שעמותות השמאל לא עומדות בסטנדרטים של שומרי הכשרות החדשים. זה שאנשים כמוני, ששייכים לזרם מרכזי, ציוני, על כל המשתמע מכך – לא עומדים בהם. זה שרובי ריבלין, רובי ריבלין הימני לא עומד בהם... יש כבוד לעמדות אידיאולוגיות הפוכות לשלי, אבל אני מתעבת גזענות, סתימת פיות, הסתה, לינץ'.

הקמפיין נגד הנשיא, מגרד באופן בלתי מעודן את גבולות ההסתה לרצח. 
כן, הסתה לרצח. כי גם המסיתים יודעים שאי שם, יש עוד יגאל עמירים ששומעים את הקולות, שהרטוריקה הזאת מתיישבת להם בול, שהם מהרהרים או פועלים ממש, בדרגה כזו או אחרת, בהוצאה לפועל..."

כאן לסטטוס המלא על רבלין (שקרוב למיליון איש צפו בו), על ההסתה בכלל ועל שתיקת ראש הממשלה וכאן הקליקו לפוסט באתר:

 

בהנחה שיש לכם פרופיל פייסבוק פעיל... מבקשת מאוד שתפתחו גם חשבון בטוויטר, תעקבו אחרי ואחרי כל מה שמעניין וחשוב, ושתהיו פעילים שם ותעזרו לי. מה זה לעזור? דוגמא קטנה מנטליה הנפלאה:

 

וחוץ מזה יש דברים שאני מעלה שם בזמן אמת שלא תראו כאן ולרוב גם לא בפייסבוק. למשל:

 

 

 כשנשים מתלוננות שידיד/מכר שלך הטריד מינית, על סילבן שלום. כשתשובה ונובל מקבלים מכתב מאראלה. חייהם הזולים ומותם הנשכח של פועלי הבניין. מה קורה לנשיא שהוא גם ימני וגם דמוקרט. איפה תוכלו לצפות בלעדית במיקי רוזנטל עובד בעמדת סדרן. ויאללה, תתפקדו!
 
שלום לכם חברות וחברים,
 
את סילבן שלום אני מכירה וגם מיודדת עמו המון שנים. מגיל 21. למדנו יחד באוניברסיטת בן גוריון, אני מדעי ההתנהגות והוא תעשייה וניהול. הוא היה ראש תא מצדה של הימין, ואני מראשי שלום עכשיו באוניברסיטה ובעיר, ובכל זאת הסתדרנו מצויין. חברה טובה ומקסימה שלי התחתנה באותה עת עם בן הדוד שלו, וכך גם הכרתי וחיבבתי את כל משפחתו. שמרנו על יחסים טובים לאורך כל הדרך, כשהיום אנחנו בני 55.
לא פשוט היה לי השבוע להתייחס לפרשה. אני מודה שאפילו שקלתי להתחמק ולא להתייחס עד שהעניין יתברר. אבל אז באה עדות ועוד עדות, וקיבלתי שיחת טלפון ועוד אחת, והדפוס הלך והתבהר, ואז הגיע הציוץ של אשתו ג'ודי שהזהירה שהיא אוספת חומר על המתלוננות, ו"שלכל אחת יש עבר" והחלטתי שדי.
ינון מגל קבע סטנדרט חדש וחשוב. הוא לא הכפיש את המתלוננות, הוא הודה, והוא פרש. ההתנהלות של מגל היא חלק משינוי מבורך ומדהים שאנחנו נמצאים בעיצומו. הנשים מפסיקות אט אט להתבייש במה שחוו, ומי שמתבייש ומשלם ונותן את הדין הוא מי שאמר את המלים וביצע את המעשים.
סילבן שלום צריך לכל הפחות להשעות את עצמו, עד שהעניין יתברר, וגם היועץ המשפטי צריך להיכנס לעובי הקורה. 
אני לא סובלת שפוליטיקאים מאחלים לחבריהם החשודים בשחיתות, או בעברות מין, "אני מאחל לו שתוכח חפותו". זה משובש לגמרי. אני מאחלת ומקווה שהאמת תצא לאור. נקודה. תמיד, כמו גם במקרה של סילבן, עם כל הקושי שבדבר. ועוד משהו: ככלל אני מאמינה למתלוננות. כל כך קשה, כל כך קשה ומר להתלונן. המחיר כה כבד. עד שאני מצדיעה לנשים האמיצות האלה, שהן לפה לכה רבות ששותקות. ולטענה הנפוצה בדבר תלונות "ממוחזרות" או "ישנות": ובכן חברים, הרובה לא זוכר, המטרה לא שוכחת.
הנה כאן אני מתייחסת לזה ברשת ב' של קול ישראל, "בחצי היום" עם רונן
פולק (וגם על הגז ועל הקמפיין נגד הנשיא) וכאן ב"אולפן פתוח" בערוץ הכנסת, אצל אורית לביא נשיאל (וגם על הגז ועל מפלגת העבודה):
 
 
מקומם כמה מגוחך, פומפוזי ושקרי היה "טקס החתימה" ברמת חובב על מתווה הגז. לא קיים בכלל טופס כזה שמאשר את סעיף 52, בכל תולדות המדינה הסעיף הזה מעולם לא הופעל ולא המציאו טופס. הוא נשמר לעיתות מלחמה. כשהמדינה תהיה בסכנה קיומית.
זה סתם מכתב מאראלה ממפעל הפיס לתשובה ולנובל, אלא שמי שחתום עליו זה ראש ממשלת ישראל ומי שמשלם להם את כספי הפרס זה אתם. סתם מכתב כניעה אישי מראש הממשלה שבו הוא מודיע לנובל ולתשובה שהוא מעניק להם במתנה מונופול נצחי על אוצרות הטבע של מדינת ישראל, בכל מחיר מופקע שיתחשק להם לקחת מאתנו.
אולי אם כבר יש הזניה מוחלטת של סעיף החירום הזה, הוא יופעל למען משהו ראוי? מלחמה בעוני למשל? אולי שנתניהו יכנע פעם אחת כניעה מרהיבה ומוחלטת כזאת לציבור הפשוט ולא לחבריו הטייקונים?
ושלא תטעו, המאבק הזה לא רק שלא נגמר, הוא עדיין בחיתוליו. אז קחו נשימה ארוכה, ובואו נצעד יחד בקרב הזה בעד חלוקה הוגנת של הנכסים שהעניק הטבע לכולנו, נגד עושק, גזל וחזירות של מעטים על חשבון הרבים, בגיבויה של ממשלה רופסת. הנה עוד כמה מהראיונות ומהמהלכים השבוע בעניין הזה. בעת הטקס אתמול, עם דוב גילהר באולפן וואלה:
 
 
ב "חשבון פתוח" עם צבי זרחיה בערוץ הכנסת, בערוץ 10 ובדמרקר:
 
 
כאן לדברי הסיכום שלי בישיבתה האחרונה של ועדת הכלכלה בנושא, לפני העברת חוות הדעת של הועדה נגד הפעלת סעיף 52:
 
 
וזה סרטון נונסנס משעשע שאם הייתי יודעת מי עשה אותו הייתי נותנת לו קרדיט, שמבוסס על הדברים שלי בישיבה עם ראש הממשלה (מעמוד הפייסבוק "ערוץ הכיבוד"):
 
 
חיים זולים, מוות נשכח. 27 הרוגים היו השנה, לא לא בגל הטרור, אלא באתרי בניה. יותר מאשר בגל הטרור. אולי בגלל שאבא שלי היה פועל בניין, מחרידה אותי קלות הדעת שבה המוות הזה מתקבל, ואני מתכוונת לעסוק בזה ולא להרפות, עד שחיי אדם יפסיקו להיות כה זולים. הם זולים כי מדובר בפלסטינים, בערביי ישראל, בפועלים סינים, וכשאלה יהודים וישראלים – מדובר תמיד או בעולים חדשים או במזרחים. כך, פשוט ואכזרי. מדרג החשיבות של חיי אדם, ובהתאם – מדרג החשיבות שמעניקה המדינה למוות ה"נחות" הזה. ממש היום נהרג הפועל ה – 27 במספר. בחדרה. לא שמעתם את שמו בחדשות. קוראים לו עומאר אבו ערישה, מתרקומיה, בן 50 במותו. הנה דברים שאמרתי בישיבתה של ועדת העבודה והרווחה שהתכנסה לדון בנושא הזה:
 
האם זכויות אדם הן זכויות האדם הפריבילגי? גם ביום זכויות האדם, בחרתי להזכיר שהזכות לקורת גג היא זכות בסיסית של בני אדם, אבל גם למי שבונים לנו את הבתים יש זכות בסיסית. לחיות. לצפיה בנאום:
 
 
"נשיאנו האהוב רובי ריבלין הוא ימני. ממש ימני. הוא אפילו לא מוכן לשלם את מס השפתיים שמשלם נתניהו ולהוציא מפיו את המילים שתי מדינות לשני עמים. אבל מה, הנשיא הוא מין יצור מוזר שכזה, הוא גם ימני והוא גם דמוקרט. הוא גם ימני והוא גם שוחר חופש הביטוי וזכויות אדם. הוא גם ימני וגם יש לו יראת כבוד ותחושת מחויבות עמוקה, ממלכתית, כלפי זכויות המיעוטים. זה בלתי נסבל בעיני גורמים בימין הקיצוני. זה פשוט לא הולך ביחד. בעיניהם הוא בוגד...
...זה לא רובי שהשתנה. זה שחלקים גדלים והולכים בימין עוברים תהליך מזעזע של התנכרות לערכי יסוד ממלכתיים ודמוקרטיים שאפיינו מנהיגים כמו מנחם בגין, דוד לוי, משה ארנס או רובי ריבלין... לא רק שעמותות השמאל לא עומדות בסטנדרטים של שומרי הכשרות החדשים. זה שאנשים כמוני, ששייכים לזרם מרכזי, ציוני, על כל המשתמע מכך – לא עומדים בהם. זה שרובי ריבלין, רובי ריבלין הימני לא עומד בהם... יש כבוד לעמדות אידיאולוגיות הפוכות לשלי, אבל אני מתעבת גזענות, סתימת פיות, הסתה, לינץ'.
הקמפיין נגד הנשיא, מגרד באופן בלתי מעודן את גבולות ההסתה לרצח.
כן, הסתה לרצח. כי גם המסיתים יודעים שאי שם, יש עוד יגאל עמירים ששומעים את הקולות, שהרטוריקה הזאת מתיישבת להם בול, שהם מהרהרים או פועלים ממש, בדרגה כזו או אחרת, בהוצאה לפועל..."
כאן לסטטוס המלא על רבלין (שקרוב למיליון איש צפו בו), על ההסתה בכלל ועל שתיקת ראש הממשלה וכאן הקליקו לפוסט באתר:
 
 
בהנחה שיש לכם פרופיל פייסבוק פעיל... מבקשת מאוד שתפתחו גם חשבון בטוויטר, תעקבו אחרי ואחרי כל מה שמעניין וחשוב, ושתהיו פעילים שם ותעזרו לי. מה זה לעזור? דוגמא קטנה מנטליה הנפלאה:
 
 
וחוץ מזה יש דברים שאני מעלה שם בזמן אמת שלא תראו כאן ולרוב גם לא בפייסבוק. למשל:
 
 
 
 
 
 
 
 
בקיצור, טוויטר הוא מדיום מאוד כיפי, ואחרי שמתרגלים אליו יש אפילו סכנת התמכרות. זה מדיום צומח, משפיע וקובע – וחשוב שתהיו שם. פתחו חשבון עכשיו.
 
נקיון כפיים זו לא אופציה אלא חובה, וגם אם מנהיג הוא מופלא וכמעט מושלם, אבל מושחת – אין לו מקום במערכת הפוליטית. זה מה שאמרתי בכינוס לציון חצי יובל לפעילותה החשובה והמשובחת של התנועה לאיכות השלטון. דברתי גם על הרדיפה אחרי פרקליטות המדינה, באצעות גוף ביקורת שהוקם אך ורק לכבודה, בנוסף לכל גופי הביקורת האחרים שחלים עליה, ועל כך שזה לא שמירה על שלטון החוק, אלא כרסום יסודות שלטון החוק בהחלשה תמידית, בהפקרה ובפגיעה בלוחמים החשובים ביותר שלו. אלה שעומדים בשכר נמוך ובכלים מועטים מול פושעים ומושחתים העושקים את הציבור ומסכנים אותו. הנאום המלא שלי מופיע בעמוד הפייסבוק של התנועה לאיכות השלטון, הנה:
 
 
 
מזמינה אתכם לפגוש אותי!
 
ביום ראשון אני בבאר שבע, זה אירוע משותף למשמרת הצעירה שלנו ולסניף העבודה בבאר שבע, בסדרת המפגשים - "סדר יום נגב". 19:00, יום א', האבות 44, באר שבע. פתוח לכולם, בואו והביאו חברים!
 
 
וביום חמישי בתל אביב, אמנם של לשכת עורכי הדין, אבל פתוח לכולם. הנה הפרטים:
 
 
מסכימים איתי? מזדהים עם הדרך שלי? רוצים לחזק אותי פוליטית? להיות יותר מעורבים? להשפיע יותר? תתפקדו! ואם אתם כבר חברי מפלגה, תפקדו אנשים בסביבתכם. זה עולה 75 ש"ח לשנה, וזה מקנה לכם, בין היתר, זכות להצביע לראשות המפלגה ולרשימת הח"כים. תוכלו להתפקד עכשיו כאן או לכתוב לנו לכאן: hitpakdutshelly@gmail.com בצרוף שם מלא ומספר טלפון, ואנחנו נחזור ונסייע לכם בהתפקדות.
 
ואל תשכחו להעלות פוסט ובו אתם מסבירים למה עשיתם את זה, וקוראים לאחרים לעשות אותו הדבר. את הלינק לפוסט שלחו לנו למייל shelly@knesset.gov.il. בכל שבוע אני מפרסמת כאן פוסט של מתפקד/ת אחד מכל מתפקדי השבוע, והשבוע קובי ביירליין, שאני ממש מודה לו על הדברים המקסימים שכתב:
 
 
אז תודה קובי, ושבת שלום לכולכם,
 
שתהיה שבת גשומה אך חמימה,
 
שלכם,
 
שלי
 

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית