ח'כ איתן ברושי: הגיעה שעת ההכרעה – שתי מדינות או מדינה דו לאומית

חזון שתי המדינות לשני עמים כפתרון לסכסוך בינינו לבין הפלסטינים, אינו רק סוגיה של ימין ושמאל, הוא עוסק בשאלת דמותה, אופייה וגבולותיה של המדינה ונוגע באופן ישיר בעתידה כיהודית ודמוקרטית.

 
כל ממשלה אשר מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית יקרה לליבה, חייבת לקדם מהלך שיבטיח כי - בהתקיים התנאים הפוליטיים האזוריים המתאימים - ניתן יהיה לממש הלכה למעשה את חזון שתי המדינות לשני עמים. בידיעה כי החלופה היא מדינה דו-לאומית.

 
לצערנו מדיניות הממשלה נוטה כיום לכיוון ההפוך. בשנים האחרונות מגמות הבניה והפיתוח ביהודה ושומרון מכוונות דווקא למנוע רצף טריטוריאלי שהוא תנאי לקיומה של מדינה פלסטינית וכן למנוע כל סיכוי להפרדה עתידית בין ישראלים לפלסטינים. כך למשל מניין הישראלים בישובים שמחוץ לריכוזי האוכלוסייה היהודית ביהודה ושומרון עלה מ-18 אלף ב-1993 ל-110 אלף ב-2014. בנוסף, בשש השנים האחרונות עלה אחוז התחלות הבנייה בהתנחלויות המבודדות מסך הכל התחלות הבניה ביהודה ושומרון מ-25% ל-40% ויותר.

 
המגמה ברורה: לסכל את האפשרות להסדר עתידי המבוסס על שתי מדינות לשני עמים.

 
האלטרנטיבה אם כך היא מדינה אחת, שבה על פי כל התחזיות יהיה בה רוב ערבי בין הירדן לים.

 
תבנית כזו עלולה להוביל להיווצרותה של מדינה בה מיעוט יהודי ישלוט על רוב ערבי, ובהמשך להיווצרותה של מדינה דו-לאומית. ישראל לא תהיה יותר יהודית וגם לא דמוקרטית.

 
תחת הממשלה הנוכחית, קואליציה בעלת רוב קטן הנשענת על ימין קיצוני, המגמה של מדינה דו-לאומית לא תיעצר ואף עלולה להתחזק, תוך זמן קצר אנו עלולים למצוא את עצמנו מול מציאות שלא ניתנת לשינוי ביהודה ושומרון, מציאות שכופה עלינו מדינה אחת.

 
במציאות כזו, נשאלת השאלה מה תפקידו של המחנה הציוני. האם נגזר עלינו שגורל המדינה ייקבע על ידי ממשלת מיעוט זו, המטיבה עם חזונו של הימין הקיצוני?.

 
הזמן דוחק, והמחנה הציוני אינו יכול להרשות לעצמו לעמוד מנגד ולהביט מהצד כיצד ישראל מאבדת את עצמה לדעת, המחנה הציוני חייב להוביל מהלך היסטורי שיעצור את הסחף וישנה את המגמה. צריך לבחון את האפשרות שניתן לשנות את קווי היסוד ואת הרכב הממשלה, על מנת לחבר את הכוחות המרכזיים והשפויים אשר יסכימו על קווי יסוד שמבטיחים את התכנות חזון שתי המדינות. צריך למנוע מצב שמדינת ישראל מובלת בידי הימין הקיצוני.

 
רק השבוע הצהיר ראש הממשלה שהוא עדיין מחויב לפתרון שתי מדינות וכי הוא מעוניין לחזור למשא ומתן עם הפלסטינים בהקדם האפשרי וללא תנאים מוקדמים. רבים טוענים שהצהרות אלה הן לא יותר מאשר מס שפתיים לצרכי יחסי ציבור. אני בדעה שיש לתת הזדמנות לראש הממשלה להוכיח את מחויבותו לעתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

 
אנו נמצאים בתקופה סוערת בה פוקד אותנו גל טרור מבפנים ומבחוץ. על המפלגות הגדולות, הליכוד והמחנה הציוני, להתעלות מעל המחלוקות האידיאולוגיות ולהדגיש את המשותף – הדאגה לעתידה של המדינה, ולנסח יחד קווי יסוד לממשלה חדשה אשר תהיה מסוגלת להוביל מהלכים היסטוריים ולא היסטריים.

 
ממשלה אשר תאמץ מדיניות תכנונית שתבטיח כי המשך הבנייה ביהודה ושומרון תיעשה על בסיס מפה של שתי מדינות. מדיניות שנמנעת, באופן ברור ועקבי, מבנייה ופיתוח של אותם אזורים שאינם מתוכננים להיות חלק ממדינת ישראל במסגרת הסדר קבע.

 
מדיניות כזו תפגין הלכה למעשה את מחויבותה של ישראל לפתרון שתי המדינות, תצמצם את החיכוך בין המתנחלים בישובים מבודדים לבין האוכלוסייה הפלסטינית ותחזק את הנוכחות הישראלית בגושי ההתיישבות המרכזים.

 
ובראש וראשונה - מדיניות זו תבטיח שישראל תישאר יהודית ודמוקרטית.

 
מפלגת העבודה כבר הוכיחה בעבר אחריות לאומית שאינה-תלויה-בכיסא, כאשר תמכה מן האופוזיציה בהסכם השלום עם מצרים ובתכנית ההתנתקות של אריאל שרון. כמו אז גם היום, המחנה הציוני אינו יכול להמשיך לשבת על הגדר, וללא קשר להכללתו או אי-הכללתו בממשלה, חובה עליו להוביל ולתמוך במהלך שיבטיח את הייתכנות של חזון שתי המדינות.

 
שעת ההכרעה בין פתרון שתי מדינות או מדינה דו-לאומית מתקרבת. אפשר עדיין לעצור את הסחף ולמנוע אסון לדורות, לצורך כך המחנה הציוני והליכוד חייבים להבין את גודל השעה ולקבל החלטה משותפת למען עתידה של מדינת ישראל. כאמור, הזמן דוחק.

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית