ח'כ שלי יחימוביץ': נחשו מצביעי איזו מפלגה משרתים בצה"ל יותר ממצביעי כל מפלגה אחרת?; ועוד...

נחשו מצביעי איזו מפלגה משרתים בצה"ל יותר ממצביעי כל מפלגה אחרת? ממשלת ימין-ימין מושלת ומתרסקת, וההסתה המרתיחה נגד השמאל נמשכת. איפה היית ומה עשית שבע שנים ביבי? האם הייתם רוצים להיות כלכלנים חברתיים? ומה עשיתי בלילה, בעיצומו של פיגוע - בבית כנסת דתי לאומי ירושלמי

שלום לכם חברות וחברים,

 

אני אפתח את המייל הזה בעניין שהוא כאילו לא קשור. רק כאילו. נחשו מצביעים של איזו מפלגה משרתים בצה"ל באופן גורף יותר ממצביעי כל מפלגה אחרת? אלה שמדברים חזק ותוקפני? שעולים להר הבית? שקוראים לרבין פושע אוסלו? שדורשים בניה בשטחים כתשובה אינטליגנטית ניצחת לטרור? שצועקים מוות לערבים? אז זהו שלא.

"מקור ראשון", עתון ימני (עיתון טוב אגב) הקדיש את גליון סוף השבוע שלו לעיר תל אביב, ועשה סקר גם בשאלת אי ההתגייסות לצה"ל. הם לא כללו את המפלגות הלא-ציוניות, ערביות וחרדיות (בצדק, התשובה שם ברורה). ובכן, 38% ממצביעי הבית היהודי לא שרתו בצבא. 34% ממצביעי מרצ לא שרתו, 30% ממצביעי הליכוד, 13% ממצביעי יש עתיד, ומאחור, מזדנב בביישנות אופיינית המחנה הציוני עם רק 12% ממצביעינו שלא שרתו בצבא. (את המידע המעניין הזה למדתי מהעתון המעולה המקוון "העין השביעית" שעוסק בביקורת התקשורת, ותהה על כך שמקור ראשון הצניעו את נתוני הבית היהודי וחגגו על נתוני מרצ).

כי ההורים שלנו, אנחנו, הילדים שלנו, הנכדים שלנו – משרתים בצה"ל באופן הכי מובן מאליו. בלי דם ואש ותמרות עשן ונקם ושילם וצבאות השם. גם כשלבנו שותת דם על מה שקורה במדינה שלנו. גם כשאנחנו תולשים שערות נוכח האיוולת והחרפה של התנהלות הממשלה שלא בחרנו בה. זה חלק טבעי של האתוס הציוני שלנו, של הנכונות המובנת מאליה להגן על המדינה, זה תרגום של הערבות ההדדית והמחויבות למדינה, זה החינוך שלנו, אלה אנחנו.

למה זה צד את עיני? גם בגלל ההסתה המרתיחה האופיינית נגד השמאל שהיתה השבוע, וגם כי אחרי אחד הפיגועים, קלטה המצלמה קבוצת אזרחים מנבלת פה שהשוטרים חוצצים בינה ובין המחבל הכפות שאנשים אמיצים השתלטו עליו. הם קיללו, ירקו, ביקשו לעשות בו שפטים, ודרשו מהשוטרים לירות לו כדור בראש. שאלתי את עצמי אם הם שירתו בצה"ל, ואיכשהו היתה לי הרגשה שלא. שאלתי את עצמי אם כשליחת ציבור אני צריכה להבין לליבם והשבתי לעצמי שלא, שאני מסרבת להבין. שאני מגנה את ההתנהגות הזאת.

הימים האחרונים היו מלאים במעשי גבורה וחירוף נפש. שוטרים, חיילים, ואזרחים בידיים חשופות, טירפדו מחבלים והשתלטו עליהם , והצילו חיי אדם. זו גבורה. חתירה למגע, עימות לפעמים חסר סיכוי עם המחבל, יכולות מדהימות, הבחירה המיידית בפעולה אקטיבית ומסוכנת במקום בהימלטות מהמקום. בין זה לבין לינץ' המרחק המוסרי כל כך כל כך גדול. זה בעיני אחד האתוסים היסודיים בחברה אנושית בכלל ובצה"ל בפרט. הנה דוגמא למדרגה מוסרית חכמה ומעוררת הערצה באצילותה, פוסט שהעלה ישי ערמוני, אח של נעמה הנקין ז"ל שנרצחה עם בעלה איתם בפיגוע:

 

 

לא שהיינו זקוקים להוכחות לכך, אבל השבוע המדמם הזה הוא העדות הניצחת לכך ש(בצד צבא חזק) אופק מדיני, הידברות, חזון ותקווה הם אבן היסוד, החמצן, ההכרח בהבטחת קיומנו כאן. כי שום עוצמה צבאית, מודיעין, יכולת מאמץ וכישרון של כוחות הבטחון – לא ימנעו פיגועי בודדים, עצמאים. אלה שקמים בוקר אחד טעוני זעם כזה שהופך אותם לרוצחים ולמתאבדים עם סכין, אבן, רכב, או רובה שהם חוטפים מחייל. ראש ממשלה שסיסמתו חזק מול החמאס ומול הטרור עומד חסר אונים ונטול סדר יום מול סדרת פיגועים רצחניים.

על ממשלת הימין-ימין הכושלת שמפגינה נגד עצמה וקוראת לשמאל להציל אותה, הפיגועים, איך נלחמים בהם, על ההכרח באופק מדיני, על אבו מאזן, על הקריאה המסוכנת להצטייד ברובים, על הפוטואופים בהר הבית, על ההבדל החד בין לתקוף ללא רחם ראש ממשלה שמוביל אותנו אל עברי פי פחת מול הגיבוי לכוחות הבטחון והגאווה שאנו חשים כלפיהם, בכמה מהראיונות שלי השבוע:

 

אתמול במשדר המיוחד של ערוץ 2:

 

ב"העולם הבוקר", מול ינון מגל מהבית היהודי, עם הילה קורח ואברי גלעד:

 

בערוץ 2, "שש עם" עם רינה מצליח:

 

ועוד ראיון, מיום שישי לפני שבוע, שלא הספקתי בניוזלטר הקודם, ערוץ 10, "שישי בבוקר" עם יועז הנדל ואפרת שפירא רוזנברג, אחרי רצח נעמה ואיתם הנקין.

 

אני מודה שבשבוע הזה הגיעה לידי מיצוי יכולת ההכלה שלי לשאת האשמות של הימין נגד השמאל. זה מגיע מציבור גזעני ומוסת, אבל זה מגיע גם משרים בכירים שנוחה להם ההסתה השקרית והמטורללת הזאת. באמת הגיעו מים עד נפש ונחצו כל הגבולות. כנראה שלא הייתי לבד בתחושה הזאת, כי את הפוסט הבא קראו 761,000 גולשים, 3,000 שיתפו אותו, ו- 12,800 עשו לייק: "...הקריאה המשונה של ממלא מקום ראש הממשלה ישראל כץ לאופוזיציה "להתלכד כדי לאפשר חיים בטוחים לישראלים" יוצרת מצג שווא שקרי ומסית כאילו "השמאל" – אותה ישות דמונית שאשמה בכל – אחראי למצב באיזשהו אופן מסתורי, ואם רק "נתלכד" הכל יהיה בסדר.

"אסמול", ולא ממשלת ימין עיוורת וחסרת אונים שמאבדת שליטה בכל הזירות הבטחוניות, המדיניות והבינלאומיות. ההטפות "להפגין אחדות" "בעת הזאת" לא לעשות "הון פוליטי" מדמם של הנרצחים, הן ציניות ואכזריות. כי האמת צריכה להאמר: ח"כים מהמרכז ומהשמאל נוהגים בזהירות, ברגישות ובאחריות, אולי מוגזמות, לעומת ההסתה חסרת המעצורים שנתניהו עצמו נהג בה בכל פיגוע ובכל התחממות בטחונית, כשלא היה ראש ממשלה.

אני יודעת שחלקכם מתקשים לזכור את זה. ואתם יודעים למה? כי המון זמן הוא ראש ממשלה. האחראי. האיש עם המפתחות. השליט. המחליט. הקובע. בנימין-חזק-מול-החמס-נתניהו (תרצו: בנימין- כשאני רוצה משהו אני משיג אותו- נתניהו) ראש ממשלה ברציפות זו השנה השביעית.
איפה היית ומה עשית ביבי?..." לסטטוס המלא בפייסבוק, וכאן לפוסט באתר:

 

האונס הקבוצתי באלנבי 40. "אל תדברו איתי על בחירה חופשית בבקשה. האם יש אישה עלי אדמות שרוצה לשכב על דלפק של בר, שתויה ומבולבלת, כשעשרות גברים שהיא לא מכירה בועלים אותה בזה אחר זה, קהל של מאות צופה בה וכולם מצלמים אותה ומעלים את הסרטון ליוטיוב? ואם מישהו עוד לא יודע את התשובה לשאלה הזאת, שיחשוב על אישה אהובה, על הבת שלו, על אחותו, על אשתו... זו סיטואציה בהמית, אלימה ונוראה... יש לנו נטייה לחנך את הבנות להיזהר, אבל אנחנו שוכחות ושוכחים את הבנים. נורא חשוב לחנך את הבנים, שהורים ידברו עם ילדיהם על מה שקרה. יש לנו חובה לגדל ילדים שכשדבר כזה קורה לא יעמדו מנגד. שיעזרו לבחורה. שיתקשרו למשטרה. שלא יעמוד כצופים פסיביים. זה הדבר שהכי כואב לי, שלא נמצא צדיק אחד או צדיקה אחת שיעשו את המעשה הבסיסי הזה." לראיון המלא, יחד עם עו"ד דנה נחשון המקסימה, מיוזמות העצומה לסגירת אלנבי 40, גם אצל אברי והילה בתוכנית הבוקר, הקליקו כאן:

 

יושב שיאן השכר במשק, אדם שמרוויח 134,000 ש"ח ביום (!) שיכול לקנות ממשכורתו דירה בכל חודש, ומתלונן על "בעיה במבנה השכר של העובדים" בחברה שהוא עומד בראשה – כימיקלים לישראל. זה היה יו"ר החברה לישראל ניר גלעד, בדיון על חוק ששינסקי 2 אתמול בועדת הכספים. זה חוק שמטפל בחלק המדינה על רווחי יתר שעושות חברות הנהנות ממשאבי הטבע של ישראל, בראשן כי"ל כמובן, עם 18 מליארד שקלים רווח נקי בחמש השנים האחרונות ו10 מליארד דיבידנדים שחילקה. כי"ל כמובן מתנגדת לששינסקי 2. החוק כבר ממילא כורסם אחרי לחצים אדירים שלה. עכשיו הם באים לועדת הכספים לכרסם בו עוד, תוך שהם מסתירים את הרווח הנקי שלהם מאשלג במדינות אחרות, כדי שלא נבין שפה הרווחים הכי הגדולים, ההטבות הכי נדיבות, כדי שהם יוכלו להמשיך להתבכיין ולאיים. אני מתכוונת ללוות מקרוב את החוק הזה. הנה פוסט באתר, ואני ממליצה לצפות בקטע הזה ולו רק כדי לשמוע את בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי מגן בעוז על ניר גלעד (כך זה היה לאורך כל הישיבה):

 

רוצים להיות כלכלנים חברתיים? אתמול באותה ועדת כספים, אמר ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג, שתומך גם הוא בששינסקי 2: "את רואה שלי, פה במקרה הצדק והכלכלה מסתדרים ביחד". מחיתי. אמרתי לו שצדק וכלכלה לא נפגשים "במקרה" ביחד, ושכלכלה נכונה היא גם כלכלה צודקת. הייתי רוצה שיהיו יותר כלכלנים שלא יחשבו שיש סתירה בין צדק לכלכלה, אלא שהכלכלה נועדה לשרת את בני האדם באופן צודק ככל האפשר. אחד המקומות המשובחים להיות כלכלנים כאלה, הוא "התוכנית לכלכלנים חברתיים" שמתרחבת ופותחת מחזור ב'. במקביל, תיפתח תוכנית בוגרים שתלווה את בוגרי מחזור א' שהשתלבו ושעתידים להשתלב ככלכלנים בשירות הציבורי. הנה האתר שלהם, ממליצה בחום:

 

הושענא רבא בבית הכנסת הדתי לאומי בהר נוף. במוצ"ש, 11 בלילה, בדרך לירושלים, התקשרתי ליו"ר ארגון רבני צוהר הרב רפי פויירשטיין, ושאלתי אותו אם יש היגיון וטעם לקיים את הלימוד המשותף שלנו על שנת שמיטה כשלפני דקה היה עוד פיגוע דמים. לי זה נראה תלוש, הרב פויירשטיין התעקש, ואני לא אוהבת להבריז, אז באתי, ומצאתי בית כנסת הומה אדם, וקשוב מאוד, במוצ"ש, רגע אחרי הפיגוע בירושלים.

עד אחת בלילה הרב פויירשטיין ואני עסקנו יחד בהיבטים המוסריים, הפילוסופיים, החברתיים, הדתיים והסוציאליסטיים של דיני השמיטה במקורות השונים. בסוף אמרתי להם שאני מצטערת צער גדול על כך שציבור כל כך דעתני ומעמיק, שחלקים גדולים ממנו יכלו להיות בעלי ברית שלנו בכל מה שנוגע לסדר יום חברתי, למרות המחלוקת המדינית הנוקבת – נסחף אחרי בנט גם לכוון הקפיטליסטי. הם אמרו שזה לא מדוייק. אני אמשיך לעשות מה שאני עושה לא מעט – להפגש עם קהלים שאני יודעת שלא יצביעו בשבילי. אחרי הכל, יש לנו רק מדינה אחת לחיות בה יחד. הנה תמונות מהאירוע:

 

לסיום שני ציוצים קולעים (לא שלי) בטוויטר:

 

 

שבת שלום, סוף שבוע שקט,

שלכם,

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית