ח'כ חיליק בר: המתווה המדיני שלי זוכה לתשבחות ולתמיכה. ניוזלטר


באוניברסיטת 
Harvard, במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, על השער של ה"וושינגטון טיימס", במחלקת המדינה האמריקאית, בעלון המכללה לביטחון לאומי של צה"ל, במכוני המחקר המובילים בוושינגטון, אצל שליח האו"ם למזה"ת ובקרב ראשי קהילות יהודיות בארה"ב – המתווה המדיני שלי זוכה לתשבחות ולתמיכה. וגם, על האי-נאום שמום של נתניהו באו"ם, על מעשה הטרור הרצחני אתמול, ועל חוסר הבושה של צקצקני הנפש בימין הקיצוני. כן למנהיגות אמיצה, לא לתבוסתנות מדינית וביטחונית.

 

/Pulseem/ClientImages/3320///h1.jpg

 

 

חברות וחברים שלי,

 

את האמת? אין לי הרבה מה לומר על האי-נאום שמום של נתניהו באו"ם. נו, שוב אמר הרבה דברים שרובנו מזדהים איתם ואפילו מסכימים עליהם. הוא דיבר על הרעים – אבל לא על איך לטפל בהם, הוא דיבר על המצב המדיני הקשה – אבל לא על איך לפתור אותו. הוא דיבר על הסכם הגרעין האיראני – אבל לא הצליח למנוע אותו. כולנו נגד טרור אדוני ראש הממשלה, כולנו נגד אנטישמיות, נגד הסתה, נגד החלטות צבועות שמתקבלות באו"ם – אבל בעד מר אתה מר נתניהו? לאן אתה מוביל אותנו? בקיצור – לעוד נאום או"ם שמום מקום. נתניהו נשאר נואם מצוין, אך מסרב בעקשנות להפוך למנהיג וראש ממשלה אמיץ. לא אופק מדיני, לא ביטחון, לא הרתעה. אין תקווה, אין בשורה, אין חזון, אין פתרון.
 

אירוע הטרור הרצחני שהתרחש אתמול בשומרון והותיר משפחה יתומה מהורים הוא כזה ששובר ומרסק את הלב לרסיסים. על המרצחים הנתעבים לדעת כי יומם יגיע וכי ידה של ישראל תשיגם ותבוא עימם חשבון, כמו גם כי מעשי טרור ורצח לא יקרבו אותם למטרתם אלא ישיגו את ההיפך בדיוק. מעשה הטרור הנפשע הזה הוא חלק ממגמת התלקחות שלילית גוברת בשטח הפלשתיני. התלקחות שיש להילחם בה מחד בכוח הזרוע, ללא פשרות, אך מאידך גם לנקוט בפעולות מדיניות שיראו אופק לפתרון הסכסוך ולא רק לניהולו באופן כושל ותבוסתנות מדינית וביטחונית, שאף אין בהם מענה ממשי לביטחונם של אזרחי ישראל.


לצקצקני הנפש בימין הקיצוני שכל תגובתם הייתה כרגיל "אבו מאזן אשם" אומר – תתביישו. זו לא תשובה אמיצה ממי שמנהיגים את המדינה כבר 40 שנה ואחראים לביטחון אזרחיה. אבו מאזן הוא האויב שלכם ואתם שלו, הוא לא אחראי לביטחון ישראל ולא מנהל אותה – אתם כן. פשוט תתביישו.


ובדיוק בעניין היוזמה וההובלה לאופק מדיני: לפני מספר ימים חזרתי מסבב חשוב ומאוד מאוד מוצלח עם המתווה המדיני שלי בארה"ב. באוניברסיטת 
Harvard היוקרתית ביותר בעולם, במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, על השער של ה"וושינגטון טיימס", במחלקת המדינה האמריקאית, במכוני המחקר המובילים בוושינגטון, במכללה לביטחון לאומי של צה"ל, אצל שליח האו"ם למזה"ת ואצל ראשי הקהילות היהודיות בארה"ב – המתווה המדיני שלי זוכה לחשיפה, לתשבחות ולתמיכה חשובה. חייבים להפסיק בתבוסתנות המדינית ובקיפאון ההרסני, עוברים ליזום, להוביל, להנהיג.

 

/Pulseem/ClientImages/3320///h2.jpg

 

 


ואכן, הייתה לי הזכות הגדולה והנדירה להיות מוזמן ע"י אוניברסיטת Harvard  היוקרתית, להציג שם את עיקרי המתווה המדיני שלי ולהסביר אותו לפרטים. שעתיים הייתי שם על בימת המרצה-אורח, מול אודיטוריום מלא בשומעים סקרנים, בכירים בסגל האקדמי של Harvard, עשרות מומחים ואחרים. חצי שעה של הרצאה ועוד כמעט שעתיים של דיון, שאלות ותשובות. עשינו מה שלא עושים אצלנו בממשלה – דננו באפשרות לפתור את הסכסוך – ולא לנהל רק אותו (באופן כושל כאמור).

 

בשהותי בוושינגטון התראיינתי לא מעט, כאשר הריאיון החשוב יותר היה ל"וושינגטון טיימס", שם דיברתי לא רק על הסכסוך הישראלי-פלשתיני, אלא גם ובעיקר על הנושא האיראני, ועל היום שאחרי ההסכם. ההסכם קרה, הוא לא טוב, אבל הוא קרה. ראש הממשלה נכשל בעצירתו אחרי 9 שנים שעסק כמעט רק בזה. אז מה עושים עכשיו? על כך אני מנסה לענות בראיון. הופתעתי לגלות למחרת היום, כי פרומו לראיון איתי הופיע בעמוד השער של העיתון – בהחלט מחמאה גדולה בהתחשב שזה היה ביום בו ביקר האפיפיור בבירה האמריקאית.

 

לקריאת הראיון בגרסא האינטרנטית לחצו על תמונת שער העיתון למטה:

 

/Pulseem/ClientImages/3320///hhhhh3.jpg


באותו ביקור ערכתי גם סדרה של פגישות עם גורמים מדיניים, דיפלומטים ומכוני מחקר בכירים להם הצגתי את המתווה. בין היתר קיימתי שולחן עגול ב Washington Institute היוקרתי, פגישות עם בכירים במחלקת המדינה ובכירים במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, עמית מחקר ב Brookings Institute, וכמובן עם ראשי קהילות יהודיים מכמה זרמים וארגונים, כולל עם בכירים ב AIPACJSTREET ועוד.

 

קצת לפני יציאתי לארה"ב זומנתי להציג את המתווה בפני ניקולאי מלדנוב, שהחליף את רוברט סרי כשליח האו"ם למזרח התיכון. למעלה משעתיים דננו בתכנית שלי. דננו באפשרות לפתור את הסכסוך מתוך זווית שטובה לישראל, לביטחונה ולעתידה. מלדנוב בירך על היוזמה, ומבלי להיכנס לפרטים הוא ציין שטוב לדעת שיש בישראל אנשים שמבינים שצריך לפתור את הסכסוך, שמציעים כיצד לעשות זאת ושיודעים שאי פתרון הסכסוך וקיפאון מדיני יובילו אותנו לעבר מדינה דו-לאומית – מצב רע מאוד לישראל ולעתידה כמדינת הלאום של העם היהודי.

 

לקריאת המאמר בגרסא האינטרנטית לחצו על התמונה מטה:

 

/Pulseem/ClientImages/3320///h4.jpg

 

קיבלתי עד היום מאות אימיילים של תמיכה במתווה שלי, אך את האימייל הבא, מבכיר בעמותת בוגרי המכללה לביטחון לאומי של צה"ל (לא אפרסם את שמו כי לא קיבלתי אישורו) שמחתי לקבל במיוחד, וכך הוא כתב לי: "חבר הכנסת חיליק בר שלום רב, קראתי את המתווה שהכנת לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי ואני מבקש להביע הערכתי וגם תודתי על היוזמה, ואת הסכמתי עם עיקרי המתווה. זהו בעיניי הנושא החשוב ביותר בחיינו עתה וטוב שהרמת את הכפפה. אינני יודע אם קראת את מאמרי שהתפרסם לפני כ 10 חודשים באתר עמותת בוגרי המכללה לביטחון לאומי, שאני נמנה על בוגריה, על תפיסת הביטחון והחזון הציוני, ובכל מקרה אני מצרף את המאמר לדוא"ל זה.מאחר שיוזמתך חשובה מאד בעיניי העליתי את המסמך שלך והוא מוצג עתה באתרנו". אני מודה ששמחתי לקבל עוד חיזוק חשוב למתווה שלי, ובעיקר לאספקטים שמסבירים למה הוא יתרום לביטחון ישראל ועתידה.

 

ואסיים במשהו שריגש אותי לא פחות. לאחרונה שמי עלה בלקט התקשורת שלי דווקא בעיתון הירדני The Jordan Times, העיתון הירדני הרציני והחשוב ביותר באנגלית. הסתקרנתי כיצד השתרבב לשם שמי, וכשפתחתי את הלקט ראיתי "מאמר למערכת" שכתב ירדני בשם סאמר גאזי קאוואר. הוא סיפר במאמרו כי מאז שהוא זוכר את עצמו כילד, הסכסוך הישראלי פלשתיני היה קיים והיה במרכז ההווייה שלו כירדני. הוא גם סיפר שהוא כבר התייאש מהחמצות ההזדמנות ההיסטוריות של שני הצדדים לפתור את הסכסוך. אך "לאחרונה" הוא כותב, "הוא שמח לשמוע על קולות אחרים ממנהיגים ישראלים, כאשר קרא מאמר ב"ניו יורק טיימס" על היוזמה המדינית של ח"כ חיליק בר, מזכ"ל מפלגת העבודה בישראל". אותו ירדני בחר לקרוא למאמרו "קולות של מתינות". תכל'ס? ריגש אותי.

 

לקריאת המאמר בגרסא האינטרנטית לחצו על התמונה מטה:

 

 

/Pulseem/ClientImages/3320///h5.jpg


אני מתחייב שאמשיך לקדם חזון ופתרון מדיני של שתי מדינות, לא (רק) בשביל הפלשתינים, אלא (בעיקר) בשבילנו ועל מנת שלילדיי וילדינו יהיה כאן עתיד טוב ובטוח יותר. כן, אנו עושים את זה כרגע מהאופוזיציה, אך בדיוק בשל כך, זו לא רק זכותנו, אלא בעיקר חובתנו הדמוקרטית והמוסרית להציג מתווה ואלטרנטיבה למצב שקיים עכשיו.

 

אנחנו נציג אלטרנטיבה - בעיקר כי היום אין לנו כרגע מנהיגות שתעשה את זה. מנהיגות אמיצה, כפי שהייתה לנו כאן פעם, יודעת וחייבת להוביל, ליזום – להנהיג. עכשיו אנו מובלים, מובסים מדינית, נכשלים ביטחונית והולכים ומתבודדים בינלאומית. הנהגה אמיצה יודעת וחייבת לקחת את גורל ועתיד העם והמדינה בידיה – להיות בצד הנכון של ההיסטוריה, לנווט ולתת תקווה ומענה למשברים  – אנחנו לא שם. אך אנו חייבים להגיע לשם. ונגיע, בע"ה ובעזרתנו.

 

שבת שלום וחג שמח,  

 

חיליק


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית