ח'כ סתיו שפיר: כשהממשלה מסתירה מידע, יש לנו סיבה לחשוד

 

 

 

כחלק מהמאבק שלי על שקיפות, אני משתפת אתכם גם החודש בפעילות ובסדר היום שלי - לפרטי פרטים, כולל שעות וקילומטרים. 

 

 


הניסיון של ביבי להעביר את מתווה הגז במחטף כשהוא עוקף את גופי הפיקוח ואת הרשות המחוקקת ומצפצף על האינטרס הציבורי, חשף את כל מה שמכוער בפוליטיקה - הקמה של ועדה סודית שפעלה ללא כתב מינוי, יחס לחברי הכנסת ולשרים כאילו היו בובות שיצביעו על הסכם בלי לדעת את פרטיו וכניעה חסרת תקדים לחבורת מיליארדרים אמריקאים על חשבוננו.

חשוב להבין: מונופול הגז אינו רק מונופול של חברות פרטיות על משאב טבע רווחי, הוא גם מונופול על הדמוקרטיה. כבר שבועות שאני דורשת מהמועצה הלאומית לכלכלה ומשרד האוצר לפרסם את טיוטת המתווה שסוכם עם חברות הגז. בדיון בוועדת הכספים לפני חודש הבטיח לי סגן ראש המועצה, מוריס דורפמן, שבתוך כמה ימים יפורסם המתווה והפרוטוקולים. בדיון שהתקיים השבוע בוועדה לביקורת המדינה על הדו"ח המבקר בענייני הגז, גיליתי שאין שום סיכוי שנוכל לעיין בפרוטוקולים. משום שאלו לא הוקלטו ולא תועדו. כן, הבנתם נכון, הדיונים על עתידם של טריליון שקלים התנהלו בדלתיים סגורות ולעולם לא נדע מה קרה בהם, מי לחץ, מי נלחץ, מי הוביל את הקו - ומי נושא באחריות.

כשהתעקשתי להבין איך זה ייתכן, סגן הממונה על התקציבים באוצר, אודי אדירי ענה לי: "זה עלול רק להאט את התהליך ויפריע לפקידים לדבר חופשי". הבנתם? אותם פקידים בכירים שמקבלים החלטות שישפיעו לא רק עלינו אלא גם על עתיד ילדינו, חוששים להתבטא באופן חופשי אם דבריהם ידווחו לציבור. בעוד עשר או עשרים שנה, כשננסה לחקור את המחדל ולהבין מה התרחש שם, או האם פקיד ממשלה כזה או אחר היה נתון חלילה לפיתויים ותמריצים (אם להשתמש במילים עדינות ומכובסות) מצד בעלי אינטרסים, ומי חייב בדין וחשבון - לא יהיה כיצד לברר. פניתי למבקר המדינה על מנת שיכלול בדו"ח שלו את העיוות הזה.  

השבוע הוכחנו מהו כוחו האמיתי של לחץ ציבורי לצד אופוזיציה נחושה. אני מסירה את הכובע בפני מאות הפעילים שהחלו במאבק כבר לפני שנים ולא ויתרו גם כשהיו מעטים, ובפני חברי המשמרת הצעירה שהצטרפו בכל הכוח והפעילו בשבוע שעבר לחץ אדיר על כל מקבלי ההחלטות. כבוד גדול לשלי יחימוביץ׳ שמובילה את המאבק הזה כבר כמה כנסות, ולח״כ איתן כבל, שמאז נכנס לתפקידו החדש כינס דיונים סוערים בנושא בוועדת הכלכלה, שבשבועות הקרובים יהיה לה משקל רב בהשפעה על המתווה. בהצלחה לכולנו. זו רק תחילתו של המאבק, אך אחרי ניצחון האופוזיציה במליאה בסוגיית העברת הסמכויות השבוע, לנתניהו כבר ברור שהוא יצטרף להזיע מאוד אם ברצונו להעביר את המתווה כפי שהוא. 


צפו בעימות שלי בוועדה, וראויונות נוספים שלי על הנושא:
: בווינט, הארץ, ערוץ 1, וכלכליסט

לצערי, העובדה שהממשלה מעבירה במחטף את ההחלטה החשובה ביותר לעתיד המשק הישראלי לא צריכה להפתיע אתכם. מדובר בנורמות עבודה שהממשלה משמרת כבר שנים ארוכות. בכל שבוע מגיעות לוועדת השרים המיוחדת לענייני חקיקה עשרות החלטות שמשפיעות על עתידנו, שהוועדה מצביעה עליהן מבלי לפרסם לציבור מה היו השיקולים להחלטה ומי מהשרים הצביע בעד או נגד.

בשבוע שעבר ניסיתי להדליק את האור בחדר החשוך הזה, והעליתי לוועדת השרים הצעת חוק שדורשת דבר אחד בסיסי: לפרסם את ההצבעות שלה. באופן די מדהים, ולמרות ששמענו כמעט את כל חברי הוועדה מספרים לתקשורת שהם בעד חשיפת הצבעותיהם, ועל אף ששליש מהם חתמו על הצעות חוק זהות (!) בכנסות הקודמות, הוועדה הפילה את הצעת החוק. רוצים לדעת מי הצביע נגד? אי אפשר, זה בדיוק העניין. ועדת השרים לא מפרסמת את הפרוטוקולים או ההצבעות שלה. 

לשמחתי הרבה שר החקלאות, אורי אריאל, הגיש ערעור על ההחלטה והיא צפויה לעלות בקרוב. בואו ננצל את הזמן שנשאר להצבעה ונשאל את יחד את השרים מה יש להם להסתיר.




צפו בכתבה המצוינת של הצינור, ובכתבות נוספות בהארץ ודה מרקר.

 

 

מה שנתניהו רוצה שתחשבו
 

"בצרפת אין ולא יהיה חרם על ישראל". כך אמר לי מפורשות ראש ממשלת צרפת, מנואל ואלס, בזמן ביקור קצרצר שערכתי בקונגרס המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית במטרה לחזק את מערכת היחסים שלנו עם מדינה שהייתה בעבר שותפה אסטרטגית קרובה, וכרבות אחרות בעולם המערבי, התרחקה מישראל בשנים האחרונות. דברים דומים שמעתי בכל פגישה שקיימתי שם - משרי האוצר והחוץ ועד לאחרון חברי הפרלמנט הצרפתי. כולם נושאים אותו מסר: אנחנו מתנגדים נחרצות לחרם. אנחנו עומדים לצדה של ישראל, מדינת העם היהודי. אנחנו תומכים בזכותכם להגן על עצמכם. אבל - וכאן מגיע האבל שנתניהו רוצה להסתיר מכולנו - לא אנחנו ולא אף מדינה מערבית אחרת נוכל להשלים עם מדיניות של ראש ממשלה שמסרב לקדם את פתרון שתי המדינות. משנה לשנה, הם מודים בצער, יותר ויותר קשה להגן עליכם מול הציבור - בגלל המדיניות של נתניהו. 

נתניהו משתוקק שתחשבו שהבעיה של מדינת ישראל היא תנועת החרם העולמית - ה-
BDS, אותם ארגונים רדיקליים הזויים, שאמנם עושים הרבה רעש אבל אין להם יכולת השפעה פוליטית אמיתית. הבעיה המרכזית שלנו באמת היא שהידידות הכי קרובות שלנו - הגב הביטחוני שלנו ושותפות הסחר שלנו - מתרחקות מאיתנו בקצב הולך וגובר. למה? כי הן כבר לא מאמינות למילה שיוצאת מפיו של ראש הממשלה. כן, זה עד כדי כך גרוע. 

בתכלס, מה חשב נתניהו? שהוא יכול פשוט להתעלם מדרישות מנהיגים בעולם לפעול למען הסדר וכלום לא יקרה? שסגנית השר שאינו, ציפי חוטובלי, תצטט פסוקים מהתנ"ך וכל המערב יתיישר לפי רצוננו? בעלות הברית הכי קרובות שלנו אומרות לנו כבר עשרות שנים שהן מצפות מאיתנו להגיע להסדר מדיני. צריך להיות מנהיג עיוור במיוחד כדי להתפלא כשהיהירות שלך מתפוצצת לך יום אחד בפרצוף.

ומה התשובה של נתניהו להידרדרות במעמדה של ישראל? אותה תשובה אוטומטית שהוא תמיד שולף ברגעי מצוקה: כל העולם שונא אותנו. כולם אנטישמים. אנטישמיות היתה תמיד ולצערי, אנטישמיות תהיה. אבל אין שום סיבה שניתן לאותם גורמים בזויים להתחזק על חשבוננו, בעוד שאנחנו נלך ונסתגר. הגישה של ביבי היא גישה מבוהלת. לא, לא כל העולם שונא אותנו - לישראל יש שיתוף פעולה כלכלי ובטחוני הדוק ופורה עם מדינות המערב. יש לנו את הצבא החזק באזור, והוא מבטיח את בטחוננו. אבל אנחנו גם לא יכולים להתנהל בניתוק מהעולם. בלי שותפות ביטחונית, בלי שת"פ כלכלי, טכנולוגי ומדעי - מצבנו יהיה רע ומר. 

האמת? הגישה של נתניהו היא הדבר הכי פחות ציוני שאני מסוגלת להעלות על הדעת. לאורך שנות קיומה התמודדה התנועה הציונית עם אתגרים אדירים. ובכל זאת, ראשיה מעולם לא ויתרו, ובטח שלא עמדו במקום תוך שהם מתבכיינים על מר גורלנו. כן, אדוני ראש הממשלה, החיים קשים ומאתגרים. ועכשיו, אחרי שמחינו את הדמעות: מה התוכנית שלך? מה אתה מתכוון לעשות? הסטטוס-קוו, כך מבינים כולם, לא יכול להימשך. בישראל תמיד ידענו לקום ולעשות מעשה, להתאמץ, להסתכן, להיות פרגמטיים ויצירתיים - וכך להגיע יחד להישגים אדירים.

לנתניהו יש כל אינטרס שבעולם שנתכווץ באימה בבתים שלנו ונאכל את הספינים שלו על כך שאין מה לעשות, וכולם אנטישמיים, והחיים הם מבוי סתום אחד גדול - אבל לשמחתי הגדולה, אנחנו, הישראלים, ממש לא עם של פחדנים. בואו ניקח את גורלנו בידינו.

(לחצו על התמונה לפוסט המלא שלי בנושא) 


לא שוכחים את הדרום

 

השבוע נציין בכנסת שנה למבצע צוק איתן. שנה עברה אבל כל ההבטחות שפוזרו בזמן האזעקות ושוב בזמן הבחירות, נשכחו. בעלי עסקים קטנים ובינוניים רבים עדיין מחכים לפיצויים, ראשי רשויות בדרום מתחננים לתקציבים שהובטחו להם והקיפאון בגזרה המדינית לא תורם לניסיון הבטחת השקט. 

 בחרתי להקדיש את נאום אי האמון שלי במליאה לגיבורים השקטים של צוק איתן, תושבי עוטף עזה והדרום, וליחס המזלזל של הממשלה כלפיהם. אני מזמינה אתכם לצפות:



נוסף לכל אלה, הספקתי להעלות להצבעה את החוק שלי לשכירות הוגנת, שבעקבות התנגדות של שרת המשפטים איילת שקד לא עלה להצבעה ואנחנו נמצאים בדיונים מרתוניים בניסיון למצוא פשרה שתאפשר את אישור החוק (פרטים נוספים כאן), יזמתי דיון במליאה על מקומות ציבוריים שאינם נגישים לנכים, הגשתי הצעת חוק לפיקוח על מחירי חניונים בבתי החולים בחתימת ח"כים רבים מהקואיליציה והאופוזיציה, השתתפתי במצעד הגאווה בתל אביב ובאירוע שנערך באוניברסיטת בר אילן ועוד ועוד. 

 

 

 

 

זה היה הדין וחשבון שלי, אם יש לכם שאלות, בעיות ואפילו ביקורת אתם מוזמנים לפנות אליי בכל דבר ועניין לכתובת הזו - sshaffir@knesset.gov.il

שיהיה חודש של עשייה! 
שלכם,
סתיו 

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית