ח'כ שלי יחימוביץ': שבוע קשה לציבור: הון ושלטון שלבו השבוע ידיים ותקפו בכל הכוח בקרב על הגז, ועוד...

שבוע קשה לציבור: הון ושלטון שלבו השבוע ידיים ותקפו בכל הכוח בקרב על הגז. מי קרא לי סמרטוטוביץ' ואיך התפייסנו - 15 שנה ליציאה מלבנון. איך חגגתי את יום המגבת הבינלאומי, ולמה היה נורא כיף לצפות בארוויזיון

 

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

ברכות לעובדי כי"ל, שחוזרים לעבודה אחרי ארבעה חודשי שביתה, ומאבק מול בעלי שליטה ומנהלים חזיריים במיוחד. כבוד ליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן שנהל בשקט ובקור רוח משא ומתן קשה ומאתגר במיוחד,  והביא לידי פתרון מה שנראה בלתי פתיר לחלוטין. עכשיו, במחילה, תורה של הממשלה.

 

 

סקרים זה לא מה שהיה, אבל. "המשחק המרכזי" בערוץ הכנסת חזרה עם דרוגי הח"כים בעיני הציבור. אמנם סקרים, אחרי יום כיפור של הסוקרים בבחירות האלה, זה כבר לא מה שהיה פעם, אבל אני מקום ראשון, אז שיהיה.

 

בשבוע הזה היתה התקפה אלימה של ההון והשלטון על הציבור בישראל.  זה התחיל בהתפטרות של הרגולטור הכי חשוב לעניין מונופול הגז  הממונה על ההגבלים העסקיים פרופ' דייויד גילה, נמשך במתקפה ציבורית מתואמת של הממשלה וחברות הגז, והסתיים במהלך המדכדך של אביר פרוק המונופולים, שר האוצר משה כחלון, ש- אופס – בעצם הוא לא יוכל לטפל במונופול הגדול והמזיק מכולם - הגז - כי יש לו שם חבר. 

 

 

נתחיל בהתפטרות של גילה, שהיא לא פחות מפצצה. מכה אדירה לציבור בישראל. מביש שהממשלה משרתת בעלי הון באופן כה נרצע, וגורמת להסתלקותו של בכיר הרגולטורים שלה, הממונה על ההגבלים העסקיים הנלחם במונופול הגז.
זו תוצאה של מסע לחץ אלים של טייקוני הגז ומשרתיהם בממשלה, ואני קוראת לגילה, אדם סופר מקצועי, סולידי, ישר דרך ומוערך – לחזור בו. למעננו. למען הציבור בישראל.

 

 

במשך חודשים הוא עמד איתן, בודד במערכה כנגד כוחות אדירים, הגן על האינטרס הציבורי, ועשה כל שהוא יכול כדי להביא לתחילת פרוקו של מונופול הגז.
כתבו לגילה ובקשו ממנו לא להתפטר. תנו לו רוח גבית וחזקו אותו. הנה המייל בלשכתו: lishka@aa.gov.il.

 

"אני בהלם, וזו בשורה קשה מאוד לציבור בישראל" אמרתי לרינו צרור בראיון בגלי צה"ל דקות מעטות אחרי ההתפטרות. והנה ראיון על התפטרות גילה גם ל"בחצי היום", יומן הצהריים של רשת ב' עם אסתי פרז.

וכאן בערוץ הכנסת ובאתר דמרקר, בראיון לצביקה זרחיה: 

 

גם במהדורות החדשות של כל הערוצים הגבתי בחריפות על מי שגרמו לגילה להתפטר, וקראתי לו לחזור בו:

 

גם בערוץ 2, ב"תוכנית חיסכון" עם קרן מרציאנו יחד עם נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש:

 

דרעי, דבר עם גילה. כאן בנאום בכנסת אני קוראת לגילה לחזור בו, ולאריה דרעי, שר הכלכלה, שהממונה כפוף למשרדו, אני קוראת לשכנע את גילה להישאר. דרעי עונה לי שכבר ביקש ושיבקש שוב, שימו לב לדיאלוג:

 

ההתפטרות של גילה הייתה רק תחילת הקריסה של השבוע. מייד אחר כך החל קמפיין אלים ושקרי שבו מתוזמרים יחדיו ההון והשלטון: טייקוני הגז ויחצ"ניהם עם הממשלה ושליחיה הכנועים, נגד דייויד גילה ובעד מונופול נצחי במחירים מופקעים. 
מונופול לנצח. דבריו של יוג'ין קנדל יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה ומקורבו של נתניהו, השבוע בועידת האנרגיה – היו מבעיתים. מעתה ואילך, הוא אומר מפורשות, יונצח לתמיד מונופול תשובה-נובל מצד אחד, ומצד שני – לעולם לא יוטל פיקוח אפקטיבי על המחירים, משום שפיקוח לטענת קנדל הוא "אסון".
מזה יוצא שישראל מפקירה עצמה מרצון לשליטה מוחלטת של בעלי הון, מפרקת ומשפילה את הרגולטורים שלה, ואף מודיעה בריש גלי שהשמיים הם הגבול מבחינת המחירים.
כולנו נשלם את המחיר והוא יהיה כבד.

 

על השקר של נתניהו ש"הגז נשאר בים בגלל הרגולציה", על כך שיש מספיק גז במיידי  ועל עוד שקרים ומזימות קראו בסטטוס שלי בפייסבוק, וגם בפוסט באתר בהקלקה כאן:

התמונה מתוך עמוד הפייסבוק של ח"כ מיקי רוזנטל

 

וכאן נאום בן דקה במליאה על כך: 

 

ראיון על שוד הגז ועל הודעתו של כחלון, בערוץ 1 עם מרב מילר ועודד שחר:

 

כאן בערוץ 10, בצינור לילה עם לגיא לרר, על הגז,  וגם על "הרצוג" סרטה של ענת גורן על קמפיין הבחירות של המחנה הציוני:

 

ובאולפן פתוח על הודעת כחלון, על הגז, ועל השיבוצים באופוזיציה לועדות:

 

המזימה להעביר את הדיון בגז לדלתיים עוד יותר סגורות. במקביל לכל ההתרחשויות המצערות האלה, עוד רעיון מזעזע: הדיון בעניין הגז הטבעי ינוהל בקבינט המדיני-בטחוני! פניתי ליועץ המשפטי לממשלה. "... מדובר בנסיון פסול למנוע דיון ציבורי בנושא מרכזי המחייב דיון כזה, ואבקש את התערבותך כדי להבטיח שקיפות מינימלית ותהליך קבלת החלטות תקין..." למכתב המלא.

 

וגם פניה  למבקר המדינה השופט בדימוס יעקוב שפירא, הבודק כבר את התנהלות הממשלה בעניין הגז – אני מבקשת לצרף לבדיקתו היבטים נוספים. הנה המכתב.

 

מגמה ירוקה ומטה המאבק על הגז מארגנים הפגנה במוצא"ש. הנה דף האיוונט בחדר המצב: 

 

קמפיין השקופים? מי שקוף יותר מעובדי הקבלן? והאם גם ההבטחות לטפל בהם ירמסו כמו ההבטחות על פירוק מונופול הגז? הצעה לסדר במליאה, עם ח"כים נוספים, על התעצמות התופעה הנוראה הזאת, שאני נאבקת בה בכל הכוח. מצליחה לשפר את תנאיהם – אבל לא לעצור את עצם התופעה. צפו:

 

היו שלום ותודה על הדגים. השבוע היה יום המגבת הבינלאומי, לזכר דגלאס אדאמס הבריטי, שדרן רדיו וסופר סיינס פיקשן מצחיק להחריד, שגיבורו ארתור שוטט במרחבי הגלקסיה עם ציוד בסיס: מגבת. במליאה, בשעת לילה מאוחרת, לפני ההצבעה על מינויי השרים עם שמות משרדיהם המגוחכים והמיותרים, ובמחווה לאדאמס, דברתי על יום המגבת ועל הקשר שלו למחזה האבסורד שהתרחש בכנסת. צפו:

 

סמרטוטוביץ'. לפני 15 שנים יצא צה"ל מלבנון, אחרי 18 שנים של התבובססות מיותרת ומדממת בבוץ הלבנוני. לי ולחברתי כרמלה מנשה היה חלק ניכר מאוד ביצירת השיח שאיפשר את המהלך. בעת ששתינו נתנו לראשונה פתחון פה לארבע אמהות, כינס מח"ט גולני אז, שמואל זכאי את חייליו, ואמר להם: "אל תקשיבו לארבע אמהות ולשלי סמרטוטוביץ'":

 

מאז זכאי ואני התפייסנו, נעשינו ידידים, ואפילו גילינו שדעותינו דומות. שאול מופז בהיותו רמטכל היה זה שהפגיש ביני ובין זכאי וסגר את המעגל. השבוע, בקול ישראל, הגישו יואב קרקובסקי וכרמלה מנשה משדר מיוחד במלאת 15 שנה ליציאה מלבנון, וראיינו יחד אותי ואת זכאי. הנה תמונה שצילם יואב השבוע בחצר קול ישראל, הקליקו עליה לשמיעת הראיון:

 

 וגם זה בלבנון, אבל לפני 16 שנים. כרמלה ואני באחד המוצבים:

 

היום נחנכה המנהרה ברחוב קפלן על שמו של לובה אליאב ז"ל. עוד הזדמנות להצדיע לזכרו של האיש המופלא והאידיאליסט הזה, שבנה, ויזם, והגשים חזונות ומעולם לא עשה שקר בנפשו. הנה כמה תמונות מהאירוע היום: 

מנהרה על שמו של לובה אליאב ז"ל

 

עם בני גנץ

 

עם עמיר פרץ

 

עם טניה אליאב

 

התפרצות קמצנית וקצרה של הכאה על חטא. "סדר יום חדש לשמאל" זה היה שמו של כנס מאוד מעניין וגלוי לב שהיה ביד טבנקין בששי שעבר. חלק מהדברים שאמרתי בו הובאו בצורה מאוד מגמתית באתר הימני "מידה" וקושטו בדברי קישור וב"תיקונים" שלא נאמרו במקור, אבל ככלל רוב הציטוטים נכונים, הנה כמה מהם:

 

"יש לנו נטייה להיות מאוד קצרי רוח בכל מה שנוגע לחשבון נפש. אנחנו עושים שתי דקות חשבון נפש ואז נמאס לנו, ואנחנו חוזרים להיות תוקפניים וכועסים על עצמנו שבכלל העזנו להטיל ספק בצדקת דרכנו.  זה חזר על עצמו בבחירות האחרונות. הייתה התפרצות זעומה וסמלית של הכאה על חטא בעקבות הגרבוזיידה, ומיד זקפנו את ראשנו בגאווה שאין לה שום סיבה וחזרנו לרטוריקה הישנה." 

 

 

 

המשך הדברים שלי: "בחברה הישראלית יש הדחקה, הכחשה ודיכוי של השיח המזרחי, וההדחקה הזאת קיימת גם אצלנו. רק מעלים את סוגיית ההדרה התרבותית, הפערים הסוציו אקונומיים שהם מעשה ידי אדם, ההסללה – ומייד קמה צעקה – אל תוציאו את השד העדתי מהבקבוק. שנים שאני עוסקת בזה, ובכל פעם מקבלת על הראש.  נגזר עלינו לנהל את השיחה הזאת ואם לא, מישהו ינהל את הדיון הזה בשבילנו. זהו אחד החרישים העמוקים שאנחנו צריכים לעשות ולא די באותה בקשת סליחה סימבולית שאהוד ברק ביקש בשעתו.

 

גרבוז איננו איש מפלגת העבודה אלא מרצ, אבל נזקו לא ישוער. תמיד יבוא הגאון התורן. בין אם זה דודו טופז או גיגי פרס שדיבר על 'הפלנגות של עמיר פרץ' שהשתלטו על מפלגת העבודה, או תיקי דיין שקראה למצביעי הליכוד אספסוף. ההפגנה שבה גרבוז דיבר לא הייתה הפגנה של מפלגת העבודה, אבל הרבה אנשים בחברה הישראלית הרגישו שגרבוז מבטא תחושה עמוקה שקיימת במחנה שלנו. ואתם יודעים מה? הם פשוט צודקים.

 

הנטייה ליחס לימין הצבעה אמוציונלית, לא רציונלית, הזויה, מלווה בקמעות ופרימיטיבית היא פשוט לא נכונה.  גם אנחנו מצביעים אמוציונלית. גם אנחנו מצביעים שבטית וזהותית, וגם אנחנו מצביעים למי שפחות מאיים עלינו ולמי שיותר דומה לנו. ההצבעה הלא רציונלית הזו נמצאת גם במחנה שלנו ואפילו יותר חזק. כי מזרחים מצביעים גם לאשכנזים וגם למזרחים ואשכנזים מצביעים רק לאשכנזים"

 

מדינה אחת, שני עמים. וממש באותו עניין, לשמחתי הרבה, מקיימת המשמרת הצעירה שלנו בשיתוף החוג המזרחי של מפלגת העבודה בראשותו של קובי קיסוס יום עיון בנושא השסע העדתי ותנועת העבודה
פרטים על יום העיון והרשמה אצל רועי ג'רופי
 - roinesss@gmail.com

וכאן הקליקו לפוסט בפייסבוק: 

 

ולסיום, על הארוויזיון, על געגועים לנורמליות, ועל "גולדן בוי" המצויין של דורון מדלי בביצוע הנהדר של נדב גדג, שהגיע למקום התשיעי והמכובד מאוד.

היה רגע נדיר ומתוק במיוחד, שבו אלפי אירופאים עמדו על רגליהם, ושאגו איז – ר – אל! איז – ר – אל! 
רק ביום ששי ראינו את ההקלטה, ומצאנו את עצמנו מחזירים לאחור שוב ושוב את הקטע הזה. בהתחלה כי לא היינו בטוחים שאנחנו שומעים טוב, ואחר כך פשוט כי זה היה נעים באופן מביך, ועורר געגוע. געגוע להיות חלק ממשפחת העמים. געגוע לנורמליות בתוך הסלמה של חרמות בשווקים, בקמפוסים, בכדורגל... לפוסט המלא בפייסבוק, ובהקלקה כאן לפוסט באתר שלי:

 

שבת שלום,

שלכם,

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית