ח'כ שלי יחימוביץ': צבועים, טפשים ומנותקים מי ש"הזדעזעו" מדברי על החובה להצביע בעד חקיקה חברתית... הפרדה בין גזעית באוטובוסים ועוד...

צבועים, טפשים ומנותקים מי ש"הזדעזעו" מדברי על החובה להצביע בעד חקיקה חברתית: סיפור על הרגע שפואד צעק לאיילת "תשיגי לי את ספי רכלבסקי דחוף". הפרדה בין גזעית באוטובוסים: דגל שחור משחור. מירי רגב: מה ביקורת לגיטימית ומה גזענות ושוביניזם

 

 

שלום לכם חברות וחברים, וחג שבועות שמח!

 

בתמונה - רמה הבת שלי, בשבועות לפני עשר שנים. עכשיו היא כבר גדולה

 

ההחלטה להפריד פלסטינים מישראלים באוטובוסים פשוט מעוררת צמרמורת. חרפה מוסרית, טמטום מדיני. ולשמוע את הטענות של המתנחלים על הסבל שהוא נחלתם כשהם נוסעים באוטובוסים עם אותם פועלים קשי יום שבונים את בתינו, ופשוט לצאת מהדעת.

"הם מטרידים מינית", "יש להם ריח לא טוב" ועוד כהנה וכהנה, הכל עטוף בצלופן של "נימוקי בטחון". כן, יש לנו אתגרים בטחוניים. קשים ומאיימים. אבל ראשית, זה לא אחד מהם, ושנית, אין שום צידוק בטחוני שבעולם שיכול להצדיק הפרדה בין-גזעית.

יש החלטות שדגל שחור משחור מתנוסס מעליהן. זו הייתה אחת מהן. אין כאן אפור, רק שחור ולבן. הגבתי על כך מייד בחריפות, ואני שמחה שהגינויים לא נשארו רק במחנה הפוליטי שלנו.

 

ואחר כך אנחנו תמהים תמהון אווילי על כך שנשיא ארה"ב "מתערב בענייננו" ומגנה גזענות. נשיא אמריקני שחור שהמאבק נגד העבדות וההפרדה בין גזעית היא חלק מהאתוס האישי והאידיאולוגי שלו. וגם אנחנו תמהים למה הוא עדיין מוטרד מהקריאה הגזענית של ראה"מ נתניהו על הערבים הנוהרים לקלפיות. ומאשימים אותו בהתערבות בענייננו.

זה לא קצת מגוחך, שניה וחצי אחרי שראש ממשלה ישראלי דרך על כל נורמה ונסע לנאום נגד אובמה בתוך הקונגרס האמריקאי, שיא ההתערבות הבוטה בפוליטיקה ובממשל האמריקני?

זה לא קצת צבוע בהתחשב בעובדה שמקור החוזקה שלנו, שבגללו אנחנו תובעים חסות והגנה אמריקאיים, הוא העובדה שאנחנו דמוקרטיה נאורה, בשונה ממדינות האחרות באזורנו?

לא מאמינה לנתניהו החדש שחזר יום אחרי הבחירות לחזון "שתי מדינות לשני עמים", וביקש סליחה מערביי ישראל. ראיון על זה ברשת ב' של קול ישראל, אצל אריה גולן.

 

צבועים, טפשים ומנותקים. זו דעתי על המעטים (אך הקולניים) ש"הזדעזעו" ממה שכתבתי לכם בניוזלטר לפני שבוע: שניתן תמיכה מהאופוזיציה ליוזמות חברתיות ברוכות של שרים חברתיים בממשלת נתניהו.

למי שלא זוכרים, ככה זה נראה, ולחצו לקריאת הניוזלטר הקודם:

כשהייתי יו"ר אופוזיציה וסרבתי להכנס לממשלת נתניהו, אבל הבטחתי רשת בטחון מדינית ואת האצבעות שלנו על כל מהלך מדיני חיובי קטן או גדול – קבלתי מאותה קבוצה הזויה מחיאות כפיים. למה רשת בטחון מדינית כן ורשת בטחון חברתית לא?

כי אלה אנשים שסדר יום חברתי לא מעניין אותם. מקצתם שמאל מדיני אבל בנפשם פנימה ימין כלכלי (אוהבים פלסטינים, מרחוק, אבל לא אוהבים ישראלים עניים) ומקצתם נטולי אג'נדה כלכלית בכלל.

אלה אנשים שקוראים לעצמם "חברתיים" או סוציאל דמוקרטים" סתם כי אופנתי להיות חברתי.

אין להם שום בעיה שנצביע כאופוזיציה נגד סיעוד ממלכתי לקשישים עניים, נגד הקטנת הריכוזיות בבנקים, נגד העלאת קצבאות ילדים (אחרי שנתניהו ולפיד קיצצו אותן באטימות ובאכזריות והם שתקו, כי לפיד היה באופנה), נגד העלאת שכר מינימום. למה? ככה. כדי להפגין אופוזיציה לביבי.

אז יש לי כמה הערות על זה:

אחת, שזו צביעות מטומטמת, וכבר הסברתי.

שניה, שהם לא ילמדו אותי להיות אופוזיציה לביבי. אני ממש טובה בזה.

שלישית, שזה גם לא יזרז את הפלתה של הממשלה, וגם יפגע בנו וישניא אותנו על חלקים נרחבים בחברה הישראלית, ובצדק.

רביעית, שזו גישה אכזרית ומנותקת שמבטאת יריקה בפרצופם של הישראלים.

חמישית, שזו פתיחה רעה מאוד לחשבון הנפש העמוק שיש לנו לעשות אחרי מפגני ההתנשאות והגזענות שבטאו זרמים מקולקלים במחנה שלנו.

שישית, שהרוב המכריע של חברי בסיעה מסכימים אתי לגמרי.

 

הביטוי הקיצוני ביותר להלכי הרוח הדוחים האלה נתן במאמרו של ספי רכלבסקי בעיתון הארץ, "יחימוביץ' התבלבלה".

"הצעה נואלת, מופרכת, אנטי מוסרית, משת"פית, פארסה, מישהו השתגע, יש גבול לכל תעלול, עדיף כבר להצטרף לממשלה (!)" אלה רק מקצת הקללות שקבלתי מרכלבסקי על הדברים שכתבתי לכם.

ספי רכלבסקי

 

ואספר לכם סיפור קטן. ביוני בשנה שעברה, באתי ללשכתו של פואד בכנסת. רציתי להגיד לו ישירות, בפניו, שלא רק שהתנגדתי להצביע עבורו כמועמד סיעת העבודה לנשיאות, אלא שארחיק לכת ואביע תמיכה פומבית במי שהיה בעיני המועמד הראוי מכולם, אף שבא משורות הליכוד: רובי ריבלין, כיום נשיאנו האהוב.

פואד היה בהלם. ביקש והפציר שלא אעשה זאת, עבר לשלב האיומים באשר לגורלי ב"שטח" של המפלגה (בפריימריס שאחר כך נבחרתי למקום הראשון, להזכירכם) והזהיר מפני לינץ' תקשורתי נגדי על תמיכה באיש ליכוד.

הגבתי בסבלנות ובנימוס ולא התעמתתי אתו. אכן צפיתי נזק פוליטי ותקשורתי מסויים, אבל הייתי כל כך משוכנעת בכך שרובי יהיה נשיא נפלא, עד שהייתי מוכנה לשלם את המחיר.

כשקמתי ללכת, פואד צעק בזעם לעבר עוזרתו, איילת: "תשיגי לי את רכלבסקי דחוף". ואכן עוד באותו יום, ומייד אחרי שהודעתי על תמיכה בריבלין, העלה רכלבסקי בעמוד הפייסבוק שלו סטטוס עם דברי שטנה והסתה נגד ריבלין, וגם נגדי על כך שאני מעזה לתמוך בו. אין די מקום לפרוש את כל מה שנכתב בסטטוס המופרע והפרוע ההוא, רק קטע קטן:

"בואו נדבר על יחימוביץ'. שלי יחימוביץ'. ... מי שהוא משת״פ אגואיסט, מי שמקדם סוציאליזם לאומני - גם בלי תרגום לגרמנית – (רמז עבה: אני נאצית. ש.י) אינו ראוי לאף קול... לידה אפילו נתניהו נראה כמופת של אינטגריטי... כל רוע ההתנחלות וחברון והרב ליאור הוא על ידי משתפי הפעולה..."

 

נראה לי שכל מלה נוספת מיותרת, שלא לדבר על כך שכל השאר, בנוגע לבחירות לנשיאות, היסטוריה.

 

וכאן מאמר תשובה לרכלבסקי בעיתון הארץ. הקליקו:

 

והנה כמה ראיונות שעסקו בעמדה הזו שלי, ממליצה להאזין לראיון עם רזי ברקאי ב"מה בוער" בגל"צ. עוד ראיונות: ראיון בהפתעה אצל שי ודרור ברדיו 103 FM, ב"מהדורת לילה" עם יועז הנדל בגלי צה"ל (גם על ההפגנה הנוספת של הישראלים יוצאי אתיופיה) אצל ניסים משעל ב"משעל על הבוקר" ברדיו ללא הפסקה, בראיון בערוץ הכנסת אצל אטילה שומפלבי, והנה גם פרשנות של בן כספית במעריב, לא כולה מקובלת עלי, אבל מעניינת:

 

שלושה חודשים ארורים ושערורייתיים נמשכת השביתה בדרום בגלל הפיטורים בכימיקלים לישראל. בלתי נתפס איך חברה ריווחית באופן יוצא דופן, שאת רווחיה עושה מאוצרות הטבע ששייכים למדינה, מרשה לעצמה דיכוי והרס כזה של התעסוקה בדרום.

בלתי נתפס שנתניהו, שבידו שלל כלים למנוע את הפיטורים, נדם שניה אחרי הבחירות שבמהלכן מרח את העובדים בהבטחות. 300 מליון $ כבר הפסידה ההנהלה מהשביתה הזאת. מה שממחיש לכם שזה לא באמת הכסף, אלא אובססיה לשבור את העבודה המאורגנת בדרום, זו ששומרת על חוט שדרה של מעמד ביניים עובד שמתפרנס בכבוד, ולהחליף אותם בעובדי קבלן עניים מוחלשים.

הקליקו על התמונה לצפיה בדברים שאמרתי לעובדים בהפגנה בדימונה:

 

וכאן הקליקו לראיון שלי בynet מההפגנה:

 

והנה עוד ראיון על הפיטורים בערב חדש עם דן מרגלית, גם בוואלה שידור חי מדימונה, ועוד הרבה תקשורת.

הסיעה שלנו קיימה ישיבה מיוחדת בדימונה, לאות הזדהות, ביוזמתו של מזכיר הסניף הפעלתן שלנו בעיר, ניסים פרץ, יחד עם הפעילים הנפלאים שלנו שם. הנה תמונות מישיבת הסיעה, ניסים לשמאלי:

 

עוד תמונות מדימונה:

 

"מעט לפני הבחירות קרא ראש הממשלה בנימין נתניהו בבהילות ליו"ר הוועד של כימיקלים לישראל, ארמונד לנקרי, והפציר בו שלא להשתתף בהפגנה שהייתה מתוכננת באותו השבוע בכיכר.

לנקרי, חבר מרכז ליכוד, התכוון להודיע שהוא עוזב את הליכוד בגלל המעילה היומיומית החוזרת והנשנית של הממשלה באמונם של עובדי הדרום. ראש הממשלה הערים הבטחות על גבי הבטחות והבטיח למנוע את הפיטורים. לנקרי לא הגיע לאותה הפגנה.

אני לא חושדת בלנקרי בתמימות. מדובר במנהיג עובדים מאוד מיומן ומשופשף, אבל ככל הנראה נתניהו היה כל כך משכנע עד שלנקרי השתכנע.

מאז היו בחירות. שקט, דממה. הפיטורים נמשכים כאילו כלום וראש הממשלה נעלם מהזירה...." לצפיה בנאום המלא הקליקו על התמונה:

 

גזענות ולא גזענות, שוביניזם ולא שוביניזם. הרבה אני עוסקת כאן בגזענות לסוגיה, שאותה אני מתעבת נפשית ומוסרית כאחד. כלפי ערבים, כלפי יוצאי אתיופיה, כלפי מזרחים. וגם בשוביניזם אני מתעסקת לא מעט, כפמיניסטית.

בואו נשרטט קווים ברורים בין ביקורת לגיטימית לבין גזענות ושוביניזם. הגנתי על איילת שקד מפני גל השוביניזם הסקסיסטי נגדה, אבל אאבק בה קשות, ואבקר אותה על השקפות ומעשים שאינם עולים בקנה אחד עם השקפת עולמנו. אתעקש על שיח גלוי וקשה על הגזענות כלפי מזרחים, אחשוף ביטויים לגזענות מכוערת כזאת ואגנה אותה – אבל לא תהיה לי שום בעיה להוביל קרב על יציאת הצדק לאור ולמען הקורבנות כשעבריין המין, למשל, הוא מזרחי (ראו ערך משה קצב).

אוקיע את מי שמעז לכנות את שרת התרבות הטרייה מירי רגב "בהמה", אבל אם היא מצטלמת עם הספר "חקיקה אנטי-דמוקרטית בכנסת" לא אחמיץ את ההזדמנות להגיב על כך בציניות – ולא מפני שהיא אישה, אלא מפני שהיא אחראית ישירה לחקיקה כזאת ובעלת עבר עשיר של דברים בוטים ומסיתים נגד ציבורים רבים. ולכן הסטטוס הזה הוא הכל חוץ משוביניזם, או גזענות, כפי שראיתי בכמה תגובות. כך כתבתי:

"הית זאת שלי, אני בהלם, תדהמה ובלבול. הספר שמירי רגב מחזיקה בצד ימין, הוא "חקיקה אנטי דמוקרטית בכנסת ה–18" של המכון הישראלי לדמוקרטיה. האם שרת התרבות והספורט מירי רגב מרעננת את ערכי הדמוקרטיה שלה, או שמא שואבת רעיונות מסמרי שיער?" לסטטוס הקליקו על התמונה:

 

הבחירות לועד המנהל של הבנק החברתי הקואופרטיבי שלנו, אופק. הבנק מתנהל במודל דמוקרטי, ולכן הועד המנהל שלו נבחר בידי אלפי בעלי המניות (שהם שווים במעמדם, לכל אחד מותר לקנות רק מניה אחת ואין גרעין שליטה).

מי שרוצה לדעת למה קניתי מניה ולשקול לעשות זאת גם, מוזמן להכנס לפוסט שהעליתי בפייסבוק וגם באתר שלי כשקניתי את המניה לפני יותר משנה.

כעת יש בחירות לועד המנהל. 31 מתמודדים על 9 מקומות, כמה מהם אני מכירה היטב מעבודה משותפת. הנה כאן רשימת המתמודדים כפי שפורסמה ע"י אופק.

בשבוע שעבר שמחתי להמליץ על יהודה טלמון, מה שגם קיבל ביטוי בכתבה על הבנק שהתפרסמה בגלובס.

השבוע אני שמחה להמליץ על אלי גרשנקרוין, אדם מקסים ומוכשר בצורה נדירה, שהיתה לי הזכות לעבוד אתו – הוא היה היועץ הכלכלי שלי כיו"ר אופוזיציה ושותף לדרך עוד הרבה לפני זה.

אלי נשוי להילה ואבא לשני ילדים מקסימים – עלמה ודניאל, הנה:

אלי הוא כלכלן מבריק, סוציאל דמוקרט, בעל ניסיון עשיר במגוון תפקידים כלכליים ביצועיים במגזר הציבורי, בין היתר באגף החשב הכללי באוצר ובמרכז השקעות בתמ"ת. היום הוא עומד בראש מכון המחקר לרפורמות מבניות, ועוסק בעוני, באי-שוויון וביוקר המחיה. הוא גם חבר בצוות ההיגוי של תכנית "הכלכלנים החברתיים" מטעם המכללה הכלכלית-חברתית.

במכתב ההמלצה כשעבר לתפקידו הנוכחי, כתבתי עליו בין היתר:

"אלי הוא אדם מבריק ויצירתי, בעל ידע עצום ויכולות אינטלקטואליות יוצאות דופן. אמין, יסודי, מסור, מעמיק ואחראי. הוא מצטיין ביכולות ניהול, הנהגה ועבודת צוות עם כל אדם בכל דרג.
אדם מוסרי, מקסים ואמיתי...  העבודה בלשכתי דרשה ביצוע משימות מורכבות תחת קבועי זמן קצרים ביותר ותוך התחשבות בגורמים כלכליים, פוליטיים, ממשלתיים, פרלמנטריים, ציבוריים ותקשורתיים רבים. הכל תוך התמודדות עם הרבה אינטרסים, צרכים ולחצים. את כל אלה הוא ביצע באופן שאי אפשר להגדיר אותו פחות ממעולה."

 

בהצלחה לאלי, בהצלחה לאופק.

 

השבוע השתתפנו בטקס יפה ומרגש לזכרה של חברה שלי, ח"כ לשעבר נדיה חילו. נדיה היתה פורצת דרך בכל מובן אפשרי. היא היתה האשה הערביה הראשונה שלמדה עבודה סוציאלית, הראשונה שהיה לה רשיון נהיגה, הערביה הנוצריה הראשונה שהיתה ח"כית. היא השאירה חותם עמוק על שרותי הרווחה ביפו, על השלטון המוניציפאלי, על נעמ"ת ועל הפוליטיקה. היא הייתה לוחמת שלום ושוויון, והיא תחסר לנו מאוד. היו שם בעלה אכרם וארבעת בנותיה המקסימות, והרבה שותפים לדרך מתחנות שונות בחייה. תודה ליו"ר נעמת גליה וולוך, ליו"ר אגף החברות במפלגת העבודה לאה פדידה, ולכל הנשים שיזמו וקיימו את האירוע היפה הזה.

 

את התמונה הזאת שלי, על משאית זבל, שהעליתי בטוויטר אני מביאה כאן בעיקר בגלל התגובות המצחיקות של הסטנדאפיסט נדב אבוקסיס:

 

שיהיה שבוע טוב, וחג שמח,

 

שלכם,

 

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית