ח'כ שלי יחימוביץ': יש לי יום הולדת, הרהורים על בני דורי. למה אנס אלים שתקף בחורה כמו בבון משוגע זוכה לראיון מלטף. אחרי הבחירות: חשבונות הנפש, הספינים הפוליטיים

יש לי יום הולדת, הרהורים על בני דורי. למה אנס אלים שתקף בחורה כמו בבון משוגע זוכה לראיון מלטף. אחרי הבחירות: חשבונות הנפש, הספינים הפוליטיים

 


עוד יום הולדת, 1962

 

שלום חברות וחברים שלי,
 

יש לי יום הולדת מחר, אני בת 55. מי הפוליטיקאים הישראלים שנולדו כמוני ב – 1960? בוז'י, כחלון, עופר שלח. נשים בגילי? עופרה שטראוס, חנה אזולאי הספרי, אורלי קסטל בלום.


גם הרמטכ"ל הטרי גדי אייזנקוט בגילי, וגם חבר שלי השר אורי אורבך שנפטר למרבה העצב לפני קצת יותר מחודש, ובסוף המייל הזה תוכלו לצפות בתוכנית לציון 30 למותו שהשתתפתי בה.


כשהוחלט על כך שאייזנקוט יהיה הרמטכ"ל, אורי ז"ל, שהיה אדם מצחיק מאוד, התקשר אלי. "אני מאוד מודאג מהמינוי הזה", הוא אמר לי. שאלתי בתמיהה  למה. הרי אייזנקוט אדם מוכשר וראוי. "השתגעת?" אורי אמר, "מפקידים את הבטחון של המדינה בידיים של בן אדם בגילנו? לא יודע, אני לא סומך על אנשים בגילי".


יש משהו מעניין במחשבה על מה שצפוי לתינוקות שמגיחים בו בזמן לאוויר העולם – עד כמה גורלם כבר נקבע,  מי יהיו, באיזה עולם יחיו. זה יומרני לאפיין דור שלם, הרי השונויות האינדיבידואליות והקבוצתיות מאוד גדולות.


אבל בכל זאת אני חושבת שלמרבה הצער הדור שלי כאן הוא דור לא משהו. הדור שלי בחר להיות תגובת נגד מוגזמת לצניעות ולמחוייבות שאפיינה את הדור שקדם לו. הדור שלי בחר לעשות לביתו ולעצמו, פיתח ציניות וניכור גם כלפי האתוסים הלאומיים המכוננים וגם כלפי ערכים אוניברסליים, הפריט את עצמו לדעת, וקידש את האינדיבידואליזם.


אולי ימחל לנו על כך. כי אם יש משהו שאפשר לציין לזכותנו, וגם זה כמובן בהכללה גסה,  הוא שאנחנו הורים טובים. פינקנו את הילדים שלנו כמו שלא פינקו אותנו, חיבקנו ונישקנו בלי חשבון, המטרנו עליהם אהבה, התייחסנו אליהם בכבוד, קטענו בחדות את המנהג הנורא של "חוסך שבטו שונא בנו",  דברנו אליהם כאל שווים.  וזה הצליח. עובדה: גידלנו דור שהוא טוב מאיתנו, והוא משיב לנו את כבודנו האבוד. דור חכם, סקרן, ערכי, מסתכל החוצה אל החברה ולא רק אל עצמו, אכפתי, מחוייב, מוסרי.


ביום ההולדת שלי ושל בני דורי אני מאחלת לעצמי ולכולנו שהילדים שלנו ישאירו לילדים שלהם מדינה טובה ואחראית יותר. (טוב, ושגם יביאו לנו נכדים קצת יותר מהר).


וחוץ מזה תודה גדולה גדולה לכל החבר'ה המקסימים שכתבו, ברכו, שרו והפתיעו בקבוצת הפייסבוק שנפתחה לכבוד יום ההולדת שלי. ממש מקסים ומרגש, באמת. אם אתם רוצים לראות, הצטרפו לקבוצה דרך הלינק הזה: https://www.facebook.com/events/822448067820682/?ref=1

 

 

יותר ממיליון אנשים עד לרגע זה, שזה מספר מדהים, קראו את הפוסט שלי על הראיון הדוחה עם האנס ארז אפרתי שהיה מאבטחו של הרמטכ"ל. הפוסט צבר גם מספר חריג של שיתופים, תגובות ו-26,561 לייקים, כולם מזדהים לחלוטין. אני מניחה שמה שאמרתי התחבר למה שחשו הרבה אנשים, ועל כן אביא אותו כאן במלואו, למי שלא נחשף אליו בפייסבוק. הנה:


 

אסכם את פרשת הראיון הדוחה והמיותר עם האנס הלא מנומס ארז אפרתי.

קבלנו זמן מסך נדיב והצצה לנפשו העדינה והמיוסרת של אדם שהתנהג כחיית פרא אלימה.

קבלנו לגיטימציה לתוקפן והזדהות עם צערו וכאבו.

קיבלנו יריקה בפרצופה של הבחורה שהותקפה משום מקום באלימות מטורפת, ובפרצופן של קורבנות אלימות מינית בכלל.

קיבלנו את נסלי ברדה, עיתונאית נבונה ומוערכת בדרך כלל, במסע הופעות נרחב שבו היא עוסקת בנושא הכאילו פילוסופי אם ראוי או לא ראוי לראיין פושעים מגעילים ולהפוך אותם לכוכבי פריים טיים, ומסבירה בשפה נפתלת שזה תפקידה כעיתונאית, לשמוע ו"לחקור" (כן, לחקור!) איך זה קורה לאדם "נורמטיבי", "אחד משלנו" "בן טובים".

קיבלנו שוב ריענון למושג מהו "נורמטיבי" "אחד משלנו" ו"בן טובים" (אשכנזי, קצין בצה"ל, עם נפש מורכבת, בניגוד ל"ערס" מצוי שהולך ואונס נשים חופשי ואז הוא פחות מעניין).

קבלנו רמז עבה שאם זה קרה ל"אחד משלנו" זה יכול לקרות לכל אחד. זו גישה מבחילה ומקוממת מהרבה סיבות, אבל בעיקר כי היא מכתימה לחינם את כל הגברים והיא שגויה ומסולפת עובדתית: הרוב הכמעט מוחלט של הגברים לא יתנפלו על אשה כמו בבון משוגע ויאנסו אותה.

קיבלנו עוד ראיון, צהוב צהוב ולא מוסרי, מחופש קלות לראיון נוקב, בסדרה ארוכה ארוכה של ראיונות עם פושעים דוחים, שהפריים טיים הטלוויזיוני לא מתאפק מלהביא, ולא משנה מי המגיש/ה העורכ/ת או הכתב/ת.

קבלנו עוד כמה שנשבעות עכשיו לעצמן שאם זה יקרה להן הן לא יתלוננו לעולם. וזה מאוד מעציב אותי.

ואסיים בקטע מהפוסט שהעלתה הנאנסת דרך פרקליטתה:

"... את הולכת ברחוב בלילה, ופתאום ללא שום התרעה מוקדמת, מישהו גורר אותך בכח לפינה חשוכה, מפשיט אותך, מרביץ בך בעוצמות שבחיים לא הרגשת ומאיים עליך שאם רק תשמיעי קול הוא יהרוג אותך. קשה לדמיין את זה, הא? אז לי זה קרה. לפני חמש שנים יצאתי מדירה של חבר בחושך לבד נכנסתי לרכב של הוריי ובאתי להתניע, ארז אפרתי הופיע בחלון, פתח את הדלת וגרר אותי מתוכו. הוא זרק אותי לבוץ של גדות הירקון, השכיב אותי עם פניי לבוץ, קרע ממני את שמלתי והוריד את גרביוני ותחתוניי, הוא הרביץ בי בחוזקה עד שאיבדתי את ההכרה. ראיתי את המוות בעיניי.

תפסו אותו, עם התחתונים למטה, וזו לא רק צורת דיבור, תפסו אותו עם תחתוניו ומכנסיו מופשלים, אך פה הסיוט לא נגמר. זה לא מנע ממנו להכחיש ולהמציא כל סיפור אפשרי. מאלכוהול מזויף עד למחשבה שאני מחבלת מסוכנת (שהרי הפרוטוקול הצבאי מורה קודם על אינוס המחבלת לפני ניטרולה(...

... תנסו שנייה לדמיין את אחותכם או זוגתכם שוכבת שם בבוץ של גדות הירקון במקומי עם התחתונים למטה שאיבר מינו עליהן, שכל מה שמפריד בינו לבין ביצוע האונס הוא אותו מלאך בדמות מאבטח שהגיע למקום כששמע אותי זועקת. מלח הארץ שלכם ענה למלאך שלי שאני חברה שלו ושהכל בסדר, אני שוכבת ככה בבוץ מרצון. אך המלאך שלי לא הרפה והאנס ברח לו עם תחתוניו מופשלים... בכוחות באמת אחרונים אני כותבת את זה ומקווה שבזעקתי זו יצלצלו הפעמונים במקומות הנכונים..."

ובכן, הפעמונים לא צלצלו.


 

בראיונות הרבים שלי השבוע עסקתי בחשבונות הנפש שאחרי, בספינים על ממשלת האחדות, בהסתייגות שלי מפני ניכוס ה"הצבעה הרציונלית" לעצמנו ומפני הגזענות הסמויה והגלויה במחננו, במה יקרה בתוך מפלגת העבודה, ועוד ועוד. למתעניינים, מוזמנים לצפות ולהאזין בכמה מהראיונות:


"המטה המרכזי" עם נדב פרי בערוץ 10:


ב"ערב חדש" עם דן מרגלית בטלוויזיה החינוכית:


במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2, עם דני קושמרו:



ב"פוליטיקה" בערוץ הראשון עם עודד שחר:


ב"שש עם" עם עודד בן עמי
:


וגם ברדיו, "בחצי היום" עם אסתי פרז ברשת ב של קול ישראל, ועם אראל סג"ל ודרור זרסקי בגלי ישראל
 

העיתונים הכלכלים דיווחו לא מעט על השמחה שאחזה את טייקוני הגז לשמע הבשורה שהליכוד ניצח ושלא אהיה בממשלה. אז לחבר'ה של תשובה ושל נובל אנרג'י אני מייעצת - אל תזדרזו עם השמפניות. עד עכשיו, גם מהאופוזיציה, היו לנו הישגים לא רעים מולכם, מול הכסף הבלתי מוגבל שלכם ושלל יחצ"ניכם, פרקליטיכם, והקשרים שלכם.
לפעמים עם צדיקים בסדום מתוך הקואליציה, לפעמים "רק" עם הציבור ועם ארגוני חברה, צדק וסביבה. נמשיך במאבק למען חלוקת משאבים הוגנת וצודקת לכל אזרחי מדינת ישראל.

 

ולסיום, כמובטח, המשדר המיוחד שהשתתפתי בו במלאת 30 יום למותו של אורי אורבך. שהרה בלאו ואני, בהנחייתה של מוריה לפיד, צפינו יחד בקטעי וידאו של אורי שאפיינו תחנות בחייו, חלק מהם ממש מצחיקים ומעניינים, ודברנו עליו. לצפיה הקליקו כאן:

 

שבת שלום,

שלכם,


שלי

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית