ח'כ שלי יחימוביץ': סימן שעוד לא הגענו/והאופק עוד רחוק/וליבך עודו פתוח/אל ארבעת הרוחות/וצריך להמשיך ללכת/ וצריך להמשיך לצעוד

סימן שעוד לא הגענו/והאופק עוד רחוק/וליבך עודו פתוח/אל ארבעת הרוחות/וצריך להמשיך ללכת/ וצריך להמשיך לצעוד

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

את הדברים האלה כתבתי בבוקר יום רביעי, אחרי שנודעו תוצאות הבחירות. התכוונתי לשלוח את זה רק לכם, אבל בסוף חשבתי על כך שאני רוצה לפנות גם לשותפים לדרך שאינם חלק ממעגלי העשייה והפעילות הציבורית, האידיאולוגית והפוליטית שלנו.

ואכן, במפתיע, 12,595 איש עשו לייק לפוסט הזה, 1,619 הגיבו עליו, 1,264 שיתפו אותו, ו-418,688 קראו אותו. למי שעוד לא קרא, הנה הטקסט המלא:

 

היי חברות וחברים שלי, אין ספק שהתעוררנו לבוקר קשה, למפח נפש ולאכזבה.

זה טקסט פנימי, לקבוצה אידיאולוגית מאוד מגובשת, מהסוג שבדרך כלל אני לא מעלה בפייסבוק, אבל הפעם אחרוג ממנהגי.

ההפסד שלנו מגיע אחרי מאמץ גדול ומשותף שלנו להחליף את השלטון, ולנסות לכונן כאן ממשלה שבה נוכל לפעול ביתר כוח למען חברה צודקת, כלכלה הוגנת, סובלנות, דמוקרטיה ושלום.

במיוחד כואב הלב ודרוש חשבון נפש בשל הקיטון המאוד משמעותי שחל בכוחן הכולל של מפלגות המרכז שמאל הציוניות.

עוד יהיה לנו זמן לחשבון נפש, אבל כבר אני רוצה לומר, שאני מסתייגת מהדיבורים ברוח "להחליף את העם". זה מתנשא, זה טפשי, זה שגוי, זה חסר לחלוטין את האלמנט הכן של חשבון נפש. החובה לשכנע את הציבור בדרך שלנו היא עלינו, ולא על אף אחד אחר. תיקון השגיאות הוא עלינו.

ועוד הערה, על הסקרים. מדובר במפלצת שכבר מזמן הפסיקה להיות עוד מכשיר טכני בעבודה פוליטית, והפכה למולך שכולם סוגדים לו, פועלים לפיו, מדברים לפיו, קובעים לפיו את מצב הרוח של עצמם. די. בואו נחזור לבסיס הפשוט הזה ששמו אידיאולוגיה. האידיאולוגיה שלנו.

לנו, הסוציאל דמוקרטים, זה אולי אפילו קשה יותר. כי המאמץ הזה, שאליו נרתמנו באהבה ובאופן מוחלט, היה כרוך מצידנו בויתורים רבים, ולפעמים באכילת צפרדעים שהן קשות לעיכול בעיקר במישור האידאולוגי.

מותר להיות עצובים היום. זה טבעי ונורמלי. אין צורך להדחיק או להפגין עליצות מדומה.

אבל רגע אחר כך – מחכה לנו דרך ארוכה, שיהיו בה גם אכזבות (וכבר ידענו כאלה), וגם רגעים של נצחונות, הישגים והתרוממות רוח.

אנחנו הולכים בה פשוט כי זו הדרך הצודקת על פי אמונתנו והשקפת עולמנו, ואנחנו מוכנים לחרוש את התלם הארוך.

החשיבות שלכם דווקא מתחדדת עכשיו.

כבר אמרתי: במערכת הבחירות הזאת נאלצתם להתפשר. הסכמתם שלא להדגיש באופן חד את השקפת עולמכם. הבנתם שיש לנו חובה, כדי לעשות הכל למען הנצחון, לשתף פעולה גם עם מי שלא בכל דבר ועניין אנו מסכימים איתם. לייצר כיפה גדולה ומכילה לכל הדומים לנו, בלי לחדד את השונה.

כעת, אחרי שנתנו את כל כולנו באופן העמוק והטוטאלי ביותר לניסיון הזה, אנו נוטלים עלינו שוב את התפקיד של הסמן האידאולוגי החד והברור שמתווה את הדרך הנכונה ונאבק עליה.

זה תפקיד חשוב. אל תזלזלו בו.

ברמה הפוליטית אני מבקשת להדגיש: לא לסכינאות, לא לחתרנות, לא לחשבונאות. אני מתכוונת להמשיך ולדבוק בקו שנקטתי בו עד היום, להוסיף ולהתייצב לימינו של יצחק הרצוג, ולהוביל יחד עימו, במאמץ משותף ובחברות, אופוזיציה חזקה ועתירת הישגים.

אאחל הצלחה לראש הממשלה הנבחר בנימין נתניהו, ואסיים בדברים של יגאל אלון שהשבוע מלאו 35 שנים למותו, מתוך "כלים שלובים":

"אני מאמין בכוח המניע של רוח האדם ונחישות רצונו.

אני מאמין בעוצמה הטמונה בשאיפה, שאיפת היחיד ושאיפת האומה, שאיפה המולידה חשיבה רציונאלית, זו המדרבנת את כוח הרצון ואת המעשים הדרושים להגשמתן של שאיפות.

המציאות העגומה והסכנות האורבות בעתיד מחייבות את התלכדותם של כל הכוחות הבונים והיוצרים בעם סביב תנועת עבודה מאוחדת למעשה של שיקום עצמי, לאומי וחברתי, אשר יחזירנו אל דרכה של הציונות השורשית.

אם זו אוטופיה - אני אוטופיסט. אוטופיה בת הגשמה, אני מאמין."

אז הרימו את הראש וזקפו את הגב, כי מחכה לנו ים של עבודה!

 

אחסוך לכם במייל הקצר הזה את התמונות האופטימיות מיום הבחירות, את הראיונות הרבים לפני הבחירות וגם את הראיונות שלי באולפנים בליל המדגם. עוצמת הפער בין התקווה לתוצאות הופכת את זה לזריית מלח על הפצעים. הנה כמה מהראיונות שלי החל מהבוקר שבו התבהרו התוצאות, יש בהם גם אמירות פוליטיות וגם ראשיתו של חשבון נפש, למתעניינים, האזינו וצפו:

 

ברדיו - בתוכנית הבוקר של גלי צה"ל, עם רזי ברקאי ואילנה דיין ועם הכתב הפוליטי עידו בנבג'י אתמול, וב"משעל על הבוקר" ברדיו ללא הפסקה עם ניסים משעל ורינה מצליח הבוקר.

 

אתמול באולפן הבחירות של חדשות 2, בשש עם עודד בן עמי:

 

אתמול באולפן Ynet עם אטילה שומפלבי (ונחמה דואק ושמעון שיפר)

 

במהדורת החדשות של ערוץ הכנסת עם עידו פוס:

 

באולפן מבט אתמול, עם יעקב אילון:

 

זהבה גלאון יו"ר מר"צ החליטה לפרוש אחרי שחשבה שמפלגתה קבלה רק ארבעה מנדטים. אני מודה שהתקשרתי אליה והפצרתי בה שלא לעשות את זה, ולא הייתי היחידה. אסור לנו לאבד אנשים כל כך טובים ומסורים. מרצ קבלה בסוף חמישה מנדטים, וזהבה חזרה בה ונשארה. הנה מה שכתבתי לה:

הי זהבה יקרה, זאת שלי. שמחה שאת נשארת, את מנהיגה חשובה, אמיצה ואידיאולוגית, ואני אוהבת ומעריכה אותך.

באופן אישי עשיתי כל שביכולתי כדי שההתחזקות שלנו לא תהיה על חשבון מרצ, שהיא מפלגה חשובה ביותר לשמאל הציוני, עם ח"כים משובחים.

אני חושבת שבנסיבות שנוצרו, חמישה מנדטים זו תוצאה מעולה, ומאוד מאוד רווח לי שבסופו של יום בחרת להישאר בכנסת ובהנהגת מפלגתך.

הרבה עבודה מחכה לנו, בהצלחה, יקירתי.

 

וקצת נעמי שמר לסיום:

- אתה רואה דקלים?
- דקלים איני רואה!
- אתה רואה גמלים?
- גמלים איני רואה!
- אולי לפני עיני לרגע צל עבר -
איני רואה דבר, איני רואה דבר!

סימן שעוד לא הגענו
והאופק עוד רחוק
וליבך עודו פתוח
אל ארבעת הרוחות
וצריך להמשיך ללכת
וצריך להמשיך לצעוד
והדרך עוד מושכת
ארוכה     

מגיע לכם לנוח קצת. שיהיה סופשבוע נעים ושליו,

שלכם,

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית