ח'כ שלי יחימוביץ': התאום השמימי שלי, אורי אורבך ז"ל. כשאולפן טלוויזיה הופך לסביבה שוביניסטית אלימה. מה אכלו במעון רוה"מ? סטייק קרנפים? ביצי דינוזאורים? בואו להיפגש אתי. על הקול של יצחק הרצוג, ועוד...

התאום השמימי שלי, אורי אורבך ז"ל. כשאולפן טלוויזיה הופך לסביבה שוביניסטית אלימה. מה אכלו במעון רוה"מ? סטייק קרנפים? ביצי דינוזאורים? בואו להיפגש אתי. על הקול של יצחק הרצוג. המנהיגות החדשות: חילופי נשי בצוות שלי, אוריה כספי עוזבת, אור זמיר נכנסת. תכירו

 

 

 

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

חבר ותיק שלי שמאוד אהבתי, אורי אורבך, מהבית היהודי, נפטר השבוע. אני מסתובבת כל השבוע הזה עם עצב גדול, מחנק בגרון, ולא מעט דמעות. יודעת שמבחינתכם עשוי להיות משהו מבלבל בעובדה שבשבוע כל כך פוליטי וטעון, ערב בחירות שהופכות לקרב של ממש, אני פותחת את הניוזלטר בדברים על חבר שבא מהצד ההפוך לחלוטין של המפה הפוליטית. אבל מבחינתי זה לא מבלבל בכלל. המקום שיש לאורי בלב שלי הוא מאוד גדול, וחלל נפער במקום הזה. 

 

 

 

הביצה והתרנגולת של אורי. אם נגזר עלינו לנהל קרבות אידיאולוגיים ופוליטיים על דמותה של הארץ הזאת, הלוואי ונעשה זאת תמיד מול אנשים כמו אורי. חכם, טוב, ישר, הגון, נטול גינוני כבוד, ואחד האנשים הכי מצחיקים שפגשתי אי פעם.  סופר, משורר, עיתונאי, שליח ציבור במובן העמוק של המלה. "עכשיו אני מבין למה התכוונת", אמר לי אחרי שנכנס לפוליטיקה, שלוש שנים אחרי. "להיות עיתונאי זה להיות תרנגולת שמטילה ביצה. להיות פוליטיקאי שאכפת לו זה כבר להיות תרנגולת שנותנת את הבשר שלה". זה אולי מוזר, אבל חוץ מהמחלוקת העמוקה והרת הגורל על סוגיית הפתרון המדיני, הסכמנו על הכל. כלכלה, חברה, נקיון כפיים. חשבנו אותו הדבר על דברים קטנים וגדולים כאחד, על בני אדם שהכרנו.

אורי ואני נולדנו באותה שנה, באותו חודש, באותו יום, באותה שעה. שנינו ממש לא חסידי אסטרולוגיה או תאוריות ניו אייג' למיניהן, אבל בכל זאת הרגשנו שהגורל קושר בינינו, שמסלול החיים שלנו דומה. יש לי תחושה קשה של אי צדק וחוסר הגיון על כך שהמסלול של אורי נגדע כך. שנפטר ביסורים כאלה. הוא נפטר ממחלת דם שהחלה מזיהום במרפק. בהלוויה שלו ספד לו העיתונאי עמית סגל, ואמר שצחוק הגורל שזה קרה לפוליטיקאי עם הכי פחות מרפקים. ואילו לי יש כאבים חזקים במרפק מהרגע שאורי נפטר. לפני כמה שנים עשה העיתונאי ינון מילס כתבה נרחבת לערוץ 10 על תאוריה בדבר "תאומים שמיימיים". אנשים שנולדו באותו זמן והמשותף ביניהם.  אורי ואני הסכמנו להתראיין לכתבה, סתם בשביל הקטע, לא כי האמנו בזה לרגע. הנה הפוסט שהעליתי השבוע בפייסבוק עם הכתבה, וכאן הקליקו לכתבה באתר:

 

 

וזה השבוע, בשבעה במודיעין. עם מיכל אשתו המדהימה, ועם  רוה"מ נתניהו ומאיר כהן מיש עתיד. 

 

 

ראיונות שלי על אורי השבוע, בגל"צ אצל יעל דן, ב"אולפן פתוח" בערוץ הכנסת עם אורית לביא-נשיאל, אצל אראל סגל בערוץ 20, אצל בן כספית ואריה אלדד ברדיו ללא הפסקה.

 

דו"ח המבקר. מה לעזאזל הם אכלו שם במעון ראש הממשלה? קורנפלקס עם חלב דולפינים? חביתה מביצי דינוזאור? סטייק מבשר קרנפים? שימו לב שנתניהו הצליח להכפיל את ההוצאות השנתיות במעונו על אוכל וארוח, לסכום של חצי מליון שקלים. להכפיל! פי שתיים! פי שתיים מאולמרט, ברק, שרון ז"ל - שגם הם לא היו ידועים בסגפנות יתר, בלשון המעטה.

מה הכי דוחה? הבזבזנות המופקרת על חשבון גוו השחוח של הציבור? ההתעמרות בעובדי המעון? העובדה שהם אולצו לשלם מכיסם על קניות שהצטוו לעשות, ואף אחד לא החזיר להם את הכסף? העובדה שחשמלאי הוזמן ביום כיפור? 

 

 

בעיני הכי חמור, ואולי גם קוו פרשת המים, שגרם לתפנית השבוע בסקרים, להחלשות הליכוד ולהתחזקות שלנו כתוצאה מכך - הוא ההתנערות הכל כך לא מכובדת מאחריות. מי אשם? רק לא נתניהו.  קודם הסרטון המביך עד אימה עם מושיק גלאמין. "אני חייב ללכת לעבודה אבל אשתי בטח תשמח להראות לך" - גם שוביניזם, גם התנערות מאחריות וגלגול שלה לעבר אשתו. שהיא תהיה כליא הברק לביקורת. שהוא יצא נקי. ואחר כך מסיבת העיתונאים ההזויה נגד אב הבית מני נפתלי. כולם אשמים. רק לא הוא. ממש מנהיג למופת. הנה הסטטוס בפייסבוק, והקליקו כאן לפוסט המלא באתר:

 

 

"אפשר תרומה למשפחה נזקקת שגרה בדיור הציבורי?" צפו בסרטון מאוד מוצלח שעשו החבר'ה הצעירים שלנו, בכיכובם של קים לביא, תומר פינס ועידו שטסל.

 

 

הקליקו על התמונות לצפייה בכמה ראיונות שלי אחרי פרסום הדו"ח:

במבט בערוץ הראשון עם יעקב אילון:

 

 

בערוץ 2 בשש עם רינה מצליח:

 

 

בוואלה עם הילה קובו:

 

 

וגם ברדיו: בגלי צהל עם ירון וילנסקי, ב"בחצי היום" עם אסתי פרז ברשת ב', ב"חמש בערב" ברדיו ללא הפסקה עם בן כספית ואריה אלדד.

 

ועכשיו למה שהיה אמור להיות עוד דיון בדוח המבקר, והפך לזירה אלימה ומגעילה במיוחד, שאותה נאלצתי לעזוב.

 

 

בפעם הראשונה בחיי יצאתי מאולפן באמצע שידור, אחרי שהאולפן הפך לסביבה אלימה. תהום פעורה בין קטטה דוחה, עמוסה ברכילויות על שרה נתניהו, ובין דיון ערכי על ראש ממשלה המבזבז כספי ציבור (פי שניים מקודמיו!) וחי חיי קיסר בעודו מתעמר בעמו. הוזמנתי לראיון מול השר ישראל כץ, יחד עם העיתונאי דן מרגלית. בהחלט הגיוני. בפועל מצאתי את עצמי נבוכה ותקועה בקטטה עמוסת אלמנטים שוביניסטיים, גם בתכנים, גם בידיים שעפו לעברי, בין רוני מאנה וישראל כץ, בלי שום רצון או יכולת לקחת בזה חלק. מה עושים? הולכים.
זה לשון הסטטוס שהעליתי השבוע בפייסבוק, בבוקר יום ד', אחרי שיצאתי באמצע שידור מאולפן תוכנית הבוקר של רשת בערוץ 2, עם אברי גלעד והילה קורח. נדהמתי מכמות התגובות שקבלתי. כנראה שהמעשה הזה שלי (שנעשה מחוסר ברירה. פשוט אי אפשר היה להמשיך ולשבת באולפן) שיחרר איזה פקק של מיאוס ו"עד כאן". מיאוס מסיטואציות מבזות ונמוכות, שמרדדות, משטחות ומבהמות את הדיון בסוגיות הכי יקרות לליבנו. לסטטוס הזה יש עד עכשיו 20,401 לייקים, 1,629 שיתופים, 2,795 תגובות, 928,512 אנשים נחשפו אליו ו341,251 צפו בקטע שהעליתי מתוך ההתרחשויות באולפן. הכנסו לכאן לסטטוס ולסרטון, והקליקו כאן לסרטון בלבד: 

 

 

 

הנה מה שאמרו על זה הבוקר יעקוב ברדוגו ואיתן ליפשיץ בתוכניתם "מחשבות בע"מ" שמשודרת בכל בוקר ששי בגל"צ (תוכנית ממש טובה שאני מאזינה לה בקביעות), והנה עוד חלק מהרבה מאוד תקשורת שהיתה בנושא.

 

חילופי נשי בצוות שלנו. אוריה כספי העוזרת הפרלמנטרית שלי, המופלאה והיחידה במינה - עוזבת למרבה הצער את התפקיד. אוריה היא שותפתי לדרך זה שנים, מנהיגה נחושה וכריזמטית בזכות עצמה, ובן אדם אידיאולוגי ומקסים.
כל אוהביה הרבים - לא לדאוג, אוריה ממשיכה להיות חלק מאתנו ובשר מבשרינו. אוריה גדלה ברמת ישי (היא גם מזכירת הסניף שם...), סטודנטית למשפטים באוניברסיטת חיפה, סוציאליסטית, פעילה פוליטית וחברתית. לפני שעבדה אתי הדריכה במרכזי נוער ובמוזיאון בית יגאל אלון, והייתה פעילה בכוח לעובדים ובתא אופק חיפה. אוהבת לטייל, לראות חדשות, לשמוע מוסיקה ולקנות בגדים (ממש יפים) בחנויות יד שנייה.
האני מאמינה שלה: "אני מאמינה בכוח וביכולת של בני אדם לשנות את המציאות שבה הם חיים. אני מאמינה שהמציאות שאליה עלינו לשאוף היא יצירת חברה שוויונית מבחינה חברתית כלכלית, מגדרית, עדתית וכלפי המיעוטים שחיים בקרבנו."  הנה אוריה:

 

 

והפלג הצפוני שלנו ממשיך לשלוט: אור זמיר התותחית, יו"ר המשמרת הצעירה של מחוז חיפה במפלגת העבודה,  מחליפה את אוריה.
גם אור היא שותפה ותיקה, מסורה ואפקטיבית לדרך. במקור היא מכרכום, הייתה במכינת רבין, שרתה ארבע שנים כמ"פ טירונים בבסיס מחו"ה אלון, וחזרה להדריך ברבין.  בשנתיים האחרונות היא עבדה  כרכזת הבוגרים של המכינה. סטודנטית למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, ולפני שנבחרה ליו"ר המשמרת הייתה מזכירת תא אופק שלנו באוניברסיטה. היא חברה בקהילה שיתופית שחיה בשכונת הדר בעיר - קהילת "כרמל", ובת זוג של אודי קלוו ("הנפלא" היא מציינת).
האני מאמינה של אור:

"כי עוד נפשי דרור שואפת,

לא מכרתיה לעגל פז,

כי עוד אאמין באדם,

גם ברוחו, רוח עז." 

בהצלחה אורזה! והנה היא איתי ועם יאיא:

 

 

גאים לא מתנצלים. גאווה גדולה, זה מן הסתם מה שחשים עכשיו ההורים הגאים והגאות של התיכוניסטים שקמו מול ההומופוביה של הבית היהודי. קודם זה היה יובל, שקם מול בנט בפאנל בחירות שגרתי בבליך, בחולצה עם הכיתוב "יש לי שתי אימהות ואני לא מתנצל", ויומיים אחריו רואי, שקם מול ינון מגל באורט גבעתיים, בחולצה עם "אני בן לשני אבות ואני לא מתנצל".

אותי זה מרגש. שיש דור מקסים כזה של ילדים להורים הומואים ולסביות. יש לי לא מעט חברים הומואים ולסביות, חברים של שנים שאני חווה אתם הכל. הם התבגרו בתקופה של פחד ובושה. היציאה מהארון היתה כרוכה ביסורים רבים ולעיתים בנתק מהמשפחה. הם נלחמו על זכויות בסיסיות, על הזכות להיות הורים, והיו להורים נהדרים וקשובים.

ההורים נלחמו על עצם הזכות להביא אותם לעולם, ועכשיו הילדים הם אלה שנלחמים על הזכויות של הוריהם באומץ ובחן, בלי לעשות חשבון, בגאווה ובאהבה.

זה מרוץ שליחים בין דורי, שבו דור נטול פחדים נוטל את המקל מהוריו וממשיך במרוץ המפרך לשוויון, לקבלה ולנאורות. לסטטוס המלא שפרסמתי השבוע הקליקו על התמונה של רואי מימרן ויובל פרייברג רחמים:

 

 

ממה ביבי מפחד ומדוע הוא מסרב להגיע לעימות עם מועמד המחנה הציוני לראשות הממשלה יצחק הרצוג? צפו בפגוש את העיתונות:

 

 

"הסיבה היחידה שאתם מתלבטים אם לבחור בי היא הקול שלי". אני ממש אוהבת את הסרטון הזה של הרצוג, שעשה יורם לוי מנהל הפרסום והקריאטיב המוכשר של הקמפיין. הוא גם משמיע טיעון מאוד חשוב על מהות ולא על דברים טפלים, והוא גם מצחיק:

 

 

ועוד יותר מצחיקות הוריאציות שרצות ברשת על התשדיר הזה, הקליקו על הקישורים: הוריאציה של יואב רבינוביץ והוריאציה של עמרי אנג'ל.

 

זה שאלון קצרצר שעשו אתי במעריב:

 

 

כמה מהאירועים הפתוחים שאשתתף בהם השבוע, ושאתם בהחלט מוזמנים לבוא אליהם ולהביא חברים ומשפחה:

מחר, מוצא"ש, בשוהם:

 

 

ביום א' הופעה משותפת עם ציפי לבני, בחדרה, הנה האירוע בפייסבוק והנה הפרטים:

 

 

ביום שני הקרוב, בסמינר הקיבוצים, ארוע של החוג לשינוי מוניטרי במפלגת העבודה, לאירוע בפייסבוק, והנה פרטים:

 

 

עוד אירוע ביום חמישי, שעה: 20:00 בחדר האוכל של קיבוץ גן שמואל מיועד לכל תושבי האזור, פרדס חנה והסביבה, איש קשר: אביעד סיני: 052-3278091

 

ולסיום, רבים מכם (ובמיוחד האלוניסטים היקרים שבכם) מכירים את המכתב הזה, ששיגר  חבר הקבינט המדיני בטחוני שר החינוך יגאל אלון למשרד האוצר, אבל נוכח אירועי מעון ראה"מ הוא בכל זאת מואר באור חדש: 

 

 

סופשבוע חמים  שיהיה לכם, תיהנו מהסופה, תתלבשו חם, תאכלו הרבה מרק ותשלחו תמונות.

 

שלכם,

 

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית

התאום השמימי שלי, אורי אורבך ז"ל. כשאולפן טלוויזיה הופך לסביבה שוביניסטית אלימה. מה אכלו במעון רוה"מ? סטייק קרנפים? ביצי דינוזאורים? בואו להיפגש אתי. על הקול של יצחק הרצוג. המנהיגות החדשות: חילופי נשי בצוות שלי, אוריה כספי עוזבת, אור זמיר נכנסת. תכירו