ח'כ שלי יחימוביץ': ראש ממשלה מצייץ. הסיפור שלא יאמן: החייל הדרוזי שהיה קורבן לאלימות גזענית בפאב הוא נכדו של מנהיג גיוס הדרוזים לצה"ל. עוד מעלילות האופניים שלי. והסבירו: מי שרוצה לסייים את עידן נתניהו חייב להצביע למחנה הציוני בהנהגת הרצוג. כל הצבעה אחרת היא בזבוז קול

ראש ממשלה מצייץ. הסיפור שלא יאמן: החייל הדרוזי שהיה קורבן לאלימות גזענית בפאב הוא נכדו של מנהיג גיוס הדרוזים לצה"ל. עוד מעלילות האופניים שלי. והסבירו: מי שרוצה לסיים את עידן נתניהו חייב להצביע למחנה הציוני בהנהגת הרצוג. כל הצבעה אחרת היא בזבוז קול

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

ראש ממשלה מצייץ. שבוע אחרי ש-140 עובדי תרכובות ברום מצאו הודעת פיטורים מודבקת לדלת ביתם, ורק אחרי שחברי ליכוד מכי"ל (שברום היא חלק ממנה) שרפו את תעודות החבר שלהם בליכוד, החליט ראש הממשלה נתניהו לפעול ביד קשה נגד הפיטורים: הוא צייץ בטוויטר. כך נקבעו שיאים חדשים של אטימות, ציניות ושרלטנות. הנה הציוץ של ביבי בטוויטר, עם התשובה שלי, ועם האינטרפרטציה של אטילה שומלפבי בוינט:

 

פשוט חזירים. 1.7 מליון ש"ח בחודש מרוויח מנכ"ל כי"ל סטפן בורגס. 4.7 מיליארד דולר הרוויחה החברה בחמש השנים האחרונות. 10 מיליארד שקל בונוס חילקו לעצמם בעלי המניות. ומי מפריע להם? 140 עובדים מצוינים ומסורים, שאין לאף אחד טענה על הביצועים שלהם. הם לא איחרו לעבודה, התפוקה שלהם לא ירדה, והשירותים שלהם הכרחיים ורווחיים כתמיד.

הדבר היחיד שקרה הוא שכיל החליטה להפעיל לחץ על הממשלה ועל הח"כים, לנהל מלחמה נגד המדינה, ונגד דו"ח ששינסקי שקרא בצדק להגדיל במעט את שיעור המס שמוטל עליהם, כדי שיעבירו קצת מהרווחים הדמיוניים שלהם לאזרחי ישראל. רווחים שמקורם מהפקת משאבי טבע ששייכים לכולנו. וכל זה קורה עוד לפני שמישהו התחיל בכלל ליישם את מסקנות ששינסקי! סתם כדי לאיים. לקריאת הפוסט המלא באתר, לסטטוס בפייסבוק, כאן למטה תמונות מהמפגש עם העובדים באוהל המחאה שהקימו מול משרדי ההנהלה בבאר שבע.

הקליקו על התמונה הראשונה לצפייה בדברים שאמרתי להם:

 

הנה גם ראיון בעניין הזה אצל יעל דן בעושים צהריים בגל"צ (כולל פתרונות ומה צריך לעשות), אצל אודי שכטר ברדיו קול הים האדום, הסיקור בוינט, ועוד תקשורת.

 

והוא בכירבולית. אוכל פופקורן. ומול גל הפיטורים בדרום, וכל מה שמתרחש כאן בחיים האמיתיים, אני חושבת שתמונת נתניהו בכירבולית, במיטה, אוכל פופקורן, אומרת הכל. צפו:

 

וכעת אספר לכם סיפור מדהים, על סבו של ראזי חוסייסי, לוחם גולני הדרוזי, שהוכה אחרי בילוי בפאב רק משום שדיבר ערבית. השבוע הלכתי לבית החולים רמב"ם בחיפה, לבקר את ראזי. בתמונה כאן אני אתו ועם אמא שלו:

 

אני חברת משפחה. מכירה היטב את בן דודו של ראזי באדי חסייסי ואשתו בהא, ואת דודו של רזי פואד, אבא של באדי. לבית החולים באתי עם פואד ובאדי, ושם נזכרתי בגזיר עיתון ישן שראיתי בביקור אצלם בבית לא מזמן. המאמר סיפר על הסבא, באדי חסייסי, שהגה את רעיון גיוס הדרוזים לצה"ל. שאלתי על הקשר, והם אמרו – כמובן, זה סבא של ראזי.

וכך, בבית החולים, אחרי ניתוח מסובך שבו נוסרה הגולגולת שלו כדי להגיע לארובת העין שרוסקה באבן – בידי גזענים יהודים – רק משום שדיבר ערבית – שוכב נכדו החייל של מי שכרת את הברית בין הדרוזים ובין צה"ל. וגם... היה חבר תנועת החרות. הליכוד של היום.

שלא יהיו אי הבנות, גזענות היא גזענות היא גזענות, והיא דוחה ומסוכנת תמיד, בין אם הקורבן שלה שירת בצה"ל ובין אם לא. אבל הסמליות כאן זועקת לשמיים, והיא נשמעת כמו צחוק חלול ומר על התביעה מערביי ישראל ל"נאמנות". כי גם כשהנאמנות היא מוחלטת, שכרה הוא אלימות גזענית. רק משום שדיבר ערבית. המשטרה, אגב, שיחררה מייד את התוקפים אך שבה ועצרה אותם בגלל הפרופיל הציבורי הגבוה של הפרשה. מקווה שאף אחד מהם לא יקבל הנחה.

והנה, הכתבה על סבא של ראזי ובאדי, אחרי מותו, ב–1968, בידיעות אחרונות:

 

בתמונה הזאת ראזי מראה לי מה היה הסטטוס האחרון שהעלה בפייסבוק לפני האירוע האלים:

 

"לא משנה העדה, היום זו כבר עובדה, אנחנו זה הדור הבא", כתב ראזי:

 

עוד כמה ראיונות השבוע: ראיון מעט שונה ברדיו לב המדינה אצל שני אנשים שאני אוהבת: רון כחלילי ומרגלית צנעני. על פוליטיקה, על מזרחיות, על ההזדהות שלי עם השיח המזרחי, על הצבעה זהותית ועדתית, וגם על מפוטרי כי"ל ש"מאשימים" אותם שהרוויחו טוב, (מה, אסור לאדם עובד להרוויח טוב? הוא צריך להתבייש בזה? רק כשהוא ממש עני וממש בשולי החברה, או במקרה הטוב הוא עובד קבלן ב-23 שקלים לשעה, רק אז הוא יזכה לחמלה?); ראיון אצל אריאל ברמן ברדיו קול חי, על חוק שוטף+30 לעצמאים, שאני מקדמת כבר כמה שנים; וראיון לישראל בוחרת, על מערכת הבחירות, הרצוג ונתניהו ראש בראש, על הקמפיין, ועל כך שהחיים זה לא קמפיין. לצפייה הקליקו:

 

הנאום המתוכנן בקונגרס והפטריוטיזם המזויף של נתניהו. מי שבכל בוקר קם, ממציא ספין חדש, ואומר - לעזאזל המדינה, המדינה זה אני, והעיקר שאשאר במעון ראה"מ הוא כל דבר חוץ מפטריוט. נתניהו נוהג להתרברב שכשהוא מדבר העולם מקשיב, אבל עכשיו ברור שהוא יכול לנאום ולדבר אל הקיר והעולם מפנה לו עורף. נשאר לו לביים שיחות עם האמריקאים בתשדירים. מתברר שדווקא כשהרצוג מדבר, בשקט, העולם מקשיב. סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן שהודיע שיחרים את נאום נתניהו בקונגרס, העדיף לפגוש את הרצוג בועידת הבטחון במינכן. הגשר היחיד כעת לתקשורת תקינה והרמונית בזירה הבינלאומית הוא בחירתו של הרצוג לראשות הממשלה. מדינת ישראל זקוקה כאוויר לנשימה לתמיכה בינלאומית ובוודאי לתמיכת ארה"ב. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ראש ממשלה שמסכן את המדינה ואת בטחונה בעבור בונוסים פוליטיים פנימיים. קצת שפיות שתהיה כאן.

וחידה: מי אמר על נסיעת ראש הממשלה לוושינגטון ערב בחירות: "זה דבר מדהים ומשעשע. יש בו גם משהו פתאטי, אני מוכרח להגיד. ראה"מ מרגיש כנראה שאין לו תמיכה, הוא מבין שהציבור כנראה רואה דרך כל התרגילים האלה. הוא חושב: 'טוב, נעשה איזו קונטרה אחרונה. ניסע לוושינגטון...הכל למען הבחירות." פתרון החידה: נתניהו על פרס. וזה על סתם נסיעה. לא נסיעה שהטריפה את האמריקאים כמו זו של ביבי עכשיו. צפו:

 

והנה ראיון על הנסיעה, על האיום האיראני, ועל הבחירות אצל אריה גולן במשדר הבוקר של רשת ב' של קול ישראל.

 

גם פרס ישראל שועבד לצרכי בחירות. זו לא רק הנסיעה לארה"ב. לנתניהו אין בעיה להזיק למדינה לטובת כל ספין בחירות. בהופעה שלי היום בשבתרבות ברמת ישי (וכבוד לראש המועצה עופר בן אליעזר שארגן אירוע מרשים ורב משתתפים), אמרתי שהחלטת היועץ המשפטי לממשלה שעל נתניהו להפסיק לעסוק מיד בנושא היא סטירה מצלצלת בפניו של נתניהו וכל מי שזינקו לגונן על הצעד המחפיר צריכים כעת להתבייש בהתנהגותם. גם כאן, בדיוק כמו בנסיעה לקונגרס, פגע נתניהו במוסד תרבות לאומי, יקר וחשוב, שהיה עד כה בלב הקונצנזוס הישראלי והשתמש בו בציניות ואלימות, תוך ביזוי הדמוקרטיה, לתועלת הקמפיין בלבד. בכך הוא שיעבד שוב את טובת המדינה לשיקוליו הפוליטיים הצרים.

שימו לב והשתמשו במסר הזה: מי שרוצה להחליף את ביבי חייב להצביע למחנה הציוני. לשאלת המנחים בשבתרבות אלי לוי ויוסי מזרחי, על דשדוש בסקרים, עניתי: "לדברים טובים מתרגלים מהר. הרצוג ייצר כאן סיטואציה פוליטית מדהימה ונדירה שבה המחנה הציוני והליכוד הם ראש בראש בקרב צמוד על הרכבת הממשלה. לו היינו יושבים כאן לפני חודשיים ואומרים את המספרים האלה היה קל לחשוב שאנחנו הוזים. מי שלא רוצה בנתניהו כראש ממשלה, ומאמין שיש להחליף את הממשלה בממשלה שתספור את האזרחים ותפסיק את ההתדרדרות החברתית, הכלכלית והביטחונית צריך להצביע למחנה הציוני. גם אם נקבל מנדט אחד יותר מהליכוד אני סומכת לחלוטין על הכישורים הפוליטיים של הרצוג ועל תבונתו ויכולתו לכנס יחד מפלגות שונות לכלל קואליציה שהוא עומד בראשה. לצורך כך, הציבור חייב להבין שאסור לבזבז קולות על מפלגות אווירה שממילא ישבו בממשלת הרצוג, ולתת בידי המחנה הציוני מספיק מנדטים שיאפשרו לנשיא המדינה לקרוא אליו את הרצוג ולהטיל עליו את הרכבת הממשלה.

 

ממשיכה לטפל בסוגיית הגז הטבעי. השבוע דווח שיו"ר המועצה הלאומית לכלכלה קנדל ימליץ להטיל פיקוח על מחירי הגז ברמתם הנוכחית. על כך אני אומרת:  כל עבודתה של הועדה הזו איננה חוקית - לנתניהו וקנדל אסור לכבול את ידי הממשלה הבאה ולקבל החלטה כה משמעותית וארוכת-טווח בתקופת ממשלת מעבר. נתניהו התחבא מתחת לכסא במשך שש שנים, ונזכר בגז הטבעי רק כשהמונופול של חברו תשובה בסכנה. פניתי ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיאסור על צעדים משמעותיים בעניין בטרם הבחירות, ובמידת הצורך אפנה גם לבג"צ. לגבי ההחלטה המסתמנת להטיל פיקוח ברמת המחירים הנוכחית - מדובר באיוולת חסרת כל הגיון. מדובר במחיר מונופוליסטי מופרז, ובמתח רווחים מופקע שאין לו אח ורע בעולם. אין דבר שתשובה ושותפיו רוצים יותר מפיקוח במחירים האלו. הנה תקשורת בעניין.

 

פסילת חנין זועבי וברוך מרזל. המחנה הציוני, כידוע, תמך בפסילה. עמדתי שונה, והיא שיש להתנגד הן לפסילת חנין זועבי והן לפסילת ברוך מרזל. להשקפתי אין כאן שאלה של ימין ושמאל, אלא שאלה של עקרונות דמוקרטיים בסיסיים. זו היתה עמדתה של מפלגת העבודה כשעמדתי בראשה, ולא שיניתי את עמדתי.

דמוקרטיה נבחנת דווקא כשהיא מאותגרת ע"י עמדות קיצוניות ומקוממות ואפילו מסוכנות. אם השניים, או כל נבחר ציבור אחר, יעברו על החוק – הם פשוט יועמדו לדין. יש שופטים בירושלים. הדמוקרטיה שלנו חזקה ובטוחה בעצמה מספיק כדי להכיל שוליים קיצוניים.

כך סברו גם ליכודניקים נאורים כמו מנחם בגין ז"ל, או נשיא המדינה רובי ריבלין במהלך שנותיו הרבות כחבר כנסת (וזו אחת הסיבות לכך שתמכתי בו לנשיאות). דברתי על זה גם הרצוג וגם עם לבני במהלך השבוע האחרון. אני בהחלט מבינה את השיקולים הפוליטיים, ולחלוטין מקבלת את סמכותו של הרצוג כיו"ר המפלגה להכריע בעניין. אבל מכייוון שמדובר להשקפתי בקוו פרשת מים מאוד חד ועקרוני, חשוב לי להבהיר את עמדתי.

האזינו לראיון שלי בתוכנית "בחצי היום" ברשת ב' עם אסתי פרז, על פסילת זועבי, על ההתחמקות של נתניהו מהעימות עם הרצוג, ועל ההשתוללות של נתניהו בעניין פרסי ישראל.

 

יאיר ניצני ריאיין אותי בגל"צ ראיון ארוך ומצחיק מאוד על האופניים שלי שנגנבו ("איך קשרת אותן? עם כבל?"). מוזמנים להאזין כאן. והנה סלפי שלי מאתמול עם האופניים החדשים. כלומר לא חדשים, משומשים, ב-300 שקל. הצילום מהחוף בתל אביב בשיא הגשם. וכן זו היתה שגיאה להגיע לפגישה עם אופניים מול רוחות של מאה קמ"ש. לעומת זאת בדרך חזרה מיפו לתל אביב הרוח דחפה אותי וזו היתה רכיבה מדהימה שבה לא היה צריך בכלל לדווש.

 

מפגש לקראת בחירות אתמול בערב, עם חברים בחוג הגאה שלנו, בהנהגת נועה גולני וניב סוניס. היו לא מעט חברים חדשים לגמרי, כולל ליכודניק אחד, שהבין שהמאבק לשוויון הקהילה הגאה לא יכול לטבוע בים של לאומנות וגזענות, והוא חלק ממאבק רחב יותר לשוויון בין בני אדם.

 

שבוע טוב שיהיה לנו,

 

שלכם,

 

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית