ח'כ נחמן שי: השבוע שהיה כך היה: געגועים לרבין

השבוע שהיה כך היה: געגועים לרבין


9.11.2014

חברות וחברים,

 

זה היה שבוע שכולו יצחק רבין, לא רק האזכרה והזיכרונות, אלא גם העבר וההווה שחוברים ביחד. הקרב על ירושלים, שהכריז ראש הממשלה בשבועות האחרונים, נועד לקדם קודם כל את סיכוייו לזכות בבחירות הקרובות ובדרך ליו"רות של הליכוד. בין לבין קרב זה, ששותפים לו קיצונים פלשתינאים הנאבקים על מעמדם בהר הבית ובירושלים , הוא מסוכן ביותר ומביא את ירושלים לידי פיצוץ גדול, שאת מימדיו קשה לתאר...

 

אני ירושלמי. לירושלמים לא צריך לומר מה זו אינתיפאדה, הם מרגישים אותה בחושים החדים שלהם, באירועים הקטנים שמתקבצים מקו התפר של השכונות המעורבות ועד לאגן הקדוש. זה מה שקורה עכשיו. נתניהו בדרכו ובאופן שיטתי מנסה לפרוט על הנימים הלאומיים והדתיים ביותר. הוא גייס לנאומיו ביום הזיכרון לרבין דברים שרבין אמר על ירושלים. אבל הציטוטים היו סלקטיביים, כי רבין, אותו רבין, גם נשא את ישראל על חזון השלום, ניהל משא ומתן עם הפלשתינאים ועם הסורים וכרת שלום עם ירדן. נתניהו ורבין לא עומדים באותו מקום ככל שמדובר ביוזמה מדינית ובאומץ לממש אותה. יו"ר העבודה, יצחק בוז׳י הרצוג הבליט זאת גם כן בנאום מצוין במליאת הכנסת. בנושא זה דיברתי ביומן הבוקר של רשת ב' (דקה 1:27:30) ובYNET.

 

מכל האזכרות, המרגשת הייתה דווקא של מה שקרוי ה"מחנה". קבוצת הנאמנים והנאמנות של רבין שהלכו איתו בדרכו הפוליטית ונאבקו ביחד עימו כדי להבטיח את מנהיגותו. הם עלו לקבר ביום חמישי, בנפרד מהאזכרות האחרות, שרו את שיריו וכאבו את חסרונו הגדול. הייתה גם אחותו, רחל, אשר יום קודם, באזכרה הממלכתית נשאה את הנאום המרגש, הצלול והכן ביותר מכל הנאומים שנשמעו השבוע. 

 

בחזרה לירושלים. פעמיים השבוע, כינסנו עמיתי, ח"כ אראל מרגלית ואני כנסי חירום לעניין ירושלים. לשניהם הוזמנו פעילי מפלגת העבודה וכמובן חברי כנסת נוספים. אנחנו רוצים לצאת למאבק על ירושלים, מאבק שידגיש כי העיר זקוקה לשפיות, לאחריות ולמתינות. חברי הכנסת והשרים ממחנה הימין מציתים דלקה גדולה ואנו רוצים לומר כי יש בירושלים גם קול אחר. שני הכנסים הם רק ראשית הדרך בסדרת פעולות שתיתן לקול הזה במה.

 

 

בארצות הברית עברו בחירות האמצע והמחנה הדמוקרטי, כצפוי, הפסיד. לקולות השמחה שעלו ממחנה הימין בישראל ומכמה לשכות של בכירים, אין מקום. אובמה נשאר נשיא ארצות הברית ובענייני חוץ הוא ללא ספק "בעל הבית". אנחנו זקוקים לו באיראן, בלחימה בטרור, באו"ם, בהסדר עם הפלשתינאים, בזירה הבינלאומית וכמובן בסיוע הצבאי ובהסדרים הכלכליים הנוחים שיש לישראל עם ארצות הברית. חוסר האחריות שבה מתנהגים שרים וחברי כנסת בהתייחסם לארצות הברית הוא עוד עדות צלחלל המנחה גותי בישראל. על כך דיברתי בהרחבה בהצעת אי אמון שסיעת העבודה הגישה ביום שני. אבל בהצבעה שבאה אחר כך ניצחה הקואליציה, זו שהשר בנט טוען כי היא חסרת זכות קיום. אני מסכים איתו, אבל לא מאותן סיבות. תגובה בנושא פרסמתי במעריב ומאמר בג'רוזלם פוסט. אתם מוזמנים לצפות בנאומי מהמליאה.

 

 

על בנק לאומי הוטל על ידי ארצות הברית קנס של 2.4 מיליארד  ₪. כן,כן, כמו שאתם קוראים, זאת בשל מעללי הבנק בהסתרת חשבונות בנק בשוויץ ובישראל. הפרשה מתגלגלת כבר כמה שנים והיא עלולה להסתיים בקנס הגדול ביותר שהוטל אי פעם על תאגיד ישראלי. המעשה הזה הוא מקומם ביותר, שכן כולנו, גם את ואתה הקוראים ברגע זה דברים אלה, נשלם משהו מהקנס הזה. הן משום שמדינת ישראל היא בעלת 6% מהבנק, הן משום שלרבים מאיתנו כמובן חשבונות בבנק והן משום שקרנות הפנסיה שלנו מושקעות בו. מה שמזעזע במיוחד, הוא כי האנשים שנושאים באחריות למחדלי הבנק, המנכ"לית שלו ומנהלים אחרים, היועצת המשפטית שלו, הדירקטוריון היוקרתי והמפנק, כולם חומקים מאחריות ומנשיאה בנטל הכספי הזה. רק אנחנו, הפראיירים נשארנו שם.

 

בנושא זה תבעתי השבוע לבדוק את פעילותו של הבנק ושל הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל כדי לדעת מי נרדם בשמירה ומי לא מילא את מחויבויותיו הציבוריות. אני מצפה כי מבקר המדינה, יוסף שפירא, שבידיו הכוח והסמכות יפעיל אותם כלפי רשויות הפיקוח, ואלו  מבחינתן יבדקו את הבנק עד לציציות. עיתון דה מרקר סיקר פעילותי בנושא בהרחבה.

 

זהו. די והותר לשבוע אחד שבו אוזנינו מצטלצלות מן ההקלטות במשפט זקן את אולמרט. הרבה חומר למחשבה.

 

שבת שלום מירושלים,

נחמן שי

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית