ח'כ שלי יחימוביץ': מהו מחנה השלום הציוני. 8200 - הדרך לכיבוש התודעה לא עוברת בשוליים. 1,200,000 קוראים לדף הפייסבוק שלי. רק ישראל ערוכה למתקפת זומבים. פטירתו של האלוף חקה: המגל והחרב. תומכת בשביתת הדואר. ומיקי רוזנטל נגד בנצי גופשטיין

מהו מחנה השלום הציוני. 8200 - הדרך לכיבוש התודעה לא עוברת בשוליים. 1,200,000 קוראים לדף הפייסבוק שלי. רק ישראל ערוכה למתקפת זומבים. פטירתו של האלוף חקה: המגל והחרב. תומכת בשביתת הדואר. ומיקי רוזנטל נגד בנצי גופשטיין

 

סלפי ל"Time Out" בפתח הבית שלי

 

 

שבוע טוב ושנה טובה חברות וחברים,

 

הרבה תמונות במייל הזה, אז אל תתרגשו מהאורך שלו.

אתחיל דווקא בפייסבוק. השבוע לראשונה הופיע בדפי הנתונים השונים של הדף שלי המספר הזה:

 

 

כלומר יותר ממליון ומאתיים אלף איש נחשפו לפוסטים שהעליתי בעמוד במהלך השבוע. יותר משיעורי החשיפה של רוב כלי התקשורת בארץ. אני מתייחסת ברצינות רבה למדיום הזה, לא מזדהה עם מי שמלגלגים עליו. בעיני הלעג הזה הוא חוסר הבנה של המציאות. זה כלי בעל ערך עצום להפצת המסרים שלנו ולקשר עם הציבור. אני לא משתמשת בעמוד כלוח מודעות ולא מציפה אותו בתמונות ובפעילויות שלי, אבל כשיש לי משהו חשוב ועקרוני לומר אני עושה זאת בין היתר שם. בלי מתווכים, חשופה לתגובות מיידיות של ציבור רחב, מה שלא קורה בתקשורת רגילה. זה כמובן לא תחליף לעיתונות, שיש לה תפקיד חיוני בדמוקרטיה, אבל זו תוספת שמשכללת ומעצימה את יכולות ההשפעה, ולכן גם כלי תקשורת וגם עיתונאים מחזיקים, בנוסף, עמודים ופרופילים בפייסבוק וחשבונות טוויטר פעילים. אם אתם עוד לא שם – תנו לייק עכשיו בלינק הזה. כך נראה הקאבר שלי (וזה אומר כמעט הכל...):

 

אין שום הבדל כלכלי ושום ויכוח כלכלי בין נתניהו ולפיד, ועל כן הממשלה לא תיפול בגלל התקציב. הויכוחים ביניהם הם קוסמטיים, ועל אגו ויחסי ציבור. בפועל מדובר באדם שתרומתו לאי השוויון בישראל, להפרטות, לשיעבוד עובדים, להקטנת המדינה – היא מחרידה בהיקפה: בנימין נתניהו, ובעוד קבלן ביצוע שלו: יאיר לפיד. בפרשנויות הפוליטיות שהיו השבוע לפרישתו של גדעון סער נאמר לא אחת שתחת נתניהו אי אפשר לצמוח פוליטית. האמת, נפתולי הליכוד לא מעניינים אותי. דבר אחד בטוח: תחת נתניהו כראש ממשלה לעולם לא יצמחו כלכלה הוגנת וחברה צודקת. 

רק החלפתו של נתניהו ובשום אופן לא חבירה אליו ומשת"פיות אתו באה בחשבון. נכון שמפלגת העבודה נחלשת כעת ואינה נתפסת אלטרנטיבה, אבל אין צורך לשקוע בדכדוך, שאותו זיהיתי השבוע במפגשים בסניפים בהרמות הכוסית לכבוד החגים. אנחנו חורשים את התלם הארוך ותפקידנו לחדד ולהעצים את המסרים שלנו, ולתת קרב אמיתי בעת הדיונים על התקציב. 

הנה לינקים לכמה ראיונות שלי השבוע בעניין התקציב, הקיצוצים, תקציב הבטחון, מע"מ אפס וגם מעט על פוליטיקה: לניב רסקין ב"נכון להבוקר" בגלי צה"ל, לאסף ליברמן בבוקר טוב ישראל בגלי צה"ל, לבן כספית ואריה אלדד ברדיו ללא הפסקה, ולנועם עמיר ברדיו צפון ללא הפסקה.

 

רק ישראל ערוכה למתקפת זומבים. צפו בהרצאה שלי על יוזמות השלום ממדריד ועד קרי. זו הרצאת סיכום בכנס של מרכז דניאל אברהם לדיאלוג אסטרטגי במכללת נתניה, יחד עם קרן פרידריך אברט. על ההזדמנויות החדשות והקואליציות המעניינות במזרח התיכון. על היוזמה הסעודית שעלתה כתה. על הקשר ההרמטי בין שלום ובין פוליטיקה. על התפקיד שלנו לכבוש את הקונצנזוס ואת התודעה – מתוך מקום של פטריוטיזם ולא מתוך הטלת ספק בצדקת המפעל הציוני. וגם טוויסט לא צפוי על מתקפת זומבים במזרח התיכון – ספר מצחיק ומאתגר של מקס ברוקס שהילדים שלי קוראים עכשיו. הקליקו כאן:

 

מכתב התשובה שלי למכתב הסרבנות של יוצאי 8200: "אז מה אם אתם 8200? מה עושה את דעתכם נחשבת יותר מדעתם של חיילי שיריון, גולני, מג"ב, להקות צבאיות או טבחים? יש לכם עמדה פוליטית, קדימה הביעו אותה. תגיבו, תפגינו, תקימו מפלגה. אין לכם מעמד מיוחד שעושה את עמדתכם צודקת יותר.

מדובר ביחידה מהטובות ביותר מסוגה בעולם. אם לא הטובה ביותר. תרומתה וחיוניותה של 8200 לצה"ל, לעולם לא תסופר. אבל הי, גם התרומה שצה"ל תורם לכם היא ענקית... 

אם עשיתם דברים כל כך לא מוסריים, למה לא סירבתם פקודה בזמן אמת? הייתם מסרבים, נשפטים, מודחים מהיחידה, משלמים מחיר, וחיים בשלום עם מצפונכם. כך עושים אנשים שמצפונם מייסר אותם באמת. כולכם מכירים את הסיפור על סגן א' מ-8200 ששירת גם הוא בזירה הפלסטינית, סירב פקודה כי חשב שדגל שחור מתנוסס מעליה, והודח. למה לא הלכתם בעקבותיו? כמה נוח כעת באזרחות, לייצר את הנרטיב שלא העזתם לייצר בצבא, מלווה בצילומי דוגמנות מעוצבים. פחדנים.... 

... המטרה היא לא חדירה למחשבותיהם של אזרחים תמימים, אלא מניעת טרור ורצח חפים מפשע. מתנגדים לעצם הכיבוש? מאמינים בשתי מדינות לשני עמים? תילחמו. בזירה הפוליטית. לא על בשרו של צה"ל.... המאבק שלנו, שוחרי הצדק והשלום הציונים, הוא לא רק מאבק למען שפיות ונסיון אמת לפתרון באמצעות הסדרים מדיניים – אלא מאבק לכיבוש התודעה. לשכנוע, להגעה לליבת הקונצנזוס הישראלי. באקט האנוכי והמתייפייף הזה שלכם, לא הזקתם למדינה, אבל הזקתם לשמאל הציוני. לא השפעתם במילימטר על הציבוריות הישראלית. להיפך..." לקריאת הפוסט המלא הכנסו לאתר שלי, וכאן לקריאת הפוסט בפייסבוק

הפוסט הזה צבר יותר מ-26,000 לייקים, 6,900 שיתופים ונחשף ל-1,145,000 קוראים. הנה גם תקשורת, וגם נאצות, התפרעות מילולית וגידופים סטנדרטיים מכותבי הארץ אורי משגב וספי רכלבסקי, לרבות המשפט הזה, שימו לב:

 

''נראה שיחימוביץ' לא קיבלה עליה את עמדת הליכוד, אלא הרחיקה לעולם רבני בנט והכהניסטים מלהב״ה, ששוללים את זכות הקיום של השמאל. עמדת יחימוביץ' לא משתפת פעולה עם הפשיזם, היא מצטרפת לשורותיו." (לא פחות ולא יותר!)

 

עוד יהיו לנו הזדמנויות למכביר למתוח את הקו בין מחנה השלום הציוני הנאבק על דמותה של המדינה מתוך לקיחת חלק בחייה ובאתוס שלה ובהובלתו, ובין שוליו הצרים, הקיצוניים, המרחיקים עד כדי השוואת ממשלת ישראל להיטלר והרייך השלישי. בינתיים, ראיון לערוץ 2, לתוכנית של אברי גלעד והילה קורח, שחלקו על התקציב וחלקו התייחסות לפרשת 8200 ותשובה מנומסת למתקפות האלה עלי:

 

בתמונה: עמית בן צור סופד לסבו יצחק חופי (חקה) ז"ל 

 

ומהם באמת האתוסים המכוננים של מחנה השלום הציוני? השבוע היתה לי הזדמנות לשמוע אותם משורטטים באמונה, בתבונה ובאהבה בהלווייתו של ראש המוסד לשעבר, האלוף במילואים יצחק חופי ("חקה"), שהלך לעולמו השבוע, והוא בן 88. ממש במקרה, בניוזלטר הקודם, שיתפתי אתכם בעבודת מחקר על הפרטות שעשה הכלכלן עמית בן צור. עמית, שהיה ראש מטה ראש האופוזיציה שלי ועוזרי הפרלמנטרי הנהדר שנים רבות – הוא הנכד של חקה, וכך יצא שזכיתי להכיר את חקה דווקא בשנים האחרונות לחייו. הנאום שנשא עמית על קברו של סבא חקה, היה אחד הטקסטים היותר שלמים, עמוקים ומפעימים שיצא לי לשמוע, והוא הכיל בתוכו גם את האדם שהיה חקה, וגם את האתוס המכונן של חיינו כאן. כאן תמונתם של עמית וסבו, ולאחריהן חלקים מההספד של עמית, את הטקסט המלא תוכלו לקרוא כאן.

 

חקה עם עמית

 

"... סבא חקה,

אין ספור פעמים היבטתי בך,

ושאלתי את עצמי:

האם זה שמתגלגל עם הנכדים והנינים על הדשא,

זה ששר בכוונה בג׳יבריש ובזיופים כי הוא יודע שזה מצחיק אותנו,

זה שמכין לנו חביתות,

הוא אותו אחד שפיקד על חזית רמת הגולן הכמעט קורסת ביום כיפור?

הוא אותו אחד שפיקד על מבצעים בעורף האויב, חבוש בפאה ומרכיב משקפיים כהים?

הוא אותו אחד שניהל את אחד הגופים הציבוריים המורכבים והחיוניים במשק הישראלי?

איך זה ייתכן שאפשר גם להיות איש ביטחון קשוח, מנהל אסרטיבי - ולהשאר אדם פשוט? 

פשוט, להיות אדם.

סבא חקה,

בימינו, זה הרי הפך לאוקסימורון.

מנהיג צנוע שאינו מבקש פרסום. 

מנהל בכיר שאינו מבקש להיות מיליונר.

הקדשת החיים הפרטיים לטובת הציבור. 

... סלדת בחייך משלושה דברים מרכזיים:

שקרים, שחיתות וראיונות לתקשורת.

ואני לא בטוח מה הסדר הנכון.

בשביל מה צריך לספר על משהו שעשית אם הוא כבר קרה?

ועוד לדבר על עצמך, על חלקך בדבר?

איזה דבר מוזר.

עושים, כי צריך לעשות.

כי זה מה שנכון וטוב לעתיד המדינה.

ואם כבר קרדיט - אז לחיילים, ללוחמים, לעובדים. 

כשהתגייסתם, אתה וסבתא, בגיל 17 לפלמ״ח,

וסיפרת לי כמה חיכיתם שיגאל אלון כבר יבוא לגייס אתכם... 

ואיזה מזל שאלה הייתם אתם שניצבתם שם בפתחו של הדרור.

שהבנתם שהמגל והחרב הם השילוב הנכון.

ששאפתם ופעלתם להקים פה חברת מופת.

שהאמנתם בכל מאודכם בערכים הנכונים והצודקים של שוויון ושל סולידריות,

וגם ידעתם שהמלחמה על הארץ, שאיבדת בה את טובי חבריך, פקודיך ומפקדיך,

אינה סודקת את צדקת הדרך שלכם, שלנו.

כי מציאות החיים שלנו, המורכבת,

כפתה עליך, שלא מבחירתך, לאחוז שנים רבות מאד בחרב.

הרי יכולת לאמר שאתה רוצה לממש את עצמך,

ושאתה גם לא רוצה להכתים את הערכים ההומניים שהאמנת בהם,

שמלחמה וצדק אינם הולכים יחד. 

אך תמיד, גם כשאחזת בחרב בעוצמה רבה, 

עשית זאת לשם הגנה, לשם הבטחת קיומנו,

ולא חדלת לפעול כדי שנגיע ליום, שנוכל לאחוז רק במגל.

הרי אנחנו כאן כי אין ולא תהיה לנו ארץ אחרת,

ועליה נמשיך להלחם כנראה עוד הרבה שנים,

אך נמשיך להלחם, בכוחות לא פחות עוצמתיים, גם על החברה שבתוך הארץ.

ולבסוף,

סבא חקה.

דמותך היא נר לרגליי.

ללא הרבה מילים,

אך במפעל חיים מרשים ונדיר,

כשרבים כל כך אוהבים אותך,

מעריצים אותך,

מכבדים אותך,

הצלחת להעביר אליי את דמותה של המדינה שהיתה אמור להיות לנו, 

זאת שכבר לא תזכה לפגוש.

ואני מבטיח לך,

שכל עוד רוחי באפי,

אני אמשיך לשאת את מקל השליחים שהעברת אלינו... 

תודה, סבא,

על מי שהיית,

על מה שעשית,

על החיים שהענקת לכולנו,

ועל שהיית פשוט, אדם." להספד המלא.

 

 

ירושלים צבעונית היא ירושלים שיוויונית. מצעד הגאווה המסורתי בירושליים כבר מאחורינו, אבל הבית הפתוח בעיר, שעושה עבודה נפלאה, עדיין זקוק לתמיכה ולתרומות, וכמוהו גם פרוייקט "דגל לכל מרפסת" של הבית הפתוח בירושלים. נראות להט"בית ירושלמית היא חיונית בתוך עיר שנוח לה להאמין כי הקהילה הלהט"בית לא חלק ממנה, כך כתוב באתר "מימונה" שדרכו אפשר לתרום לפרוייקט הדגלול. גם אני קניתי דגל במאה שקלים. הקליקו כאן ותרמו: 

 

בין חופש בטוי ובין ארגון שנאה קיצוני נתעב. הפרוייקט של מיקי רוזנטל להוצאת ארגון "להב"ה" אל מחוץ לחוק יצא לדרך. מיקי פנה ליועץ המשפטי לממשלה בתביעה להוציא את ארגונו של הגזען בנצי גופשטיין אל מחוץ לחוק, ממש כשם שהדבר נעשה עם כהנא בשעתו. מספיק לראות את החדירה של המסית ללב תוכניות המיינסטרים הישראליות, מספיק להיזכר למה הביאו בעבר דברי בלע כאלה, כדי להבין כמה מיקי צודק. מי שיש לו ספק, מוזמן לצפות בסרט שמיקי הכין, רצף של הוכחות מזעזעות לדברי ההסתה האלימים כנגד ערבים, זרים ונגד הקהילה הגאה. תנו לייק לפוסט של מיקי בפייסבוק, וצפו בסרטון שלו:

 

תומכת בעובדי הדואר, תומכת בהרחבת השביתה למען עובדי הדואר. בכנס בינלאומי ליחסי עבודה, סקרתי את אי השוויון בשכר, את ההפרטות ותוצאותיהן, את המשך הזליגה הקשה להעסקה קבלנית, ואת החשיבות העצומה של העבודה המאורגנת. אבל בעיקר הסברתי מדוע השביתה למען עובדי הדואר חשובה. 

כוונת הנהלת הדואר להיפטר ממאות עובדים המועסקים שנים מעטות, ולהחליפם באחרים, בנוסף לאלף מפוטרים שעליהם כבר היתה הסכמה – היא פוגענית ובלתי נסבלת וכל מטרתה היא ליצור סבבים של עובדים מתחלפים, חסרי כל בטחון תעסוקתי ומיומנות, שישארו עניים לתמיד. זו רעה חולה מבחינה מוסרית וחברתית, אבל גם שגיאה כלכלית קשה. השביתה נועדה למנוע את פיטוריהם של העובדים החלשים ביותר, פיטורים שנעשים לא משום שהם אינם דרושים, אלא פשוט כדי להחליפם בעובדים חלשים עוד יותר. הרחבתה למקומות עבודה נוספים היא דוגמא טובה לסולידריות של כלל העובדים עם העובדים החלשים.

כנס יחסי עבודה (של קרן פרידריך אברט, ארגון העבודה הבינלאומי, ה-ILO, והאגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה)

 

ליברמן ושלאף. נוסע שר חוץ ל"שליחויותיו" בחו"ל, על חשבון הציבור, ומקיים בסתר סדרת פגישות מפוקפקות עם אישים מפוקפקים. ברק רביד, הכתב המדיני של "הארץ" חשף את הפרשה, ואני פניתי למבקר המדינה בבקשה לחקור מה קרה שם: "מעבר למפגש המפוקפק של שר חוץ עם מי שהיה מבוקש בישראל לחקירה, מפגש אשר אינו מוציא שם טוב לפוליטיקה בישראל, הביקור החשאי בוינה ואותה פגישה, מעלים לכאורה חשש כבד לשימוש לא נאות בכספי משלם המסים, לטובת ביקור פרטי. הסתרת הביקור מכלי התקשורת, מידור בכירי המשרד והדיפלומטים הנוגעים לעניין ואי-הדיווח אודות הפגישות הדיפלומטיות שקיים השר, אם בכלל, מעלים ניחוח עז של קשרי הון-שלטון לא ראויים, שנעשים בהסתר – אך על חשבון הציבור..." למכתב המלא, וגם לשאילתא.

 

הגז הטבעי. הסחבת של שר האוצר והרגולטורים מזיקה לציבור ולמשק ומאפשרת לשותפויות לקבוע עובדות בשטח. הם גוררים רגליים ובינתיים גונבים לנו את הגז הטבעי מתחת לאף. מכתב לשר האוצר.

 

הסכמים ג'נטלמניים עושים עם ג'נטלמנים. עוד קצת הדים לפרשת אורי שגיא בראיון ל"צינור לילה עם גיא לרר" (גם פה מעט על 8200), הקליקו:

 

אני מתנצלת בפני כל מי שלא הצלחתי להגיע לארועי החגים והרמות הכוסית שלהם, היה שבוע עמוס עם לו"ז שנקבע מראש, עמכם הסליחה ומבטיחה לפצות. הנה תמונות מעוד כמה מאירועי השבוע:

 

בכנס הכלכלי-חברתי של דה-מרקר (היו יותר מאלף איש, בהחלט מרשים), יחד עם עמותת שנת השבע. על חברה, כלכלה, פוליטיקה - ועל ההיבטים הסוציאליים הכל כך חשובים של שנת השמיטה, שלא את כולם אפשר לאמץ כמובן, אבל את רוחם בהחלט כן. הנה כתבה בדמרקר, וגם כמה תמונות: עם סמי פרץ עורך דמרקר על הבמה, ועם משה כחלון מימיני ומו"ל הארץ עמוס שוקן משמאלי: 

 

בבאר שבע: הרמת כוסית לכבוד החג, עם חברי לסיעה, בניצוחו של סם עובדיה מזכיר הסניף:

 

כוח נשי משובח. כאן עם יו"ר המשמרת הצעירה בבאר שבע אפרת הולצמן משמאל, אנה ליצ'י לידה, ומימיני מאיה נורי יו"ר תא אופק בבן גוריון.

 

תערוכה משותפת ומעולה של "אמנים מתאגדים", ארוע מקסים שחברנו שלומי קדוש היה מיוזמיו ומארגניו:

 

שבתרבות ברמת אביב, עם יואב קרקובסקי ועופר שלח:

 

הרמת כוסית לשנה החדשה של אראל מרגלית, בננוצ'קה, עם מרב (שגם לה היה אירוע מקסים) ואראל:

 

הרמת כוסית במודיעין בבית הוריה של ענבר אדמון, יו"ר המשמרת הצעירה במודיעין, עם אילן בן סעדון סגן ראש העיר, ערן חרמוני מזכיר הסניף, והח"כים שלנו:

 

הרמת כוסית בהוד השרון, עם מזכיר הסניף חבר שלי רפי בן מרדכי ואשתו המקסימה אריקה, ועם הרבה חברי כנסת שלנו: 

 

ובכנס תחבורה היום ומחר, כנס יום תחבורה ציבורית שאני משתתפת בו מדי שנה. אחד הנושאים הכי חשובים לכלכלה, לרווחת הפרט, לאיכות הסביבה, להגדלת ההכנסה הפנויה – וגם אחד הנושאים המוזנחים ביותר. ידיעה בדמרקר ותמונה מהכנס:

 

בשבוע הבא אהיה בהרמת כוסית בנשר, עם ראש העיר אבי בינמו ומזכיר הסניף בוריס אייזנברג, אשמח מאוד לפגוש אתכם שם!

 

ולסיום Time Out התל אביבי שאל מאה תל אביבים מה הם רוצים לשנות בעירם אבל לא יכולים:

 

שבוע טוב שיהיה לכם, שנה טובה ומתוקה, שנת צדק שוויון ושלום.

 

שלכם,

שלי

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית