ח'כ יצחק (בוז'י) הרצוג: "הממשלה באובדן עשתונות מדיני. נתניהו בחוסר אמון מוחלט מול אובמה, ליברמן שכח מזמן שהוא שר החוץ ויאיר לפיד מחלק ציונים כמו פרשן"

31.8.2014

 

 

/Pulseem/ClientImages/2703///%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%92%20%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%A8%D7%AA.jpg

 

 

על השבילים החמים של קיבוץ נירים, בדממה כמוה לא ידע הקיבוץ בחמישים הימים האחרונים, צעדו אתמול אלפים בהלוויתו של זאב עציון. ההלוויה הזאת הייתה חוליה נוספת וכואבת בשרשרת אינסופית של כאב שחווינו כולנו במהלך המערכה בדרום. הייתי שם ושמעתי מחברות וחברי נירים על זאביק שלהם, שהיה רכז הביטחון של הקיבוץ ודמות אהובה ומוערכת על ידי כל אנשי חבל אשכול. הוא נהרג סמוך לתחילת הפסקת האש מפגיעת פצמ"ר. אותו הפצמ"ר הרג גם את חברו הטוב שחר מלמד.  

 

שני החברים האלה היו "הידיים של הקיבוץ", כפי שמספרים החברים. שניהם עזרו ותרמו לקהילה, גם כשהדבר סיכן את חייהם. שניהם אבות לילדות וילדים שנשארו יתומים. מי יתן וזאב ושחר יהיו הקורבנות האחרונים של המערכה הזאת ושל הסכסוך המדמם הזה. קיבוץ נירים, כמו יתר הקיבוצים והיישובים הקרובים לגבול עם עזה, כמו גם העיר שדרות ומרחב אשדוד ואשקלון, עבר התמודדות קשה בחמישים הימים האחרונים.

 

/Pulseem/ClientImages/2703///%D7%A7%D7%99%D7%A8%20%D7%A4%D7%A6%D7%9E%D7%A8.jpg

 

אני רוצה להתייחס הפעם לתנועה הקיבוצית. הזיכרון שלנו קצר. שכחנו מהר מדיי את התרומה האדירה של התנועה הזו, ובפרט של יישובי הגדר ועוטף עזה למפעל הציוני. כבר שנים שהם הפכו מטרה להכפשות ובליסטראות שנורו עליהם מכל עבר. ואז הגיעה המערכה הנוכחית בדרום, והזכירה לנו מחדש איפה נמצא הלב האמיתי והפועם של הציונות החלוצית. ישנה אימרה לפיה אם נכבה את כל האורות בישראל ונדליק רק את אורות הקיבוצים נוכל לראות את גבולותיה של המדינה. היום המשפט הזה מקבל משמעות מחודשת.  

  

          

את החברות והחברים בקיבוץ נחל עוז אני מכיר לא מהיום. הם אנשים חזקים וקשוחים. השבוע כשירדתי שוב לפגוש אותם יחד עם רעייתי מיכל ראיתי לראשונה את התסכול, אובדן האמון בהנהגה והרגשת חוסר הביטחון האישי שניבטו אליי מבין הסדקים שנפערו באותה קשיחות מפורסמת. זה לא היה קל, אני מודה.

 

הגעתי אליהם מספר ימים לאחר מותו של הילד דניאל טרגרמן ז"ל שנהרג מפגיעה ישירה של פצמ"ר בביתו. הם עדיין אספו את השברים, תרתי משמע. יחד עם ראש מועצת שער הנגב אלון שוסטר ישבנו בחמ"ל הקיבוץ. השיחה הייתה אמנם שיחה פתוחה בין חברים, אבל מאוד נוקבת.

 

/Pulseem/ClientImages/2703///%D7%97%D7%9E%D7%9C%20%D7%A0%D7%97%D7%9C%20%D7%A2%D7%95%D7%96.jpg

נאמרו הרבה דברים מתוך הלב, ומתוכם עלה קו אחד ברור: יש משבר חמור באמון בין חברות וחברי הקיבוץ לבין הנהגת המדינה. הם מרגישים, ובמידה רבה של צדק, שהמדינה הפקירה אותם. העובדה שהממשלה לא הפנימה את המשמעויות של מערכה ארוכה ולא הכריזה על תכנית חירום כוללת שתספק מענה עבור משפחות שרוצות להתפנות מיישובי הגדר ועוטף עזה, שתעניק רשת ביטחון כלכלית בדמות שכר מלא על הימים האלה ותכין חלופות ראויות עבור שנת הלימודים, פגעה בהם וביכולת העמידה.

  

 

למזלם יש להם את אלון שוסטר ראש המועצה שניהל את העניינים בקור רוח מרשים, כמו גם ראש המועצה האזורית אשכול, חיים ילין. שניהם אנשי התנועה שלנו, שניהם חברים טובים, ולשניהם מגיע צל"ש על תפקודם המרשים במערכה.

/Pulseem/ClientImages/2703///%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%9D%20%D7%A0%D7%97%D7%9C%20%D7%A2%D7%95%D7%96.jpg

 

הזדמנות שאסור להחמיץ

   

בערבו של אותו היום בו ביקרנו בנחל עוז התקבלה ההחלטה על הפסקת האש. כמובן שכל אקט שמשיב את השקט ליישובי הדרום הוא דבר מבורך, אבל חשוב גם להסתכל לטווח הרחוק. ישראל לא יכולה להסתפק בהסדרה הקטנה הזאת, אלא עליה לנצל את ההזדמנות שנוצרה על מנת ללכת למהלך מדיני כולל, מהפכני שישנה את המציאות באזור הזה - להסדרה גדולה.

 

ראש הממשלה נאם "נאום ניצחון" לסיכום המערכה, אבל היה זה אחד מנאומי הניצחון העגומים שראינו. אני מסכים עם דבר אחד: אין מה להתרגש מדברי הרהב של דוברי החמאס. צה"ל אכן נתן לו מכה קשה ומגיעים לו, למפקדיו ולחייליו כל השבחים על תפקודם המרשים. מעבר לכך, זה היה נאום של ראש ממשלה שבינו ובין ממשלתו לבין הציבור נפערה תהום עמוקה של חוסר אמון. זה היה נאום של מי שלא השכיל לנצל את ההישגים של מפקדי ולוחמי צה"ל הנהדרים שלנו כדי להביא הישג מדיני משמעותי. זה היה נאום שמי ששומע אותו מבין שהקונספציה אותה הוביל רה"מ במשך שנים, קונספציית "ניהול הסכסוך", הוכחה כטעות.

 

/Pulseem/ClientImages/2703///%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94.jpg

נתניהו אמנם דיבר על מהלך מדיני, אבל אנחנו כבר שבענו מהדיבורים האלה שהתחילו בנאום בר אילן ונמשכו אחר כך ללא סוף. רק בדיבורים אי אפשר לעצב מציאות. גם הציבור הישראלי מפוכח היום הרבה יותר ולא מוכן לקנות את הסיסמאות האלה.

 

ראש הממשלה נמצא כבר מספיק זמן בעמדת ההנהגה הכי בכירה בישראל אבל מעולם לא ניסה להציע רעיון ליוזמה מדינית פורצת דרך. גם על המתווה להפסקת אש שהתגבש במועצת הביטחון של האו"ם (על פי מקורות בין לאומיים בכירים ששוחחו איתי על הנושא),  מתווה שהיה מאפשר לחנוק את החמאס ולבודד את קטאר וטורקיה, נתניהו לא היה מוכן לשמוע, משום שכלל מרכיבים של הסדר מדיני כולל על בסיס פיתרון שתי המדינות.

  

 

נתניהו לא מסוגל לספק את המהלך ההיסטורי הנדרש כעת. הוא הוכיח זאת בכל צומת מדיני בחמש השנים האחרונות, כאשר בכל פעם בחר באופציה שחיזקה את החמאס והחלישה את אבו מאזן. הוא הוכיח זאת במערכה האחרונה כשלא הבין שעליו להפעיל זרוע מדינית נחושה במקביל לזרוע הצבאית. הוא מוכיח זאת גם במגרש הכלכלי כשמשבר קשה שהתחיל לפני המערכה הפך כעת לקשה עוד יותר ויעלה לציבור הישראלי בגזירות קשות בתקציב המתקרב.

 

כעת על כל אזרחית ואזרח בישראל לשאול את עצמם את השאלה: האם מצבי בסיום המערכה השתפר לעומת מצבי בתחילתה? התשובה היא: חד משמעית לא.

 

  

אנחנו נפעל על מנת להחליף את ממשלתו הכושלת של נתניהו ולהציג נחישות מדינית וחתירה אמיתית לשלום, לצד שמירה עיקשת על ביטחון ישראל.

 

ברל כצנלסון - כוח החזון היוזמה והמעשה

 

יצא לי לחשוב לא מעט על הצורך ביוזמה ובמעשה כשעמדתי מול קברו של ברל כצנלסון באזכרה שציינה שבעים שנה למותו של האיש הדגול הזה. המדהים הוא שחלפו שבעים שנה מאז מותו ואנחנו עדיין מתמודדים עם אותם האתגרים איתם התמודדו ברל ובני דורו. בבית העלמין ההיסטורי בכנרת ראיתי את החוט המקשר בין תפיסת המנהיגות של ברל, תפיסה שידעה לשלב רעיונות נשגבים עם עשייה יום-יומית, לבין מה שכל כך חסר לנו היום בהנהגה הישראלית.

 

העובדה שתנועת העבודה, שעוצבה בצלמו ובדמותו של ברל, עדיין רלוונטית ומושכת אליה צעירות וצעירים מכל רחבי הארץ היא העדות לכך שהיסודות הרעיוניים שהניח הכו שורש בלב החברה הישראלית. רק לפני שלוש שנים יצאו מאות אלפי ישראליות וישראלים בדרישה לצדק חברתי, לחלוקה הוגנת של משאבים, לדאגה לאדם העובד, לסולידריות ולדאגה לחלש. הדרישות האלה היוו את בסיס תפיסתו של ברל כבר לפני יותר משבעים שנה והן רלוונטיות היום יותר מתמיד.

 

כמי שמנהיג היום את תנועת העבודה, אני מאמין שאם נלך באותו התלם אותו חרשו ברל כצנלסון, דוד בן גוריון ובני דורם, עוד נחזור להוביל את המדינה, ליצור כאן מחדש חברת מופת ולהביא ביטחון ושלום.  

 

/Pulseem/ClientImages/2703///%D7%91%D7%A8%D7%9C%20%D7%9B%D7%A6%D7%A0%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F2.jpg

 

שלום כיתה א'

לסיום, זו השבת האחרונה לפני תום החופש הגדול. זה לא היה החופש הגדול לו פיללו הילדים שלנו ובכל זאת מתחילה שנת לימודים חדשה וזו תמיד סיבה לאופטימיות. אין הרבה דברים מרגשים ומלאי אופטימיות יותר מאשר לראות את ילדי כיתה א' מגיעים לראשונה לבית הספר עם הילקוט על הגב ומבט סקרן בעיניים. אני מאחל לכל התלמידות והתלמידים, המורות והמורים, שחוזרים השבוע אל הכיתות שנה מעניינת, מסקרנת ומלאה באתגרים חיוביים.

 

מקווה שתהנו מהשבת האחרונה של החופש הגדול, תנוחו היטב ותתחילו את השנה החדשה עם המון אנרגיות.

 

שבת שלום

בוז'י


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית