ח'כ שלי יחימוביץ': התנועה הקיבוצית: פניה היפות בשעותיה הקשות. אדונים ומשרתים, הנגידה והמנקה - תם אך לא נשלם. ועוד...

התנועה הקיבוצית: פניה היפות בשעותיה הקשות. אדונים ומשרתים, הנגידה והמנקה - תם אך לא נשלם. על הגנרלים מטעם עצמם שיש להם תוכניות הכרעה דמיוניות, ולמה (לא) מתכוון נתניהו כשהוא ממלמל את צמד המלים "אופק מדיני"

   

דניאל טרגרמן ז"ל

 

שלום לכם חברות וחברים, ושבוע טוב.

  

צער וכאב גדולים על דניאל בן הארבע שנהרג מפגיעת פצמ"ר בביתו בנחל עוז. כמה מלים על התנועה הקיבוצית בכלל ועל קיבוצי העוטף בפרט.

 

אחד מהדברים היותר דוחים שקרו במלחמת לבנון השניה, היו הנדבות שהשליך ארקאדי גיידמק לעבר מי שנמלטו מהצפון, מחנה הפליטים הענקי שהקים בשדרות עם הרבה יחסי ציבור, ומצג השווא של המושיע רב החסד.

למה זה קרה? כי המדינה נעלמה. ולמה כעת לא מגיח איזה גיידמק תורן ועושה עלינו סיבוב? במדה רבה בגלל שמדובר בקיבוצים.

למעשה, תושבי הקיבוצים בעוטף, ובעיקר המשפחות הצעירות שנמלטו מאימת הפצמ"רים, המנהרות, והמלחמה שמתנהלת בכל הכוח מעל לראשם וראשי ילדיהם - הופקרו לגורלם ממש כמו שהופקרו אז תושבי הצפון.

אלא שעם כל התמורות והמשברים שעברו הקיבוצים - הבסיס הערכי של הסולידריות, והערבות ההדדית, ואחריות הכלל לגורל הפרט, עבד כאן בעוצמה. הייתה לנו הזדמנות נדירה לחוות את התנועה הקיבוצית במלוא יפייה, דווקא באחת משעותיה הקשות, כשקיבוצים במרכז ובצפון, לא כולם במצב כלכלי מזהיר, קלטו לתוכם את חבריהם.

זה לא יכול להימשך ככה. כי יש למדינה אחריות על האנשים האלה, שספגו וספגו וספגו עד שגבם נשבר. אי אפשר לשלח אותם לנפשם להתרוצץ ברחבי הארץ ושיסתדרו איכשהו. עלות שיכונם של הילדים ושל הוריהם עד שיפרחו הכלניות והשדות שנכבשו בשרשראות הטנקים יוריקו מחדש, ועד שתיפסק האימה – היא אפסית ביחס להוצאות הבטחון העצומות, ומה זה אם לא בטחון?

ורגע אחר כך צריך להישפך הרבה מאוד כסף על הקיבוצים והעיירות שבקוו האש. ולא רק פיצויים על נזקי רכוש ואובדן ימי עבודה ופיצוי לבעלי עסקים. גם זה, ובנדיבות, אבל הרבה מעבר לכך: בנייה מסובסדת באופן עמוק, הטבות מפליגות למפעלים הקיימים ועידוד הקמתם של חדשים, הרחבות של הישובים, דיור בר השגה, רכבת חינם אל באר שבע והמרכז, השקעה בתשתיות, וכמובן עוטף ישובי העוטף בדמות נוכחות צבאית שתעניק בטחון ושקט.

  

היום ציית שר הבטחון בוגי יעלון להנחיית מאבטחיו, שבקשו ממנו לבטל מפגש עם תושבי נחל עוז הדואבים וההמומים, המבכים את מות דניאל. בוגי הוא אדם אמיץ לב, ואין לי ספק שהפחד ממנו והלאה, אבל הוא גם אדם מערכתי ולכן שגה וקיבל את הנחייתם. הוא לא עובד אצל מאבטחי השב"כ, אם כבר הם אלה שעובדים אצלו, ואפשר וצריך להגיד להם לא לפעמים. נכון, מסוכן בנחל עוז, אבל מסוכן באותה מדה לכל חברי הקיבוץ, ודמם של נבחרי ציבור אינו יקר יותר מדמו של ילד בן ארבע, גם אם היחידה לאבטחת אישים סבורה כך.

  

אדונים ומשרתים, הנגידה והמנקה - תם אך לא נשלם. כך מסכם העמוד הסאטירי "אפעס" של ידיעות אחרונות את הפרשה: 

 

 

הניוזלטר לפני שבוע הוקדש כמעט כולו ללקץ' מלקו, אמא של לוחם גולני סמ"ר משה מלקו ז"ך שנהרג לפני חודש בסג'עייה. נגידת בנק ישראל קרנית פלוג סירבה בתוקף לעשות את המחווה האנושית, הפשוטה והזולה, ולהעסיק ישירות את לקץ' בבנק ישראל. זה היה דיון שקט ומתמשך שלי עם הבנק, ורק אחרי שהובהר לי באופן סופי ומוחלט שפלוג נחושה בהחלטתה לא להעסיק את לקץ' - הפכתי אותו לפומבי, לא לפני שהודעתי לה, אישית, שכך אעשה, וגם ניסיתי לשכנע אותה לוותר על המאבק הפומבי ולגמור את הפרשה העגומה בשקט, באנושיות ובצנעה. סטטוס שלי בפייסבוק והניוזלטר ששלחתי אליכם, וההתגייסות המיידית שלכם (הצפתם את הרשת ואת המייל של בנק ישראל, נערכתם להפגנות) - הביאו לכך שבתוך 24 שעות פלוג נסוגה והודיעה שהבנק יעסיק את לקץ'. תודה גדולה גדולה על ההתגייסות הזאת. 

שום דבר לא יפצה את לקץ' על השכול, על הכאב ועל האובדן של בנה. אבל לפחות יהיה לה החסד הקטן של שקט ובטחון תעסוקתי.

וברוח הימים האלה, זה היה נצחון בקרב אבל לא במלחמה. לקץ' תועסק, אבל עבדותם של עובדי הקבלן נמשכת ומתעצמת. לא ננוח ולא נשקוט עד שהתופעה האלימה והמכוערת הזאת תעבור מהעולם.

  

גיבורים בעל כורחם. "על במותיך חלל, חצי חינם" ככה קראתי בספר שלי "אנחנו" לפרק על עובדי השמירה והאבטחה, המנוצלים עד עפר, ובו סיפרתי את סיפורו של המאבטח עובד הקבלן יום טוב דואק, "טובי" בפי משפחתו, שנרצח בידי שודדים במרץ 2007 בעת ששמר, דרך קבלן, בפתח סניף של "חצי חינם" בחולון. הוא חירף את נפשו למען קופת המזומנים של חצי חינם, ובעבור שכר נצלני שלא גירד אפילו את שכר המינימום אז: 19.95 שקלים בשעה. אחרי שנרצח התברר שהקבלן לא הפריש לו כלל לקרן פנסיה, ואשתו טובה ושלוש בנותיו נותרו חסרות כל, בלי פיצויים ובלי קצבת שארים. 

  

אני מזמינה אתכם לקרוא את הפרק העצוב הזה בספר, גם בגלל הדמיון הרב לסיפורה של לקץ' (גם שם, כמו בבנק ישראל, המעסיק בפועל, חצי חינם, הביאו המון אוכל לשבעה וחשבו שבכך הם מצטרפים לל"ו צדיקים), וגם משום שהוא משרטט כרוניקה של מאבק שהצליח. אחרי מאבק של שלוש שנים, נוכחות פיזית מתמידה בישיבותיה של הוועדה לרישוי חוקרים פרטיים וחברות שמירה, המתכנסת במשרד המשפטים, ואין-ספור התכתבויות עם שרי משפטים שהתחלפו למכביר - הצלחנו  לכפות על הוועדה להתנות את הרישוי השנתי לחברות בכך שהן יוכיחו שהן מפרישות זכויות סוציאליות לרבות ביטוח פנסיוני. הרצח הנורא של יום טוב ז"ל היה זרז לכך. במכתב חריף ששלחתי לחברי הוועדה, כתבתי כמעט הכול חוץ מ"דמו בראשכם". 

כשהתקשרתי לטובה דואק לספר לה על ההחלטה, ועד כמה היא הושפעה ממותו של יום טוב, היא דמעה מהתרגשות. חברות השמירה והאבטחה עתרו לבית המשפט נגד ההחלטה, אבל הפסידו. 

 

ובחזרה ללקץ' מלקו. הנה תקציר המאבק בשני דיווחים ממצים בטלוויזיה. בקטע הראשון סוקר מתן חודורוב הכתב הכלכלי של ערוץ 10 (ויו"ר ועד עובדי הערוץ) אצל רפי רשף את המאבק הציבורי שהתרומם תוך יום, וכמה שעות אחר כך, במהדורת החדשות של ערוץ 2, קרן מרציאנו הכתבת והפרשנית הכלכלית כבר מדווחת ליונית לוי בערוץ 2 על ההתקפלות של קרנית פלוג. הנה:

יום א' אחר הצהריים בערוץ 10:

 

יום א' בערב,  חדשות ערוץ 2:

 

וגם ראיון לירון אברהם בערוץ הכנסת:

 

וראיון ללינוי בר גפן בערוץ 20:

 

עוד קצת תקשורת בנושא הזה: כתבה בynet, כתבה בדמרקר, כתבה במאקו, כתבה בחורים ברשת, כתבה במעריב, כתבה בקול ישראל, וראיון לקלמן ליבסקינד בגלי ישראל.

 

הר הרצל, השבוע, יום שלישי, שלושים לנופלו בקרב של משה ז"ל, החברים נשארים בתום הטקס:

 

כמה ראיונות על ההתפתחויות הביטחוניות ועל אי-ההתפתחויות המדיניות השבוע: על הפילדמרשלים בעיני עצמם שיש להם תוכניות לחימה שיפתרו לנו ה-כל, על מה שכן צריך לעשות, על הלגיטימיות של חיסול הבכירים בחמאס, על גורלם של תושבי העוטף ועל הקשר בין חוסן כלכלי וחברתי לבין יכולת עמידה, על ההזדמנויות המדיניות והאזוריות שאסור להחמיץ, על הציניות של פוליטיקאים שמחשבים את הדיווידנד הפוליטי שיצא להם מהמלחמה, על הבחירה הקלוקלת של ראה"מ נתניהו לשים את כל יהבו רק על הרפובליקנים בארה"ב, על נזיפת נתניהו בשריו, ועוד,

 

הערב, לפני כמה דקות, בתוכנית "המטה" בערוץ 10: 

 

בערוץ 10 עם אלי רכלין ורומי נוימרק:

 

בערוץ 2, אצל גלית גוטמן ויואב לימור:

 

בערוץ 1 עם מיכל רבינוביץ' (איכות הסרטון בינונית אבל הראיון מקיף):

 

בערוץ 10, בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא: 

 

וגם ברדיו, ביומן הערב של רשת ב' של קול ישראל אצל רן בנימיני, וביומן הצהריים של קול ישראל אצל אסתי פרז.

 

 

ולסיום, 70 שנה מלאו השבוע, על פי התאריך העברי, למותו של ברל כצנלסון. ציטוט אחד מיני רבים של האיש הזה, שיצק את הבסיס האידיאולוגי לקיומנו כאן עבור רבים מאיתנו:

"שני כוחות ניתנו לנו: זיכרון ושיכחה. אי אפשר לנו בלעדי שניהם. אילו לא היה לעולם אלא זיכרון, מה היה גורלנו? היינו כורעים תחת משא הזיכרונות. היינו נעשים עבדים לזכרוננו... ואילו היתה השכחה משתלטת בנו כליל – כלום היה עוד מקום לתרבות, למדע, להכרה עצמית, לחיי נפש? היינו נמקים בדלותנו בבערותנו, עבדי עולם. דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות..."

 

 

שבוע טוב ושקט שיהיה לכם,

שלכם,

שלי.


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית