ח'כ נחמן שי: השבוע שהיה כך היה: בין הפסקות האש

השבוע שהיה כך היה: בין הפסקות האש


22.8.2014 

חברות וחברים,

 

בכפר הנופש נחשולים, על חוף הים, הכל נראה נפלא. אבל במרחק של כמה עשרות קילומטרים דרומה, מתנהלת מלחמה של ממש ומידי פעם היא גם מתזכרת את התושבים באזורים מרוחקים יותר. גם בשידורי הטלוויזיה, הרדיו והאפליקציות המיוחדות – כולן משדרות צבע אדום מידי פעם בפעם.

 

אני לא צריך שיסבירו לי שזאת מלחמה. אני יודע. מלחמה בעצימות נמוכה, ששונה מן המלחמות האחרות שהורגלנו בהן, אבל האמת היא שהמלחמה שלפנינו כבר איננה אפילו בעצימות נמוכה; באורך, בהיקף, בעוצמה, בעלות הכספית – כלכלית ובאובדן האנושי, היא מלחמה לכל דבר. אז נכון שלא כולם ממלאים שקי חול, צובעים את פנסי המכוניות או לובשים חאקי. אלה מלחמות העבר. לפנינו מלחמה בשנת 2014.

 

שופטי בג"צ, שבפניהם הופעתי אתמול, יחד עם החזית להגנת הציבור, יודעים זאת היטב. אבל הם לא רצו לכפות על הממשלה להכריז על המצב הקיים מלחמה והעדיפו כי במדינה תעשה זאת בבוא העת, כפי שעשתה בשנת 2006. על פי הצעת בג"צ, משכנו את פנייתנו, אבל נחזור לשם בשבוע הבא בעתירה חדשה שתעסוק בקו 40 הק"מ. אין קו כזה. הוא ערטילאי ונועד רק לצמצם את הפיצוי שהממשלה מפצה את אזרחיה. זו טעות חמורה, המצטרפת לטעויות אחרות שהממשלה עשתה ועושה.

לפנייה הזאת אנחנו נשמח לצרף כל מי שחש ויכול להוכיח כי מלחמת עזה פגעה בו או בה באופן ישיר או עקיף. קול קורא

 

בכל מיקרה הפסקת האש קרסה השבוע פעם נוספת. בשבילי היא סימנה את הקו שאין לחזור ממנו. לא עולה עוד על הדעת שארגון הטרור הזה יעשה צחוק ממדינה שלמה. ברצונו יש אש, וברצונו אין. גם בראיון בערוץ 1 וגם בערוץ 10 (דקה 02:00:00) הבעתי את דעתי כי על ממשלת ישראל לנהל מאבק צבאי בחמאס ללא פשרות וללא הסדרות למיניהן עד אשר יותש ויפגע כושר הלחימה שלו. אנחנו עדיין לא שם. אחר כך יבוא סדר חדש שיעשה בינינו לבין הרשות הפלשתינית.

 

הפסקות האש הרצופות רק בלבלו בינתיים את תושבי עוטף עזה, את הציבור כולו ואפילו את צה"ל. אי אפשר להתניע רכב, להסיע אותו חמישה מטר ולהדמימו. שום מערכת איננה יכולה לעבוד כך. זה המקום שצריך לשוב ולומר כי הגיע הזמן למנהיגות חדשה שתוביל את ישראל לביטחון ולהסדרים ארוכי טווח עם שכניה. ומשהו על היום שאחרי, בהקשר הישראלי – פנימי במאמר שפרסמתי בג'רוזלם פוסט.

 

בהעדר כנסת מתפקדת יצאתי השבוע לשני סיורים בכפרי הדרוזים דליית אל כרמל ועוספיא שבצפון ובעיר הבדואית, רהט, שבדרום. התקופה הזאת אינה מטיבה עם היחסים בין הרוב היהודי לבין המיעוטים החיים עמנו. אצל הדרוזים פגשתי את ידידי רפיק חלבי, ראש המועצה המקומית דליית את כרמל. עיתונאי לשעבר שלקח על עצמו תפקיד ציבורי חשוב ומהיכרותי בת 40 השנה עמו, אני בטוח כי יצליח. פגשתי גם את עמיתו בעוספייא, ווג'יה כיוף ואת פעילי המפלגה בשתי העיירות, גואד חלבי, חוסיין אבו זלף ונוספים. העדה הדרוזית נלחמת עשרות שנים לצדינו, היהודים, ועדיין לא זכתה להכרה מלאה ולשוויון זכויות. אנחנו גאים במח״ט הכריזמטי של גולני, אבל שוכחים שיש גם יום יום ובעיות קשות שהדרוזים מתמודדים עימן. השיחות עם חברינו שם מתסכלות . הגיעה עת שינוי.

 

עם ראש המועצה המקומית רפיק חלבי

עם ראש המועצה המקומית רפיק חלבי

 

 

בעיר הבדואית רהט פגשתי את ראש העיריה, טאלל אל גרנאווי ואת חברינו מוחמד אלקרנאווי וחלאד אבו אני. לבדואים קשיים משלהם. רק לאחרונה התברר כי אין להם כל מערכות מיגון ובמקרה הטוב הם שומעים את הצפירות וגם זה לא בכל פעם. התכנית האחרונה להתמודדות עם בעיות הקרקעות והפזורה נעלמה, כשם שעלתה. המציאות מחריפה והולכת. עוד נושא חשוב ליום שלאחר המלחמה.

ולבסוף עוד משהו לסדר היום האזרחי שלנו, הגימלאים והקשישים. במשרד עורכי הדין פישר, בכר, חן, פגשתי שלוש עורכות דין, אשר משקיעות בהתנדבות עבודה גדולה בסיוע משפטי לקשישים בתל אביב. בעבר הדבר נעשה בשיתוף עם הקליניקה המשפטית של המרכז הבין תחומי ואני מקווה כי זה יחזור לשם. היה נפלא לשמוע אנשים צעירים, אשר לא רק מדברים על תיקון עולם, אבל גם מממשים אותו.

  

הנה סיפור חיובי כדי לצאת לסוף השבוע.

   

שבת שלום.

נחמן

 

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית