ח'כ שלי יחימוביץ': אדונים ומשרתים. הנגידה והמנקה. למה קרנית פלוג מתעקשת לא להעסיק ישירות את אמא של לוחם גולני משה מלקו ז"ל שנפל בקרב? למה חסד כה קטן וזול אחרי מודעת האבל המגעילה - נתפס דמיוני? על הפער הנורא בין הסולידריות בשדה הקרב לבין הג'ונגל המרושע בחוץ. הזמנה למאבק

אדונים ומשרתים. הנגידה והמנקה. למה קרנית פלוג מתעקשת לא להעסיק ישירות את אמא של לוחם גולני משה מלקו ז"ל שנפל בקרב? למה חסד כה קטן וזול אחרי מודעת האבל המגעילה - נתפס דמיוני? על הפער הנורא בין הסולידריות בשדה הקרב לבין הג'ונגל המרושע בחוץ. הזמנה למאבק

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

הנגידה והמנקה. קרנית פלוג ולקץ' מלקו. את המייל הזה אקדיש ברובו למצב העניינים הנוכחי בכל הקשור לנגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, ולעובדת הנקיון בבנק, לקץ' מלקו, ששכלה לפני חודש את בנה סמ"ר משה מלקו בקרב בסג'עייה, מאז שסמנכ"ל עמותת ידיד רן מלמד תיעד והעלה לפייסבוק את מודעת האבל המגעילה שפרסם הבנק. 

 

סמ"ר משה מלקו ז"ל, נפל בקרב בסג'עייה

 

מלקו היא עובדת קבלן בבנק, מה שהבנק, כזכור, טרח לציין בגסות רוח על מודעת האבל שפרסם עם נפילתו של משה. הנגידה, האמונה על מדיניות מקרו-כלכלית, פשוט מסרבת להתעסק במיקרו ולעשות את המעשה האנושי הפשוט של העסקתה הישירה של מלקו בבנק שהיא ממילא עובדת בו, באמצעות קבלן הנקיון "אשמורת". זה אקט שהיה אמור להיעשות בצנעה וכמעשה אנושי מובן של סיוע וסולידריות כבר בעת השבעה, בוודאי אחרי פרסום המודעה המכוערת. מה גם שאין לצעד הזה שום עלות כספית. אבל לנגידה, המעשה הפשוט הזה נראה בלתי אפשרי. דמיוני. חורג ממדע הכלכלה ומנוגד לסדר הטבעי ביקום. 

 

מזמן לא נתקלתי בהתנגשות כזאת בין כאב וסבל ובין אטימות אכזרית וגסות לב. מזמן לא קבלנו שיעור כזה באי שוויון. בפער הנורא בין הסולידריות והרעות ומסירות הנפש בשדה הקרב, ובין האפלייה העמוקה, הניכור, הדיכוי המבני, הפערים והחומות הנפשיות והבירוקרטיות שנבנו בכוונה תחילה בין שווים פחות ושווים יותר לכאורה. 

 

המחריד מכל הוא דווקא העובדה שאין כאן זדון. שהפרשה הזאת מתגלגלת לה בכל שלביה במין אטימות בהמית וטבעית שכזאת, ואין כאן אפילו אנשים רעים. רק קבלה מוחלטת וטוטאלית של הסדר הקלוקל הקיים, כאילו היה מדובר בלוחות הברית. אני חושבת שעוות ועוול ואי צדק באים לידי ביטויים החריף ביותר דווקא ברגעים כאלה. כשהם מתרחשים באופן לא מודע לעצמו. לא מתוך רוע צרוף אלא מתוך עיוורון לרוע והתמסרות לשיטה. 

 

מבקשת את עזרתכם. מיום שפרסמתי סטטוס בפייסבוק בעניין הזה, אני מטפלת בפרשה בדרכים שקטות, ביניהן התכתבות עם הנגידה פלוג, שאותה אני מפרסמת כאן לראשונה. אני מדווחת כאן בצער שזה לא הצליח, ומבקשת את עזרתכם. רוצים להצטרף למאבק למען העסקתה הישירה של לקץ' מלקו? כתבו לנו. רוצים לכתוב לנגידת בנק ישראל מה דעתכם? כתבו לדוברות הבנק למייל הזה.

 

אבל הבנק הביא לה אוכל בשבעה! על השיח הנאו ליברלי המזוייף והמעוות. במהלך העיסוק שלי בנושא בשבועות האחרונים, היו מי שטרחו להסביר לי בבנק ישראל כמה הם נחמדים ואנושיים. איך הבנק הביא המון אוכל לשבעה. כל כך הרבה אוכל עד שנשארו כמויות ענקיות! אחד מבני המשפחה, כך טרחו בבנק לפרסם בתקשורת, אפילו התקשר להגיד תודה ולהסתייג מזה שמעליבים את הבנק! על רן מלמד, שפרסם את מודעת האבל, אמרו לי שהוא "פגע בצנעת הפרט של האמא", לא פחות. שימו לב איזה היפוך ערמומי ואורווליאני של היוצרות יש כאן. להשתמש ברטוריקה של "זכויות", ב"צנעת הפרט" שכביכול הופרה (שקר בפני עצמו) כמגן לדכוי. בבנק אפילו אמרו לי בתרעומת:  "מישהו שאל אותה מה היא רוצה?" כן בטח. היא רוצה להיות עובדת קבלן באשמורת. מתוך בחירה חופשית. על כך שהשוויתי את עובדי הקבלן לעבדים מודרניים נאמר לי בהתחסדות: "למה את פוגעת בעובדי הקבלן וקוראת להם עבדים? בעינינו כל בני האדם שווים". זה הזכיר לי את משפטו הידוע של הסופר והעיתונאי הצרפתי אנטול פראנס, שכתב בראשית המאה הקודמת: "החוק הוא נשגב בשוויוניותו: הוא אוסר על עשירים ועל עניים כאחד לישון מתחת לגשרים".

 

יש קווי דמיון בין הנגידה קרנית פלוג ובין מי שמנקה את משרדה, לקץ' מלקו. שתיהן נשים, שתיהן אזרחיות ישראליות, שתיהן עובדות באותו מקום עבודה, לשתיהן ילדים בצבא. בזה מסתיים הדמיון, והן חיות בשתי מדינות שונות. במדינה אחת יש השכלה ושגשוג ושכר גבוה ואין קץ אפשרויות, סטרט אפ ניישן. ובמדינה השניה דיכוי והדרה ועבדות מודרנית שאין ממנה נתיב חילוץ, על פי איזה צוו אלוקי מדומה שהמציאו בני אדם שהשיטה הזאת משרתת את נוחותם.

 

נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג

 

"מעשה אנושי מינימלי מתבקש ותיקון נקודתי וצנוע של עוול". מכתב ראשון לנגידה קרנית פלוג, 28 ביולי 2014:

"... ביום א', 20 ביולי 2014, נפל סמ"ר משה מלקו ז"ל בקרב בשכונת סג'עייה בעזה, במהלך הלחימה במבצע צוק איתן. ביום ב', 21 ביולי 21.7,  פורסמה מודעת האבל הזאת:

 

 

...מודעת האבל הזאת, שזועקות ממנה כל השגיאות המוסריות והתודעתיות האפשריות, היוותה המחשה צורבת וכואבת לפערים העמוקים ולחלוקה המעמדית הנוראה בחברה הישראלית... הדבר צורב וצורם שבעתיים נוכח העובדה שבשדה הקרב מתערבב דמו של בנה של עובדת הקבלן הענייה עם דמם של ילדי מנכ"לים, ואילו בעורף מדובר בשתי פלנטות נפרדות שלעולם לא יפגשו...

מתוך הערכה רבה אליך, הערכה שהבעתי לא פעם, אני פונה אליך בבקשה לעשות מעשה שרק בו יש כדי לתקן את העלבון, את הפגיעה, את האכזריות שנשקפת מהמודעה ומעולם הערכים שעומד מאחוריה: לקלוט את לקץ' מלקו כעובדת מן המניין בבנק..."

למכתב המקורי הכנסו לאתר שלי.

 

"לקיים דיון ציבורי מעמיק", תשובת הנגידה מיום 30 ביולי 2014: "...קראתי בעיון רב את מכתבך... אני כואבת, ביחד עם רבים מעובדי בנק ישראל, את סבלה של משפחת מלקו, שבנה משה ז"ל נפל בשבוע שעבר במבצע "צוק איתן". אני מצרה על האופן בו נוסחה מודעת האבל שנתלתה בלוחות המודעות בבנק...

נושא עובדי הקבלן במשק הישראלי הוא נושא חשוב ומהותי, ואני בהחלט סבורה שמן הראוי לקיים בו דיון ציבורי מעמיק. עם זאת, אני סבורה שיש להפריד בין דיון זה לבין אבלה של משפחת מלקו. בברכה, קרנית פלוג." 

המכתב המלא באתר.

 

תשובה פורמליסטית מקוממת שאיני משלימה אתה. תשובתי לנגידה מיום 7 באוגוסט 2014: "...גברתי הנגידה, בכל הכבוד הראוי, אני סבורה שתשובתך היא תשובה פורמליסטית מקוממת. לא רק בהיבט האנושי, אלא גם בהיבט הלאומי הסולידרי.

אינני משלימה עם תשובה זאת, ואני מבקשת ממך לשוב ולעשות את המעשה הכה פשוט של העסקתה של הגב' מלקו באופן ישיר ולא באמצעות קבלן. תהיה בכך נטילת אחריות, הבעת סולידריות, והזדהות עם המחיר הכבד והנורא ששילמה אמו של משה ז"ל למען המדינה..." 

המכתב המלא באתר.

 

שירים על לקץ' מלקו ועל בנק ישראל. במהלך המלחמה, בתוך כל העיסוק הבלתי נמנע בסוגיות הביטחוניות והמדיניות, הכלכליות המוסריות והלאומיות - דברו אתי הרבה אנשים על לקץ' מלקו, על משה מלקו ז"ל, על מודעת האבל, על ההתנהגות של בנק ישראל. רבים מכם הרגישו רע מאוד עם הפרשה הלא סגורה הזאת, שכמובן אינה עומדת בפני עצמה, אבל מביאה לכדי צרימה עזה את כל יסודות השיטה הקלוקלת שאסור להשלים אתה. יובל אלבשן, דיקן הפיתוח החברתי בקריה האקדמית קרית אונו ופעיל חברתי, וגם דני זמיר, ראש המכינה הקדם-צבאית רבין, שלחו לי ולחבריהם שירים שכתבו. הנה:

 

כי מהקבלן הגעת ואליו תשובי/ יובל אלבשן

(בנק ישראל, צוק איתן, 2014.)

 

שלא תשכחי, לקץ', שלא תעזי לשכוח, 

כי מהקבלן הגעת

וכי אליו, עוד שישה ימים,  

אולי אף פחות, גם תשובי. 

 

ואנחנו הרי כל כך יפים, 

בשעות האלה, 

כל כך מאוחדים, 

כל ישראל זה לזה ערבים, 

שלמרות שלימי הכיף של ילדי העובדים, 

בנך שנפל מעולם לא הוזמן, 

אנחנו משתתפים, באמת משתתפים, 

בצערך. 

 

ושלא תחשבי, לקץ', 

שכתבנו את זה בחוסר רגישות, 

להיפך. להיפך. 

הייתה לנו כוונה כל כך טובה, 

פשוט רצינו ששאר העובדים יידעו מיהי האם השכולה. 

שהרי איש לא מכיר את שמך 

ועבורנו אינך אלא סחבה שקופה 

בלי פנים ובלי שם 

וכעת גם בלי בן.

 

ואל נא תקשיבי לקולות מסיתים

של דמגוגים חברתיים ושאר טפילים 

שנטפלים להשוואה בין מתים לנופלים 

ומדקדקים בין צער לבין אבלים

הם פשוט שוכחים

כי מהקבלן הגעת ואליו תשובי.

 

להגנת הגברות והאדונים/ דני זמיר

אני עובדת קבלן

שחורה

בבנק המדינה 

ששלחה

את בני

למות להגנתה

ולהגנתי

ולהגנת הגברות והאדונים

שאצלם אני מנקה

כי זה מה שאני

עובדת קבלן

שחורה.

וביום מותו בקרב

של בני,

וביום ההלוויה,

ובימי השבעה,

יצקצקו הגברות והאדונים

בלשונם

ויאמרו:-

אכן זה נורא.

הנופל הוא בנה 

של עובדת קבלן

שחורה.

מסכנה.

גם כך היא ענייה.

ועכשיו זה.

ויגידו לי:-

בנך גיבור.

אשרי הוריו, 

שזכו.

ואחר כך ייפרדו

ממני, 

וייכנסו,

למכונית המנהלים

החדישה,

וירשמו

באיי פד אייר

שרכשו 

בקוסטה בראבה 

בחופשה האחרונה

אימייל קצר

ומלא רגישות:-

אבוי זה נורא.

נהרג בנה

של עובדת קבלן 

שחורה.

 

ובינתיים, בפלנטה אחרת, חוגגים כאילו לא קרה דבר. השבוע אושר באסיפת בעלי המניות שכרו המופרך של היו"ר החדש של אלביט הדמיה רון הדסי. 2.2 עלות שנתית של שכר, על משרה חלקית ביותר (הדסי ממלא עוד שלל תפקידים בכירים  במגזר העיסקי שגם עליהם הוא מתוגמל בשפע ובנדיבות). אז מה אם להדסי רקע של כישלונות לא מעטים בכהונותיו הקודמות. אז מה אם אלביט הדמיה השלימה רק עכשיו הסדר חוב ענקי שבו נמחקו לחוסכים 1.8 מילארד שקלים. אז מה אם חרב הפיטורים ירדה עכשיו על החברה. 

 

רון הדסי

 

אנטרופי. המוסדיים, שהם הנציגים של החסכונות שלכם באסיפה אישרו את השכר החזירי והלא-קשור הזה להדסי אחרי שחברת היעוץ החיצונית "אנטרופי" קבעה ש"התגמול המוצע סביר ביחס לשוק". זה כל כך מעוות, כל כך מרתיח. בואו נקרא לאנטרופי שתוציא חוות דעת שהעסקתה הישירה של לקץ' מלקו, בשכר מינימום, שעלותו כ-5000 שקלים בחודש, היא "תגמול מוצע סביר ביחס לשוק". אופס, זה בלתי אפשרי. חברות "יעוץ חיצוני" כאלה הן מכשיר בדיוני שהומצא רק למיוחסים שיונקים הרבה כסף מהציבור, לא למנקה ב-23 שקלים בשעה. 

 

לפני כמה שבועות הגיע לידי במקרה מייל פרידה מנומס שכתב אחד העובדים המפוטרים באלביט הדמיה. מצאתי את מספר הטלפון שלו, והתקשרתי אליו. הוא מפוטר בפיצויים די קמצניים כי "לחברה אין כסף". לא היו לו טענות, רק כאב וחששות מהעתיד."בכל מצב גם כשהכל מתפרק תמיד יהיו כמה אנשים שיעשו כסף, ככה זה", הוא אמר לי בהשלמה, ואפילו גונן על הדסי: "זה לא שהוא בא עם כוונות לא טובות. מה את רוצה, הוא בא לחברה שחגגה. אם הוא יקבל פחות הוא ירגיש פרייר".

 

בבית משה מלקו ז"ל, פינה לזכרו

 

והפעם בקצרה על יתר נושאי השבוע. מדיני, בטחוני, יחסי ארה"ב ישראל, תושבי עוטף עזה. חלק מהראיונות שלי השבוע: לאריה גולן במשדר הבוקר של קול ישראל, לאולפן וואלה למשדר עם הילה קובו וכתבי וואלה, ראיון גם למהדורת החדשות של ערוץ הכנסת אצל עידו פוס,  לאודי שכטר בקול הים האדום, ולתוכנית הפוליטית (המומלצת) זירה חופשית של אלי לוי ויוסי מזרחי ברדיו חיפה. 

וגם ממליצה על ראיון של חברנו, ד"ר אודי מנור, היסטוריון, איש מכללת אורנים וחבר עין השופט ברשת א' של קול ישראל, שיחה עם ברוך אסקרוב על ספרו החדש של אודי "השקפה אופטימית - מבט היסטורי סובייקטיבי מנקודת מוצא אובייקטיבית" על התלות שלנו בזולת לעומת שטיפת המוח אינדיבידואליסטית, על צדק חברתי, צדק חלוקתי ותחרות חופשית, ועוד קצת מזון לנפש. 

 

כבוד וגאווה: סיעת העבודה היא הסיעה החברתית ביותר על פי המדד של "המשמר החברתי".  הח"כים שלנו מאיישים את צמרת הטבלה, ובמקום הראשון:

 

 

איציק שמולי, שכותב יפה ובאיפוק בעמוד שלו בפייסבוק: "... זה בסה״כ סיכום ביניים די משמח של אלפי שעות של מאבק סיזיפי במליאת הכנסת ובוועדותיה, מאות הצבעות כנגד מדיניותה הכלכלית של הממשלה ובעד מה שהמדינה הזו צריכה להיות, ועוד כמה חוקים ומאבקים חשובים כמו: עצירת ניתוקי המים, ייצוג אנשים עם מוגבלות במגזר הציבורי והרחבת הדיור הציבורי... עבורנו זו לא נקודת הסיום אלא רק נקודת ההתחלה כשהמאבק על התקציב כבר עומד בפתח." בהצלחה לאיציק ולכל חברי הסיעה המצוינים.

 

שבוע טוב שיהיה לכם,

 

שלכם,

 

שלי.

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית