ח'כ נחמן שי: שבוע שהיה כך היה: ממבצע למלחמה

10.8.2014

שבוע שהיה כך היה: ממבצע למלחמה

 

חברות וחברים,

 

זה לא ניגמר. הייתה שוב אשליה שהמלחמה הזאת באה אל סיומה ועברה מפסים צבאיים לפסים מדיניים. אז לא. כדאי שנתרגל למציאות חדשה שבה האש נמשכת ותוך כדי כך נעשים ניסיונות להשיג רגיעה והפסקות אש. בתחילת השבוע הגשתי, יחד עם החזית להגנת הציבור עתירה לבג"צ כנגד ראש הממשלה והממשלה אשר דורשת לקבוע כי צוק איתן היא מלחמה. קביעה כזאת היא צבאית ומדינית אבל גם כלכלית וחברתית. אנחנו התמקדנו בהיבטים האחרונים, אם כי אינני שולל את הראשונים. ההגדרה הרשמית של קו 40 הק"מ לצורך פיצויי מלחמה היא משוללת יסוד. נכון שעיקר הרקטות נחתו שם, אבל במלחמה הזאת, כן מלחמה, נחתו רקטות גם בגוש דן כולו ואף מצפון לתל אביב.

 

מן ההגדרה מלחמה, אליה אנו חותרים, נובע כי אפשר יהיה להכליל את הפיצויים על אזורים אחרים גם כן. המדינה מתכוונת להקצות לפיצויים 800 מיליון שקל, במלחמת לבנון השנייה הפיצוי היה 3.5 מיליארד שקל, ואיך שכחתי, באותה מלחמה, ב-2006, הייתה עתירה דומה לבג"צ, הממשלה התנגדה, בג"צ קיבל עמדתה ואז הממשלה הכריזה בעצמה כי הייתה זו מלחמה... אני מניח כי נעבור שוב אותו מסלול בין מבצע לבין מלחמה גם הפעם.

 

הנה מקצת קטעי העיתונות והרדיו שעסקו בעניין זה בנוסף להופעות בערוצי הטלוויזיה השונים. YNET, מעריב, גל"צ, דה מרקר, יומן הצהריים רשת ב' (דקה 01:13:57). בעניין דומה גם פרסמתי מאמר בגלובס.

 

אנחנו לומדים יותר ויותר על האויב הזה ששמו חמאס. מסתבר שלא ידענו. כפי שאומרים אצלנו, נרדמנו בשמירה. לא בהכרח צה"ל או מערכת הביטחון, אלא אנחנו כציבור שמעדיף כמובן חיים שקטים ורגועים בזמן שאויבינו, שמצבם רע משלנו, משקיעים את הזמן בהכנות ובפעילות לקראת עימות נוסף.

 

חלום השלום מתרחק והולך, עצוב אבל יש להכיר בכך. עוד נדבר על איך יראו חיינו לאחר שהמלחמה תסתיים, אבל קודם כל, צריך לסיים אותה. המערכה הצבאית לא מיצתה את עצמה, זה כבר ברור. עובדה שלחמאס נותרה יכולת לשגר רקטות ואולי גם ליזום מהלכים אחרים. אני לא שקט. לסיבוב נוסף יהיה מחיר משני הצדדים, אך ברור שבלעדיו אי אפשר. ישראל נמנעת מלחדור כרגע ולהיכנס לרצועה בגלל מעמדה הבינלאומי שהתערער קשות. זוהי חזית שבתחילה נראתה "מונחת בכיסנו" אבל עכשיו ברור שהיא קוממה מדינות מובילות, את האו"ם ואת ארגוני זכויות אדם. אתגר גדול מחכה לנו גם בחזית המשפטית כדי להתמודד באשמות על מספרי ההרוגים הגבוהים בעזה.

 

אנחנו בימים קשים שמחייבים, כפי שאמרנו כבר, סבלנות ואורך רוח וגם אלה מתכלים והולכים. את המחאה החדשה והלוחשת, בינתיים, מובילים תושבי עוטף עזה שמתקשים ומסרבים אפילו לחזור לישובים שלהם. זה מזכיר קולות מוכרים מן הצפון, במשך השנים הארוכות של ההתשה שעברנו שם. אני מצטער על הנימה המעט פסימית, אבל עדיף לראות את המציאות בעיניים נכוחות ולעשות כל מאמץ כדי לשנותה. לא הכל בידינו, אבל את מה שאנחנו חייבים לעשות הן בצד הצבאי והמדיני והן בצד האנושי הומניטרי (עזרה לעזה) צריך לעשות.

 

שבת שלום,

נחמן שי

 

 

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית