עדכונים מח"כ מיכל בירן - סיכום מושב הכנסת ומבצע "צוק איתן"

עדכונים מח"כ מיכל בירן

 


עם תום מושב הכנסת ובסיומה של תקופה כל כך קשה ומותחת, חשוב לי לסכם ולספר לכם איך עברה התקופה האחרונה, מה עשינו, במה הצלחנו ועל מה נלחמנו.

 

שלושת החודשים האחרונים, מאז חטיפת שלושת הנערים, חשפו את הטוב ביותר ואת הרע ביותר של החברה הישראלית. מצד אחד, מבצע "צוק איתן", על גילויי הסולידריות המרהיבים שלו- זרים מסתופפים יחד לקול האזעקות, סטודנטים שמגיעים לתגבר את הגננות בדרום, נהרות של גרביים, תחתונים וסנדוויצ'ים עם שניצלים חמים שזרמו אל חיילי צה"ל, וביה"ח סורוקה שעלה על גדותיו באנשים שמנסים להטביע בממתקים וחיבוקים את הכאב והצער, לפעמים הקשים מנשוא של החיילים הפצועים ומשפחותיהם ברגעי הדאגה והחרדה. 64 חיילים שילמו בחייהם בשמירה על ביטחוננו. 64 משפחות איבדו את היקר להן מכל.

 

הציניקנים יגידו, שקל להתאחד נגד אויב משותף. ההיסטוריה הוכיחה לנו שיש הרבה דרכים להתמודד במצבים כאלו, ולא כולן סולידריות. הסיבה האמיתית היא הגרעין הטוב המשותף שיצרנו כאן במשך עשרות שנים והוא שמגדיר במידה רבה את זהותנו כעם. אבל אסור לנו לשכוח גם את המראות האחרים- הגזענות, האלימות וחוסר הסבלנות - מנדט שלם, לא "עשבים שוטים", שהשתתפו בקמפיין האינטרנטי "סלפי נקמה", חבורות אלימות שהסתובבו והטילו אימתם על ערביי ישראל, שר חוץ שקורא להחרים את עסקיהם ואנשים שהפנו עורף לשכניהם ממוצא אתיופי, ומנעו מהם כניסה למקלט בזמן אזעקה.

 

גם התמונות האלו, משקפות את דמותה של החברה הישראלית, ואת החוסן המוסרי שנמצא בתהליכי שחיקה כבר עשרות שנים. בעיתות מלחמה הוא עדיין מגוייס "בצו 8", אבל המגמה ברורה והרוב השפוי חייב להתגייס למאבק בתופעות הללו שמסכנות את עצם קיומנו כאן, אולי יותר מאיום הטילים של החמאס.

 

אני מקווה שהפסקת האש תחזיק מעמד. אבל חשוב להזכיר שללא תהליך מדיני, אנו רק מכוונים את השעונים שוב, ומחכים שנה, שנה וחצי או שנתיים עד לסבב הבא.

 

תצפית על רצועת עזה מקיבוץ בארי בזמן "צוק איתן"

המאבק על פיצויי "צוק איתן" ועצה קטנה ממני לבעלי העסקים הגדולים

 

מבצע "צוק איתן" פגע קשות בעסקים בדרום ובשפלה. מחזורי המכירות ירדו באופן דרסטי, ובעלי העסקים הקטנים והבינוניים מוצאים עצמם בימים אלו, עם חובות שתופחים ורווחים שמתדלדלים. בתי הקפה, המסעדות ומרכזי הקניות והבילוי, שהיו אמורים לשקוק חיים בחודשי הקיץ נותרו ריקים, הזמנות ממפעלים בוטלו, ועובדים לא הצליחו להגיע לעבודה. קיבלתי פניות רבות לא רק מתושבי הדרום, אלא גם מבעלי עסקים בשפלה - באשדוד, רחובות וראשון לציון שסיפרו לי כי אינם יודעים איך העסק שלהם ישרוד את המכה.

  

משרד האוצר החליט כי רק עסקים בטווח 40 קילומטרים מעזה יזכו לפיצויים, ובכך הפקיר למעשה את בעלי העסקים בשפלה, שסבלו גם הם ממטחי הרקטות. אמרתי בוועדת הכספים כי לצערי, מי שקבע את טווח הפיצויים הוא החמאס, שכן טווח הרקטות ראוי להיות טווח הפיצויים. קו 40 הקילומטרים שנקבע בשרירותיות, הותיר מחוץ לו, מאות ואלפי בעלי עסקים שנפגעו מהלחימה אך לא יזכו לפיצוי הכספי שמגיע להם. עם זאת, היו גם הישגים: הצלחנו להביא להחלטה לשלם מקדמות גבוהות יותר לזכאים לפיצוי וכן להכליל את כל אזור התעשייה של אשקלון במסגרת הפיצויים למרות שחלקו נמצא מחוץ לטווח 40 הקילומטרים.

   

בנוסף, הצעתי לבעלי העסקים הגדולים, שחולשים על כל הארץ ונהנים ממחזורים ענקיים, לוותר על תביעת דמי הפיצויים שלהם, למען העסקים הקטנים והבינוניים בדרום. אמרתי להם שהציבור הישראלי יזכור להם את הגרגרנות והחזירות בשעת משבר לאומי אם לא יעשו זאת. הרי רוב החברות הללו הוציאו כמה מאות אלפי שקלים רק על מסע הפרסום והיח"צ ש"חיבק" את תושבי הדרום בזמן הלחימה. הראל ויזל, מנכ"ל פוקס ורמי שביט, בעל המשביר לצרכן, לא קיבלו את זה כל כך טוב, צפו והאזינו בלינקים הבאים (אזהרה לא לבעלי לב חלש:)

   

בוועדת הכספים עם הראל ויזל - https://www.youtube.com/watch?v=CRlHt3Weuks&hd=1

עימות עם רמי שביט בתוכנית של גיא זהר ברדיו ללא הפסקה - http://103fm.thepost.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=GDMFEH&c41t4nzVQ=EIK

 

מניית הזהב של המדינה בצים 

 

במהלך המושב ניסתה חברת צים, בבעלות משפחת עופר, לגרום למדינה לוותר על מניית הזהב שלה בצים. זו אותה המניה המאפשרת למדינת ישראל לוודא שבחברת צים יהיה צי של ספינות ישראליות שעליהן צוותים ישראליים. כל זאת כדי שבמצב חירום או במלחמה, ממש כמו בימי "צוק איתן", כאשר נמלי ישראל נמצאים תחת אש, יהיו צוותים שיסכימו לעגון באשדוד ובחיפה, וישראל לא תישאר מנותקת, ללא יכולת לייצא ולייבא סחורות שונות. התנהלות חברות התעופה הזרות במהלך "צוק איתן" שסירבו לנחות בישראל, ממחישה עד כמה הדבר נחוץ.

  

בשלב מסוים היה נדמה שמשרד הביטחון בכבודו ובעצמו מוכן לוותר על מניית הזהב של המדינה, ולהפקיר את הסחר הימי לחברה פרטית לחלוטין, ללא שום יכולת להשפיע עליה.

   

הצענו דיון מהיר בוועדת החוץ והביטחון, ואף שאלתי את סגן שר האוצר מיקי לוי על ניגוד עניינים מעניין ביותר. הסתבר אז שיעל אנדורן, מנכ"לית משרד האוצר, שטיפלה בנושא מניית הזהב בצים מול משפחת עופר, כיהנה בעבר כדירקטורית בבז"ן שבשליטת עידן עופר, הייתה מנכ"לית עמיתים ותפרה את הסדר החוב הראשון והמפנק של צים ב-2009.

 
יום לאחר מכן הודיע שר האוצר לפיד שהמדינה לא תוותר על מניית הזהב. המנייה עדיין נמצאת בסכנה מכיוון שוויתור עליה יביא לרווח עצום למשפחת עופר, אבל בינתיים היא בטוחה, ואנו נמשיך לשמור עליה.

 

 

כנס "עתיד הפנסיה בישראל" והצעת החוק "קרן פנסיה ממלכתית"

 

לקראת סוף המושב ארגנתי עם ח"כ עמר בר לב, את הכנס השני של השדולה לפנסיה הוגנת שבראשה אנו עומדים. הכנס עסק בחלופות אפשרויות לפנסיה בישראל, ובעיקר בהצעת החוק שלנו שעלתה להצבעת הכנסת באותו היום, חוק קרן הפנסיה הממלכתית.

 

החוק אומר כי תוקם קרן פנסיה ממלכתית, אשר תהיה ברירת המחדל של כל עובד ועובדת. מטרתה אינה להפיק רווחים, ולכן דמי הניהול שתגבה יהיו מצומצמים והוגנים, והיא תשקיע את כספי החוסכים באופן אחראי אשר יבטיח להם פנסיה יציבה שאינה תלויה בתנודות שוק ההון. זאת בניגוד לקרנות הפנסיה הפרטיות אשר גובות גוזרות קופון ענק על חשבון הציבור וגובות דמי ניהול מופקעים. פעמים רבות הן משקיעות את כספי הציבור בהרפתקאות פיננסיות פרועות, בחתירה לתשואות אטרקטיביות ומהירות. השקעות, שכפי שכולנו יודעים, מסתיימות לא אחת בירידה לטמיון של חסכונות שנצברו במשך עשרות שנים של עבודה קשה.

 

הצעת החוק הזו היא מהפכה של ממש בעולם הפנסיה הישראלי, ולמרות שהיא הופלה על ידי הממשלה הימנית - כלכלית ביותר שאי פעם היתה פה, אנחנו מתכוונים להשאיר את הנושא על סדר היום, להמשיך להיפגש ולהתייעץ עם מומחים, לרתום את הציבור למאבק ולהלחם על הזכות הבסיסית לפנסיה הוגנת.

 

 

 

כנס "עובדים שעתיים - ניצול לפי שעה"

 

בתחילת יוני, ארגנתי, יחד עם ח"כ עליזה לביא ועם האגודה לזכויות האזרח, את כנס העובדים השעתיים. העובדים השעתיים אינם "נישה" קטנה. מדובר כנראה בכמחצית מהעובדים בישראל. למה כנראה? כי למשרד כלכלה אין אפילו נתונים מדויקים לגבי העובדים הללו, למרות שהם מסביבנו כל הזמן, ובכל התחומים. מעבודה סוציאלית, דרך חינוך ועד ניקיון ותחזוקה. עובדים באותה המשרה במשך שנים, אך לא נקלטים כעובדים קבועים.

 

בעצם כל אחת ואחד מאתנו מכירים עובדות ועובדים כאלו, שעובדים במשרה מלאה אך מועסקים אך ורק על פי שעות עבודה, ללא הזכויות הנלוות, וללא בטחון תעסוקתי אמיתי.

       

במהלך הכנס שמענו את סיפוריהם של העובדות והעובדים השעתיים, והעלנו את הנושא על סדר היום. נציגי משרד הכלכלה, שנכחו בכנס, הודו כי משרד הכלכלה מכיר את הנושא החשוב אך לא עסק בו עד עתה, והתחייבו כי המשרד יתחיל לאסוף נתונים על מספר העובדות והעובדים השעתיים, שאותם יציג לנו, להמשך הטיפול בנושא.

 

 

 

הלשכה שלי זמינה בכל עניין שנוכל לסייע בו. אפשר ליצור איתי קשר במייל Michal@MichalBiran.org

או באמצעות היועצת הפרלמנטרית שלי:

מיכל סלע - sella@MichalBiran.org | 050-6233636

רוצים לקבל ממני עדכונים נוספים? לחצו כאן

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית