ח'כ שלי יחימוביץ': לא לתת לחטיפה להכתיב לנו אסטרטגיה. לילה בעוטף עזה וטרור המנהרות. חבורת הגברים יודעי-כל שמקיפים אותי. אמנון אברמוביץ' ובריוני הימין הקיצוני האלימים והנבערים שתקפו אותו - זרם עכור של שנאה, גזענות ואלימות. ונפל בקרב בנה של עובדת קבלן

לא לתת לחטיפה להכתיב לנו אסטרטגיה. לילה בעוטף עזה וטרור המנהרות. חבורת הגברים יודעי-כל שמקיפים אותי. אמנון אברמוביץ' ובריוני הימין הקיצוני האלימים והנבערים שתקפו אותו - זרם עכור של שנאה, גזענות ואלימות. ונפל בקרב בנה של עובדת קבלן

 

תומר ברקאי, בן שבועיים, נולד בסורוקה בין אזעקה לאזעקה, בקיבוץ בארי שבעוטף עזה. בתמונה יחד עם אמא מירב.

 

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

אנחנו נכנסים לסוף השבוע עם בשורות לא טובות, על מניין חללי צה"ל שהגיע ל-63, ועל חייל נעדר, סג"מ הדר גולדין. אני קוראת לראש הממשלה בנימין נתניהו ולקבינט שלא לשנות את מטרות הלחימה ושלא להיגרר להעצמת פעילות צה"ל בשל החטיפה, חמורה וכואבת ככל שתהיה. לא צריך לאבד עשתונות, וצריך להתנהג בקור רוח ולא לתת לחמאס להכתיב לממשלת ישראל ולצה"ל את צעדיהם.

 
מדי פעם, לפעמים באולפני הטלוויזיה ולפעמים מחוצה להם, אני מזכירה את מספר הנופלים לחבורת הגברים יודעי-כל שמקיפים אותי בימים אלה (אני האשה שמתראיינת הכי הרבה במלחמה וכמעט תמיד אשה יחידה, בדוק). בעיקר אני מזכירה זאת למי שרוצים "לא להפסיק ולגמור את מה שהתחלנו", "להגביר את העוצמה", "לנוע קדימה" וכמובן למפנטזי כיבוש עזה. אכן צבא צריך להגן על העורף. לכן, בין היתר, אנחנו מגבים את ראש הממשלה ואת צה"ל.

 
אבל אצלנו חייו של חייל יקרים כמו חייו של אזרח. למה? כי אלה הילדים שלנו, ולא לגיון זרים או שכירי חרב. 63 הצעירים היפים והנפלאים האלה ששירת חייהם רק התחילה וכבר נגדעה - הותירו אחריהם משפחות מרוסקות ומדממות מכאב אין סופי שלא יגמר. זה גורם מכריע שאני ממש לא מתביישת לקחת בחשבון.

 
ולכן, מכתב גלוי השבוע לראש הממשלה: "אל תיכנע לקולות התובעים ממך להכניס את חיילינו לעומקה של עזה, אל תיכנע לתופי הטם-טם שמתופפים כבר את שירי הקרבות הבאים. שתובעים עוד, ועוד, ועוד, עיוורים למחיר. אל תיכנע למי שמבקשים להטביע את כולנו, על כנפיו של מצב רוחו לאומי שיכול להתחלף כהרף עין – בתוך בוץ עזתי עקוב מדם.  דינה של בחירה כזאת היא הסתבכות עמוקה ומרה עמוק בתוך אחד המקומות הצפופים והגהנומיים עלי אדמות; אבדן מר וכואב של חיי חיילים רבים נוספים; אבדן מוחלט של האשראי הבינלאומי הנדיר שאנו זוכים לו כעת; ערעור היחסים עם החשובה שבבעלות בריתנו – ארה"ב; סבירות גבוהה לאינתיפאדה גם בגדה ולהצתת הגזרה הצפונית; ונטל כלכלי כבד על אזרחי ישראל... התכנס לקראת סיום המלחמה והבהר שהזכות לפעול נגד מבקשי נפשנו שמורה לנו בכל עת ובכל שעה שיעזו לפגוע בנו..." למכתב המלא
בפייסבוק, וגם בבלוג באתר.

 

אימת המנהרות ולילה בניר-עם. מבין המפגשים עם כוחות צה"ל סביב הרצועה ועם אנשים נפלאים ביישובי עוטף עזה - אשתף אתכם בלילה שבו לנתי באורחן של ניר-עם, אבל הנה לפני כן כמה תמונות:

מפוצצי המנהרות. מיקי רוזנטל ואני בגבול הרצועה עם לוחמי הנדסה קרבית בהפוגה קצרה.


בחמ"ל של קיבוץ ניר-עם

 

בחמ"ל של קיבוץ נחל עוז, עם החברים, ראש מועצה האזורית שער הנגב, אלון שוסטר, וחברי הכנסת משה מזרחי ומיקי רוזנטל

 

 

עם החברים בקיבוץ בארי

 

ארוחת ערב במסעדת דדי'ס בשדרות עם יהודית אוליאל, סגנית ראש העיר

 

חדר האוכל בבארי

 

והלינה באורחן בניר-עם (ממליצה עליו ברגע שהכל יגמר!) - משתפת בטיפה אחת קטנטנה ממה שעובר על תושבי עוטף עזה בכל לילה ולילה: שמיים מוארים ולא מכוכבים, רקטות חמאס מתפוצצות ב"שטח פתוח", הירי שלנו והלחימה בעזה מרעימים במלוא עוצמתם, מסוקי קרב יורים מעל הראש, הקירות רועדים בלי הפסקה. את כל זה הם סופגים בגבורה, בסבלנות, בתעצומות נפש ובלי תלונות כבר 14 שנה, אבל המנהרות - שוברות אותם.

 
טבעו ונזקו של טרור שהוא לא "רק" הורג - אלא מטיל אימה. ולא קל להטיל אימה על הישראלים, ובמיוחד לא על מי שחי כאן לאורך הגבול. חזקים, מחושלים, מוכנים לשאת בעול ויודעים על מה ולמה אנחנו כאן, מתיישבים עם עבר מפואר, הווה פורח ועתיד מבטיח, ציונים, רודפי שוויון ושלום, מאמינים בחיוניות של הסדר מדיני ובו בזמן לא פוחדים ממלחמה. אבל הטרור הזה, טרור המנהרות, משיג למרבה הצער את המטרה. מעבר לסכנה הקשה והאמיתית, יש כאן גם מרכיב דמוני ותודעתי חזק. הפחד מפני הרוצח שיגיח פתאום מבטן האדמה אל לב החיים השוקקים. זו הסיבה לכך שכל הפוגה, כל הפסקת אש, כל הסדרה שאנחנו שואפים אליה ובוא תבוא - חייבת לכלול בתוכה ודאות מוחלטת שהמלחמה במנהרות, קיימות או עתידיות - נמשכת, ונאחל לכל האנשים הנפלאים האלה לילות שקטים ובטוחים.

 

הנה חלק מהראיונות שלי במהלך השבוע בתוכניות השונות, ברובם יש בנוסף לווידאו גם תמליל של הדברים, ותודה ענקית למתנדבים שלנו, ובמיוחד לגלעד ביהרי המוכשר והמסור, שהעומס נופל על כתפיו עוד יותר מהרגיל בגלל שתומר קרמרמן שלנו בצוו 8 כבר כמעט חודש. לצפייה הקליקו על כל תמונה:

 

בחדשות ערוץ 2, במשדר המיוחד עם קרן מרציאנו:

ערוץ 2, ראיון עם דרור גלוברמן מבית החולים סורוקה לתוכנית הבוקר של קשת עם יואב לימור וגלית גוטמן:

בערוץ 2, במהדורה המיוחדת עם אורן וייגנפלד:

לדוברי הרוסית שבכם, ראיון למהדורה המרכזית של ערוץ 9:

בחינוכית בערוץ 1, ערב חדש דן מרגלית:

בערוץ 10 במהדורת החדשות עם תמר איש שלום:

בערוץ 2, בחדשות הלילה עם דוריה למפל וליאור פרידמן:

בערוץ 2 במשדר המיוחד עם אהרון ברנע: 

בערוץ 1 בתוכנית "רואים עולם" עם יעקב אחימאיר:

בחדשות ערוץ עשר במשדר המיוחד עם דב גלהר: 

על אמנון אברמוביץ' ובריוני הימין הקיצוני האלימים והנבערים שתקפו אותו. אין לי שום ספק שמעטים מהם אם בכלל עשו שירות צבאי משמעותי. עטויי דגל ישראל לשווא ומלכלכים את משמעותו העמוקה של הדגל - הם התנפלו על מי שצל"ש הרמטכ"ל הוענק לו בשל גבורתו והקרבתו בקרבות הקשים מול המצרים בתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים, קוראים לו בוגד. כי דעתו אינה מוצאת חן בעיניהם. כי במדד הפטריוטיות המעוות שלהם הוא לא מספיק פטריוט. חרפה. אני מתביישת בכך שאני מזכירה את הצל"ש של אמנון. שאני נגררת בכלל לשיח הזה של הוכחת ציוניותו לחבורת פורעי חוק עלובה. חופש הבטוי שמור לכולם, ומבחנו בהכלת עמדות מעצבנות ומקוממות מאלה של אברמוביץ'. אבל פשוט אי אפשר שלא לאזכר זאת נוכח הפער העצום... בקצב הזה ועדת הנאמנות המוסמכת מטעם עצמה קרובה להכריז שגם אנשי הימין בניימין נתניהו ובוגי יעלון הם בוגדים, כי הם לא שועים לעצה האקדמית המלומדת למחוק את עזה, או לכבוש אותה... רוחש לצידנו זרם עכור ומסוכן של שנאה, גזענות ואלימות. הזרם הזה בוקע עכשיו כמו גייזר מורעל... יפצו את פיהם המנהיגים השותקים נוכח הסכנה הזאת ויאמרו את דברם. יוקיעו, יגנו, יזהירו, יתנערו. כי מי ששותק עכשיו יישא באחריות למה שיבוא אחר כך. הדברים המלאים שלי בסטטוס בפייסבוק, ובפוסט בבלוג שלי באתר.

על עובדי קבלן, מלחמה וסולידריות. נפל בקרב בנה של עובדת קבלן. לא ברור מה עבר בראש של בנק ישראל כשפרסם את מודעת האבל על נפילתו בקרב של סמ"ר משה מלקו ז"ל, ובה טרח לציין את העובדה שאמו, העובדת בבנק, היא עובדת קבלן, אבל זו הזדמנות עצובה להגיד משהו על עובדי קבלן ומלחמה... החלום הציוני המוגשם של תקומת עם ישראל בארצו, שבשבילו מוסרים עכשיו אנשים צעירים ונפלאים כמו משה את חייהם, צופן בתוכו את המחוייבות לא רק להגן על המדינה במלחמה, אלא גם ובראש ובראשונה לכונן כאן חברת מופת, מוסרית, סולידרית, אשר אינה מפקירה את החלש ואינה כורעת ברך בפני החזק... דווקא במדינה שבה האחדות כה חשובה, אנחנו מתפצלים לשתי פלנטות נפרדות: בפלנטה אחת מאמיר שכרם של המנהלים לפסגות דמיוניות, ובפלנטה האחרת, באותו מקום עבודה ממש ותחת אותה קורת גג, מתקיים מסלול של ניצול עמוק ועוני מרוד. שם, בפלנטה הזאת, עובדת אמא של משה מלקו..." לפוסט בפייסבוק, ולבלוג באתר.

סמ"ר משה מלקו ז"ל, בן של עובדת קבלן

 

סגירת רשות השידור. מה היינו עושים לדנקנר, או תשובה, לו היו סוגרים מפעל, מפטרים את כל עובדיו, ופותחים אותו מחדש עם עובדים חדשים? מוקיעים אותם וממררים את חייהם. הצבעתי נגד החוק הנוראי על סגירת הרשות ו"פתיחתה מחדש". מהרבה מאוד טעמים, אבל הטעם הראשון הוא המעשה החמור, התקדימי, המסוכן, של סגירתו האלימה של מקום עבודה עם 1800 עובדים רק כדי לפתוח אותו מחדש עם עובדים חדשים. אוי לנו אם מעכשיו יתנהל כך כל המשק. צפו בנאום שלי במליאה השבוע:

התחלתי בדרום ואסיים בתל אביב - עם כל הקושי, יש משהו מאוד מעניין ומלכד בחברותות הקצרות והאינטנסיביות שקורות בחדרי מדרגות מזדמנים ברגע שנשמעת אזעקה. זו תמונה מאתמול, שכונת יד אליהו: שתי אמהות מבוהלות עם תינוקות על הידיים, בעלת המינימרקט הסמוך, ירושלמי אחד (שהזכיר לי שראיינתי אותו לפני 20 שנה בטו באב בגלל הנסיבות המעניינות שהכיר בהן את אשתו, והבטיח לי שהוא אוהב אותה כמו ביום הראשון) אוריה (שצילמה ממקום בטוח) ואני. בחדר המדרגות הסמוך היו שני תלמידי כתה ט' שבאזעקות נהנים לשחק אותה עיתונאים, אז בתום האזעקה זרמתי אתם והענקתי להם ראיון.  שנדע כולנו ימים שקטים יותר.

 

 

שבת שלום ובשורות טובות,

שלכם,

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית