ח'כ נחמן שי: שבוע שהיה כך היה: השבוע הרביעי - מלחמה

4.8.2014

שבוע שהיה כך היה: השבוע הרביעי - מלחמה

 

חברות וחברים,

 

היום הוא היום ה-25 למלחמה, מלחמה שהחלה כמבצע צבאי והפכה למלחמה לכל דבר. השקט בעורף הנוהג, לכאורה, כרגיל, אינו יכול להטעות. בתוך רצועת עזה מתנהלים קרבות קשים וערמומיים, במרחבים הסמוכים לרצועה, בערים ובקיבוצים, השפעת המלחמה בולטת יותר, אך גם במרכז הארץ שוררת אווירה קשה.

 

אתמול קראתי לראש הממשלה במכתב (מצ"ב) להכריז על המצב הנוכחי כמלחמה. מבחינה פורמאלית הדבר יאפשר, ביום שאחרי, לפצות על נזקים עקיפים גם מעגלי אוכלוסייה רחבים מעבר לקו 40 הק"מ. אולם יש בכך גם משום הכרה עובדתית לנסיבות שבהן מתנהלת היום ישראל. ברורים לי הנימוקים מדוע לא, גם להודעה כזו יכולות להיות השלכות שליליות. אבל אני סבור שבשלב זה, שבו ישראל כבר הורידה את הכפפות והיא מכה בחמאס, כפי שגם מסכי הטלוויזיה מראים, מוטב להודות במצב החדש שנוצר לפני 25 יום. הנושא התפרסם באתרים השונים: ynetדה מרקר.

 

ואם היה צורך בהוכחה נוספת, היא באה הבוקר. התעוררנו להפסקת אש בת 72 שעות מהולה בהרבה כאב על מותם של חמישה חיילים, אפשר היה אפילו להניח כי היא תוביל להסדר לטווח ארוך יותר. אבל אז באה מיתקפת החמאס וחטיפת הקצין, סג"מ הדר גולדין והמציאות השתנתה באחת. בערוץ 1, שם הופעתי זמן קצר אחר כך אמרתי את הדברים הבאים: המשחק הזה נגמר. החמאס אינו פרטנר להסדר, לא לטווח קצר ואני חושש גם לא לטווח ארוך. שוב נענינו להפסקת אש, בפעם השישית, כולן הופרו על ידי החמאס. אי אפשר לעצור את צה"ל כל כמה שעות, אי אפשר לשגע את העורף בין רגיעה מזויפת למטחי טילים. חמאס אינו רוצה בהפסקת אש, הוא רוצה להמשיך. ואם כך, גם צה"ל צריך, חייב, להכות בו.

 

הבה נזכור את מה שאולי היטשטש בשבועות האלה. ישראל לא בחרה במלחמה הזאת, ממש לא. אבל כמדינה ריבונית ועצמאית היא איננה יכולה להרשות לעצמה שארגון טרור מדינתי יתעתע בה ובשמונת מיליון אזרחיה.

 

על המלחמה הזאת עוד יהיה הרבה זמן לדבר. היו שגיאות ומחדלים בדרך, וגם עכשיו לא הכל מתנהל כפי שהיינו רוצים. אבל במלחמה אין מנהלים ויכוחים ציבוריים ופומביים מן הסוג הזה עד לסיומה. לאחר מכן, נדון בכל עניין ועניין בהרחבה ובשקיפות. אני מבטיח לכם.

 

אתמול ירדתי לדרום, לנתיב העשרה, לאופקים ולנתיבות. פגשתי שוב אנשים, ראשי ערים, מתנדבים, שעובדים קשה ומוכנים להמשיך כך ובלבד שהאיום הגדול, המרחף מעל ראשם, יוסר. הדרום  מלא אנשים יפים. הנה למשל יעל רכוב מירושלים, שבאה לאופקים לפני כ-4 שנים והקימה אגודה בשם "אלפא" יחד עם הסוכנות היהודית ועם פדרציית מטרו-ווסט ועוסקת מאז בפיתוח של 30 פרויקטים בעיר הדרומית הזאת. יש באופקים כבר חברה אזרחית תוססת ופעילה ואזרחים שאכפת להם  מהעיר שלהם ועכשיו, בחירום, הוכיחו נחישות ומסירות לעירם. הנה תמונה שלהם במרכז חוסן שמסייע לעיר ואפילו ליישוב הבדואי הסמוך, רהט, בתקופה קשה זו. כאן, ושם ועכשיו ישראל מגלה פנים יפות והתקווה היא שלכשיסתיים הכל, והוא יסתיים, הם יישארו עמנו. מוכנים?

 

 

ושוב יום שישי, ושוב אנו מקבלים את השבת. נתפלל לשלומם של החיילים, כל אחד ואחת בתפילתו האישית ונחכה לשובם.

 

שבת שלום,

נחמן

 

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית