ח'כ שלי יחימוביץ': קדושת החיים אצלנו לעומת תרבות המוות האפלה של החמאס. מגש הכסף הכואב. אין זרוע צבאית בלי זרוע מדינית. השיח המתלהם: כמו נייר זכוכית על עור חשוף. מיהו ערבי טוב לפי משנתו הגזענית של ליברמן, ועל הפרטות, מלחמה, ושמיים פתוחים-סגורים

קדושת החיים אצלנו לעומת תרבות המוות האפלה של החמאס. מגש הכסף הכואב. אין זרוע צבאית בלי זרוע מדינית. השיח המתלהם: כמו נייר זכוכית על עור חשוף. מיהו ערבי טוב לפי משנתו הגזענית של ליברמן, ועל הפרטות, מלחמה, ושמיים פתוחים-סגורים

 

למעלה צוותים רפואיים מורידים פצועים ממסוקים, למטה קייטנה במקלט. בית החולים סורוקה השבוע, עם המדריכים מתנועת החלוץ.

      

שלום לכם חברות וחברים,

 

שגה הקבינט בכך שדחה הערב את ההצעה להפסקת האש. כי כל ההסכמות הקודמות שלנו להפסקות אש אמנם הופרו ונדחו בידי החמאס - אבל העניקו לנו עוצמה אדירה בזירה הבינלאומית והיו בגדר הזרקת לגיטימציה ונכס אסטרטגי ראשון במעלה; כי ההצעה כללה המשך טיפול שלנו במנהרות במלוא העוצמה; כי להפוגה יש פוטנציאל להתפתח להסדר טוב לנו; כי אכן חפים מפשע רבים, קורבנות של ארגון הטרור הרצחני שמשתמש בהם באכזריות - משוועים למים, מזון וטיפול רפואי; כי לחדש את הלוחמה תמיד אפשר; וכן, גם כדי להפסיק את הקזת הדם הכואבת, כה כואבת, אצלנו.

 
קדושת החיים אצלנו לעומת תרבות המוות האפלה בצד השני, הופכת את החללים שלנו ואת הרצון להימנע מנפגעים נוספים - לגורם רב משקל. אין מה להתבייש בזה. רק להתגאות. בשורת האיוב שכל הורה רואה אותה בחלומות הבלהות שלו הפכה למציאות מרה בשביל 33 משפחות שחייהן כמו שהיו עד היום - הסתיימו לבלי שוב, והוחלפו ביגון נצחי. אנחנו כואבים את כאבן ומזדהים עם סבלן, והכאב האישי שלהן צורב בבשרה של החברה הישראלית כולה.

 
מכירים את הקלישאות האוויליות על זה שהצעירים הם שטחיים, או מתעניינים רק בשטויות, או בקניות, או במותגים, או בסבבה שלהם או בקריירה של עצמם? בעשור האחרון זה כל כך, אבל כל כך, לא נכון! זה בא לידי בטוי בעשייה חינוכית מדהימה, באכפתיות, ברצון יוקד לשנוי חברתי, בבקיאות מרשימה, בעולם ערכים עמוק. בימים אלה, התכונות הנעלות של אנשים צעירים באות לידי בטוי עילאי בשדה הקרב. החבר'ה האלה, גם צעירים בסדיר, גם מילואימניקים, מתגלים במלוא עוצמתם הפיסית והנפשית, בגבורה, בהקרבה, באומץ לב, בחברות, בסולידריות, בערבות ההדדית, ובנכונות הבלתי נתפסת להקריב את חייהם.

 
חייל עושה את משימתו, הוא יוצא במסירות נפש לקרב - האחריות על ההנהגה היא לתכנן נקודת יציאה. אין זרוע צבאית בלי זרוע מדינית. מגש הכסף בדמותם של הלוחמים, הנופלים, הפצועים – הוא הבסיס למה שישכילו מי ששלחו אותם לקרב לתרגם להסכמים מדיניים חכמים שיביאו לנו את השקט המיוחל.

 

את הדברים האלה ואחרים אמרתי בראיונות רבים השבוע, הנה חלק מהם, לצפייה הקליקו על התמונה:

 

באולפן וואלה, עם עורך וואלה ינון מגל:

בחדשות ערוץ 2 עם קרן מרציאנו:

במשדר המיוחד של ערוץ 1:

בחדשות ערוץ 2 עם אורן וייגנפלד:

בחדשות ערוץ 10, עם רומי נוימרק:

בחדשות ערוץ 2 עם אהרון ברנע:

בערוץ 2, משדר הבוקר עם אברי גלעד והילה קורח:

יונה לבנה ומנחמת של שפיות היישר מהחזית. השיח המתלהם שמתרחש כאן לצערנו בחודש האחרון הוא כמו נייר זכוכית על עור חשוף. הקללות הגסות, השנאה, הגזענות. ממילא אנחנו חיים כאן תמיד על שפתותיו של שסע. בין ימין ושמאל, ערבים ויהודים, חרדים וחילונים, מה לא. איזה הגיון יש, דווקא בימים שבהם נדרשת הסולידריות העזה ביותר, להרחיב את שפתות השסע עוד יותר? לשפוך, בטירוף, נפט על המדורה? איך זה משתלב עם היגון העמוק של המשפחות שאיבדו את אהוביהן? עם החרדה המכרסמת בלב של עשרות אלפי הורים ובני משפחה? עם תעצומות הנפש והגוף ועם סיכון החיים של הלוחמים? לסטטוס המלא שלי בפייסבוק בעניין הזה, לפוסט באתר, והנה תמונות מקסימות שלו ושל החברים שלו שהעלה עומרי בן חורין, מילואימניק בצוו 8 בעזה, כתשובה לטירוף שראו בפייסבוק:

מיהו ערבי טוב לפי משנתו הגזענית של ליברמן. בראשית השבוע קניתי בייגלע במאפיית אבולעפיה מול הים, בקצה הרחוב שלי. החופש הגדול בעיצומו, וילד כבן 12, ערבי יפואי ככל משפחת אבולעפיה הענפה והמשגשגת, עזר שם לאביו במכירה, בחריצות ורצינות מעוררת קנאה אצל כל הורה מצוי. הוא לבש חולצה עם הכיתוב "יהודים וערבים מסרבים להיות אוייבים." חמוד, נכון? ובכל זאת נצבט לי הלב. לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שבאותה מידה היה יכול להכתב שם "אני ערבי טוב. בבקשה תקנו ממני". הקריאה המרושעת והגזענית של שר החוץ ליברמן לא לקנות אצל ערבים, היא מסוכנת ומבעיתה..." לקריאת הפוסט כולו הכנסו לפייסבוק, וכמובן גם לבלוג שלי באתר. בתמונה: אצל יאזיד הירקן מרחוב קדם ביפו, נג'יב חינאווי מהקצביה הסמוכה ומאהר, ממסעדת אפלוקה שממול. אני קונה אצלם הרבה אבל הפעם הם ממש בקשו להצטלם אתי כדי להראות שיהודים ממשיכים לקנות אצלם. הסכמתי בשמחה, אבל התביישתי בסיטואציה.


בראיון לפארלי שחר במשדר הצהריים של קול ישראל אני מדברת על הפגיעה העמוקה של ליברמן בדמוקרטיה, וגם כאן, בראיון אצל אורית לביא נשיאל בערוץ הכנסת:

"עם אופק של תקווה", מאמר שלי שהתפרסם בגלובס השבוע: "במחלקת טיפול נמרץ בסורוקה מטפלים טובי הרופאים במפקד סיירת אגוז. מסוק פינה אותו לכאן כשאגרוף של פקוד שלו נעוץ בתוך מקום הפציעה כדי לחסום את איבוד הדם. במסדרון משפחתו המקסימה וחברים, העיניים עייפות ואדומות, נודדות אל הדלת הנפתחת בכל פעם שיוצא ממנה רופא. הדיבור מאופק, הדאגה אינסופית. "אנחנו אנשי שלום", הם אומרים לי ולח"כ עמר ברלב. "מעבר למבצע הזה, חייבים לקחת אחריות על עתיד שפוי יותר... אלה משפחות שגידלו ילדים על אתוס של ציונות, של שירות משמעותי בצה"ל, של נטילת אחריות לגורלה של המדינה. הם רוצים לדעת שבעוד יד אחת שולחת את ילדיהם למערכה, בשיקול דעת באחריות ובזהירות, היד השניה על הגה של מהלכים שאינם מהלכי מלחמה. מהלכים שלא ילאו לרגע מחיפוש פתרונות מדיניים, עם אופק של תקווה. אין זרוע צבאית בלי זרוע מדינית. אין מבצע צבאי או מלחמה שמוכרעים בסופם רק בכוח הנשק. חוץ מכמה מחרחרי מלחמה תאבי כיבוש עזה על שני מליון אזרחיה, רוקמי חזונות משיחיים על מלכות דוד, או סתם פוליטיקאים ציניים שמבקשים לחצוב דיווידנד מרטוריקה מתלהמת – אין כמעט בר דעת שחושב שאת עתידה ובטחונה של ישראל נבסס רק על החרב..." לקריאת המאמר המלא הקליקו כאן: 

תמונות מסורוקה:

חברי הכנסת עמר ברלב, מיקי רוזנטל ואני ליד מיטתו של החייל הבודד מצרפת גבריאל בן נעים ואמו נלי שהוזעקה מביתה בפאריס:

בחדר המצב של סורוקה עם מנהל בית החולים ד"ר אהוד דווידסון:

בכניסה למחלקת טיפול נמרץ, עם משפחות הפצועים:

עם מנהל המחלקה לטיפול נמרץ, ד"ר מוטי קליין:

לטוס אל על, ציפור הכסף ממריאה לה. על מצור הטיסות לישראל, הפרטות, מלחמה, ושמיים פתוחים-סגורים. "הקשר בין בטחון המדינה ואזרחיה ובין אחריות ובעלות של המדינה על תשתיות אסטרטגיות תמיד מתבהר בעת מלחמה. אלה גם רגעים שבהם נעשה מאוד ברור והגיוני למה לא טוב שהבעלות על השמיים, על הים, על מקורות האנרגיה, על בטחון המזון תופקד בידי מדינות זרות. גם כשהן מאוד נחמדות ואוהדות... התיירים עזבו וחברות התעופה נבהלו לא כי הם לא אוהבים אותנו ולא כי הם רוצים לפגוע בנו ולא כי הם בעד החמאס ולא כי הם רוצים לתקוע אלפי ישראלים נואשים בחו"ל. הסיכון, גם אם הוא מזערי, פשוט לא משתלם להם כלכלית. אין כאן סנטימנטים. שיקולים עסקיים. כסף. זה גם השיקול היחידי של אל על אחרי שהופרטה. שורת הרווח. לכן היא הרשתה לעצמה לנצל את המצוקה שנוצרה ולהזניק את המחירים בצורה חזירית. למה לא, אם יש הזדמנות... מדינת קצה מוקפת בחורשי רעתה צריכה חברת תעופה לאומית..." לפוסט המלא שלי באתר על הקשר בין הפרטות ובין פגיעה בבטחון המדינה, ותוכלו לקרוא את אותו טקסט גם בפייסבוק.

פורצות דרך, מהפכניות, גשר בין העולם החרדי לחילוני - ויש לי עוד הרבה סופרלטיבים על אלפי הנשים החרדיות שהולכות לרכוש השכלה אקדמית ואחר כך משתלבות במשרות רציניות בעולם העבודה. הן עושות זאת כשהן מטופלות בהרבה ילדים, מפרנסות ועוסקות בעבודות הבית המפרכות. השבוע הרציתי להן וברכתי אותן בטקס הענקת תארים למסיימות משפטים ומנהל עסקים בקמפוס החרדי בקרייה האקדמית אונו. דברתי על המלחמה, על פמיניזם, ועל ערכים משותפים לחרדים ולחילונים. 

נשאי HIV, כבר מזמן לא מתים מזה, אבל הדעות הקדומות הופכות את החיים לסיוט. במקום סודי ובמועד סודי השתתפתי בכנס "חותרים קדימה!" עם הרבה אנשים מקסימים שהם נשאים, והתכנסו להתעדכן, לשמוע הרצאות מרתקות, ללמוד, להתארגן ולהתחזק. למה סודי? כי החברה ממררת את חייהם. בעבודה, בשכונה, במרפאה. אני דברתי אתם על שוויון, ועל זכויות, ועל התארגנות פוליטית, ועל העוצמה של קבוצה אל מול חולשתו של הפרט. בתמונה בסוף הארוע עם ניסן שטראוכלר, דובר הוועד למלחמה באיידס, ועם סער מעוז מנהל  החטיבה החברתית בוועד למלחמה באיידס.

כבוד נשיא רובי ריבלין, אני אוהבת אותך. לפני חודש וחצי ענייני הנשיאות העסיקו אותנו מאוד, אתמול כבר התרחשה השבעתו של רובי רבלין בטקס צנוע ונטול חגיגות, כמצווה וכמצופה בימים הקשים האלה. אני משוכנעת מעומק לבי שמדינת ישראל קבלה נשיא נפלא, שכמו שאתם יודעים, השקעתי הרבה אנרגיה ואהבה כדי לסייע לבחירתו. למעלה תמונה מההשבעה שצלמתי מהכסא שלי בכנסת, ולמטה ראיון על רובי בערוץ הכנסת מייד אחרי ההשבעה.

כיף במקלט. במקלטים של סורוקה פגשתי את החבר'ה של תנועת החלוץ - תנועה שהיא שיתוף פעולה של בוגרי המכינות: רבין,  גליל עליון, מיצר, וחנתון יחד עם בית יגאל אלון שבקיבוץ גינוסר. בחופשת הקיץ שלהם הם באו להתנדב בקייטנה העליזה שמתקיימת במקלטים. חוויה לראות את החבר'ה המקסימים האלה, עם הכישורים החינוכיים יוצאי הדופן והכריזמה והחן – מתפעלים קייטנה ענקית ומוצלחת, יחד עם אגודת הסטודנטים למקצועות הרפואה, מורות חיילות, ועוד הרבה מתנדבים. זה מאפשר לצוותים הרפואיים ולעובדים בסורוקה לעבוד בשקט בימים העמוסים האלה, ולדעת שהילדים בידיים טובות. הנה:

שבת שלום, בשורות טובות,

שלכם,

שלי

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית