ח'כ נחמן שי: שבוע שהיה כך היה: בסוף השבוע השלישי

27.7.2014

שבוע שהיה כך היה: בסוף השבוע השלישי

 

חברות וחברים,

 

אנחנו נמצאים היכן שהוא לקראת הסוף, אבל לא ברור היכן ולא ברור מתי. המערכה שלפנינו היא שילוב של אינפורמציה ודיס-אינפורמציה. הקרב על התודעה הוא מעין לוחמה פסיכולוגית שבה כל צד רוצה להשפיע על הצד האחר, לא רק באמצעות מהלכים צבאיים, אלא גם ביצירת לחץ פסיכולוגי הן מבית והן מחוץ. זהו קרב המסובך לא פחות מן הקרב הקרקעי בין צה"ל לבין החמאס. כך יש להסביר את מבול ההצהרות והידיעות ממקורות אלה ואחרים אשר מציפים אותנו.

 

עוד מוקדם לערוך סיכומים, צריך לצפות קודם לכשתגיע הפסקת אש ואחר כך לדבר על כל מה שהיה. אולם בסוף השבוע השלישי של הלחימה מן האוויר, מעל הקרקע ומתחתיה, אפשר לומר את הדברים הבאים:

 

1. פעולה אווירית היא יעילה והרסנית, אך אין בה כדי לשתק באופן מוחלט אש מן הקרקע ומדויקת ככל שתהיה,  היא כרוכה בפגיעה בבלתי-מעורבים. נכון לרגע זה לפחות מחצית מ-800 הנפגעים הם בגדר בלתי-מעורבים. עם זאת, היתרון הגדול של הפעולה האווירית הוא כמובן העדר נפגעים בצדנו.

2. המנהרות, ככל שקיומן היה ידוע, התגלו כהפתעה אסטרטגית וכאיום של ממש. תושבי עוטף עזה מאבדים או איבדו את תחושת הביטחון על אדמתם שלהם. זה לא קרה להם אפילו בימים הקשים ביותר של הקאסמים ופצצות המרגמה. על המנהרות וודאי עוד נדבר הרבה לכשתסתיים האש. אני מניח כי צה"ל ימצא פתרונות כאלה ואחרים, אבל האתגר יישאר גדול, כפי שההיסטוריה הצבאית מלמדת. עדיין לא נמצאה דרך למנוע חפירת מנהרות באופן מוחלט.

3. כיפת ברזל הייתה לחומת המגן של מדינת ישראל. מעולם לא תארנו לעצמנו שלמעלה מ-90% מהטילים המכוונים לאזורים מיושבים במדינת ישראל - ייורטו. אין דבר כזה, הצלחה של למעלה מ-90% למערכת נשק, אבל זה קרה ויצר מציאות ביטחונית חדשה. העורף עומד. נכון שישנם קשיים כלכליים וחברתיים ועוד יהיו בעתיד, אבל מספר הנפגעים הזעום הוא הישג בלתי רגיל לישראל.

 

העורף האזרחי הוא בעיניי ההפתעה הגדולה ביותר. למרות ששבענו מלחמות, במיוחד מאז מלחמת לבנון הראשונה, פעם בצפון ופעם בדרום וחוזר חלילה, הפעם מסתמנת אחדות וסולידריות שלא נראו כבר הרבה שנים. שורש העניין נעוץ בהבנה שחלחלה בכל אזרח ואזרחית כי נוצר איום אמיתי ועלינו לתת לו פתרון ארוך טווח ולא זמני.

 

המפגשים עם המשפחות השכולות, והיו לי כמה כאלה, מעידים כי גם במקום הכואב ביותר, במשפחות השכול, מבינים כי הקורבן לא היה לשווא וכי ישראל נקלעה למצוקה אמיתית. אכתוב על כך בנפרד. 

 

יש עוד היבטים רבים של המציאות החדשה שהשתלטה על חיינו בבת אחת ושינתה אותם. אני מוטרד במיוחד מיחסי יהודים-ערבים  ומן הקרע בחברה בין השמאל לימין. אנחנו חזקים מספיק כדי לשאת ויכוחים בתוכנו, אבל כששר החוץ ממליץ על חרם קניינים על המגזר הערבי או כאשר מפגינים מן הימין הקיצוני מכים מפגינים מן השמאל, או כאשר התבטאות חריגה, ראה ערך אורנה בנאי, מתקבלת  בהתנגדות כה עזה, ראוי לקרר מעט את הוויכוח הפנימי. אין בשום אופן להפסיקו. זהו מקור כוח ועוצמה שאפשר להתגאות בהם. אבל נדרשת סבלנות וסובלנות ולכן זהו מבחן גדול לכולנו.

 

עכשיו יום שישי בערב ורבים סועדים את ארוחת ליל השבת בדאגה גדולה ובקוצר רוח. עיניהם, עיני כולנו, נתונות אל הדרום וכולנו מלאי דאגה. אני שולח  ברכה גדולה לחיילי צה"ל ומפקדיו, לשב"כ, למג"ב ולמשטרת ישראל באשר הם (עבורם נפתחה עכשיו חזית חדשה באיו"ש ובירושלים).

 

כולנו מצפים לסיום הלחימה, אבל עם זאת דורשים כי תסתיים בהישגים של ממש שיצדיקו את המחיר הכבד ואת ההשקעות העצומות שכולנו בסופו של דבר משקיעים בצוק איתן. ומעבר לכך, רוצים לראות גם ״יום שאחרי מדיני״, שיבסס דו שיח ישראלי פלשתיני על עתיד ועל חיים משותפים.

 

דברים אלה ואחרים פרסמתי השבוע במאמרים הבאים שהופיעו בגלובס, בדה-מרקר ובג'רוזלם פוסט וכמובן בדיונים האינסופיים ברדיו ובטלוויזיה.

 

שבת שלום,

נחמן שי

 

 

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית