מלחמה על הבית - ניוזלטר מאת ח"כ יצחק הרצוג

מלחמה על הבית - ניוזלטר מאת ח"כ יצחק הרצוג

 

 


27.7.2014

  

"פתאום הבנתי שאני ישן על מנהרות תופת של החמאס", כך אמר לי יענקל'ה, חבר ותיק שלנו מקיבוץ נחל עוז שאותו ואת חבריו פגשתי השבוע במקלט הקיבוץ. אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב שמוביל את יישובי המועצה כבר 14 שנים בהתמודדות עם איום הרקטות, אמר לי שזו הפעם הראשונה בה נשחק הביטחון העצמי של תושבי עוטף עזה.

 

מנהרה שמתחילה בעזה ומסתיימת בגן ילדים, בחדר האוכל או בפאתי שדרות היא דבר שאף ישראלי אינו יכול להשלים איתו. צה"ל היה חייב להיכנס אל השטח העזתי ולחסל את האיום הזה שעלול להוביל לאסון גדול. לכן אני כראש אופוזיציה ואיתי סיעת העבודה כולה מגבים את ההחלטה לנטרל את המנהרות האלה אחת ולתמיד ולהילחם בשיגור הרקטות אל עבר אזרחי ישראל.

 

טובי בנינו כבר שילמו בחייהם על מנת להשלים את המשימה החשובה. זו מערכה מורכבת וקשה שגובה מחיר כבד, אך המחיר של השארת המצב על כנו עלול להיות גבוה לאין שיעור. כל הלוויה של חייל פוצעת את הלב, ולצערי היו יותר מדי כאלה בשבוע האחרון, אך החיבוק שמעניק עם ישראל למשפחות השכולות והנוכחות הציבורית חסרת התקדים בהלוויותיהם של החיילים הבודדים הם אלו שמראים על החוסן הבלתי רגיל שמאפשר לנו להמשיך הלאה ולהילחם עבור חיים נורמליים בארץ הזאת.

 

בהלוויות, בניחומי האבלים ובביקורי הפצועים בהם השתתפתי השבוע גיליתי סולידריות ישראלית בהיקפים מרשימים.  הסולידריות המיוחדת הזאת אינה מקהה את הכאב אבל בהחלט משאירה מקום לתקווה שעוד יבואו ימים טובים יותר. חשוב שנשמור עליה גם כשישקע אבק הקרב.

 

המערכה הזאת נכפתה עלינו ועם זאת, כואב גם לנו לראות את  הסבל והמצוקה ההומניטרית שעוברת האוכלוסייה האזרחית והבלתי מעורבת בעזה. אנחנו לא אדישים לסבל הזה ומקווים, גם עבור אזרחי מדינת ישראל, וגם עבור תושבי עזה שהשקט ישוב למחוזותינו.

 

אסטרטגיית היציאה
הגיבוי שאני ומפלגת העבודה מעניקים בשעת הלחימה, אין משמעותו הסכמה אוטומטית לכל צעד של הממשלה. ההתרוצצות המדינית בשבוע האחרון, שהתגברה עם ביקוריהם באזור של מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי ומזכ"ל האו"ם באן קי מון ושרי חוץ רבים נוספים, מאותתת שהאשראי הבינ"ל הוא לא דבר מובן מאליו ושישראל חייבת לגבש אסטרטגיית יציאה מדינית מן המערכה. על ישראל להציג את תנאיה להפסקת האש שתתאפשר רק לאחר שצה"ל יסיר את איום המנהרות.

 

במקום הטענה שההכרעה יכולה לבוא רק במיטוט החמאס וכיבוש עזה אני טוען שהפעולה הצבאית עד כה מאפשרת לנו להגיע להכרעה באמצעות פעולה מדינית שישראל תוביל ובמרכזה החלטת מועצת הביטחון או גוף בינ"ל אחר שתכלול את התנאים הבאים: כניסתו של אבו מאזן לעזה והעברת האחריות על המעברים ועל הניהול האזרחי השוטף לידיו; הסכמה בינ"ל מחייבת לפירוז עזה לטווח ארוך בדומה להחלטת שרי החוץ של האיחוד האירופי; מהלך של שיקום משמעותי של עזה שינוהל באמצעות הרשות הפלסטינית ובגיבוי של המצרים.

 

 

והדבר הכי חשוב, שגם עולה מפגישותיי ושיחותיי עם שרי חוץ ושגרירים מכל רחבי תבל וגורמים מדיניים בעולם הערבי: המתווה להפסקת האש חייב להיות צעד ראשון בו ישראל תניח, ביוזמתה, מתווה להסדר רחב ביננו לבין הרשות הפלסטינית, בגיבוי הציר המתון של מצרים, ירדן ומדינות הליגה הערבית. זו הדרך היחידה להפוך את המשבר הזה להזדמנות שתחזק את ביטחון ישראל לטווח ארוך ותקדם את הסיכוי להגיע להסדר מדיני עם הפלסטינים.

אפס סובלנות לגזענות
כאילו שהרחוב הישראלי לא מבעבע מספיק ומאיים להתלקח בכל רגע נתון, הציע השבוע שר החוץ ליברמן להחרים בתי עסק של ערביי ישראל. מעבר לעובדה שהתבטאות כזאת בתקופה כל כך רגישה היא חסרת אחריות ממדרגה ראשונה, היא נגועה באותו חוסר סובלנות ובאותה גזענות דוחה להם אנחנו עדים במרחב הציבורי שלנו בתקופה האחרונה. אנחנו במפלגת העבודה יחד עם הרוב השפוי במדינת ישראל לא מוכנים לקבל זאת יותר, בדיוק כפי שעלה מנאום ההשבעה של הנשיא הנבחר ריבלין. יהודים וערבים ימשיכו לחיות כאן יחד, בין אם ליברמן ירצה או לא ירצה. בגזענות, בבורות ובחוסר הסובלנות נילחם ללא פשרות. כך גם בפגיעה בחירות הביטוי. לא יתכן שכל אדם שחורג מעט מהקונצנזוס, לימין או לשמאל, יעבור לינץ' (אורנה בנאי כדוגמה). נהיה בכל מקום בו צצות התופעות המכוערות האלה ונשמיע את קולנו בצורה ברורה. המאבק למען חירות הביטוי ונגד הגזענות הוא מאבק על דמותה של מדינת ישראל. ערכי חופש הביטוי והסובלנות הם חלק מרכזי ממרכיבי העוצמה הלאומית שלנו ועלינו לשמור עליהם מכל משמר.

 

 

יחי הנשיא העשירי!
האויב מנסה לערער לנו את שגרת החיים וטקס השבעת הנשיא שנערך אתמול מוכיח שהוא לא ממש מצליח.

החל מאתמול ראובן (רובי) ריבלין הוא נשיאה העשירי של מדינת ישראל. אני חושב שדווקא בימים כאלה מתבהרת החשיבות של המוסד הזה שנמצא מעל לכל המאבקים הפוליטיים, השסעים החברתיים והמחלוקות הפנימיות ביננו. בכוחו של נשיא המדינה להיות האיש שיוביל את המאבק על דמותה הדמוקרטית והפלורליסטית של מדינת ישראל. אני מכיר את רובי ריבלין שנים ארוכות ובטוח שהוא כדמוקרט מושבע ימלא את התפקיד בצורה המכובדת ביותר.

 

 

נשיא נכנס ונשיא יוצא. שבע שנות נשיאותו של פרס הגיעו לסיומן. תקצר היריעה מלתאר את תרומתו של פרס למדינת ישראל. כמו מורו ורבו, דוד בן גוריון, השקיע פרס את מיטב שנותיו, יכולותיו ומרצו הבלתי נגמר בבניית כוחה הצבאי, המדיני והמדעי של מדינת ישראל.

 

"לא ידעתי מדוע בן גוריון בחר בי. אבל ידעתי מה הוא מצפה ממני: להעז ולא להתחרט. לא להיכנע לקושי. לא להיבהל מחזון. לא לפחד מהמחר. לא לעשות שקר בנפשי, או בנפש זולתי", אמר פרס בנאום ההשבעה שלו. היום ברור לכולנו שהגשים את הציפיות של "הזקן".

על כהונתו המרשימה כנשיא מגיעה לו תודה גדולה מכולנו, ואין לי ספק שהוא ירגיש את החיבוק הזה בכל מקום אליו יגיע. מהיכרותי ארוכת השנים איתו ברור לי שפרס לא יקח אפילו יום אחד בשביל לנוח והחל ממחר בבוקר יחפש את הדרך הכי טובה להמשיך ולתרום למדינת ישראל. בימים בהם אנו נמצאים, זה בוודאי יכול רק לעזור. נאחל לו בריאות טובה ואריכות ימים.

 

  

מאחל שבת שקטה ובשורות טובות,
שלכם,
בוז'י

 

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית