ח'כ שלי יחימוביץ': "וארור האומר נקום". לא לנקמת דם, לא לשנאה, לא לגזענות, לא לקריאת תיגר על הממלכה. העם דורש נחמה, לא נקמה, ועוד...

"וארור האומר נקום". לא לנקמת דם, לא לשנאה, לא לגזענות, לא לקריאת תיגר על הממלכה. העם דורש נחמה, לא נקמה. הצער, האבל, ראיון הרדיו אתי שהתנגן כתרגיל הסוואה ברכב של הרוצחים, וכל המאבקים האחרים שאנחנו ממשיכים להוביל תמיד למען חברה טובה וצודקת

 

העצרת בכיכר החתולות: "נגד אלימות, נגד גזענות, נחמה במקום נקמה".

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

קודם כל סוף שבוע שקט לדרומיים שבכם, תחזיקו מעמד ושייגמר מהר.

 

"וארור האומר נקום!" כך כתב המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק לפני שכתב את ההמשך: "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן", בשירו הדואב והקודח "על השחיטה", שנכתב אחרי פרעות קישינייב ביהודים לפני 111 שנים. 

רק את חלק הנקמה בחרו לצטט פוליטיקאים חסרי אחריות, מתחברים לגל עכור של שנאה וגזענות ששטף רבים מדי בחברה הישראלית אחרי מציאת גופותיהם של גלעד, נפתלי ואייל ז"ל. את החלק הראשון הם שכחו: וארור האומר נקום. 

"וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!

נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן

עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן"

אחרי הצער, האבל, התדהמה מהרצח האכזרי של שלושה נערים בדמי ימיהם, הסולידריות, האצילות של המשפחות - שטף אותנו גל עכור ומסוכן. אם אכן רצח מוחמד אבו חדר בן ה-16, נעשה כנקמה על רצח גלעד, נפתלי ואייל ז"ל - זה לא רק פיגוע טרור לכל דבר, ולא רק אכזריות מזעזעת, אלא בראש ובראשונה קריאת תיגר ברברית על הממלכה, על הצבא, המשטרה, בתי המשפט והממשלה. כאלה גם הם עשרות נסיונות הלינץ' בערבים חפים מפשע

אוי לנו אם תאוות נקם תחליף את המדינה ואת מוסדות שלטון החוק והסדר שלה. ויזכור כל מי שנותן לגיטימציה לנקמת דם, כי גם ידיו יהיו מגואלות בדם. 

תראו את תגובתה האצילית של משפחת פרנקל, משפחתו של נפתלי ז"ל: "מדובר במעשה מחריד ומזעזע. אין הבדל בין דם לדם. אין הצדקה, אין סליחה ואין כפרה על רצח כלשהו. רצח הוא רצח". 

 

מעט מראיונות השבוע. ראיון ליונית לוי בחדשות ערוץ 2 מייד אחרי מציאת גופותיהם של הנערים: "הרובד הראשון הוא הרובד של הכאב והיגון על האובדן. רובד אחר הוא הצורך למצות את הדין עם הרוצחים ולסיים את הפעולה המתמשכת, שהתחילה בחיפוש אחר החטופים בתקווה שיימצאו שלמים ובריאים, ונמשכה, לצערנו, בחיפוש גופות, במציאתן, ועכשיו גם בחיפוש הרוצחים. אבל יש גם רובד אחר לגמרי - ואני אומרת בכנות שאני לא מרגישה בנוח לדון בו הערב - וזה הרובד של עתידנו כאן, תחת פיסת השמיים הזאת. לאן אנחנו הולכים? לאיזה כיוון אנחנו צועדים? בשביל שנשמור על צביוננו כמדינה יהודית ודמוקרטית, עם גבולות בטוחים, שמנהלת קשרים כלכליים ואקדמיים משגשגים עם העולם, שומרת על בניה ובנותיה ויש לה אופק של תקווה, אין לנו ברירה אלא לקיים משא ומתן מדיני - גם כשיש לנו אלף טענות מוצדקות כלפי אלה שאיתם אנחנו מנהלים את המשא ומתן. ובוודאי ובוודאי שאסור להסלים את הסיטואציה ברגעים כאלה. הבטן מתהפכת ואפשר להבין כל רגש שחולף, אבל רגש הוא לא תכנית פעולה, רגש הוא לא חזון ולא אסטרטגיה. צריך שום שכל וקור רוח".

צפו החל מהשעה 02:40:

 

בערוץ 2 "שיחת היום" עם לוסי אהריש

 

קלטת החטיפה, עם הקול שלי ברקע. שוב ושוב ושוב היא מושמעת, באופן שקשה לשאת, רצח בשידור חי. צירוף מקרים, ובכל זאת בשבועיים שאני יודעת על תוכנה של הקלטת, אין לי מנוח מהמחשבות על מה שכעת ברור לחלוטין שהיה רגעיהם האחרונים של הנערים האלה. על הפער בין אותו ראיון נינוח שנתתי ובין האלימות הנוראה שהתרחשה לצליליו באותן דקות ממש. לפוסט המלא בפייסבוק, וגם באתר.

 

על כך וגם על רצח הנער מוחמד אבו חאדר בחדשות ערוץ 2, בשש עם רינה מצליח:

 

וגם בגלי צהל ראיון לניב רסקין, ולערוץ 10, לתוכנית הבוקר של אורלי וגיא:

 

עוד ראיונות ותקשורת כאן, ועוד לפני הבשורה המרה של מציאת הגופות, ראיון בערוץ 10 לתוכנית "המטה" עם נדב פרי:

 

יום אחרי התפרצות הזרם העכור של הנקמה והגזענות, התכנסו בכיכר החתולות בירושלים כאלפיים איש, לחלוק את כאב משפחות הנרצחים, ולומר בקול צלול שאלימות אינה דרכה של היהדות. כבוד למארגנים: פורום תג מאיר, יאיא פינק, טל אביטבול, גדי גבריהו ויוסי סעידוב. הנה כמה תמונות מהעצרת, שאומרות הכל: 

 

החיים הפוליטיים הם קשים ומאתגרים ויש בהם חריש עמוק רצוף הישגים, כשלונות ותקווה. הישג ברור וחד היה לנו בסיכול השר"פ, ואת הדיון הזה שהתקיים השבוע בכנסת, יזמתי כשעוד לא האמנתי שנצליח במשימתנו באופן כל כך חד וברור: 

 

חברי הזיליונרים. מדי פעם, לא לעיתים קרובות מדי, קם מישהו מקומץ בני המזל שהשיטה המעוותת היטיבה איתם והם גרפו עושר דמיוני, ובתובנה צלולה ואמיצה מעיד שמשהו רקוב ומסוכן מתרחש. ניק הנאוור, מעשירי ארה"ב, מתראיין לאתר "פוליטיקו" (כאן גם כתבה בדמרקר עם תרגום העיקרים), ואומר: "הבעיה איננה שיש לנו אי שוויון, הבעיה היא שאי השוויון נמצא ברמות שיא היסטוריות. ארצנו נהפכת במהירות מחברה קפיטליסטית לחברה פיאודלית. אם המדיניות כאן לא תשתנה במהירות, המעמד הבינוני ייעלם, ונחזור לחברה נוסח צרפת של המאה ה-18, לפני המהפכה... לחבריי העשירים, לכל מי שחי בבועה מוקפת חומה: תתעוררו אנשים, זה לא יימשך עוד הרבה... אם לא נעשה משהו לתקן את עוולות אי השוויון בכלכלה, הקלשונים יכוונו אלינו...."

בתמונה כאן - אי השוויון בארה"ב, כמו ערב המשבר הכלכלי בסוף שנות העשרים, כשהכלכלה המערבית כמעט והוכחדה. ובעיקר תזכרו: אי השוויון אצלנו זהה לזה בארה"ב (יחד עם תורכיה ומקסיקו), ולפי הOECD השבוע - בקרוב ישראל עוקפת את כולם

 

"החופש הגדול הגיע! כולכם מפוטרים - כנס מורות ומורי קבלן" שהיה אמור להתקיים השבוע בוטל בשל הנסיבות המצערות. אל דאגה, נקיים אותו. התאריך החדש: 22 ביולי, רשמו לפניכם, ונפרסם פרטים בהמשך. בינתיים נמעכים 4000 מורי הקבלן של קרן קרב, כולל 150 הרכזים הפדגוגיים וההנהלה המקצועית שלהם, שמיטלטלים, כאילו היו חפץ, מזכיין לזכיין בלי לדעת מה יעלה בגורלם ובגורל הידע החינוכי העצום שצברו. צפו בדיון בועדת העבודה והרווחה שהיה השבוע בכנסת בניהולו של מיקי רוזנטל:

 

זוגות של הומואים ולסביות הם לא משפחה, קבע שר החינוך שי פירון. מעניין, כי המשפחות של החברים שלי, הן דווקא משפחות נפלאות שאנחנו, הסטרייטים, די מתקנאים בהן. האמת, די נמאס לכשכש בזנב בשמחה לפני כל מי שמואיל בטובו לא לירוק על הקהילה ולא לרמוס אותה, גם אם מידי פעם משתחררת לו איזו "אמת פנימית" קלוקלת. כאן בהפגנה של החוג הגאה של מפלגת העבודה נגד פירון מול הכנסת, בתמונה הראשונה עם היו"רים המשותפים שלו נועה גולני וניב סוניס, ובשניה עם עוד חבר'ה מדהימים שלנו מהחוג.

 

השבוע אשתתף בוועידת ישראל לשלום של הארץ, לשיחה אישית מעל הבמה עם עורך דמרקר סמי פרץ. לצערי ההרשמה דרך אתר הארץ נסגרה בגלל ריבוי משתתפים, אבל תוכלו לצפות בשידור חי. הנה התוכנית:

 

מוזמנים לקחת חלק בעבודה הפרלמנטרית שלנו. אם יש לכם שאלות חשובות לשר התקשורת גלעד ארדן, שלחו לנו אותן למייל ואני אציג אותן בשעת שאלות במליאה. לא אוכל להיענות לכולכם, אבל אשתדל מאוד!

 

ולסיום, בואו נשתחווה לגביר כי רב חסד ונדיב הוא, ונפאר את שמו. שיא חדש של התרפסות בפני ההון ומכירת שטח ציבורי של המדינה נשבר השבוע, עם קריאת רחוב בלוד על שם בנק מזרחי טפחות, לא פחות ולא יותר. הרחוב גם נושא את השם הארוך בעולם: רחוב

"מט"ל-ראשי-תיבות-של-מזרחי-טפחות-לוד-בזכות-מעורבותו-של-הבנק-בעשייה-החברתית-למען-העשיה-בלוד" כן! זה השם! אחרי מחאה ציבורית של כמה שעות הטקס בוטל. הנה הסטטוס המלא בפייסבוק.

 

 

שבת שלום, וסוף שבוע שקט.

שלכם,

שלי


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית