ח'כ נחמן שי: השבוע שהיה כך היה: חושבים ויורים

השבוע שהיה כך היה: חושבים ויורים

8.7.2014

חברות וחברים, 

 

הימים הנוראים קרבים והולכים ואפשר שאנחנו כבר שם. לפני שבועות אחדים תיארתי הידרדרות בלתי צפויה במצב העדין והשברירי בינינו לבין הפלשתינאים ואמרתי את הצפוי מכל, שהכל יכול לקרות, ובכן זה כך, בדיוק. חטיפת הנערים, מעשי הנקמה, הפוגרומים הקטנים, התקריות באיו״ש וכמובן מתקפת הרקטות בדרום, החזירו אותנו בבת אחת לתחושה של ערב מלחמה גדולה.

 

בלשון צבאית זוהי אלימות בעצימות נמוכה, הם יורים עלינו ואנחנו עליהם, הם מנסים להחליש אותנו ואנחנו אותם, אבל בקצה הדרך כולנו בתוך מנהרה חשוכה, את הכניסה אין רואים עוד והיציאה עוד רחוקה.

 

עד כה הממשלה פועלת בתבונה. מותר להגיד זאת. בניגוד ללחץ של בנט וחבריו, עדיין לא נכנסנו לעזה ועדיין לא הפעלנו את עוצמתנו באופן לא מידתי. אז זהו, שבישראל 2014 איפוק נחשב לחולשה, ובישראל האחרת, הרבה שנים לאחור, היה דווקא כוח באיפוק ותבונה. היה גמול והייתה ענישה, אבל היא נעשתה בשום שכל ובזהירות. אני מביא את מינכן כדוגמא. לאחר רצח הספורטאים באולימפיאדה הורתה גולדה מאיר, ראש הממשלה דאז, לחסל את כל המבצעים של הטבח ומתכנניו, וכך הם נעלמו בזה אחר זה. מותר לראות זאת כמודל לפעולה ביחס לרוצחי הנערים ומי ששיתף או משתף פעולה עימם..  על כך דיברתי בקול ישראל, בערוץ 1 ו-2 בהודעות שונות שהוצאתי (NRG, רשת ב') ובמליאת הכנסת.

למרות כל הכעס, בגלל כל הכעס, אני מציע להושיט יד לרשות הפלשתינית ולאבו מאזן דווקא עכשיו. ישראל מנסה לבנות לגיטימציה מבית ומחוץ לפעולה הצבאית שתבוא, אם נידרש, חשוב שהדבר יעשה מבלי לרסק את הרשות ומנגנוניה. שיתוף הפעולה עם מנגנוני הביטחון דווקא העמיק לאחרונה, חשוב לשמר אותו, ומעבר לכך ראוי ונכון גם להציע מחר אחר לנו ולהם. כאן, שוגה הממשלה שאינה ערה לכך שמדינה אינה יכולה לחיות רק על חרבה, היא זקוקה לעלה של זית. את העלה הזה היא צריכה להציע לאויביה ולומר : לרעים יהיה רע, נדאג לכך, עם הטובים אנחנו רוצים חיים משותפים.

 

בשבועות כאלה עבודת הכנסת נראית שולית ואמנם היא תיפקדה השבוע בפעילות נמוכה. זאת טעות. הדרך להתמודד בטרגדיה שחווינו, בלחצים השונים, היא דווקא בשימור השגרה. עדיף שהוויכוח הציבורי יתועל לכנסת ולא לרחובות ירושלים שהיו השבוע לזירת קרב. שיגרת החירום היא הסוד הגלוי איך לשמור על נורמליות בתקופה לא נורמלית.

 

אני שולח עידוד תנחומים למשפחות פרנקל, שער ויפרח. הם הפגינו התנהלות מעוררת כבוד, עד כדי כאב, שלהם ושלנו. מחזק מפה את תושבי הדרום ששוב מוצאים עצמם בקו האש ההולך ומתרחב.

נקווה לשבת שקטה, שבת שלום.

 

נחמן


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית