ח'כ נחמן שי: השבוע שהיה כך היה: ושוב ימים קשים

השבוע שהיה כך היה: ושוב ימים קשים

22.6.2014

חברות וחברים,

 

סוף שבוע מתוח, שני ברציפות, יעבור עלינו. שלושת החטופים אינם וגורלם אינו ידוע. אי הוודאות מכרסמת בתחושת הביטחון שלנו שהכל יהיה טוב, כמו שאנחנו תמיד רוצים להאמין. ובכן, השקט ששרר בשטחים הופר בבת אחת. כצפוי. לא צריך להיות גנרל בשביל להבין שהמציאות הביטחונית והמדינית היא שברירית. תוך ימים אחדים צה"ל חזר לכל הכפרים והערים באיו״ש, הרחיב בבת אחת את מטרות המבצע לקרב גדול נגד החמאס ואם נרצה או לא נרצה, גם נוצרה מציאות חדשה.

 

ספק אם השברים יתאחו. בתוך השבוע הזה נשא אבו מאזן, נשיא הרשות הפלשתינאית, נאום מאד חשוב. ראש הממשלה מיהר לבטל אותו ודרש כי ירחיק את החמאס מממשלתו. זה חשוב, אני יודע, אולם אסור לנו לאטום אוזניים ולסגור עיניים כאשר אבו מאזן בוועידה של שרי חוץ ערביים משמיע הסתייגויות כה מרחיקות לכת, הן מן המעשה עצמו והן מן הטרור בכלל.

 

כרגע שורר שקט בשטחים וצה"ל פועל בחופשיות. אני לא רוצה לתאר לעצמי מה היה קורה אילו מה"מוקטעה" הייתה יוצאת הוראה, כפי שעשה ערפאת, להתקומם. אסור שהחטיפה תמוטט את יחסינו עם הרשות הפלשתינאית. שיתוף הפעולה הביטחוני המתבצע בעצם הדקות והשעות האלה, מלמד עד כמה עדיפה מערכת יחסים זו על פני עימות. דיברתי על כך בקול ישראל (דקה: 01:33:10) ופרסמתי מאמר ב-Jerusalem Post.

 

בתחילת השבוע ביקרתי בבתי שתיים מתוך שלוש המשפחות, ואכן הרושם המתקבל הוא שהן חזקות ומלאות אמונה. האמונה בהחלט מחזקת. אני מצטרף אליהן בתקווה גדולה, כי נראה את השלושה חוזרים בקרוב.

 

בצילה של החטיפה השתתפתי בכינוס בכנסת שעסק במעמדם החוקי של ערביי ישראל. יחד עם חברי כנסת ערבים ועם עמותות מובילות במגזר הערבי ניסינו לחשוב על מצבם של ערביי ישראל בעצם הימים האלה וכיצד ניתן להגן עליו ולעגן אותו. יהיה מה שיהיה, הם ואנחנו נישאר פה ועדיף כמובן שבתוך מדינת ישראל נחייה בדו-קיום מתוך הבנה הדדית של שתי הקבוצות הלאומיות הללו, הגדולה והקטנה. עוד נחזור ונדבר על כך.

 

בגלל אירוע החטיפה הדיונים בכנסת השבוע התנהלו בעצלתיים, ללא הצעות אי אמון וגם ללא עימותים פוליטיים. לאיש לא היה חשק לריב, כי הכל נראה מגוחך. ועדה אחת בכל זאת פועלת באינטנסיביות בלתי רגילה, זוהי ועדה מיוחדת בראשות ח"כ קארין אלהרר, שמקימה את השידור הציבורי העתידי. לא יאומן. רשות השידור הוקמה לפני 50 שנה והיא משדרת על פי חוק. עכשיו, בחודש ימים רוצים לבטל את החוק, לסגור את הרשות, להחליט על תאגיד חדש, לפטר בדרך את כל העובדים ובעוד חצי שנה להופיע עם מוצר חדש ומבריק. ממרום גילי אני יכול כבר לצפות כי לא תמיד החדש יותר טוב מהישן וכי בעוד עשר שנים, קרוב למדי, יופיע שוב שר חדש ויצהיר כי הגיעה העת לסגור ולבנות מחדש. בכל הדיונים האלה אני משתתף ומנסה ככל האפשר לשמר קודם כל את המשמעות של שידור ציבורי. הוא שונה בכל היבט שהוא מכל ״שרות ציבורי״, כפי שהחוק החדש מגדיר אותו. 

 

23 שנה לאחר שהובלתי את הקמת הרשות השנייה וערוץ 2, אני חש כי השרים לפיד וארדן מקימים עוד ערוץ, מסחרי באופיו, שמטרותיו הציבוריות מטושטשות והוא ידמה מכל היבט שהוא לשידור המסחרי. זו הזדמנות גדולה שתוחמץ. בין היתר, חבריי ואני מגינים על 2,000 עובדים של רשות השידור והטלוויזיה החינוכית שעומדים עכשיו לפטרם. גם כדבר הזה עוד לא היה.

 

בענייני פיטורים, מפעל הנעליים בריל, שעליו הגנתי יחד עם שלי יחימוביץ בשנים האחרונות, נסגר. 100 מעובדיו נשלחו לביתם. הנעליים האמריקאיות הן יותר זולות ועל פי משרד הביטחון, כנראה יותר טובות. חבל שלא נמצא לעובדים מקום תעסוקה אחר. האבטלה היא רעה חולה ואני חושש מאד כי לעובדי בריל, שאינם שייכים לשכבה הנוצצת של עובדי ההיי-טק, מחכה עתיד עגום. כיו"ר שדולת כחול-לבן בכנסת אני מצר במיוחד על כל החלטה כזו ומצפה כי משרדי הממשלה, בראשם משרד הכלכלה, יתגייסו לעזור לעובדים.

 

נסיים שוב בתקווה ובתפילה לשובם של שלושת הנערים, נפתלי, גיל-עד ואייל.

 

שבת שלום,

נחמן

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית