ח'כ נחמן שי: השבוע שהיה כך היה: הנעליים של רובי

השבוע שהיה כך היה: הנעליים של רובי

15.6.2014

חברות וחברים,

 

רובי ריבלין יהיה הנשיא העשירי של מדינת ישראל. לפני שבוע זה נשמע רחוק מהמציאות, ולאחר שבוע שמתמודד בתחרות הדרמות הפוליטיות העולמית, הבלתי אפשרי קרה. האמת היא שהוא היה המועמד המוביל בשנים האחרונות ובחודשים האחרונים, אבל מתקפת הנגד של ראש הממשלה, שסיבותיה נעלמות מעינינו, פתחה את המרוץ לנשיאות ומועמדים נוספים הצטרפו.

 

מפלגת העבודה החליטה לתמוך בפואד בן אליעזר ואני גם כן חשבתי שכך נכון. אולם החל ממוצאי שבת שעבר, בעקבות חקירת המשטרה ופרישתו של פואד מהמרוץ, הקלפים התערבבו מחדש. לאחר שהתברר כי אין מועמד מוסכם, הלכנו איש איש לדרכו ובחירתי שלי הייתה רובי ריבלין.

 

אני מכיר אותו שנים ארוכות, ארוכות מאד. הוא שורשי, אמיתי, ללא פוזות וגם ירושלמי. בשנים שכיהן כיו"ר הכנסת הוכיח כי הוא דמוקרט אמיתי וידע לנווט בהצלחה בין הגלים הפרלמנטרים. הוא היטה אוזן למיעוט והעניק לו אפילו העדפה מתקנת, כפי שלפעמים נידרש. באופן מידי הופיע הביטוי השחוק על הנעליים הגדולות (של פרס) וכל השטויות הללו. רובי לא הולך יחף, יש לו נעליים משלו ואני מאמין שהוא יטיב להלך בהן בארץ ומחוצה לה.

 

ביום הבחירות התקשורת כבשה את הכנסת. מבחינתה, הדרמה הייתה שלמה, יחסי הכוחות התנועעו והסוף לא היה ידוע מראש. את זה התקשורת אוהבת מאד. כולנו היינו שותפים לחגיגה. 

מהר מאד התעוררנו מהחלום הנשיאותי לשיגרה ולדיון בהצעה לסדר היום על המפולת המדינית וכיצד על ישראל לנהוג עתה. ברגע זה נראה כי איש אינו עוסק עוד בענייננו. כמו תמיד קופצים נושאים חדשים לסדר היום הבינ"ל, עכשיו זה עיראק, למשל. אבל אני מציע לחבריי בימין לא להירדם ולא לשגות באשליות, כי ישראל תאלץ מהר מאד להתמודד עם מציאות חדשה שבה ממשלת הטכנוקרטים המשותפת לחמאס ולפת"ח מתקבעת בדעת הקהל והופכת להיות שותפה לגיטימית למשא ומתן. אני חושש, כפי שכתבתי בעבר, שהזמן פועל לרעתנו ותהליכים שאינינו מבחינים בהם, יביאו בסופו של דבר לבידודה המדיני והכלכלי של מדינת ישראל.

 

נאומי במליאת הכנסת

בין החוקים שזכו בזכויות יתר ועלו בדחיפות לסדר יומה של הכנסת, היה חוק ההזנה בכפייה לעצירים מנהליים. בידי ישראל מצויים 187 עצירים מנהליים. הם לא עמדו למשפט, אם כי מעצרם אושר בידי רשויות המשפט. זה נושא מורכב, מאד לא נוח לכל מי שמאמין שישראל מדינה דמוקרטית, אבל הוא גם הכרח המציאות לפעמים ואני מוכן, כפי שאמרתי בדיון, לקבל זאת.

 

איני מוכן בשום אופן להסכים להזנה בכפייה של העצירים הללו שפתחו בשביתת רעב לפני כחודש וחצי. מצבם הולך ומידרדר והם מסרבים לקבל כל מזון. הזנה בכפייה היא מעשה אסור על פי אמנות בין לאומיות וכל רופא שיעשה זאת עלול להיענש בצורה חמורה על ידי הקהילה הרפואית והמשפטית. ההסתדרות הרפואית הודיעה בצורה מפורשת לממשלה ולמשרד המשפטים כי היא אוסרת על חבריה להזין את העצירים בכוח. אולם הממשלה המשיכה בחקיקה וכמובן נהנתה מן הרוב שלרשותה. אני מקווה שהדבר ימנע ותימצא דרך להחזיר את העצירים הפלשתינאים לתאיהם בשלום וללא הזנה בכוח. אני גם מקווה שלא ימצאו כמה "אחיטופלים" שייעצו לממשלה לייבא רופאים מחו"ל (אתם זוכרים, רופאים מהודו?) או לבצע פרוצדורות רפואיות ללא רופאים. זו לא סיטואציה קלה ואני לא מקנא באיש, אולם כפי שאמרתי וגם הצבעתי בהתאם, אסור לנו לנקוט עוד צעד אחד שיגביר את ההסתייגויות של הקהילה הבינ"ל, במקרה הזה הרפואית, מאיתנו. אלה הדברים שאמרתי במליאת הכנסת.

 

חלק ניכר מן השבוע שעבר וכנראה גם בשבועות הקרובים יוקצה לחוק החדש של סגירה-פתיחה של רשות השידור. רעיון קסום מבית היוצר של השרים ארדן ולפיד, איך בהוקוס פוקוס סוגרים את רשות השידור, מעלימים את כל חטאיה כלא היו ומקימים רשות חדשה במחצית מהעלות הקודמת. באמת יש לנו יש לנו ממשלת קונץ וחבריה הם קוסמים. נכון שאגרת הטלוויזיה תעלם, אבל אנחנו נשלם אותה באמצעות אגרת הרדיו שבהדרגה תתייקר (אנחנו לא רואים זאת, כי היא מהווה חלק בלתי נפרד מרישיון הרכב), וכן נממן את תקציבה מקופת המדינה. אם אני לא טועה קופת המדינה מבוססת גם כן על המיסים שלנו, אז מה הרווחנו? עוד אשליה שהציבור בולע בשמחה. כמה טוב להיות נאיבי.

 

בכל מיקרה הרשות עצמה היא גוף חולה שזקוק לניעור מוחלט ואני, כחבר הוועדה הפרלמנטרית, יחד עם ידידי ח"כ איתן כבל, נעזור לכל מי שירצה בכנות וביושר לעשות כן. אולם דאגתנו העיקרית בסופו של דבר היא לכ-2,000 העובדים של הרדיו, הטלוויזיה והטלוויזיה החינוכית, אנשים שעומדים להיזרק ממקומות העבודה שלהם, כמובן ב"הומניות" הידועה של ממשלת הליכוד ושותפיה.

 

שבת שלום לנשיא החדש ולרעייתו, הגברת הראשונה, נחמה.

נחמן

 

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית