ח'כ נחמן שי: השבוע שהיה כך היה: עושים ברוגז עם העולם

השבוע שהיה כך היה: עושים ברוגז עם העולם

8.6.2014

חברות וחברים,

 

חזון המדינה האחת לשני העמים, קפץ השבוע קפיצת מדרגה. אבו מאזן הוביל את הרשות הפלשתינאית להקמת ממשלת טכנוקרטים, שמעלייה מרחפת, לכאורה,  אחדות, של המחנה הפלשתיני המפוצל. זה הספיק לממשלת ישראל לצאת מגידרה, לשחרר תכניות לאלפי יחידות דיור ולהיכנס לריב גדול עם כל העולם.  לפעמים אני תמה איפה נעלמה החכמה היהודית שהובילה אותנו דורות רבים, ושבאמצעותה השכלנו לנווט בין אימפריות גדולות ואסונות לא פחות גדולים ובכל זאת לשרוד. העם היחיד שמתקיים זה אלפי שנים. קטן אבל חזק.

ועכשיו בבת אחת, הצלחנו לצבור גינויים מכל פינות העולם ולאבד את כיפת הברזל המדינית שארה"ב פרשה מעל ראשינו במאמצים כה גדולים.

 

בוועדת החוץ והביטחון שאלנו את ראש הממשלה הרבה שאלות וקיבלנו מעט תשובות. תשובה אחת בוודאות לא קיבלנו, לאן מוליך ראש הממשלה את ממשלתו ואת מדינת ישראל. אנחנו בהתגוננות מתמדת. מה עם יזמה? מה עם מיתקפה מדינית? אני מאמין כי נתניהו אינו רוצה במדינה אחת לשני עמים וכשניסו לשכנע אותו בוועדה ש"או-טו-טו" אנחנו מנצחים דמוגרפית את הפלשתינאים, התקשה להסתיר את חיוכו. אבל האמת הפשוטה היא שאנחנו דוהרים למדינה אחת ובה שני עמים, שימשיכו לריב על כל פיסת אדמה ולהתנגש זה בזה עד אין קץ. עצוב אבל נכון. דיברתי על כך ביומן הצהריים של רשת ב'NRGמאקו,חדשות קול ישראלוואלה.

 

ביום ראשון מילאתי את מקומו של יו"ר הכנסת בטקס הענקת פרס וולף. היו שם פניה האחרות, היפות של מדינת ישראל, מדינה שמצליחה לעורר הערכה בעולם ומושכת אליה מדענים ומשקיעים כאחד. להוציא את העובדה שאיש מבין הזוכים בפרס המדעי היוקרתי, השני בחשיבותו בעולם אחרי פרס נובל, לא היה ישראלי. אחד מהם, פרופ' נחום זוננברג, הוא ישראלי לשעבר שקיבל את תואר הדוקטור במכון ויצמן אבל את המשך מחקריו, כבר עשה בחו"ל. זהו כישלון טיפוסי למדינת ישראל. ראינו זאת גם בפרסי נובל האחרונים, שניים מן הזוכים היו בעלי אזרחות ישראלית, אך אינם מתגוררים בה. חוקרים מישראל נאלצים לצאת, לצערנו,  מן הארץ כדי לעסוק במחקר באוניברסיטאות בחו"ל. בכל זאת היה נעים לדעת שקרן ישראלית מעניקה פרסים כאלה ובכך מחזקת את עוצמתה הרכה של ישראל. הנה הדברים שאמרתי שם. בשולי הנאום טרחתי גם לציין כי לפרס השנה היו רק חתנים, והבעתי תקווה שנזכה לראות בשנה הבאה גם כלת פרס וולף...

ביום חמישי ביקרתי במפעל של ידידי, רן טוטנאור, המייצר מכשירים לעיקור מכשור רפואי (סטריליזציה). המפעל רחוק מן העין, נמצא באזור התעשייה של בית שמש, מעסיק 300 עובדים בארץ ו-100 בחו"ל. הוא מייצא ב-70 מיליון דולר. אנחנו מדברים הרבה על עבודה ועל עובדים, אבל לא תמיד רואים במו עינינו את האנשים מכל שדרות הציבור שמחזיקים במו ידיהם את המשק הישראלי בעבודה חרוצה ושגרתית, אשר בלעדיה לא תוכל ישראל לתפוס את מקומה בקידמת המדינות המפותחות בעולם.

רן, תעשיין בולט ופעיל, תיאר לי רק מקצת הקשיים הבירוקרטים והכלכליים (השקל חזק מדי!) שהוא חווה. אבל ברור כי הוא ימשיך להילחם על הדברים החשובים לו ולנו כדי שמפעלים מסוג זה יגדלו ויתפתחו בישראל. אגב, ב"עידן הסיני" שאנו עוברים, הוא התבקש על ידי ממשלת סין להקים מפעל בארצם, אבל הבטיח כי מפעל זה לא יתחרה במפעל האם בבית שמש. גאווה גדולה.

ומילה אחרונה. אמש, לצד הברים ובתי הקפה במרכז תל אביב צעדו מאות אנשים בשם עמותת "בשביל החיים". כולם היו קשורים בדרך זו או אחרת לאובדנות אישית. בישראל שמים 500 איש קץ לחייהם מידי שנה. עמותת "בשביל החיים" נלחמת כדי למנוע התאבדויות ובאותה עת גם לסייע ולתמוך במי שהמתאבדים השאירו מאחוריהם עם הרבה פצעים פתוחים וסימני שאלה. זו הפעם השלישית שאני צועד עם חברי העמותה ותומכיה במצעד שקט מאד, שכולו זיכרונות. איש איש בדרכו ובדרכה. השנה בכל זאת הייתה נקודת אור גדולה בזכות שרת הבריאות, יעל גרמן, שהפעילה את התכנית הלאומית למניעת אובדנות. זהו צעד גדול קדימה במלחמה הקשה הזו - למנוע אובדנות. יעל גם השתתפה במצעד ועל כל זה היא ראויה לתודה.

שבת שלום,

נחמן

 

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית