ח'כ נחמן שי: השבוע שהיה כך היה: ירושלים של זהב?

השבוע שהיה כך היה: ירושלים של זהב?

חברות וחברים,

 

השבוע ציינו את יום ירושלים. כיו"ר השדולה לירושלים בכנסת (יחד עם חברי הכנסת אראל מרגלית, רובי ריבלין ואורי מקלב), כיליד ירושלים וכבנו של יקיר ירושלים, אליעזר שיקביץ ז"ל, חשתי גאווה גדולה. להיות ירושלמי זה תואר שמחייב את נושאיו. אבל, ברגע של אמת כל אחד מכם ומכן יודע: יום ירושלים היה לחגם של מעטים, בעיקר חובשי כיפות סרוגות שמלהטטים במצעד הדגלים, הפרובוקטיבי בחלקו והמתכנסים לעצרת משונה בגבעת התחמושת. ירושלים איננה נמצאת בליבה של המדינה, אין היא מהווה אפילו לא את מרכזה השלטוני, ולרבים היא לכל היותר טיול שנתי או איזה תמונה מרוחקת בטלוויזיה.

 

הנתונים הדמוגרפים של ירושלים שהתפרסמו השבוע, חבטו בפרצופנו. הם מלמדים כי תוך שנים ספורות (10?) לא יהיה בעיר רוב יהודי, הרוב הציוני אבד זה מכבר.. בפגישות שונות של ועדות הכנסת ובמפגש השדולה ניסינו לדון במקצת מבעיותיה של העיר. ברור כי לעירייה ולעומד בראשה, ניר ברקת, יש עניין לשדר הצלחה והישגים. כולם רוצים זאת, אבל האמת היא עצובה ואם לא נתמודד עם הבעיות, הן לא תעלמנה לבד.

 

אגב, בנאומו, ראש הממשלה העלה זיכרונות מתקופת ילדותו בירושלים והתפייט קצת על חנות הגרעינים "בהרי" שאיננה עוד. נחמד לשמוע לשם שינוי נאום על הגרעין הירושלמי ולא על הגרעין האיראני, אבל מראש הממשלה אני מצפה ליותר.

 

 

ביום רביעי, על פי הצעתי, דנה הכנסת ברצח הארבעה במוזיאון היהודי בבריסל. לנו כישראלים קשה להבין מה היא אנטישמיות, אבל האמת הפשוטה היא שעם מדינת ישראל או בלעדיה, רוחות של אנטישמיות ממשיכות לנשוב בעולם כולו. על פי סקר אחרון של ה"ליגה נגד השמצה", במערב אירופה נרשמו 24% של הלכי רוח אנטישמים. זה הרבה. לא מפתיע שכאשר לאנטישמיות הישנה מתווספת גם הגירה מוסלמית מאסיבית, האש האנטישמית הופכת לדליקה גדולה. בבריסל לדוגמא, 25% מהאוכלוסייה הם ערבים-מוסלמים.

 

ישראל, כצפוי, לקחה על עצמה להוביל את המאבק העולמי נגד אנטישמיות. להודות, זה גדול עלינו. ללא שיתוף פעולה עם ארגונים בינלאומיים, עם ממשלות ועם ארגונים אזרחיים, אין סיכוי לנצח. ואולי תמיד תהיה אנטישמיות במידה כזו או אחרת. ביקורו של האפיפיור פרנציסקוס הראשון בהקשר הזה הוא חשוב מאד, כולל המפגש עם ניצולי שואה ביד ושם. אחרי הכל, הוא מנהיגם של למעלה ממיליארד נוצרים ועמדת הכנסייה יכולה להשפיע על מאמיניה. מצ"ב נאומי מהמליאה.

 

פרשת מותם של שני הפלשתינאים בביתוניה מתגלגלת והולכת. צריך לומר שהכל צפוי וכי עולה מן העניין הזה ריח רע מן הרגע הראשון (בעניין זה דיברתי גם בתכנית ״פגוש את העיתונות״). השבוע התברר כי חייל ממערך התקשורת של צה"ל השתתף בירי. בואו נעצור לרגע - מה מניע חייל שנשלח למשימה תקשורתית להרים רובה ולצלוף במפגינים? מה עובר לו בראש? משעמם לו? הוא צייד? תחשבו על הבחור הצעיר הזה, הוא שלנו, אולי הוא הבן של השכנים, שמשתתף בחגיגה כאילו לא מדובר באנשים מולו. היו שם חיילים ושוטרים ותפקידם לשמור על הסדר, וכך עשו. אבל איך בדיוק קופץ לשם מישהו אחר ופותח באש? אני משאיר לכם  להרהר במהלך השבת בעניין הזה שמלמד משהו על עומק ההידרדרות המוסרית שלנו אחרי שנים כה ארוכות בשטחים. אני מקווה שימוצה הדין עם החייל,  אני מקווה שנדע סוף סוף מה קרה בצומת ביתוניה בתאריך 20.5.2014. ומעל לכל כי יום אחד גם נדע מהם גבולותיה של מדינת ישראל.

 

לבסוף משהו אישי, השבוע נבחרתי לסגן יו"ר הכנסת מטעם סיעת העבודה והחל מהשבוע הבא אכנס לתפקיד. זו הרגשה טובה ותחושה של חידוש ואתגר, ואני צופה בסקרנות קדימה לפעילות רבה הכוללת השתתפות בנשיאות הכנסת, ייצוג הכנסת במעמדים שונים וכמובן ישיבות הכנסת עצמן.

 

שבת ושלום וחג שבועות שמח,

נחמן

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית