בין עצמאות לשכול ועל מדינה יהודית ודמוקרטית - ניוזלטר מיצחק הרצוג

 

7.5.2014

בין עצמאות לשכול ועל מדינה יהודית ודמוקרטית

 

ימים ספורים אחרי יום השואה ורגע לפני יום הזיכרון והעצמאות, יש צורך לקחת עמדה מסוימת של ריחוק ולבחון את הערכים לאורם אנו חיים ומחנכים את ילדינו. השנה מתחדד הצורך לבחון את שאלת המדינה היהודית לנוכח נוכחותה ההולכת וגוברת בסדר היום הציבורי. מלכתחילה אקדים ואומר, אני מאמין בכל ליבי בחזון הציוני ובהיותה של מדינת ישראל ביתו של העם היהודי, כל זאת מבלי לגרוע מזכותם של אזרחי ישראל הלא יהודים לשיווין מלא, בכל היבט. אני לא רואה סתירה בין הדברים ואני משוכנע שכל מי שמפר את האיזון הדק הזה, עלול לפגוע במרקם המיוחד והרב תרבותי של החיים במדינת ישראל.

 

מהי מדינה יהודית? בשיח הציבורי אנו נוטים להשתמש במושג הזה לעיתים כלאחר יד, כמובן מאליו. אנו דורשים הכרה בישראל כמדינה יהודית. אך לא מספיק שנדרוש מאחרים. עלינו להגדיר לעצמנו מהי המדינה היהודית, מהם קווי המתאר שלה ומהם עקרונותיה המוסריים.

 

מאז ומתמיד שימשה מדינת ישראל לשני יעודים. לראשונה, אחרי אלפיים שנות גלות היה בית לעם היהודי, מקום בו כל יהודי יכול לחיות בבטחה, מקום שיבטיח ששנית לא תהיה שואת יהודים. הצורך הקיומי בעיר מקלט מחייב אותנו לדאוג שלעם היהודי תהיה זכות לארצו, מחייב אותנו לשמור את שערי ישראל פתוחים לפני כל יהודי ואינו מאפשר לנו לוותר על זכותו של העם היהודי למדינתו, זכות שהוכרה על ידי האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר 1947.

 

בה' באייר תש"ח הכריז ראש הממשלה דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. מלחמת השחרור כבר עמדה באוויר. העימותים בין הצבא הישראלי המתהווה לבין הצבאות הערבים הלכו וגברו. שואת היהודים הייתה עדיין זיכרון חי, הצרוב בגופם ובנפשם של מרבית היהודים החיים במדינת ישראל. בתוך הסיטואציה הזו בוחרו מנהיגי העם לחתום על מסמך עקרונות חברתי שוויוני שיגדירו את קווי המתאר של מדינת ישראל העתידית.

 

האבות המייסדים של מדינת ישראל נתנו דעתם לסיטואציה המיוחדת בה חיים יחד יהודים ולא יהודים יחד במדינת ישראל. לחיים המשותפים של בעלי השקפות ואמונות שונות. למתח בין הקולקטיב לרב תרבותיות. בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית. בין המבדל למכיל.

 

לאורך השנים ניסו רבים לטעון שיש סתירה מובנית בין מדינה יהודית לדמוקרטית. לא תיתכן דמוקרטיה כאשר מלכתחילה ישראל מוגדרת כמדינת יהודית. את השניות הזאת מיישבת מגילת העצמאות בצורה הטובה ביותר: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".

 

כנבחרי ציבור אנו צריכים להעמיד את העקרונות האלה מול עיניינו מידי יום. האם אנו חותרים לשוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחי ישראל? האם אנו מקיימים חופש דת ומצפון? האם אנחנו מאפשרים לאזרחים הערבים שוויון זכויות ונציגות מתאימה בכל מוסדותיה? האם אנחנו מושיטים יד לשלום לכל המדינות השכנות?

 

ביום העצמאות ה-66 של מדינת ישראל אנחנו עדיין רחוקים מיישום עקרונות אלו שניסחו עבורנו אבות האומה. ישראל צריכה ללכת כברת דרך על מנת לקיים בנאמנות את העקרונות להם התחייבנו. גם אחרי 66 שנים שאלת הרוב היהודי עדיין רלוונטית. לא נוכל לשמר את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי אם לא יהיה רוב יהודי במדינת ישראל ולא נוכל לקיים את עקרונות מגילת העצמאות אם לא נדע להיפרד ממיליוני פלסטינים שחיים ביהודה ושומרון תחת ריבונות ישראלית.

 

המחאה החברתית וההתעוררות האזרחית שקמה בעקבותיה ממלאת את כולנו אופטימיות. קם פה דור של אנשים ערכיים בצורה יוצאת דופן שמוכנים להילחם בשביל זה. אנחנו צריכים להיות קשובים אליהם ולשלב איתם ידיים כדי שנמשיך לחגוג את ימי העצמאות שלנו בגאווה במקום בו אנחנו חיים. אני מסתכל על צעירי המפלגה שלנו, על ערכיהם וערכינו, על השאיפה לצדק חברתי ואני נמלא גאווה. אלה הבחורות והבחורים, שיצעידו את ישראל בדור הבא להיות מדינה שוויונית וערכית. הם האלטרנטיבה שמציעה מפלגת העבודה לממשלה הנוכחית הם ממשיכי דרכו של ברל כצנלסון ודוד בן גוריון. למענם אנו מחויבים לחזור לציונות כפי שראוה מייסדי תנועת העבודה וחותמי מגילת העצמאות. "כי עוד אאמין באדם, גם ברוחו רוח עז" כתב שאול טשרניחוסקי ואני מאמין ברוח של אותם צעירים וצעירות בלב שלם.

 

בשבוע הישראלי הזה שמתחיל ביום השואה והגבורה, נמשך ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה ומסתיים ביום העצמאות מותר לנו להיות גם אופטימיים. השבוע הזה מכיל בתוכו את גדולתו ועוצמתו של העם הזה שקם מעפר, הגיע לכאן למלחמת קוממיות והצליח להקים בית לאומי לעם היהודי. אני אופטימי.

 

אסיים בתפילה לשלום המדינה שכתב סבי הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל: "אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיה".

 

מאחל לכם, לבני משפחתכם ולעם ישראל כולו חג עצמאות שמח!

 

שלכם,

יצחק בוז'י הרצוג

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית