ח'כ נחמן שי: השבוע שהיה כך היה: ושוב בחזית

השבוע שהיה כך היה: ושוב בחזית

 

24.3.2014

 

 

חברות וחברים,

 

בסוף השבוע הזה ירדו לא רק גשמים, אלא מטחים של רקטות ופצצות מרגמה בהיקף שלא ידענו מאז מבצע עמוד ענן. תוך זמן קצר מאד נכנסו מאות אלפי תושבי הדרום (האם אשדוד נחשבת דרום?) לכוננות ספיגה ושוב חזרו התמונות הקשות של "צבע אדום", של פינוי ילדים מבתי ספר ושל שיבוש החיים באזורים נרחבים של הארץ.

 

מתברר כי המדיניות של תגובה על כל מכה גוררת אותנו לסבב בלתי פוסק ואשר את הקצב ואת ההיקף שלו מכתיב הג'יהאד האסלאמי. גדול ככל שיהיה, הוא רחוק מרחק רב מיכולותיו של צה״ל. הדבר הוא בלתי נסבל ולא מתקבל על הדעת. מדינה, שזה עתה ביצעה מבצע צבאי מרשים כמו לכידת ה- KLOS-C, מוצאת את עצמה חסרת תשובה  ומתוסכלת על הפגיעה הבלתי נסבלת בחיי אזרחיה. בין כיבוש מחודש של עזה, כפי שהציע שר החוץ, דווקא שר החוץ,  לבין מדיניות של תגובות על ירי בשטחנו, ישנו מרחב גדול של מבצעים ופעולות שנעשו בעבר, ושניתן לעשותם עתה.. בכל מקרה אסור שהיוזמה תישאר כולה,  בידי הג'יהאד האסלאמי או מחר בידי ארגון אחר. אני לא פוסל פעילות מדינית דיפלומטית מול החמאס, כולל הבנות יותר משמעותיות. החמאס הוא בעל הבית בעזה, ואם הוא מוכן, כמו שעושה אבו מאזן ברשות הפלשתינאית, לבלום את הטרור משטחו, בבקשה. אחרי הכל, כיום הג'יהאד האסלאמי מסכן את החמאס ואת משטרו.

 

במנופים שמפעילה ישראל, אנחנו חסרים בשבועות האלה את המערכת המדינית. עיצומי העובדים במשרד החוץ התחדשו, ובאופן מעשי הם אינם מטפלים בעניינים המדיניים וההסברתיים הדחופים אשר לפתחנו. כך בעניין ספינת הנשק וכך גם בהתחממות בדרום. ברור כי אין יכולת לבצע פעולה כלשהי מבלי לפרוש מעליה מטריה מדינית. על הממשלה ובעיקר משרד האוצר להגיע סוף, סוף להסדר עם עובדי המשרד, הנאבקים זה זמן רב על מעמדם ועל תנאי עבודתם. ההפגנות בפיתחה של השגרירות הישראלית בירדן והמצור שהטילו המפגינים עלייה רק ממחישים כי גם החזית המדינית היא חזית לכל דבר. זו הודעת התמיכה שהוצאתי.

 

לבסוף, בחזית הפרלמנטארית נפל השבוע דבר - הכנסת התפצלה לשניים, כפי שהראו גם מסכי הטלוויזיה. האופוזיציה בראשות מפלגת העבודה בחרה למחות באופן חריג וחסר תקדים על כך שהממשלה פועלת בדורסנות תוך ניצול הרוב המובטח לה. כל זאת כדי לצמצם את הדיון הציבורי והפרלמנטארי בשלושה חוקים משמעותיים. בדמוקרטיה, הרוב אמנם מוביל אבל עליו, כל העת לשקול את משקל המיעוט ולהבין שרוב בשום מיקרה אינו עריצות. אפשר היה בקלות להתגבר על המחלוקת ולפתוח את שלושת החוקים לדיון ארוך יותר ואולי לדחות אחד מהם לתחילת המושב הבא. העניין הוא שמרכיבי הקואליציה אינם בוטחים האחד באחר, ולכן היה צריך להבטיח שכל חוק דבק באחר באופן שאיש לא יוכל לערוק מההסכמה הקולקטיבית. דיברתי על כך השבוע בתכנית ערב חדש (דקה 1:17), בערוץ הכנסת, בטלוויזיה באנגלית ובקול ישראל.

 

"משולש הברמודה" הזה הותיר את האופוזיציה לבדה באחד מאולמות הבית מקיימת דיוני מליאה מקבילים. האירוע כולו לא הוסיף כבוד לדמוקרטיה הישראלית והשאיר טעם מר. שלושת החוקים כמובן אושרו פה אחד.

 

לסיום, אני מזמין אתכם לקרוא שני מאמרים שלי שהתפרסמו השבוע בגלובס וב-Jerusalem Post ואשר עוסקים במאבק הישראלי בחרם לנוכח השינויים בזירה הבינלאומית.

 

זהו להפעם.

שבת שלום,

נחמן

 

 

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית