ח'כ מיכל בירן: לפעמים כשתוקפים אותי - סימן שעשיתי משהו טוב | המאבק בכלל ההוצאה | עיזרו לי להעביר את חוק קרן פנסיה ציבורית| וכמה מילים על ציניות ללא גבול

 

עדכונים מח"כ מיכל בירן

 

המאבק "בכלל ההוצאה" - לולאת החנק על התקציבים החברתיים

 

 

בשבוע שעבר התחולל בוועדת הכספים מאבק סביב אחד הנושאים הכי אפורים ומסובכים שיש, אך בעל השפעה קריטית ועצומה על אופיה של המדינה ועל חייהם של כל איש ואישה בישראל. מדובר בשינוי "כלל ההוצאה", לולאת החנק על התקציבים החברתיים, ועל תקציב המדינה בכלל. זהו חוק של המדינה שאוסר עליה להגדיל את תקציב המדינה יותר משיעור זעום מדי שנה. גם אם אין גירעון, גם אם אין בור, גם אם יש כספי גז, גם אם המצב הכלכלי יהיה מצויין - לא יהיה עוד שכר למורים, לא יגדילו את קצבאות הזקנה, לא ירחיבו את ההכשרה המקצועית, ולא יוזילו את התרופות. למה? כי כלל ההוצאה אוסר! משמעות הדבר היא קיצוץ של כ-10 מליארד ש"ח בתקציב הקרוב, וקיצוצים נוספים מדי שנה.

טובי הכלכלנים והמומחים מתנגדים לכלל הזה. במרבית המדינות המפותחות הוא לא קיים. אבל אצלנו? אצלנו מחריפים אותו. שר האוצר הביא נוסחה חדשה, קשוחה ואכזרית יותר מקודמותיה. כזאת שלא תשאיר לתקציבים החברתיים סיכוי.

בדיון הראשון שהתקיים בוועדה, הצלחנו להביך את הקואליציה, כאשר יו"ר הוועדה הבין לפתע שאין לו רוב להצבעה, ונאלץ לדחות את הדיון למועד אחר. בדיון השני הקואליציה דאגה להכניס לחדר חברי כנסת שישמשו כדחלילים, שלא מבינים את משמעות החוק ולא שמעו מילה אחת מהדיונים בעניינו. לאחר שהתעקשתי לקיים דיון נוסף כדי לאפשר לאותם חברי כנסת לשמוע את הנתונים, הוצאתי מהוועדה ,והחוק אושר. מקומם שככה מתקבלות החלטות הרות גורל במדינת ישראל. אני מתכוונת להמשיך ולהאבק בחוק המסוכן הזה, גם אם מדובר במאבק אפור ולא פופולרי.

עוד על ההשפעה של כלל ההוצאה אפשר לקרוא כאן , ועל הסערה שהתחוללה במהלך הדיונים אפשר לקרוא כאן ו כאן .

 

 אם שטרסלר תוקף אותי - סימן שעשיתי משהו טוב

 

 

יש מתקפות חריפות שמעודדות אותי במיוחד. כזו היא ה מתקפה הישירה של נחמיה שטרסלר נגדי בעיתון "הארץ" , בעקבות המאבק שלי בכלל ההוצאה. שטרסלר הוא מעריץ מושבע של תאצ'ר ורייגן, עודנו חי בשנות ה-80 של המאה הקודמת. הוא דבק בצורה דתית כמעט בתיאוריות הכלכליות הקפיטליסטיות הקיצוניות ביותר, גם אחרי שאלו הופרכו לחלוטין במחקרים רבים, וחשוב מכך - במציאות הכלכלית שסביבנו. אם הוא כועס, סימן שאני בכיוון הנכון. את התגובה שלי שפורסמה באותו מדור אתם מוזמנים לקרוא כאן . אם נתקלתם בבעיות בקריאת הכתבה המלאה, אפשר לנסות כאן.

 

הצעת חוק קרן פנסיה ציבורית 

 

 

לקראת המושב הבא, אנחנו נערכים לקידום הצעת החוק שלי ושל עומר בר להקמת קרן פנסיה ציבורית. הקרן הציבורית תהווה ברירת מחדל זולה ובטוחה עבור מרבית האזרחים שבין לאסוף את הילדים מהגן, לעבודה ולחשבונות לא מצליחים למצוא את עצמם בסבך הבלתי אפשרי של קרנות הפנסיה השונות בשוק הפרטי. זו תהיה קרן שלא תשקיע סכומי עתק בשיווק, לא תפעל למטרות רווח, ולכן תוכל לגבות מהעמיתים דמי ניהול מינימליים, שבקרנות פרטיות גוזלים עד-25% מחסכונות חייו של עובד ממוצע.

יהיו להצעה הזו מתנגדים רבים, בעיקר אלו שמרוויחים סכומי עתק מהימורים על כספי הפנסיה שלנו, והם יפעילו לחץ כבד על השרים וחברי הכנסת כדי שיפילו את ההצעה הזו. ולכן אנחנו חייבים להפעיל לחץ נגדי, לחץ של הציבור שכלפיו הם צריכים להיות מחוייבים. מי שמעוניין לעזור לקראת עליית החוק להצבעה, מוזמן להרשם כאן בלינק הזה

אני גם מזמינה אתכם להצטרף לפרויקט הפנסיה של חברי המשמרת הצעירה, שמנסים לעורר את השיח הציבורי בנושא המשבר המתהווה במערכת הפנסיה. מי שמעוניין יכול ליצור קשר עם אביעד הומינר בטלפון 052-6338379, וגם להגיע למפגש הקרוב של הפרויקט ביום שלישי ה-25.3 בשעה 19:00, בסניף המפלגה ברחוב ברודצקי תל אביב.

את הצעת החוק המלאה, אפשר לקרוא כאן

 

תכירו את צוות המתנדבים שלי

 

 

לקראת סיום המושב, תכירו את צוות המתנדבים והמתנדבות שמלווים אותי בשנה האחרונה. הם עושים עבודה חשובה ומגוונת - חוקרים ואוספים חומר לקראת דיונים, מנסחים הצעות חוק, עונים לאינסוף פניות שמגיעות מהציבור, כדי לסייע לכל אחד וגם וללמוד על בעיות רוחביות שדורשות טיפול מערכתי - עבודה שבלעדיה אי אפשר לקיים פעילות אינטנסיבית של לשכה בכנסת. מגיעה להם תודה גדולה על העבודה הקשה. משמאל למעלה ועם כיוון השעון:

אורי שיינבאום, בן 23 מכפר סבא, לומד באוניברסיטה העברית; שבי טולדנו, בן 23 מנתניה, לומד באוניברסיטה העברית; מאיה מילר, בת 22, סטודנטית באוניברסיטה העברית, מקרית אונו. תום בן עמי, במקור מירושלים ולומד באוניברסיטת חיפה; שני גבאי, בת 24 מערד, לומדת באוניברסיטת תל אביב. שגיא לביא, בן 18 מגבעת שמואל, מחכה לגיוס ובינתיים מספיק לעשות תואר במדעי המחשב במרכז האקדמי לב; שיר זהבי, בת 23 מרעננה, לומדת באוניברסיטה העברית; נטע אשכנזי, בת 23 מקרית ביאליק, לומדת באוניברסיטה העברית; אב סרנה בן 32, במקור מירושלים ולומד בבר אילן. חן אלמליח, בת 23 משדרות, לומדת באוניברסיטת בן גוריון.

 

רוקמים מחדש את השותפות עם המגזר הערבי

 

 

בעשור האחרון התרחקה מפלגת העבודה מערביי ישראלי. מאז ימיו של יצחק רבין, שידע לשלב את החתירה לשלום עם הדאגה למצוקות היומיומיות של הציבור הערבי שהוזנחו במשך שנים ארוכות, התרחקו רבים מערביי ישראל ממפלגת העבודה. הברית שנרקמה בשנים ההן, הלכה לאיבוד בתוך המשך ההזנחה של המגזר ובתוך ההסלמה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

אני מבקשת לנסות ולחדש את הברית הזו. כמו שאומרים לי רבים - הפוליטיקאים באים לערביי ישראל לפני בחירות, כשהם זקוקים לפתקים בקלפי. לכן אני רוצה למצוא שותפים - לא מצביעים, אלא שותפים. שותפים להפיכת החברה הישראלית למקום טוב יותר, סובלני יותר, שוויוני יותר. ברור לי שהמשקעים רבים, שהתחושות קשות, אך זו בדיוק הקרקע שעליה אנחנו חייבים לנסות ולהצמיח את השותפות הזו, כדי שנוכל לחיות כאן ביחד. אני מאמינה, שלמרות הכל, מפלגת העבודה, כמפלגה שוחרת שלום ושוויון, היא הבית המתאים לערביי ישראל.

בתקופה האחרונה התחלנו במשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בתהליך הזה, וקיימנו מספר מפגשים עם צעירים מהמגזר הערבי ברחבי הארץ. לאחד המפגשים הצטרף אלינו העיתונאי יהונתן ליס מעיתון הארץ. את רשמיו מהביקור אתם מוזמנים לקרוא כאן

 

ממשלה פוסט ציונית שמוכרת את עתידנו למרבה במחיר

 

 

"ביטחון איננו רק הטנק, המטוס וספינת הטילים. ביטחון הוא גם, ואולי קודם כל, האדם- האזרח הישראלי. ביטחון הוא גם החינוך של האדם. הוא הבית שלו, הוא בית הספר, הוא הרחוב והשכונה שלו, הוא החברה שבתוכה צמח, וביטחון הוא גם התקווה של האדם". את הדברים החשובים הללו שאמר יצחק רבין, שכחו כנראה בממשלת נתניהו, שנראית יותר פוסט ציונית מיום ליום, כשהיא מאפשרת את מכירתם של הנכסים האסטרטגיים שלנו, בזה אחר זה לידיים זרות. ברגע האחרון נעצרה מכירת ים המלח לקנדים, הגז נמכר לאמריקנים, צים. חברת הספנות הלאומית בדרך להימכר למי יודע, ואת ייצור נעלי הצבא שלנו העבירו לחו"ל. עכשיו קרן אייפקס רוצה למכור את תנובה לקרן השקעות בבעלות ממשלת סין, והממשלה מתעלמת. זו פשוט שערוריה. מי שיש לו זמן לעסוק בשאלת הבעלות על כל קרוואן בשטחים לא מצליח להתפנות להציל את משק החלב בישראל.

תנובה שולטת בכ-60% ממשק החלב בישראל, ולכן היא לא עוד חברה - היא נכס אסטרטגי. מה נעשה אם הסינים יחליטו שעדיף להם כלכלית לפרק את החברה, לקחת את הטכנולוגיה, הידע והציוד ולייצר במדינה זרה? מה יקרה אז למחיר הקוטג'? ואיך נספק את מוצרי היסוד לאזרחי המדינה בזמן מלחמה, כשלא יהיה מי שייצר מוצרי חלב, וחברות זרות לא יתסכנו בהובלת מוצרי חלב לישראל?

ככל שתנובה תמשיך להתגלגל מיד ליד ברחבי העולם היכולת שלנו להגן על הנכס האסטרטגי הזה תפחת, בטח כשהיא תהיה בבעלותה של ממשלה זרה, שהיחסים איתה לא בדיוק יציבים. אני מציעה לחייב בעלות ישראלית של 51% על כל נכס אסטרטגי של המדינה. ולגבי תנובה, תנפיקו אותה בבורסה בישראל, אייפקס אולי תפסיד כמה שקלים, אבל הציבור הישראלי ירוויח בגדול.

אני גאה להיות יחד עם חברי לסיעת העבודה בחזית המאבק, בהובלת יו"ר וועדת הכלכלה ח"כ  אבישי ברוורמן. עוד על הנושא כאן , וכאן .

 

מיהו עני? כמה מילים על ציניות שאין לה גבול

 

 

לסיום כמה מילים על ציניות שאין לה גבול. לאחרונה פורסם בעיתון הארץ שבוועדה למאבק בעוני שוקלים להתמודד עם קיומם של 1.8 מליון עניים בישראל באמצעות שינוי הקריטריונים למדידת עוני. שמעתם נכון. מזל שהם שכרו את שירותיה של חברת הייעוץ מקינזי כדי להגיע להברקה הזו. קשה להאמין, אבל מסתבר שבמשרד הרווחה חושבים שאם רק יספרו למיליוני ישראלים שחיים בעוני, 900 אלף מהם ילדים, שמדובר בסך הכל בטעות מדידה, הבעיה תיפתר.

למה לעצור בעוני? אני מציעה לשנות את ההגדרה של שלום כך שנפתור את הסכסוך עם הפלסטינים, ואולי לשנות את ההגדרה של מיהו חייל, כך נפתור אחת ולתמיד את נושא השוויון בנטל. מסתבר שבפוליטיקה החדשה מה שחשוב הוא האריזה, ולא התוכן.



וברצינות - אני כאן בשביל לטפל בבעיות של החברה הישראלית מהשורש, בתוכן ולא באריזה. הלשכה שלי זמינה בכל עניין שנוכל לסייע בו. אפשר ליצור איתי קשר במייל Michal@MichalBiran.org

או באמצעות העוזרים שלי:

רועי פרלמן    -      Roi@MichalBiran.org    |   050-6233636  

סער פוקס     -      Saar@MichalBiran.org    |   050-6230262

רוצים לקבל ממני עדכונים נוספים? לחצו כאן


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית