ח'כ נחמן שי: השבוע שהיה כך היה: מחליפים צ'פחות כאילו לא קרה כלום

השבוע שהיה כך היה: מחליפים צ'פחות כאילו לא קרה כלום

 

16.2.2014

 

 

 

חברות וחברים,

 

יום שני השבוע הגשתי הצעת אי אמון בממשלה בשם מפלגת העבודה. במליאה לא נכח אף שר כך שיכולתי לדבר ככל שרציתי. ודיברתי. לקח לממשלה הרבה זמן למצוא שר תורן והצלחתי לעלות מספר טיעונים למה הממשלה צריכה ללכת. את הנאום תוכלו לקרוא בקישור זה.

 

אמש נערכה בשטח E1, שטח שבין ירושלים למעלה אדומים, הפגנה גדולה. זה בסדר. ה-"לא בסדר" הוא כי בהפגנה נכחו 3 שרים ו- 20 ח"כים. עכשיו, שאלתי את עצמי, נגד מי הם מפגינים? הלא הם מפגינים נגד עצמם? הם הממשלה, הם שריה, ואם כנראה משהו לא מצא חן בעיניהם, וכנראה שלא, שילכו הביתה. אף אחד לא מכריח אותם. אבל זו כנראה המדינה הראשונה בעולם שהשרים שלה מפגנים נגדה ונגד ראש הממשלה שלה ואז ביום ראשון באים לישיבת הממשלה ומחליפים צ'פחות כאילו לא קרה כלום. דיברתי על כך ביומן הבוקר של רשת ב' (דקה 1:14:31) ובערב חדש.

 

אז מה הפלא שביום רביעי השבוע, חברים אלו עשו גם סיכול ממוקד לנשיא הפרלמנט האירופי, מרטין שולץ. האיש, מידידיה הגדולים של ישראל באירופה, מחזיק היום בעמדת מפתח בפרלמנט והשנה, כנראה, ייבחר למעין ראש ממשלת אירופה, התפקיד האקזקוטיבי הבכיר ביותר באיחוד האירופי. אז מיותר לציין למה חשוב לקיים עמו יחסי ידידות ולנצל, למשל, את עמדתו המוצהרת, כפי שהובאה כמה פעמים בימים האחרונים, נגד כל חרם על ישראל.

 

שולץ טעה והשתמש בנתונים, אשר מראש הודיע, לא בדוקים. זה לא מכובד ולא יאה. אבל על זה לא תולים בכיכר העיר אלא מתקנים באופן אינטליגנטי ומידי כמקובל בין ידידים. כל מה שקרה אחר כך בכנסת היה מחזה עלוב ועצוב. ה"ג'ננה" יצאה לחברי הבית היהודי והם השתוללו. מפה לשם הוזכרה גם זהותו הלאומית של שולץ, הוא גרמני וזה כמובן הוסיף שמן למדורה. מיותר לומר שאלה היו רגעים מביכים והצטערתי בשביל כולנו, בשביל יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין שמשקיע כ"כ הרבה מאמץ בחיזוק מעמדה הבינלאומי של הכנסת ועכשיו באו חבריו שלו ושפכו עליו מים קרים. 

 

בכנסת קיימות שדולות רבות. שדולה היא קבוצה של חברי כנסת, בדרך כלל עם תמיכה ועידוד ציבורית, הפועלים במשותף כדי לטפח נושאים שונים. אין זה גוף פרלמנטארי במובנו הפורמאלי אבל בהחלט כלי עבודה חשוב. השבוע קיימתי מפגשים של שתי שדולות מרכזיות; שדולת הגמלאים ושדולת כחול לבן. מאות גמלאים הגיעו לכנסת, בשיתוף עם הסתדרות הגמלאים, כדי למחות על העוני ההולך ומתפשט בקרב אוכלוסיית הגמלאים. יש על כך נתונים מחקריים המאוששים את זה. אוכלוסיית הגמלאים גדלה והולכת ככל שתוחלת החיים מתארכת והמדינה אינה ערוכה כלל לטפל בהם. אלה הם חדשות טובות ורעות בעת ובעונה אחת והגמלאים חשים כי צורכיהם גדלים מצד אחד ואין ביכולתם לעמוד בהם. המדינה אינה מסייעת במובן זה ואת התסכול הביאו הגמלאים בבניין הכנסת. ברור שנדרש מאמץ ממלכתי אדיר להתמודד עם האתגר העתידי, אבל אנחנו הרי לא רואים שום דבר שהוא מעבר לקצה האף שלנו. הכינוס סוקר בתקשורת: אתר NRG וביומן אזרחי של קול ישראל (דקה 00:10)

 

יחד עם הסתדרות התעשיינים ומשרד הכלכלה ציינו את יום כחול לבן בכנסת. זו הזדמנות נפלאה לחלוק את הצלחותיה של התעשייה הישראלית ולחפש דרכים כדי לסייע לה. 400 אלף איש מועסקים בה והיא עמוד התווך של מדינת ישראל. לא תופתעו לשמוע שהתעשיינים כועסים על המיסוי, על עלויות הייצור, על היעדר שימת לב ברמה הממשלתית ועוד טענות נוספות. השר בנט, לשבחו, הקשיב בקשב רב ואני מקווה שהשינוי הסמנטי בשם של משרדו, מ"תעשייה ומסחר" ל"כלכלה", אינו מסמל גם התרחקות מיעדי המשרד. בסך הכל היה נהדר לראות מאות תלמידים הפועלים כדי להעמיק את המודעות לתוצרת הארץ ולהבטיח כי ישראלים ירכשו את תוצרת ישראל גם כי היא טובה, גם כי המחירים נוחים וגם כי היא תומכת בחברים אחרים, כפי שראוי לסולידאריות חברתית אמתית. על חלק מאירועי היום תוכלו לקרוא בדה מרקר.

 

שבת שלום ואולי סוף סוף גשם,

נחמן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית