דברים שרואים משם - ניוזלטר מח'כ יצחק הרצוג

 

מכתביו של היינריך הימלר שנחשפו השבוע הם מסמך מצמרר. הימלר מתגלה כאיש משפחה חם, אוהב כמעט נורמאלי, רק שמאחורי המצג הזה מסתתרת אחת המפלצות האכזריות בהיסטוריה האנושית. אדם שתחת פיקודו נטבחו ועונו מיליוני בני אדם. שפיקד על האס אס והגסטפו. המונח 'הבנאליות של הרוע' אותו טוותה חנה ארנדט חזר השבוע שוב ושוב לאור המסמכים שהתגלו. אבי חיים הרצוג ז"ל היה קצין מודיעין בצבא הבריטי ממשחררי ברגן-בלזן ובין לוכדיו של הימלר. את סיפור הלכידה, ששמעתי מאבי בצבעי מציאות חיים, סיפרתי השבוע בראיון לגלי צה"ל.

 

מכתבי הימלר ליוו אותי השבוע במסע, שהובלנו יו"ר הקואליציה יריב לוין ואנוכי לאושוויץ. החלפנו את יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ששרוי באבל על מות רעייתו. בין עשרות חברי הכנסת, ניצולים רבים שסיפוריהם מרגשים עד דמעות וישראלים נוספים חשתי גאווה על היותי ישראלי, יהודי ונציג מדינת ישראל. חשבתי שאין דבר בנאלי במקום הזה. המחשבות שם נעות מהר מהפרטי לציבורי, בין זיכרונות וסיפורים משפחתיים לבין מציאות העכשווית. חשבתי על ניצולי השואה ויחס המדינה אליהם, ועל החוק לאיסור שימוש בסמלים נאצים, שעבר באחרונה בקריאה טרומית. מעבר לשאלה האמיתית על גבולות חופש הביטוי והבעייתיות של החוק, כמה מעוות צריך להיות אדם כדי להשוות את רעהו לנאצי. אושוויץ היא חור שחור בהיסטוריה האנושית המקום הנמוך ביותר של הקיום. אסור לנו להוזיל אותה או להכניס אותה לשיח התעמולה או לכל שיח פוליטי אחר.

 

נשאתי את הנאום המרכזי בטקס לציון יום השואה הבינלאומי, בנוכחות כאלף אורחים מרחבי העולם. את נאומי באושוויץ אפשר לשמוע כאן.

 

היינו שם חברים משמאל ומימין. חלקם יריבים פוליטיים מרים, אבל שם הכל מקבל פרופורציות. שם כולנו ישראלים. החזרה ארצה זרקה אותנו לליבו של המאבק הפוליטי. אני איני מתרשם מהריב המתוזמן בין נתניהו לבנט. אני מודה שסגנונו הבוטה של בנט אינו כוס התה שלי. לעיתים דבריו גובלים בהסתה ולעיתים באיוולת. מה שחשוב מבחינתי היא המהות עצמה. אנחנו בנקודת שיא במאבק הישן בין תומכי ארץ ישראל השלמה לאלה המאמינים בשתי מדינות. אני מניח שגם בנט וחבריו מבינים שאם לא ניפרד מהפלסטינים סופו של דבר שנאבד את הרוב היהודי במדינת ישראל. הם יודעים שלא נוכל להחזיק את המקל בשתי קצותיו ועדיין לימין אין כל חזון. הם אינם יודעים היכן ישראל תהייה בעוד עשור. אמרתי השבוע, במסגרת נאומי במכון למחקרי ביטחון(inss), ש"חזונו של בנט הוא חזון המדינה הדו לאומית! נפתלי בנט, וחבריו יהפכו לאבות המדינה הדו-לאומית, בטאבו היא תהיה רשומה על שמם. הימין מהווה איום אמיתי על 2000 שנות כיסופים למדינה יהודית. הם מדחיקים את המציאות המתהווה לנגד עינינו, מאחזים עיניים ומשקרים לציבור. הם הפוסט ציונים האמיתיים".

 

באותו אירוע נאם אחרי יאיר לפיד. לפיד דיבר בעיקר על הסכנה הנשקפת מחרם אירופאי. אני יכול להסכים עם רוב דבריו, אני רק מזכיר לו שהוא אינו יושב עוד על כורסת הפרשן, הוא חלק מרכזי מקואליציה שהולכת לשום מקום. האחריות על החרם, אם חלילה יבוא, רשומה על שמו בדיוק כמו שעל כל חבר ממשלה אחר, גם אם הוא הראשון שזיהה.

 

הצלע האחרונה בממשלה הזאת היא ראש הממשלה. משיחותי עם נתניהו אני מתרשם שהוא מבין את הצורך האמיתי בהפרדות מהפלסטינים. כמו ראשי ממשלה שקדמו לו, נתניהו רואה משם את מה שלא ראה מכאן. הבעיה של נתניהו הוא הפחד. נתניהו טרם הוכיח שקורץ מחומר של מנהיגים. בשנותיו הארוכות כראש ממשלה עסק בעיקר במשחקי הישרדות ונמנע מצעדים פורצי דרך בכל תחום. אמרתי בכנס שכיסא ראש הממשלה לא רשום על שמו. אני עומד בראש קואליציית השלום, הקואליציה הגדולה ביותר בכנסת ישראל. אם נתניהו ילך לשלום ניתן לו רשת ביטחון ואם לא נפרד אנחנו ממנו לשלום ונחליף אותו.

 

בשבוע שעבר נפגשתי עם ראשי מחוזות המפלגה למפגש שיזמה מזכירת מחוז ירושלים, אסתי קירמאייר. ביקרנו במתנ"ס של שכונת קרית יובל בירושלים, שם חיכתה לנו ארוחה שהוכנה בידי ליאורה שהיא מפרנסת יחידה, חד הורית המנהלת עסק קטן של בישול ביתי ועובדת בעבודות נוספות כדי לפרנס את משפחתה. שמענו ממנה על האתגרים שבפניהם היא ניצבת שבניהול עסק קטן. השנים האחרונות תחת ממשלת נתניהו הם שנים קשות לעסקים הקטנים. תמיכת המדינה מינימאלית ויוקר המחיה משפיע על הכלכלה כולה. סיפרתי לליאורה על השדולה למען עסקים קטנים בכנסת בראשות ח"כ אראל מרגלית מסיעתנו. הבטחתי לליאורה שכשנחזור לשלטון נדע לקדם עסקים קטנים כך שיהיו הקטר למשק כולו.

 

בשבת הקרובה נציין את ראש חודש אדר. משנכנס אדר מרבין בשמחה. אז גם אם השנה היא שנה מעוברת ופורים עוד קצת רחוק, אני מאחל לכולכן ולכולכם להרבות בשמחה. לצאת לטבע וליהנות ממזג האוויר היפה ונקווה שירד עוד קצת גשם.

 

שבת שלום,

בוז'י

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית