ח'כ נחמן שי: השבוע שהיה כך היה: מנהיגות, כבר אמרנו?

השבוע שהיה כך היה: מנהיגות, כבר אמרנו?

 

חברות וחברים,

 

שולמית אלוני, שהלכה ביום שישי לעולמה הייתה אישה יוצאת דופן, אין ולא היו רבות כמוה. בפוליטיקה היא אתגרה את מפלגת העבודה, בעיקר את גולדה מאיר ואז פרשה והקימה מפלגה בעצמה אשר ביצרה את מקומה משמאלה של המפה הפוליטית. היא הייתה לוחמת נועזת וראשונה על זכויות האדם והאזרח במדינת ישראל, הן באמצעות התקשורת והן כחברת כנסת. היא מעולם לא הסתירה את דעתה על כל תופעה מכוערת בחברה הישראלית, ליבה ופיה היו שווים ועד יומה האחרון היה מרתק לשמוע אותה חריפה, עקרונית ומשכנעת.

היא תחסר לרבים.

 

בשגרה הפוליטית, התבקשתי לדבר השבוע על חוק המשילות. מין מכבסת מילים ישראלית טיפוסית שמנסה להסתיר כוונות רעות באמצעות החוק. מכל הגזרות שהיא מביאה, הקשה  ביותר היא - העלאת אחוז החסימה. כשלעצמה, התכנסות הקשת הפוליטית למספר מצומצם של מפלגות היא מעשה מבורך, אבל כאשר היא נעשית בכוח, היא עלולה לגרום לתוצאות הפוכות; הדרה של מגזרים או קבוצות משמעותיות בייצוג בכנסת, הורדת אחוז ההצבעה עוד יותר בקרב הציבור והקצנה במפלגות החדשות שתקומנה, בעיקר במגזר הערבי. לממשלת ישראל וכמובן לראש הממשלה, לא חסרים אמצעים למשול. הם רק צריכים להחליט שהם רוצים להנהיג את המדינה והכלים נתונים ברשותם. אנחנו, כל אחד מאתנו, מחכה לראות כיצד תנהל סוף סוף הממשלה את המדינה הזאת.

 

הנה למשל, התהליך המדיני ההולך ומתחרבש - אנחנו זקוקים שם למנהיגות. הפערים החברתיים, מצוקת הדיור, מצב הקשישים, כל אלה ועוד זקוקים למדיניות עקבית ותקיפה ולכן צריך לחפש את הקושי לא בהגדרה המטושטשת של "משילות", כפי שאמרתי במליאה: "לא בעיית משילות קיימת בישראל, אלא בעיית מנהיגות".

 

בכנסת נשבה השבוע רוח נעימה וידידותית מאד. ראש ממשלת קנדה, סטיבן הארפר, נשא במליאת הכנסת את אחד הנאומים החמים ביותר שניתן לעלות על הדעת. שמחתי. קנדה היא ללא ספק חריג בזירה הבינלאומית, ההולכת ונעשית עוינת. שגרירינו בבירות אירופה המרכזיות ננזפים וגרמניה יחד עם מדינות אחרות באיחוד האירופי מתמידה במסר שלה: סיוע ושיתוף פעולה - כן, שטחים - לא. ישראל תצטרך להחליט ומהר.

 

שר הכלכלה, בנט, טען השבוע שהמדינה הפלשתינית תפגע כלכלית בישראל. אני מתקשה להבין את ההיגיון שמאחורי זה. לדעתי, ההפך הוא הנכון והניסיון מלמד שכאשר מתפתחים תהליכים של שלום והסדר מדיני, קצב ההשקעות גובר והפעילות הכלכלית מתחזקת. מן הראוי להאזין לדבריהם של מאה אנשי עסקים שיצאו לפורום הכלכלי בדאבוס והבהירו כי מחריף החרם הכלכלי על ישראל. מבין כולנו, הם כנראה יודעים הכי טוב מהי המציאות. דיברתי בנושא גם במליאת הכנסת.

 

בימים האחרונים מתלהט הוויכוח על הצורך במשרד להגנת העורף. מצחיק שעשרים ושלוש שנה, בדיוק השבוע, לאחר שנפלו עשרות טילים בעורף הישראלי, עדיין לא ברור כי העורף דורש התמקדות והערכות מיוחדות. הסיסמא "העורף הוא החזית" אינה קשקוש אלא מציאות חדשה, בה אויבנו יודעים כי הבטן הרכה של ישראל היא העורף ולשם הם מכוונים. לכן המדינה, ובצדק, השקיעה בעורף וממשיכה להשקיע.

 

המשרד להגנת העורף נולד בחטא. מפלגת העבודה התפצלה ואהוד ברק רצה לחלק צ'ופרים לכולם וכך, מסגן שר הביטחון הוקפץ מתן וילנאי לשר. לאמיתו של דבר התפקידים והסמכויות נשארו בידי משרד הביטחון ואין להוציאם משם. ראש הממשלה מתקשה כבר חודשים ארוכים לקבל החלטה מי צודק; השר גלעד ארדן שקיבל את התיק החדש – ישן או שר הביטחון שמסרב להיפרד ממנו. בין לבין, גם למשרד לביטחון פנים יש שאיפות בתחומי העורף, כפי שקרה בשרפה בכרמל ובסערת השלג האחרונה, אולם לישראל אין הלוקסוס להתלבט יותר מידי זמן וצריך לקבל החלטה.

 

מנהיגות כבר אמרנו?

 

ובסוף שוב בקשה לי אליכם, אם יש לכם יוזמות, הצעות לפעילות פרלמנטרית ובעיקר חוקים, אשמח לקבל ולקדם.

 

שבת שלום,

נחמן

 

פרק נוסף בסדרה "מלחמדיה" מתוך האוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל. והשבוע: הלינץ' ברמאללה.  אם מישהו מכם או מכן שמע את התכנית, אשמח לקרוא תגובותיכם.

 

 

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית