סיכום יום עיון והחוגים במחוז הקיבוצים שהתקיים ב-1/1

24.1.2010

סיכום יום עיון במחוז הקיבוצים - מצבה של מפלגת העבודה

ב-1/1/2010

 

במפגש השתתפו כ-120 חברים.

משתתפים נוספים: השר אהוד ברק - יו"ר המפלגה, ח"כ אופיר פינס, ד"ר אורית גלילי.

 

חניק מרשק - מזכירת המחוז:

מקור עוצמתה של הסמכות הרציונלית-ליגלית נובע מכללים, מתקנות, מהחלטות וכיצד מכוונים הקבוצות והאזרחים את חייהם הפוליטיים בחברה. היום אנו באים לחשוב ולדון על מקומה של העבודה בחברה בישראל ובקיבוצים. על ההזדהות המפלגתית שלנו כחברי המחוז ואנה אנו באים. הסיבות לכך חלקן כתובות בחומר שהעברנו אליכם. הספינה הפוליטית הביתית שלנו מחפשת דרכה בגלים המשניים של הצונמי הפוליטי, אשר זעזועיו עדיין מתחוללים ועדיין לא הגענו לחוף מבטחים. אדישות הבוחר וחברי הקיבוצים במפלגה - בירידה מתמדת. איבוד המושג של "הבית המפלגתי", איבוד הדרך, טשטוש הדרך בין המפלגות המרכזיות השונות, האמונה במנהיגים - כל אלה ועוד הם הנושאים אותם נצטרך לברר במהלך היום, כגוף פוליטי אשר לו צריכה להיות היכולת והסמכות לקבל החלטות ולקבוע סדר יום. עיקרו של היום יסב סביב שתי חלופות מרכזיות:

 

חלופת "עלה נעלה" - האם אנו באמת מאמינים כי העבודה, במצבה הנוכחי, מסוגלת להתאושש, לקבוע לעצמה "דרך ערך" מנחה ומחייב. אם כן, מה עליה לעשות, בטווח הקצר והבינוני, כדי שתשוב ותהייה מפלגה מרכזית ומובילה.

 

חלופת "סגירת הבאסטה"- האם העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי בבניינה של חברה ומדינה ולפיכך לא משנה מה נחליט ומה נעשה- המשך התפוררותה וקץ דרכה הוא בלתי נמנע. אם זו המסקנה האם עלינו לפעול להקמת מפלגה סוציאל-דמוקרטית חדשה, שתציג סדר יום ותוכנית פעולה, על בסיס תפיסת עולם מגובשת וערכית בתחומי החברה, הכלכלה ובמדיניות המדינית-ביטחונית.

 

סגנית השר אורית נוקד:

תודות לחניק ולחברים על היוזמה, על המעורבות ועל ההתעקשות לקיים דיון פוליטי באקלים בעייתי. התשובות לשאלות הפתיחה הרבה יותר מורכבות מתשובה אחת נקודתית. תהליכים עולמיים, חברתיים ופוליטיים יוצרים פאזל של תשובות. פאזל שמרכיב תמונה מורכבת. דוגמא אחת, היא היחס של הציבור בכל העולם לפוליטיקה שהשתנתה באופן טוטאלי. האינדיבידואליזם וטיפול בבעיות הפרט והקהילה שלו תופסים בעיני רבים מקום חשוב ואמיתי הרבה יותר משאלות לאומיות. במציאות שלנו בארץ האכזבה מהתהליך המדיני וסכסוכים תמידיים בתוך המפלגה גרמו בעשור האחרון לצבורים שלמים שהיו שלנו לנדוד לימין. תחמנות פוליטית שזכתה ללגיטימיות בעבר, נחשבת היום למאוסה ובמקרה שלנו ברור שלא תהווה דרך לשיקום המפלגה. במאמר מוסגר- המהלך שניסו לבשל לקדימה ובקדימה, אגב, מהלך שהיו שותפים לו גם אנשי התיישבות, לא תרם לאף אחד מהמעורבים בו. שמעתם ששר החקלאות הציע לשי חרמש להיות שר החקלאות . המהלך בסופו של דבר לא צלח . אני שואלת אתכם האם זוהי אידיאולוגיה ? זוהי מנהיגות? זוהי ערכיות ? האם זו חברות? אהוד ברק יכול להפריך או להוסיף.

 

במנותק מעמדה כזו או אחרת, אני חושבת שכולנו יכולים להסכים שקיים פער עצום בין מעמדה של מפלגת העבודה בציבור הכללי לבין ההשפעה שלה - ובסיבות לפער הזה אני מציעה שנתמקד בחוגי הדיון וננסה לראות כיצד ניתן לצמצם את הפער. האתגר בדיון כזה, ובוודאי באקלים פוליטי ומפלגתי כזה הוא באמת לבודד את הבעיה ולדון עליה באופן ענייני. אנחנו צריכים להיזהר ממצב בו כל אחד מתרכז בהצגת עמדתו במקום להיות מוכן להיות קשוב לטובת סיעור מוחות אמיתי. בדבר אחד אין לי לפחות שאלה. למפלגת העבודה יש דרך מאד ברורה. אגב, יכול להיות שהבלבול נובע מהעובדה שדרך זו אומצה על ידי שתי המפלגות הגדולות היום במדינה. האתגר כיום הנו לתרגם את הדרך הזאת למציאות החברתית והפוליטית שהשתנתה. בעבודת התרגום המשימה הכי חשובה היא לדעת להפריד בין הדברים שעליהם אפשר להשפיע כמפלגה לבין הדברים החיצוניים שאינם תלויים בנו שעליהם קשה או בלתי אפשרי להשפיע. הזירה המדינית היא דוגמא טובה מאד לכך. מצד שני, יש דבר אחד חשוב שתלוי רק בנו ועליו אפשר להשפיע באופן ישיר ומיידי וזאת שאלת האחדות שלנו. כרגע מבחוץ ומבפנים המציאות המפלגתית נראית עלובה ומפולגת. אני מאמינה שעל מנת להחזיר את אמונו של הציבור במפלגה, צריך להתחיל ליישר קו בתוך

 

המפלגה. אני מאמינה שזה תנאי הכרחי אך בלתי מספיק לחזק את מעמדנו ולהתחיל את הדיון על דרכה של המפלגה ממקום אחר לגמרי.

 

ד"ר אורית גלילי:

בהרצאתה התייחסה למצב המפלגה, סקרה את הפרספקטיבה ההיסטורית וניתוח השלבים אשר הביאו את העבודה למצבה היום. מיקומה של המפלגה ומהם הפתרונות.

 

השלב הראשון: עיתון מפלגתי, תעמולה, תהליך תקשורת חד-כיווני. קהל מסיבי הנתון לאליטות פוליטיות. שימוש בבירוקרטיה ופעילים. דגש על גיוס ופחות על שכנוע.

 

השלב השני: שנות ה-80-90 - מומחים נשכרים זמן לפני בחירות. דגש בטלביזיה, שימוש ביחסי ציבור. התמקצעות הביורוקרטיה באמצעות מומחי מדיה ושיווק. הדגש עובר למנהיג, שידור מסר יחיד ופנייה למכנה משותף רחב להשגת קולות מקטגוריות חברתיות שונות. עדיין המוצר מקבל עדיפות ואמונה שניתן לשנות את דעת הקהל. עדיין לעבודה כאן 26 מנדטים.

 

השלב השלישי: סוף שנות ה-90 ואילך - קמפיין קבוע, באמצעות מח' קבועות. קיום אופני תקשורת ישירים, פילוח סקטוריאלי ושימוש בטכנולוגיות מדיה מתקדמות להגעה לקהלים חדשים. (העבודה לא פועלת כך). הוזז הצידה הממסד והמנגנון המפלגתי לטובת צוות של מומחי קמפיין הסובב רק את המנהיג. הגישה לחלוטין מכוונת דרכו ואין עליונות למוצר. (העבודה לא מבינה זאת).

 

אם בעבר בסיס המפלגה היה חברות בה, היום ההשתתפות הפוליטית היא דרך קבוצות לא מפלגתיות, או סביב נושאים. המפלגות היום נתפסות כ"גופים מסחריים". המצביע הוא הלקוח ודרושה רמת שיווק תוך שימת דגש על תדמית, נושאי קמפיין (פחות עמדות אידיאולוגיות), במשמעות של עיצוב מוצר התואם את צרכי המצביעים ולא פלטפורמה פוליטית ערכית ומסורתית ופיתוח מערכות שיאפשרו קבלת פידבק מהאזרחים ויצירת אינטראקציה ושיתוף. היום ההקשר למנהיג הוא פוליטי אישי ומכאן השיווק צריך להיות יותר אישי.

 

העבודה עברה תהליך של מעבר ממפלגת המונים למפלגה אלקטוראלית. 3 סוגים של מפלגות אלקטוראליות אליהן צריכה המפלגה לשאוף: מפלגה מוכוונת קול - אידיאולוגיה מופשטת ולא קשוחה (אשר פוגעת ביכולת להנהיג), פנייה למרכז הקונצנזוס, רשימת מועמדים ע"פ אטרקטיביות ושיתוף בתקשורת המונים. במקום להיות מפלגה מכוונת קול רוצים להופכה למפלגה עם אידיאולוגיה ברורה יותר, הנתפסת בציבור כמכשול שלא מאפשר למנהיג מרחב תמרון לביצוע תוכניות שהציבור רוצה. אין להתנהל בקשיחות אידיאולוגית, אלא תוכנית לשיפור החיים. קיים קשר הדוק בין היחס למפלגה לבין האמון שאותו רוכש הציבור כלפי השלטון ומוסדותיו.

 

מפלגה אינה בהכרח מאבדת מכוחה כשמפסידה בבחירות ולכן תומכת בהשתתפות העבודה בקואליציה ובישיבה בממשלה - מקור להשפעה, במקום להוות מפלגת נישה אשר נתפסת רק ע"י קהילה מצומצמת. הסכנה במפלגת נישה שיכולה להיבלע.

 

דרושה כנות ויושרה של המנהיג. המפלגה משמשת כלי בידי המנהיג להגיע לשלטון. המנהיג מספק נקודת אוריינטציה עבור כולם, עלול לא להיות אהוב ומוערך, אך הוא המנהיג המקובל על הרב, אשר מצפה ממנו להרחיב את השוק (מנדטים), דיבידנדים (תמיכה) ולהגן על זה. המפלגה משתקפת דרך המנהיג ולכן חשוב שיהיה לו דימוי שיכלול: יכולת - הכנת תוכנית מדינית טובה ומושכת (לא אידיאולוגית), כנות - איך ישתקף ויראה בעיני הבוחרים, שידבק בתוכנית ולא בספינים וידווח לציבור באופן שוטף ויכולת לתקשר עם הציבור להעברת המסרים. יושרה - הגשמת התוכנית בדרכים שונות.

 

קיימים מספר מצבים בשיווק פוליטי במציאות הפוליטית היום:

אסטרטגיה של שכפול: עבודה - קדימה - ליכוד- העתקת הצלחת המוביל.

חיקוי: מוצר המוביל אך מעתיק עם שינויים והשארת העניין העיקרי.

התאמה: חיקוי המוצר אך השיווק נעשה בשוק שונה, כדי למנוע התנגשות של מוצרים.

 

ח"כ אופיר פינס - הציג את החלופה של "סגירת הבאסטה":

למפלגות היום משמעות קטנה וירידת כוחן כמקור כוח, סמכות ובנייה. האסטרטגיה המובילה היא היציבות השלטונית "כערך עליון" וכל האמצעים מקדשים את המטרה, ובכך העבודה מועלת בתפקידה ההיסטורי ואמינותה בציבור בירידה, יביא לירידה דרמטית במנדטים, על אף תפקוד שריה בממשלה. תמצית קיומה של תנועת העבודה הוא בהצבת אנטי-תזה לממשלת הימין, על כן הישיבה בממשלה ובקואליציה היא וויתור על דרכה של העבודה ומתן לגיטימציה לליכוד ולעליית הימין. היום לא שואלים מפלגת העבודה - לאן, אלא שואלים האם "סוגרים את הבסטה". הישיבה באופוזיציה הייתה מציבה אלטרנטיבה שלטונית ומאפשרת חזרת העבודה לשלטון, כי קדימה אינה מפלגה שיכולה להנהיג. אנו בורחים מחשבון נפש והסקת מסקנות אל חיק הקואליציה. ישיבת שרי העבודה בממשלה נובעת מחוסר אמונתם שיש תקומה ועתיד למפלגה. חושש מהשתלבותה של העבודה עם רשימה משותפת לליכוד בבחירות הבאות. בסיעה היום יש עריצות הרוב על המיעוט, אשר הפך לאופוזיציה בסיעה. כדי להשתקם יש לאפשר למיעוט לנהל דרכו, להשמיע קולו, לקיים ויכוח ולאפשר מימוש הפוטנציאל. העבודה איבדה מסממניה הדמוקרטים (ראה החוקה החדשה). קורא ליו"ר המפלגה ברק לעשות את הצעדים הנדרשים, כתנאי להישארותו במפלגה: אם עד סוף מושב החורף יהיה מהלך מדיני אמיתי וחתירה להסדר שלום, כולל תוכנית אסטרטגית- יתייצבו הוא וחבריו לדגל, אם לא - העבודה צריכה לעזוב את הממשלה. קורא ליו"ר לקבוע קווים-אדומים ולו"ז לישיבת העבודה בממשלה.

 

השר אהוד ברק - יו"ר המפלגה - הציג את החלופה "עלה נעלה":

מתנגד להלך רוח שמצב הפוליטיקה היום רע מאי-פעם בעבר. גם בעבר היו חיכוכים, מחנות, מאבקים וחוסר פתיחות בדיונים. "הבאסטה" שלנו מוכרת גם היום אמת קשה ועקבית לציבור. מתנגד לתזה "ההליניסטית" של ישיבה באופוזיציה שמשמעותה שעדיף שיהיה הכי רע (עליית הימין הקיצוני, בדידות עולמית, התפרצות טרור, הרס המדינה ומחירים בלתי הפיכים), כדי שיתחיל להיות טוב, שמשמעותה הפוליטית - קבלת תמיכה מהאזרחים להובלת המדינה. מאמין בהליכה נגד הזרם, נגד צעד פופוליסטי אם צריך להיאבק על עתידה של המדינה.

 

לעבודה חזון, עמדות ודרך. לנו דרך סוציאל-דמוקרטית, אך לא כגרסה אוטופית ושמאלנית מדי. הליכוד וחלק ממפלגות הימין אימצו אותם. דרכנו מובילה ומנצחת וזה החשוב. צריך לדאוג לקבל על כך את הקרדיט בציבור. אנו בממשלה הזו במרכז העשייה ועלינו להבטיח שהמדינה הולכת לקראת תהליך מדיני, להקפאת הבנייה בהתנחלויות, לביצוע ההסכמים הקואליציוניים בתחום החברתי-כלכלי, בתקציב המדינה, מימוש "הסכם המסגרת" ועסקת החבילה. אם לא נשפיע יהיה עלינו לחזור ולחשוב על הדרך.

 

העבודה ידעה לשלב ולפעול במתח שבין תומכי האידיאולוגיה "הטהורה", שמצדדיה מבקשים לבדל עצמנו מכל היתר, לבין "המעשי". מפלגה חפצת חיים שרוצה לקבל תמיכה רחבה משכבות שונות בציבור צריכה לדעת להתפשר ולא לקדש את הבידול הטהור. אנרכיסטיות אינה בונה כוח פוליטי, היא בונה את האנרכיסט בלבד. מי שאינו מקבל את ההחלטות והכללים שנקבעו בהליך דמוקרטי- שומט את הבסיס המוסרי לטיעון של עריצות הרוב על המיעוט, ומקיים עריצות המיעוט על הרוב. בעד חרות הויכוח, חופש דעה, מאבק על דרך, אך גם אחדות הפעולה. אם ניתפס בציבור כמובסים- ככה ימשיכו להתייחס אלינו. על אף שלעבודה מנהיגות קולקטיבית ואישית טובה יותר מאשר במפלגות אחרות, יש בנו "יצר ריב סופני", ריבוי מערכות בחירות פנימיות והחלפת מנהיגים. מתנגד לבידול, מעדיף לפעול לפי בחינת "מה שטוב למדינה". רק מי שמשפיע על המציאות הוא שפועל לפי "מה שטוב למדינה". יש לראות הזדמנות בכל קושי, אין מצבים מייאשים יש אנשים מיואשים. מחוז הקיבוצים צריך להירתם במגוון דרכים ופעולות בשיתוף עם קבוצות אחרות במפלגה. על התנועה הקיבוצית לחזור ולהיות גורם מוביל בנושאים שמעבר לצרכיה ולטובת המדינה, ובכך תחזור למקומה כבעבר.

 

זאב (ולוולה) שור - יו"ר המחוז:

אין כיום במפלגה הידברות בין הצדדים ולא מתקיימות פגישות. מצפה שברק יפעל לאיחוד מפלגת העבודה, לצירוף החברים חזרה. בשם החברים במחוז קורא ליו"ר המפלגה לפעול לאחדות המפלגה ומטיל על נציגי המחוז לקיים פגישות לקידום החלטה זו.

 

מוקי צור- סכם את רוח הדברים בחוגי דיון:

בתקופה זו ניכרת אדישות גדולה, אדישות "עמדתית", מפלגת האדישות היא הגדולה ביותר. כתוצאה מכך - קשיחות של קצוות, מרכז סדוק, חוסר אמון בהנהגה. על אף זאת מרבית הדוברים קראו לאחדות המפלגה ולא לחפש "בית מפלגתי" אחר. ליצירת מהלכים שיבנו תשתית חברית ותחושה שיש דרך, באמצעות כלי תקשורת מודרניים - מרמת הסניף ומעלה.

 

מפלגה מפורקת מנגנונים מוכרחה להסתמך על "לפנים משורת הדין" ולקיים הבחנה בין פרגמטיות לאופורטוניזם. עשייה עם פרספקטיבה רעיונית, שיהיה לנו מה לתת לאנשים ששואלים שאלות משמעותיות- לאן אנו מובילים את החברה. פוליטיקה דמוקרטית נעשית עם הציבור. החברים דברו איך אפשר לבנות מחדש תנועה של אנשים שתהייה לה מפלגה של אנשים שחושבים מה ראוי להיות. הפעלה של קנה מידה מוסרי של מה שצריך, אחריות לתהליכים, ראייה לטווחים קצרים אך גם ארוכים ורב-דוריים. האחריות היא מהחבר הפועל בביתו הקיבוצי מול החברים ועד הקשת של השיח עם קבוצות אחרות במפלגה והנהגתה. הפיכת כלי התקשורת החדשים למכשירי קומניקציה הנותנים דגש על הדרך והכיוון ומענה לאדישות "העמדתית" בציבור , הסודקת את הדמוקרטיה.

 

הוחלט:

סוכם כי צוות ההיגוי יעבד את הנתונים שהועלו בחוגים ויגבש הצעה לתוכנית עבודה, שתובא לדיון נוסף במחוז, במסגרת יום עיון מספר 2.

 

סיכמה: חניק מרשק

 

סיכומי ארבעת החוגים:

 

סיכום הדברים מהחוג של עוזי שביט

סיכום הדברים מהחוג של רן כוחן

סיכום הדברים מהחוג של עומר לוי

סיכום הדברים מהחוג של מוקי צור

 


מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית